(ז) הוּא הָיָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה בָשָׂר, מַרְבֶּה רִמָּה.
מַרְבֶּה נְכָסִים, מַרְבֶּה דְאָגָה.
מַרְבֶּה נָשִׁים, מַרְבֶּה כְשָׁפִים. מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת, מַרְבֶּה זִמָּה. מַרְבֶּה עֲבָדִים, מַרְבֶּה גָזֵל. מַרְבֶּה תוֹרָה, מַרְבֶּה חַיִּים. מַרְבֶּה יְשִׁיבָה, מַרְבֶּה חָכְמָה. מַרְבֶּה עֵצָה, מַרְבֶּה תְבוּנָה. מַרְבֶּה צְדָקָה, מַרְבֶּה שָׁלוֹם. קָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה לְעַצְמוֹ. קָנָה לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה, קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:
(7) He was accustomed to say: The more flesh, the more worms. The more possessions, the more worry. The more wives, the more witchcraft. The more maidservants, the more lewdness. The more man-servants, the more theft. The more Torah, the more life. The more sitting [and studying], the more wisdom. The more counsel, the more understanding. The more charity, the more peace. One who has acquired a good name has acquired for himself. One who has acquired words of Torah has acquired for himself the life of the World to Come.
מַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְאָגָה. ככל שאדם צובר עוד ועוד נכסים, כך הוא מקדיש זמן רב יותר לשמירתם ולהחזקתם, וסופו שהוא נעשה חסר מנוח מרוב דאגה (וראו להלן).
שאלות להבנת המקור
- האם לפי המשנה הזו טוב לאדם שיהיו לו נכסים?
- חישבו האם משנה זו נאמרה על ידי מי שיש לו או מי שאין לו?
מה מרבה מי שמרבה נכסים?
אף על פי שרוב בתי האב בישראל חושקים בנכסים אשר יעמדו לרשותם (דירה ומכונית, מכשירים חשמליים ועוד), אין ספק כי כולם יודו כי "מרבה נכסים" אכן "מרבה דאגה", כיוון שעלינו לדאוג למצבם התקין של הנכסים, לבטח אותם לשעת רעה, לשמור עליהם מפני פגעים שונים, לתחזק, לתקן ולשפץ. חברות ביטוח וחברות שמירה, שיפוצניקים ובעלי מלאכה רבים מצדיקים את קיומם בניסיון להסיר את נטל הדאגה מעלינו.
והנה מתברר כי בכתבי היד של מסכת אבות נמצא הבנות אחרות באשר לשאלה מה בדיוק מרבה בעל הנכסים. לפי גירסה אחת של המסכת: "מרבה נכסים מרבה דוון". המילה "דוון" קרובה למילה "דאבה" שמשמעותה יגון, כאב, צער (ומוכר הוא הביטוי "לדאבוני" שפירושו: לצערי). בעל הנכסים יעמוד לא פעם בפני מציאות כואבת ומציקה, בעת שיראה אותם מאבדים מערכם, מתקלקלים, מתיישנים או נגנבים ומושחתים.
אך לפי גירסה אחרת: "מרבה נכסים מרבה דיון" או "מרבה דין", רוצה לומר מאבקים משפטיים וסכסוכים מסוגים שונים (מי אינו מכיר את ישיבות ועדי הבתים, סכסוכים בשל מקומות חנייה ועוד כיוצא באלה?), עד שמרבה הנכסים נעשה לעיתים ממש ל"איש מדון". מיעוט נכסים יקטין אפוא את הדאגה, הצער או הדיון המשפטי
שאלות להבנת המקור
- מה מוסיף אביגדור שנאן בפירושו על האפשרות הפשוטה "מרבה דאגה"?
- האם אתם מזדהים עם האפשרויות הנוספות שהוצבו בפירושו?
משא ומתן מול השמים
קישור לזושא - מגלים את הסיפור החסידי
פעם אחת בא לפני רבי פנחס מקוריץ איש צעיר שהיה חולה בחולי הריאה. בכל יום החמיר מצבו של האיש עד שאחזה בו שחפת מסוכנת. והאיש הלך להרבה צדיקים וקדושים שניסו לרפאו בתפילתם, אך לא באה לו הרפואה.
כשבא לפני ר' פנחס הבטיח לו הרבי שיחזור לאיתנו. לא עבר זמן רב והאיש אכן הבריא.
אחר כך אמר ר' פנחס: "אל תדמו בנפשכם כי מעלתי גדולה מכל אותם הצדיקים והקדושים שאיש צעיר זה ביקר אצלם ולא הועילה תפילתם. אלא שאני באתי כגנב במחתרת.
גם אני, כמו אותם הצדיקים ניסיתי תחילה להיכנס בתפילתי בשער הרפואה, אך סגרו הדלתות בפניי, כי לא הסכימו עמי מן השמים.
מה עשיתי, חתרתי חתירה אל שער הפרנסה, ומצאתיו שהוא פתוח לפניי בכל דלתותיו וחדריו, כי הסכימו מן השמים שיהיה לאיש פרנסה.
כעת שבתי אל שער הרפואה וטענתי – הלוא נאמר בתלמוד כי השובע והפרנסה ניתנים למי שזוכה לחיות, וכי מה טעם שיתברך אדם בשפע פרנסה אם נוטה הוא למות. כך נאלצו להסכים עמי גם בשער הרפואה, וכך הצלחתי במלאכתי."
שאלות להבנת המקור
- האם העושר אכן גורם נזק?
- מה מחדש ר' פנחס מקוריץ בהבנה שלנו את כוחו של העושר והכסף?
- אם האיש הצעיר לא היה חולה - מה היתה המשמעות של הכסף שלו?