קראו את המשנה במסכת אבות, פרק ו' משנה ו'. אתם יכולים להיעזר גם בפירוש ר' עובדיה מברטנורה במקור 2.
בחרו - מהי הדרך שאתם יותר מתחברים אליה, מה הדרך שבה כבר קניתם תורה, ומצד שני - מהי הדרך שממש לא מדברת אליכם / עוד לא השגתם אותה.
(ו) גְּדוֹלָה תוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה דְבָרִים. וְאֵלוּ הֵן, בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, בְּבִינַת הַלֵּב, בְּשִׂכְלוּת הַלֵּב, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּטָהֳרָה, בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים, וּבְפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב, בַּמִּקְרָא, בַּמִּשְׁנָה, בְּמִעוּט סְחוֹרָה, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שֵׁינָה, בְּמִעוּט שִׂיחָה, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, וּבְקַבָּלַת הַיִּסּוּרִין, הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו, וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, אוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת, אוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים, אוֹהֵב אֶת הַתּוֹכָחוֹת, מִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְלֹא מֵגִיס לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה, נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ, מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, מַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת, וּמַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם, מִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב, שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף, הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ, וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ, וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי:
(6) Greater is Torah than priesthood and kingship, for kingship is obtained with thirty levels, and priesthood with twenty-four, and Torah is obtained with forty-eight things. And these are them: learning, listening of the ear, preparation of speech, understanding of the heart, intellect of the heart, reverence, awe, humility, happiness, purity, service of sages, care of friends, debate of the students, clarification, scripture, mishnah, minimization of merchandise, minimization of worldly occupation, minimization of pleasure, minimization of sleep, minimization of conversation, minimization of laughter, patience, generosity, trust of the sages, acceptance of afflictions, knowing one's place, gladness in one's portion, erection of a fence to one's words, lack of self-aggrandizement, lovableness, love of God, love of the creatures, love of the righteous, love of the upright, love of rebuke, distancing from honor, lack of arrogance in learning, lack of joy in issuing legal decisions, lifting of a burden with one's friend, judging him with the benefit of the doubt, placing him with the truth, placing him with peace, deliberation in study, questioning and responding, hearing and adding, learning in order to teach and learning in order to act, making one's master wiser, focusing one's teaching, saying [a thing] in the name of the one who said it; for you learned that one who says something in the name of the one who said it brings redemption to the world, as it says (Esther 2:22): "Esther told the king in Mordekhai’s name."
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שהמלכות נקנית בשלשים מעלות - אותן שכתובים בפרשת שמואל כשבקשו ישראל מלך, ואמר להם דעו כי כך וכך משפט המלך, וכשתחקור הם שלשים דברים עם אותן ששנויות בסנהדרין, מלך לא דן ולא דנין אותו וכו', ועשרים וארבע מתנות כהונה הן, עשר במקדש וארבע בירושלים ועשר בגבולין:
באימה ביראה - שאין לבו גבוה עליו, שנאמר יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב, ולכן בעלי קריין היו אסורין, שמתוך קלות ראשו של אדם והרהור לבו הוא בא לידי קרי:
בשמחה - לפי שאין השכינה שורה מתוך צער, אלא מתוך שמחה:
בישוב - גרסינן. פירוש, בישוב הדעת:
במיעוט סחורה - דאמר מר [עירובין נ"ה, ושם איתא ר' יוחנן] לא תמצא תורה לא בסחרנים ולא בתגרנים:
במיעוט דרך ארץ - שלא יהא מצוי עם בני אדם בשוק:
בקבלת היסוריז - מקבל היסורין באהבה:
ומכריעו לכף זכות - שדן את חבירו לזכות:
ומעמידו על האמת - רודף אמת ושלום על הכל:
שומע - כל מה שרבו אומר לו:
ומוסיף - אבל לא לסתור את דברי רבו:
והמכוין את שמועתו - כשהוא מורה הוראה, מכוין באותו ענין שאמר לו רבו, אבל אינו מוסיף דבר לומר שכך אמר לו רבו, אלא אם כן אמר לו רבו, נ"א בישוב. בישיבה, דמרבה ישיבה מרבה חכמה. דבר אחר, תרבות נודיטור"א בלע"ז:
בקבלת היסורין - כדאמרינן בברכות, אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, אימתי, בזמן שתורתך תלמדנו, שהקב"ה מביא יסורין של אהבה לעוסק בה, להרבות שכרו לעולם הבא:
בעריכת שפתים - שאינו מגמגם בדברי תורה, אלא חותכן בלשון ומוציאן בפה, דאין דברי תורה מתקיימין אלא בהוצאת הפה, דכתיב כי חיים הם למוצאיהם, אל תקרי למוצאיהם, אלא למוציאיהם בפה:
באימה - כדאמרינן [וגילו ברעדה, במקום שיש גילה שם תהא רעדה]:
בשמוש חכמים - שדוחק ונכנס בכל מקום לשמוע דבריהן ולשמשן:
בדקדוק חברים - לומד בחבורה:
ופלפול התלמידים - שיפלפלו לפניו ויחכמוהו, כדאמרינן, ומתלמידי יותר מכולם:
המכיר את מקומו - שעוסק בתורה כל שעה, דמתוך כך מתקיימת תורתו בידו, מקומו קרי לטעמים ולראיות שהוא מבין בהלכה, כדאמרינן בסנהדרין כשמלינין את הדין למחר, המחייב אומר מחייב אני במקומי, אותה ראיה ואותו טעם עצמו שאמרתי אמש, שלא מצאתי ראיה אחרת לזכות, וכן המזכה:
השמח בחלקו - שאם דואג בעניינו, אינו מכוין בה:
סיג לדבריו - שנימוקו עמו, ומביא אמתלאות להעמיד דברי רבו לבני אדם:
ואינו מחזיק טובה לעצמו - שאינו נושא חן בלבו על עצמו על שהרבה תורה, שהרי לכך נוצר:
ואינו מגיס לבו בלמודו - היינו שאינו מתגאה בפני הבריות:
תוכחות - דכתיב, הוכח לחכם ויאהבך:
ומעמידו על האמת - על בוריה של הלכה:
על השלום - שאינו מיישב בדין, אלא עושה פשרה ברצון:
החסידים החשיבו את מידת השמחה הנזכרת לעיל כיסוד חשוב בעבודת ה' , אולם לא ביטלו את גם את העצב כחלק מהלמידה של האדם. קראו את שני הסיפורים וחשבו – האם הם מתנגשים ?
