במקורות הבאים נעסוק בסיפורים חסידיים המשקפים את המתח שבין "כבוד הרב" וכבוד ההורים. בדרך כלל מעדיפים המקורות ההלכתיים והסיפורים החסידיים את "כבוד הרב" על פני ההורים, אך סיפורים חסידיים אחדים משקפים תמונה מורכבת יותר.
קראו את המקורות ודונו במתח שבין ה"רב" וה"אב", והמתח שבין עולמו האישי והרוחני של הבן לבין חובתו לכבד וללכת בדרכי אבותיו.
אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת אָבִיו, אֲבֵדָתוֹ קוֹדֶמֶת.
אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת רַבּוֹ, שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת.
אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ, שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת, שֶׁאָבִיו הֱבִיאוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה, וְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חָכְמָה מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
וְאִם אָבִיו חָכָם, שֶׁל אָבִיו קוֹדֶמֶת.
הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִין מַשְּׂאוֹי, מֵנִיחַ אֶת שֶׁל רַבּוֹ. וְאַחַר כָּךְ מֵנִיחַ אֶת שֶׁל אָבִיו.
הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ בְּבֵית הַשֶּׁבִי, פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ, וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת אָבִיו.
וְאִם הָיָה אָבִיו חָכָם, פּוֹדֶה אֶת אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ:
(11) If his lost object and his father's lost object [are to be attended to], his lost object takes precedence; his own lost object and his teacher's lost object, his own takes precedence; his father's lost object and his teacher's lost object, his teacher's takes precedence, because his father brought him into this world, but his teacher, who taught him wisdom, brings him to live [in] the world to come; if his father is a sage, [the object] of his father takes precedence. If his father and his teacher were carrying a burden, he should relieve his teacher, and afterward relieve his father. If his father and his teacher were in prison, he should redeem his teacher and afterward he should redeem his father; if his father was a sage, he should redeem his father and afterward he should redeem his teacher.
- עיינו במשנה: האם יש קשר בין שני המשפטים הראשונים במשנה לבין עדיפות הרב על האב?
- מהי הסיבה המוזכרת במשנה לעדיפות הרב?
- מדוע לדעתכם ההלכה משתנה אם האב חכם?
אל תשמע בני / דוד שמעוני
אַל תִּשְׁמַע, בְּנִי, לְמוּסַר אָב
וּלְתוֹרַת אֵם אַל אֹזֶן תַּט,
כִּי מוּסַר אָב הוּא: "קַו לָקָו..."
וְתוֹרַת אֵם: "לְאַט, לְאַט..."
סוּפַת-אָבִיב דּוֹבְרָה כֵן:
"הַקְשִׁיבָה, אִישׁ, לְשִׁיר הַבֵּן!"
בְּלַיְלָה קַר, בְּלֵיל אֲדָר,
בִּישׁוֹן הָאֵם, בִּישׁוֹן הָאָב,
הֲתִשְׁמַע, אֵיךְ הָרוּחַ שָׁר
אֶת שִׁיר הַבֵּן, שִׁיר גִּיל וּקְרָב?
בְּלַיְלָה קַר, בְּלֵיל אֲדָר,
הַקְשִׁיבָה אֵיךְ הָאָבִיב שָׁר...
- מה הרגשתם כשקראתם את השיר?
- השיר מסתיים במילים "הקשיבה איך האביב שר". האם לדעתכם אפשר להקשיב לשירת האביב גם בלי לבטל את הציווי "כבד את אביך ואת אמך"?
מעשה מרב ובן יחיד – מסיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב
מעשה ברב אחד שלא היו לו בנים. אחר כך נולד לו בן יחיד, וגידל אותו והשיא אותו. והיה הבן יושב בעליית הגג ולומד, כמקובל אצל העשירים. והיה לומד ומתפלל, אבל הרגיש שחסר לו דבר מה, ולא ידע מהו. והבן לא הרגיש טעם בלימודו ובתפילתו, וסיפר על כך לשני בני נעורים. הם יעצו לו שייסע לצדיק מסוים.
והבן עשה מצווה, ובא על ידי כך למדרגת "המאור הקטן".
סיפר הבן לאביו, שהוא מרגיש שחסר לו דבר מה, ואינו מוצא טעם בלימודו ובתפילתו, ושהוא רוצה לנסוע לצדיק ההוא. אמר לו אביו: "למה לך לנסוע אליו? הרי אתה למדן גדול ממנו, ומיוחס יותר ממנו! לא נאה לך לנסוע אליו!" וכך מנע מהבן לנסוע. הבן חזר ללימודו, אבל שוב הרגיש חיסרון, והתייעץ שוב עם שני בני הנעורים, ושוב הם יעצו לו לנסוע אל הצדיק, ושוב ביקש מאביו וזה שכנע אותו שלא ייסע. כך היה כמה פעמים.
