שאלות להבנת המקורות
- ממתי עד מתי סופרים את ספירת העומר?
- האם אתם חושבים שהמספר (שבעה שבועות) הוא סתמי או בעל משמעות?
- על פי המקורות המופיעים למעלה מדוע צריך לספור?
(ד) ומפני כן, כי היא כל עקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדלה שעלו אליה, נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחרות, כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא. וזהו שאנו מונין לעמר, כלומר, כך וכך ימים עברו מן המנין ואין אנו מונין כך וכך ימים יש לנו לזמן, כי כל זה מראה לנו הרצון החזק להגיע אל הזמן, ועל כן לא נרצה להזכיר בתחילת חשבוננו רבוי הימים שיש לנו להגיע לקרבן שתי הלחם של עצרת.
(4) And because of this - that it is [the] essence of Israel, and because of it were they redeemed and went up to all of the greatness to which they rose - we were commanded to tally from the morrow of the holiday of Pesach until the day of the giving of the Torah; to show about ourselves the great desire [we have] for the the honored day, which our hearts yearn [for] like 'a slave seeks shade' and always tallies when will come the yearned time that he goes out to freedom. As the tally shows about a man that all of his deliverance and all of his desire is to reach that time. And that which we count to the omer, meaning, "Such and such days have passed from the tally," and we do not tally "Such and such days do we have to the time," is because all of this shows us the great desire to reach the time [of Shavuot]. Therefore, we do not want to mention at the beginning of our counting the large number of days that we have to reach the offering of the two breads of [Shavuot]. And let it not be difficult for you, to say, "If so, after most of the days of these seven weeks have passed, why do we not mention the minority of the remaining days?" [It is] as one should not change the nature of the counting in the middle. And if you shall ask, "If so, why do we begin counting from the day after [Pesach] and not from the first day?" The answer [is that] it is because the first day is entirely dedicated to remembering the great miracle, which is the exodus from Egypt, that is a sign and a proof of the world having been created and of God's - may He be blessed - providence over people. And we may not mix [something else into] its joy and mention anything else with it. And as such, the counting begins immediately from the second day. And we should not say, "Today is such and such days from the second day of Pesach" - as the count would not be fitting to say, "From the second day." And therefore it was ordained to count the tally from that which is done on it - and this is the omer offering, which is a significant sacrifice. As through it is the remembrance that we believe that God, blessed be He, wants - through His providence over people - to sustain them and [so] renews for them the seed of the grains in each and every year, to live through them.
שאלות להבנת המקור
- מה אנחנו מבטאים בספירה של כל יום בין פסח לשבועות?
- על ספירת העומר אין מברכים ברכת "שהחיינו" כמו במצוות אחרות שגם אותן מקיימים פעם בשנה, למשל הדלקת נר חנוכה או נטילת לולב. מדוע?
מצווה בהמתנה
מתוך אתר 'זושא - מגלים את הסיפור החסידי'
פעם אחת במוצאי השבת הלך רבי יצחק מווּרקי עם חסידיו לקיים את ברכת "קידוש הלבנה". היה זה בימי החורף, ועננים כבדים הסתירו את הירח, ומנעו מהם לראותו ולברך את הברכה.
לאחר שהמתין הרבי זמן רב, ראה כי קשה הדבר על החסידים להמתין כך בקור העז.
אז פנה אליהם ואמר: "הנה נאמר – 'מצוה גוררת מצוה' (משנה, אבות, פרק ד משנה ב). אפשר להסביר זאת כך – 'מצווה גוררת' היא המצווה הנגררת ומתעכבת ואינה מצליחה לבוא לידי גמר. גם מצווה כזאת – 'מצווה' היא. ואפילו זמן ההמתנה וההכנה שלפני המצווה – גם הוא נחשב למצווה."
שאלות להבנת המקור
- איך ניתן להבין את ספירת העומר על פי ר' יצחק מוורקי?
- האם ר' יצחק מוורקי "העלה" או "הוריד" את ספירת העומר מהתיאור של ספר החינוך?