שתי דמעות ושמחה
"בצעירותו, שהה רבי יצחק מנשכיז בביתו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שהיה סבה של אשתו. וכך תיאר ר' יצחק את הרבי מברדיטשוב:
כל ימיו היה הרבי שרוי בשמחה, ובכוח השמחה היה עמל בתפילה ובכל מעשיו.
פעם אחת ראיתי את ר' לוי יצחק יושב בסעודה של ערב יום הכיפורים, ערב היום הקדוש. באותה הסעודה שר ר' לוי יצחק, ויצאו מפיו תנועות ניגון יפות ביותר. אז נעצבה נפשו מעט וזלגו מעיניו שתי דמעות, שתיים ולא יותר.
אחר כך הובא לפניו מעי ממולא של דג. מיד אמר: "מלא כל משאלותינו לטובה." אחר כך הביאו לפניו מרק עוף הנקרא ביידיש "יוֹיכְל" או "יַיחְל". מיד קרא בקול "יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה'!" (תהלים קל, ז), ומיד חזר לשמוח מאוד מאוד."
אין שלם מלב שבור
"הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם" (תהלים קמז, ג).
רבי שמחה בּוּנים מפְּשיסחָה אמר על כך כי "לב שבור הוא טוב מאוד": את הלב השבור מרפאים בסילוק העצבות, ולא באיחוי השבר. וזו מעלתם של הצדיקים: גם כשלבם נשבר הם מצליחים להיות שמחים. מעלה שאליה כל אדם צריך לקוות – שאלוהים ייתן לו לב טהור ושבור שאיננו עצוב. על כך אמר רבי אייזיק מלֶנטשנֶה, כי ראוי שהלב יהיה שבור, אך ראוי גם שבו בזמן יהיה הלב שלם. והלב השבור והשלם יהיו באדם יחדיו, בשלמות אחת."
קראו את שני הסיפורים הבאים וחישבו לאיזה מהמידות שבהן נקנית התורה הם מתאימים:
הלמדן
פעם אחת בא לפני רבי מנחם מנדל מקוֹצק תלמיד חכם נודע, שביקש להיות חסיד שלו.
שאל אותו הרבי: "מה למדת?"
ענה לו האיש: "כבר למדתי וסיימתי את כל השַ"ס – התלמוד הבבלי."
השיב לו הרבי: "לא הבנת את כוונתי. אני שאלתי מה התלמוד לימד אותך."
אל תמכור אמת
פעם אחת שאל רבי חסידי אחד את רבי יצחק מאיר מגור: "לשם מה אתה ממשיך לנסוע אל רבך הרבי מקוצק, הלוא אתה עצמך ראוי להיות רבי!"
השיב ר' יצחק מאיר:
"בספר משלי נאמר 'אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר' (משלי כג, כג). לכאורה סוף הפסוק מיותר, וכי לא ידע שלמה המלך כי אם אדם רוצה לקנות משהו הרי ברצונו להחזיק בו ולא למכור?
אלא שכך יש לקרוא את הפסוק: 'אֱמֶת קְנֵה' – כל עוד יש לך ממי 'לקנות', ללמוד ולקבל- 'תקנה' את האמת, ורק כשאין לך ממי יותר 'לקנות', זהו מצב של 'וְאַל' – כשאין מורה, רק אז 'תִּמְכֹּר' ותיתן משלך לאחרים. ולכן, כל עוד אני קונה אמת, אין לי דבר שאני יכול למכור לאחרים."
לאן תיקח הדרך...
"תוכל לומר לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?", שאלה עליסה. "הדבר תלוי מאד במקום שאליו את רוצה להגיע," ענה החתול. "לא אכפת לי כל-כך לאן" – אמרה עליסה. "אם כך, אין הבדל באיזו דרך תלכי," ענה החתול. "כל עוד אגיע לאן-שהוא," הוסיפה עליסה לצורך ההסבר. "הו, אין ספק שתגיעי," אמר החתול, "אם רק תלכי די זמן."
מתוך: לואיס קרול, עליסה בארץ הפלאות
(תרגם: אוריאל אופק), הוצאת מחברות לספרות 1987, עמ' 63