והבן המשיך להרגיש שחסר לו, והיה מתגעגע מאוד ומשתוקק למלא את החיסרון, אבל לא ידע בדיוק מהו חסרונו. בא שוב לאביו והפציר בו שייסעו, עד שהאב היה מוכרח לנסוע עמו, שהרי לא רצה לשלוח את בנו יחידו לבדו. אמר לו האב: "אסע עמך, ואראה לך שאין בצדיק הזה ממש." רתמו את העגלה ונסעו.
אמר לו אביו: "אם הנסיעה תעבור בשלום סימן שמהשמים רוצים שניסע, ואם לא – אין הקדוש ברוך הוא רוצה שניסע." הגיעו בנסיעתם לגשר קטן, ונפל אחד הסוסים, והעגלה התהפכה, וכמעט טבעו במים. אמר אביו: "הרי אין הנסיעה עוברת בשלום, ואינה רצון ה'."
חזרו לביתם. חזר הבן ללימודו, ושוב הרגיש בחיסרון, והפציר באביו כמו בפעם הקודמת, ושוב היה האב חייב לנסוע עמו. ושוב אמר האב שיעשו ניסיון אם הנסיעה תעבור בשלום. וכשנסעו נשברו שני צירי העגלה. אמר לו אביו: "הרי אתה רואה שאין הנסיעה עוברת בשלום, שהרי אין זו דרך הטבע שיישברו שני הצירים גם יחד! הן פעמים רבות נסעו בעגלה הזאת, ומעולם לא קרה כך!" – וחזרו.
חזר הבן לדרכו ושוב הרגיש בחיסרון, ובני הנעורים יעצו לו לנסוע. חזר לאביו והפציר בו והכריח אותו לנסוע עמו שוב. אמר הבן: "הפעם לא נחזור וננסה, כי בדרך הטבע יתכן שייפול סוס לפעמים או שיישברו הצירים, אלא אם יתרחש דבר ברור ומורגש מאוד שימנע מאתנו להגיע." הגיעו לאכסניה ללון, ומצאו שם סוחר, ודיברו עמו כדרך הסוחרים, ולא גילו לו שהם נוסעים לצדיק, כי הרב התבייש להודות בכך שהוא נוסע אל הצדיק הזה. ושוחחו על ענייני העולם, עד שנסבה השיחה על ענייני הצדיקים, והיכן נמצאים הצדיקים. וסיפר להם הסוחר ששם נמצא צדיק, ושם ושם. הזכירו הם את הצדיק שנסעו אליו. אמר להם: "זה? – הרי קל דעת הוא, כי אני בא ממנו, וכשהייתי שם ראיתי אותו עובר עבֵרה!" אמר האב לבנו: "אתה רואה? שהרי הסוחר מדבר לפי תומו, והרי הוא בא משם!" וחזרו לביתם.
ונפטר הבן, ובא בחלום לאביו. וראה אותו האב כועס מאוד, ושאל אותו: "מה מכעיס אותך כל כך?" אמר לו הבן: "סע לצדיק ההוא, והוא יגיד לך על מה אני כועס." והקיץ, ואמר לעצמו: זה בוודאי מקרה. וחזר וחלם שלוש פעמים והבין שיש דברים בגו, ונסע לשם.
בדרכו פגש את הסוחר שבו פגשו הוא ובנו בנסיעה הקודמת, והכיר אותו. אמר לו: "אתה הוא שפגשתי בך באכסניה?" אמר לו: "בוודאי. אני הוא."
פתח הסוחר את פיו ואמר לו: "אם תרצה אבלע אותך!" אמר לו: "מה אתה מדבר?" אמר לו: "אתה זוכר, כשנסעת עם בנך, ובתחילה נפל סוס על הגשר, וחזרת; ואחר כך נשברו הצירים; ואחר כך פגשת אותי, ואמרתי לך שהצדיק הוא קל דעת? – אחרי שפטרתי את בנך – עכשיו אתה רשאי לנסוע. כי הוא היה 'המאור הקטן', והצדיק הזה הוא 'המאור הגדול', ואם היו נפגשים היה בא המשיח. אבל עכשיו, שפטרתי אותו מהעולם – אתה רשאי לנסוע." תוך כדי השיחה נעלם הסוחר, ולא היה לרב עם מי לדבר. נסע הרב אל הצדיק וצעק: "חבל, חבל חבל! חבל על האובדים ואינם נמצאים!"
- לפי דעתכם, על מי מוטלת האחריות לכישלון המסע, על האב או על הבן היחיד?
- האם מסקנת הסיפור תואמת את המסר המובא במשנה
כבוד אם
רבי יעקב יצחק, "היהודי הקדוש" מפשיסחה, נהג ללמוד עם תלמידיו שיעור בתלמוד ובפרשנות שלו. לעתים, במהלך הלימוד, היה היהודי הקדוש מעמיק בעיון מתוך דבקות רבה, ומתמיד כך שעה ארוכה.
