(א) דיני קדושת ב"ה ובו יב סעיפים:
בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה בטילה ואין אוכלין ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ות"ח ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בהם מדוחק: (וי"א דבבית המדרש אפי' שלא מדוחק שרי): (ר"ן פרק בני העיר) ואין מחשבין בהם חשבונות אלא אם כן הם של מצוה כגון קופה של צדקה ופדיון שבויים ואין מספידין בהם אלא אם כן יהיה ההספד לאחד מגדולי העיר שכל בני העיר מתקבצים ובאים להספידו ואם צריך ליכנס בהם לצרכו כגון לקרא לאדם יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר שמועה ואח"כ יקראנו כדי שלא יהא נראה כאלו נכנס לצרכו ואם אינו יודע לא לקרות ולא לשנות יאמר לא' מהתינוקות קרא לי פסוק שאתה קורא בו או ישהה מעט ואח"כ יצא שהישיבה בהם מצוה שנאמר אשרי יושבי ביתך (ושיעור הישיבה כדי הלוך שני פתחים) (לדעת הי"מ בסי' צ' ס"ס כ') (מרדכי ר"פ השותפין):
(1) One should not behave in a frivolous manner in a synagogue or house of study, by cracking jokes there, for instance, or by indulging in humorous or pointless gossip. One should not eat or drink there nor should one adorn oneself there or walk about there. One should not enter there in summer to cool off or in winter to seek shelter from the rain. In an emergency, scholars and their disciples are permitted to eat and drink there. No monetary calculations should be made there unless they are for religious purposes, collecting money for charity, for example, or for the redemption of captives. No funeral orations should be delivered there unless it is for one of the leading citizens of the city when all assemble there for the purpose. If a man finds it necessary to enter there for his own needs, to call someone, for instance, he should read or study something and then call him so that it should not appear as if he has entered for his own needs.... It is forbidden to have even a short nap in a synagogue but this is permitted in a house of study.
(ד) לצורך ב"ה מותר לאכול ולישן בתוכו ומטעם זה ישנים בליל יום הכפורים בב"ה ואפילו לצורך מצוה אחרת כגון כשנקבצים לעבר השנה בב"ה מותר לאכול שם:
(4) It is permitted to eat and sleep in the synagogue if it is for religious purposes. For this reason [of religious purpose overriding the prohibition] one may sleep in the synagogue on Yom Kippur.
(ו) בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ כְּגוֹן שְׂחוֹק וְהִתּוּל וְשִׂיחָה בְּטֵלָה. וְאֵין אוֹכְלִין בָּהֶן וְאֵין שׁוֹתִין בָּהֶן וְאֵין נֵאוֹתִין בָּהֶן וְאֵין מְטַיְּלִין בָּהֶן וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. וַחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם מֻתָּרִין לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת בָּהֶן מִדֹּחַק:
(6) There must be no light behaviour in synagogues and houses of study; no jesting, no mockery or idle talk. One may not eat or drink, indulge in physical recreation or promenade there. One may not enter, during the summer, to seek relief from the heat; or, in the winter, to obtain shelter from the rain.
(ז) וְאֵין מְחַשְּׁבִין בָּהֶן חֶשְׁבּוֹנוֹת אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל מִצְוָה כְּגוֹן קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה וּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאֵין מַסְפִּידִין בָּהֶן אֶלָּא הֶסְפֵּד שֶׁל רַבִּים כְּגוֹן שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הֶסְפֵּד גְּדוֹלֵי חַכְמֵי אוֹתָהּ הָעִיר שֶׁכָּל הָעָם מִתְקַבְּצִין וּבָאִין בִּגְלָלָן:
(7) Nor are calculations to be made in them, unless these are in connection with a religious duty; for example, counting the contents of the charity box or the proceeds of a collection for redemption of captives etc. Funeral addresses are only delivered in them when these are of public interest, as for example for the great religious authorities of the city, which would be attended by the entire community.
(ח) הָיָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שְׁנֵי פְּתָחִין לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדַּרְיָא כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס בְּפֶתַח זֶה וְיֵצֵא בַּפֶּתַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ לְקָרֵב הַדֶּרֶךְ. שֶׁאָסוּר לִכָּנֵס בָּהֶן אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה:
(ט) מִי שֶׁצָּרִיךְ לִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִקְרוֹת תִּינוֹק אוֹ חֲבֵרוֹ יִכָּנֵס וְיִקְרָא מְעַט אוֹ יֹאמַר שְׁמוּעָה וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בִּשְׁבִיל חֲפָצָיו בִּלְבַד. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ יֹאמַר לְתִינוֹק מִן הַתִּינוֹקוֹת קְרָא לִי הַפָּסוּק שֶׁאַתָּה קוֹרֵא בּוֹ. אוֹ יִשְׁהֶה מְעַט בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא. שֶׁהַיְשִׁיבָה שָׁם מֵעִסְקֵי הַמִּצְוֹת הִיא שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פד ה) ״אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ״ וְגוֹ׳:
(י) מִי שֶׁנִּכְנַס לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִקְרוֹת מֻתָּר לוֹ לָצֵאת בַּפֶּתַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ כְּדֵי לְקָרֵב אֶת הַדֶּרֶךְ. וּמֻתָּר לָאָדָם לִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּמַקְלוֹ בְּמִנְעָלוֹ וּבַאֲפֻנְדָּתוֹ וּבָאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו. וְאִם הָיָה צָרִיךְ לָרֹק יָרֹק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת:
(8) Where a synagogue or house of study has two doors, one may not use it as a passage, entering at one door and leaving by the other to shorten a journey, since it is forbidden to enter these buildings except to fulfill a religious duty.
(9) If one has occasion to go into a synagogue to call a child or other person, he may go in, but should read some portion of Scripture or recite a traditional dictum, so that his entry shall not be for the sake of his private affairs only. If he has no knowledge he should say to one of the children, "Recite to me the verse which you are now reading" or he should stay a while in the synagogue and then leave, for staying there is also a religious act, as it is said, "Happy are they that dwell in Thy house" (Psalms 84:5).
(10) One who entered a synagogue to pray or read Scripture may leave at the opposite door to that by which he entered, in order to take a short cut. A person may go into a synagogue with his staff, shoes, moneybelt and with dust on his feet. If he has need to do so, he may expectorate in the synagogue.