(ח) נָכְרִי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר, מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. מִלֵּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ, מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. עָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, יוֹרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה, וְעָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, וְיָרְדוּ בוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים:
(8) If a gentile kindled a lamp on Shabbat for his own purposes, a Jew also uses its light; and if the gentile kindled it for a Jew, the Sages prohibited to utilize its light. Similarly, if a gentile drew water from a well in the public domain to give his animal to drink, a Jew gives his own animal to drink after him from the same water; and if he drew the water initially for the benefit of a Jew, it is prohibited for a Jew to give his animal to drink from that water. Similarly, if a gentile made a ramp on Shabbat to disembark from a ship, a Jew disembarks after him; and if he made the ramp for a Jew, it is prohibited. There was an incident in which Rabban Gamliel and the Elders were traveling on a ship and a gentile made a ramp on Shabbat in order to disembark from the ship on it; and Rabban Gamliel and the Elders disembarked on it as well.
(יד) ספינה הבאה בים אין עולין מתוכה ליבשה, אלא אם כן היו בתוך התחום עד שלא חשיכה. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה וקדש עליהן היום, אמ' לו לרבן גמליאל מה אנו לירד? אמ' להם צופה הייתי והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה, אלא נטרפה הספינה פעמים הרבה. באותה שעה עשה גוי סקלא לירד בו. אמרו לו מה אנו לירד? אמ' להם הואיל ולא בפנינו עשאו מותרין אנו לירד בו, וירדו בו הזקנים.
(טו) גוי שתרם של ישר' אפילו (שלא) ברשות, אין תרומתו תרומה.
מעשה בפיגא בישר' אחד שאמ' לגוי תרום גורני ותרמה, וחזרה תרומה לגורן, ובא מעשה לפני רבן שמע' בן גמל', ואמ' הואיל וגוי תרמה אינה תרומה.
ר' יצחק אומ' גוי שתרם של ישראל, והבעלים מקיימין על ידיו תרומתו תרומה.
(ב) לוקחין מן העובדי כוכבים ספרים ותפלין ומזוזות ובלבד שהיו כתובין עליהן כתקנן
מעשה בעובד כוכבים אחד שהיה כותב ספרים בצידן
ובא מעשה לפני חכמים ואמרו: מותר ליקח ממנו.
מוכרין לעם הארץ ספרים תפלין ומזוזות ואין לוקחין תפלין אלא מן המומחה...
רַבֵּנוּ עָשָׂה סְעוּדָה לְאַנְטוֹנִינוּס בְּשַׁבָּת, הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁילִין שֶׁל צוֹנֵן אָכַל מֵהֶם וְעָרַב לוֹ,
עָשָׂה לוֹ סְעוּדָה בַּחוֹל הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁילִין רוֹתְחִין.
אָמַר לוֹ: אוֹתָן עָרְבוּ לִי יוֹתֵר מֵאֵלּוּ.
אָמַר לוֹ: תֶּבֶל אֶחָד הֵן חֲסֵרִין.
אָמַר לוֹ: וְכִי יֵשׁ קֵילָרִין שֶׁל מֶלֶךְ חָסֵר כְּלוּם?
אָמַר לוֹ: שַׁבָּת הֵן חֲסֵרִין, אִית לָךְ שַׁבָּת?
(4) ...Bless it (the day) with delicacies. Rabbeinu (Rabbi Yehudah/Rebbi) made a feast for Antoninus on the Shabbat. They brought before him prepared foods that were cold. He ate from them and found them very tasty. He (Rebbi) made a feast for him (Antoninus) on a weekday and brought before him steaming foods. He (Antoninus) said to him (Rebbi) those (the cold food on Shabbat) tasted better to me than these (warm foods). He (Rebbi) explained that the warm weekday food was missing a single spice. He (Antoninus) said to him, ‘and is there anything in the king’s treasury that is lacking? He (Rebbi) said that the food was missing Shabbat, Do you have Shabbat?
איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה ארנקא דדינרי לקמיה דרב יוסף
אמרה: ליהוי למצוה רבה.
יתיב רב יוסף וקא מעיין בה: מאי מצוה רבה?
א"ל אביי: מדתני רב שמואל בר יהודה "אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים", שמע מינה - פדיון שבויים מצוה רבה היא.
...דתנן גבי פרת חטאת - ר' אליעזר אומר: אינה נקחת מן העובדי כוכבים וחכמים מתירין.