בין התלמידים שישבו לפניו היה בחור צעיר ותלמיד חכם, בן העיר פשיסחה. יתום היה הבחור מאביו, והיה גר עם אמו.
פעם אחת, כאשר ישב בשיעורו של היהודי הקדוש, תקף אותו הרעב. המתין הבחור עד שראה כי רבו פסק מללמד והעמיק בעיון מתוך דבקות, כמנהגו. אז הרהיב עוז, קם ורץ אל בית אמו ואכל שם בחיפזון רב. אחר כך קם ויצא מן הבית כדי לשוב במהירות אל השיעור. אז שמע את אמו מבקשת כי יחזור ויעלה אל עליית הגג, כדי להוריד לה משם חבילת שחת.
סירב התלמיד לחזור אל בית אמו, כי חשש שאולי כבר התנער רבו מדבקותו והמשיך בשיעור. לכן המשיך התלמיד בדרכו. באמצע הדרך הרהר: הלוא לימוד התורה נועד כדי לקיים ולעשות את הכתוב בה. והנה באה לידי מצווה לעשותה – מצוות כיבוד אם – ולא אקיים אותה?
מיד חזר לביתו במרוצה, ועשה את רצונה של אמו. לאחר שסיים, שב אל בית רבו. כשפתח את דלת חדרו של הרבי, התנער היהודי הקדוש מן הדבקות שהיה שרוי בה, קם מלוא קומתו מתוך שמחה, ושאל את הבחור: "אמור נא, איזו מצווה עשית כעת? – שרוי הייתי בקושיה שלא הצלחתי ליישב, וכשנכנסת אל החדר ראיתי כי התלווה אליך האמורא אַבַּיֵי, מחכמי התלמוד. ברגע אחד התיישבה הקושיה ונפתרה. אם זכית ואביי בכבודו ובעצמו בא עמך, ודאי מצווה חשובה עשית!"
סיפר הבחור לרבי את מה שאירע לו.
אמר היהודי הקדוש לתלמידיו: "יודעים אתם כי אבַּיי יתום היה מאביו ומאמו. בשל כך נקרא 'אביי', ראשי התיבות של הפסוק 'אֲשֶׁר בְּךָ יְרוּחַם יָתוֹם' (הושע יד, ד). בשל כך, בכל פעם שרואה אביי אדם המקיים מצוות כיבוד הורים הוא נכנס בו והולך עמו, כדי שיהיה לו חלק במצווה זו. כך זכיתי לפגוש בזכותך את אביי, שתירץ לי את הקושיה שהתקשיתי בה."
- אביי, האמורא התלמודי, "מתגלה" בסוף הסיפור. הכניסו מילים לפיו של אביי. מה יאמר אביי לתלמיד הצעיר? לאימו? ואולי גם לרבי?
לסיום: קראו את שלושת הסיפורים הבאים ואת השיר וחשבו – מהי הדרך הנכונה לכבד הורים, וכיצד ראוי לנהל את יחסי הקרבה והריחוק שבין ילדים והוריהם? כיצד אתם מתמודדים עם ניגודים דומים בחייכם – מול הוריכם או ילדיכם?
א-להים שלי
בהיותו נער, ברח רבי מנחם מנדל מקוצק מבית הוריו ובא אל חצרו של החוזה מלובלין.
נסע אליו אביו וצעק עליו: "כיצד עזבת מנהג אבותיך, ובאת להסתופף בצל החסידים?"
השיב לו בנו: "בתורה כתוב 'זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ' (שמות טו, ב). תחילה נאמר 'זֶה אֵלִי', ורק אחר כך 'אֱלֹהֵי אָבִי'. ומכאן, שצריך שאמצא תחילה את אלוהיי שלי, ולא את האלוהים שקיבלתי מאבותיי."
ברוך שפטרני
כשהגיע בנו של רבי חנוך הֶנִיך מאלכסנדר למצוות, בירך האב את ברכת "בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה" כנהוג, ואחר כך אמר לבנו: "אני כבר פטור ממך, אבל אתה עדיין לא פטור ממני."
ללמוד ללכת
"כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד, הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת" (תהלים מח, טו). על פסוק זה אמר הבעל שם טוב: משול הדבר לאב, המלמד את בנו הקטן לילך. וכשהולך הילד לקראת אביו שניים או שלושה צעדים, מרחיק האב את עצמו כדי שילך הילד יותר. ואחר כך, כשהולך הילד עוד, שוב מרחיק האב את עצמו.
כך מנהיג הקדוש ברוך הוא אותנו, כפי שמנהיג אב את בנו הלומד ללכת. בכל פעם הוא מתרחק ונעלם מאיתנו, כמו שכתוב
"אֵל מִסְתַּתֵּר" (ישעיה מה, טו).
וכך יש לקרוא את המילים "יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת" – כעֶלם וכילד צעיר.