האוצר מתחת לגשר
מתוך אתר 'זושא - מגלים את הסיפור החסידי'
כמה פעמים חלם ר' אייזיק כי עליו לנסוע לעיר פּרַאג, ושם סמוך לחצר המלך מתחת לגשר, עליו לחפור באדמה, ואם יעשה כן ימצא אוצר גדול ויתעשר.
נסע ר' אייזיק לפראג והלך אל הגשר הסמוך לחצר המלך. אבל עמדו שם חיילים על משמרתם יומם ולילה, ופחד ר' אייזיק לחפור באדמה ולחפש את המטמון. מרוב צערו על הדרך הארוכה שעשה לשווא ועל שישוב לביתו בחוסר כול, החל ר' אייזיק לצעוד סמוך לאותו הגשר לכאן ולכאן, כשהוא עסוק במחשבותיו. כך עשה כל אותו היום, ורק כשירדה החשכה הלך לישון באכסניה. כך עשה גם ביום השני וביום השלישי. בשעת בוקר מוקדמת היה הולך אל המקום, מטייל ומשוטט בו, עסוק במחשבות קודרות, ורק לעת ערב היה עוזב את המקום.
הקצין הממונה על חיל המשמר שבמקום, הבחין ביהודי העני ההולך וסובב את הגשר יום יום, והוא כולו כפוף ונתון בצער גדול. קרא לו הקצין שיבוא אליו ושאל אותו במלים רכות: "מה אתה מחפש? ולמי אתה מחכה במקום זה כבר כמה ימים?"
סיפר לו ר' אייזיק את כל העניין, כיצד חלם כמה לילות ברציפות כי כאן טמון אוצר גדול, וכי למטרה זו טרח ובא עד פראג.
אז צחק הקצין ואמר לו: "האם היה כדאי שתיסע דרך ארוכה כל כך רק בגלל חלום? מי מאמין בכלל לחלומות? הנה גם אני חלמתי שעליי לנסוע לקְרַקוֹב, וכי שם ישנו אדם ששמו 'אַייזיק-רֶבּ-יוֹקְל'ס', ואם אחפור בביתו של יהודי זה תחת התנור והכיריים אמצא אוצר גדול. האם אפשר להאמין לחלומות? הלוא אין בהם ממש! ולחשוב כי לשם כך אסע עד קרקוב! ואתה – שטות גדולה עשית שבאת לכאן."
כששמע ר' אייזיק את דברי הקצין, הבין כי כל נסיעתו אל המקום לא הייתה אלא כדי שישמע דברים אלו, וידע כי האוצר אינו נמצא כאן אלא בביתו. כעת עליו לחפור בביתו ולחפש את האוצר.
חזר ר' אייזיק לביתו וחיפש תחת התנור והכיריים, ואכן מצא את האוצר והתעשר.
מכספו זה בנה את בית הכנסת הקרוי על שמו – "רֶבּ-אַייזיק-רֶבּ-יוֹקְל'ס שוּל".
"אכן כך הדבר," הוסיף ר' בּוּנים מפְּשיסחָה, "כל חסיד צעיר ראוי לו שידע, כי כשיגיע אל הרבי או הצדיק יגלה כי האוצר אינו שם, ואין לו דבר לחפש אצל הרבי, אלא בביתו. וכשיבוא אל ביתו – שם יחפש ויחפור ככל יכולתו, ובוודאי שימצא. כפי שנאמר: 'יגעת ומצאת – תאמין' (על פי תלמוד בבלי, מגילה, דף ו עמוד ב). ועוד נאמר: 'כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד' (דברים ל, יד). קרוב אליך הדבר – קרוב ממש!"
שאלות להבנת המקור
- על פי סיפור זה איזו משמעות יש לדרך?
- על פי סיפור זה, האם ספירת העומר הכרחית כדי להגיע לחג מתן תורה?
שאלות להבנת המקור
• על פי פסוק זה איזו משמעות יש לדרך במדבר המקדימה את קבלת התורה?