תני שילא מאי טעמא דרבי אליעזר?
דכתיב (במדבר יט, ב) דבר אל בני ישראל ויקחו - בני ישראל יקחו ואין העובדי כוכבים יקחו...
והאמר רב יהודה אמר שמואל: שאלו את רבי אליעזר, עד היכן כיבוד אב ואם?
אמר להם: צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו. פעם אחת בקשו ממנו אבנים לאפוד
בששים רבוא שכר
רב כהנא מתני בשמונים רבוא
והיו מפתחות מונחות תחת מראשותיו של אביו ולא צערו...
ועוד קתני סיפא: לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה בעדרו
נכנסו חכמי ישראל אצלו.
אמר להם: יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי עכשיו איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא
התם על ידי תגרי ישראל זבון.
ורבי אליעזר לא חייש לרביעה?
והתניא: אמרו לו לר' אליעזר: מעשה ולקחוה מן העובד כוכבים ודמא שמו ואמרי לה רמץ שמו
אמר להן רבי אליעזר: משם ראיה? ישראל היו משמרין אותה משעה שנולדה!...
יתיב ר' אמי ורבי יצחק נפחא אקלעא דר' יצחק נפחא
פתח חד מינייהו ואמר: וכן היה ר"א פוסל בכל הקרבנות כולן
פתח אידך מינייהו ואמר: מאי אותיבו ליה חברוהי לר"א? (ישעיהו ס, ז) כל צאן קדר יקבצו לך וגו'.
אמר להן ר"א: כולם גרים גרורים הם לעתיד לבא.
אמר רב יוסף: מאי קרא (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו'.
אמר ליה אביי: ודלמא מעבודת כוכבים הוא דהדור בהו?
אמר ליה רב יוסף: לעבדו שכם אחד כתיב...
מיתיבי: (שמות י, כה) ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות
קודם מתן תורה שאני
תא שמע: (שמות יח, יב) ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלהים
יתרו נמי קודם מתן תורה הוה...
כיבוד אב ואם.
רבי אבוה בשם רבי יוחנן: שאלו את ר"א, עד היכן כיבוד אב ואם?
אמר להם: ולי אתם שואלין? לכו ושאלו את דמה בן נתינה!
דמה בן נתינה ראש פטרבולי היה.
פעם אחת היתה אמו מסטרתו בפני כל בולי שלו ונפל קורדקן שלה מידה והושיט לה שלא תצטער.
אמר ר' חזקיה: גוי אשקלוני היה וראש פטרבולי היה ואבן שישב אביו עלי' לא ישב עלי' מימיו וכיון שמת אביו עשה אותה יראה שלו.
פעם אחת אבדה ישפה של בנימין.
אמרו: מאן דאית ליה טבא דכוותה?
אמרו: אית ליה לדמה בן נתינה.
אזלון לגביה ופסקו עמיה במאה דינר סליק ובעי מייתו להו ואשכח אבוה דמיך
אית דאמרין מפתח דתיבותא הוה יתיב גו אצבעתיה דאבוי
ואית דאמרין ריגלויה דאבוה הוות פשיטא על תיבותא
נחת לגבון אמר לון לא יכילית מייתותי' לכון
אמרי דילמא דו בעי פריטן טובא
אסקוני' למאתים אסקוני' לאלף
כיון דאיתער אבוה מן שינתיה סליק ואייתותי' לון
בעון מיתן ליה בסיפקולא אחרייא ולא קביל עלוי
אמר מה אנן מזבין לכון איקרא דאבהתי בפריטין איני נהנה מכבוד אבותי כלום
מה פרע ליה הקב"ה שכר א"ר יוסי בי רבי בון בו בלילה ילדה פרתו פרה אדומה ושקלו לו כל ישראל משקלה זהב ונטלוה
...ובגוי - אם היה מתכוון להעיד אין עדותו עדות.
אבא יודן איש צידן אומר: מעשה בגוי וישראל אחד שהיו מהלכין בדרך
אמר אותו הגוי: הוי, וחבל על ישראל אחד שמת כאן וספדתיו וקברתיו.
ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את אשתו.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: מעשה בקולר של בני אדם שהלכו לאנטוכיא ובחזירתן אמרו לא נהרג ממנו אלא איש פלוני יהודי
ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את אשתו.
ושוב מעשה בששים בני אדם שירדו לכרכום ביתר ולא עלה אחד מהם ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את נשיהם.