יעקב ועשו האמורים בפרשה. פירוש דכל מקום דכתיב ואלה מוסיף על ענין ראשון וכמו שאברהם הוליד צדיק ורשע כך יצחק הוליד צדיק ורשע:
... והנה כמו שהג' מדות של האבות הק' הם שורש חיי עולם כמו"כ זלעו"ז ג' מדות ההיפך הקנאה והתאוה והכבוד שמוציאין את האדם מן העולם. והתאוה הוא ההיפך של אהבה חסד שבקדושה. וזהו ישמעאל פסולת אברהם שהחיות שלו התאוה וניאוף כמ"ש בזוה"ק. והקנאה כעס ההיפך של גבורה דקדושה והוא פסולת של יצחק עשו שופך דמים. והכבוד הוא המנגד לקדושת יע"א שמטתו שלמה....
באר בשדה
כד' שני גוים גיים כתיב וכו׳: דק׳׳ל דגוי אינו נקרא אלא אומה או משפחה בכללות והו״לל שני גוים יצאו מבטנך כלומר שאחר שיצאו מהבטן יהיו לשני גוים, ועוד קשה איך נתפייסה בזה מצערה. ולזה קאמר גיים כתיב והיינו גאים והם אנטיוניינוס ורבי' שהם גלגול עשיו ויעקב כמ״ש הילקוט ראובני בשם הרב חסד לאברהם, ובזה פייס אותה שצריכה להתפלל על ההריון משום שאפילו עשו שהוא רשע עתיד לחזור לקדושה באנטונינוס. ואפשר שזהו רמז מה שארז״ל למה נקרא שמו חזיר שעתיד לחזור לישראל, והיינו קליפת עשו דכתיב יכרסמנה חזיר מיער וזה שמסייס שלא
פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת ולא קישות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, וקאמר בש״ס דאמר מר צנון מחתך המאכל וחזרת מהפך המאכל וקישות מרחיב בני מעיים. והוא תמוה דמה שבח הוא זה, ועוד דמצינו להפך ברבי שלא נהנה אפי׳ באצבע קטנה כמו שהקשו התוס׳. אמנם הכל הוא רמז לבירורים דכי היכי דהצנון והחזרת פעולתם לעכל המאכל וגם הקישות שמרחיב את בני מעיים גורם לעיכול, וע״י' העיכול מתברר הטוב מהרע שבו. שמהטוב נעשה דם ומתקיים הגוף ומהרע נעשה הפסולת ונדחה לחוץ, ה״נ בזמן רבי ואנטונינוס נעש׳ בירור גדול בזרע
עשו והרבה מהם נתגיירו ונכנסו תחת כנפי השכינה. ונקט מעל שלחנם להורות דכי היכי שהצדיקים כשהם אוכלים מבררים מהמאכל כל נצוצות הקדושה שיש במאכל בדומם צומח חי ומעלים אותו למדרגת מדבר, ה"נ הם רבי ואנטונינוס הכניסו כמה גרים תתת כנפי השכינ׳ וזה בין בימות החמה דהיינו בזמן שהיו שרויים בנחת, בין בימות הגשמים דהיינו בזמן ישראל שרויים בצער. וטעס שקורא אותם גאים היינו משום ששניהם יסתכלו כלפי מעלה ויהי׳ להם שרש למעלה
אור גדליהו - See his explanation