אונאת דברים - מקורות והעשרה

צא

מתני׳ כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך שנאמר (שמות כב, כ) וגר לא תונה ולא תלחצנו: גמ׳ ת"ר (תנו רבנן) (ויקרא כה, יז) "לא תונו איש את עמיתו" באונאת דברים הכתוב מדבר אתה אומר באונאת דברים או אינו אלא באונאת ממון כשהוא אומר (ויקרא כה, יד) "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" הרי אונאת ממון אמור הא מה אני מקיים (ויקרא כה, יז) "לא תונו איש את עמיתו" באונאת דברים

הא כיצד ?

אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים
אם היה בן גרים אל יאמר לו זכור מעשה אבותיך
אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה
אם היו יסורין באין עליו אם היו חלאים באין עליו או שהיה מקבר את בניו אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב (איוב ד, ו) "הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך זכר נא מי הוא נקי אבד"
אם היו חמרים מבקשין תבואה ממנו לא יאמר להם לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה ויודע בו שלא מכר מעולם
ר"י (רבי יהודה) אומר אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים שהרי הדבר מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמר בו "ויראת מאלהיך"

א"ר (אמר רבי) יוחנן משום ר"ש (רבי שמעון) בן יוחאי גדול אונאת דברים מאונאת ממון

1. שזה נאמר בו (ויקרא כה, יז) "ויראת מאלהיך" וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך

ור' אלעזר אומר

2. זה בגופו וזה בממונו

רבי שמואל בר נחמני אמר

3. זה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון

תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק

"כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים"

א"ל (אמר לו) שפיר קא אמרת דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא

אמר ליה אביי לרב דימי במערבא במאי זהירי א"ל באחוורי אפי

Bava Metzia 58b:6-12

The opposite is reasonable. An oath concerning sacrificial animals for which one does not bear responsibility is considered to be a matter related to the Lord even more than an oath concerning a sacrificial animal for which one bears responsibility, as in the latter case it is owned by the person in some respects. The tanna said to him: Should I delete this baraita because it is corrupted? Rabbi Yitzḥak bar Abba said to him: No, this is what the baraita is saying: For an oath taken concerning sacrificial animals for which one bears responsibility, one is liable to bring an offering for a false oath, as it is included due to the phrase “against the Lord, and deals falsely.” It is derived from this that one is liable for taking a false oath even with regard to an item which belongs, to a certain degree, to the Lord. And with regard to sacrificial animals for which one does not bear responsibility, one is exempt, as it is excluded by the phrase: With his neighbor and deals falsely. It is derived from this that one is liable to bring an offering for a false oath only if it pertained to property that belongs to a layman, i.e., his neighbor, but not for an item that belongs completely to God, as is the case with regard to sacrificial animals for which one does not bear responsibility. § The mishna teaches: Rabbi Yehuda says: Even in the case of one who sells a Torah scroll, a pearl, or an animal, those items are not subject to the halakhot of exploitation. It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: Even in the case of one who sells a Torah scroll, it is not subject to the halakhot of exploitation, as there is no limit to its value. It is the Torah of God, which is priceless. An animal and a pearl are not subject to the halakhot of exploitation because a person seeks to pair them. An animal is paired with an animal of similar strength so that they can be yoked together to work in the field. A pearl is paired with a similar pearl to fashion jewelry. Since there is a need to obtain a specific variant of these items, one is not particular about the price. The baraita continues: The Rabbis said to him: But isn’t it the case that with regard to every item, a person seeks to pair them with similar items under certain circumstances? According to your explanation, the halakhot of exploitation would never apply. The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda respond to that question? He claims that these are significant to a person, but those are not significant to him. In other words, it is particularly important to find a precise match for an animal and a pearl. The Gemara continues to analyze Rabbi Yehuda’s opinion. And up to how much can one deviate from the value of items for which exploitation does not apply, as Rabbi Yehuda is clearly not saying that any deviation is acceptable? Ameimar said: One can deviate up to double their value. It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: Even in the case one who sells a horse, or a sword, or a helmet [veḥatitom] during wartime, these items are not subject to the halakhot of exploitation, because they then have the capacity to preserve life, and a person is willing to pay any price for them. MISHNA: Just as there is a prohibition against exploitation [ona’a] in buying and selling, so is there ona’a in statements, i.e., verbal mistreatment. The mishna proceeds to cite examples of verbal mistreatment. One may not say to a seller: For how much are you selling this item, if he does not wish to purchase it. He thereby upsets the seller when the deal fails to materialize. The mishna lists other examples: If one is a penitent, another may not say to him: Remember your earlier deeds. If one is the child of converts, another may not say to him: Remember the deeds of your ancestors, as it is stated: “And a convert shall you neither mistreat, nor shall you oppress him” (Exodus 22:20). GEMARA: The Sages taught: It is written: “And you shall not mistreat [tonu] one man his colleague; and you shall fear your God, for I am the Lord your God” (Leviticus 25:17). The tanna explains: The verse is speaking with regard to verbal mistreatment. The baraita proceeds: Do you say that it is speaking of verbal mistreatment [be’ona’at devarim], or perhaps it is speaking only with regard to monetary exploitation [be’ona’at mammon]? When it says in a previous verse: “And if you sell to your colleague an item that is sold, or acquire from your colleague’s hand, you shall not exploit [tonu] his brother” (Leviticus 25:14), monetary exploitation is explicitly stated. How then do I realize the meaning of the verse: “And you shall not mistreat one man his colleague”? It is with regard to verbal mistreatment. How so? If one is a penitent, another may not say to him: Remember your earlier deeds. If one is the child of converts, another may not say to him: Remember the deed of your ancestors. If one is a convert and he came to study Torah, one may not say to him: Does the mouth that ate unslaughtered carcasses and animals that had wounds that would have caused them to die within twelve months [tereifot], and repugnant creatures, and creeping animals, comes to study Torah that was stated from the mouth of the Almighty? If torments are afflicting a person, if illnesses are afflicting him, or if he is burying his children, one may not speak to him in the manner that the friends of Job spoke to him: “Is not your fear of God your confidence, and your hope the integrity of your ways? Remember, I beseech you, whoever perished, being innocent?” (Job 4:6–7). Certainly you sinned, as otherwise you would not have suffered misfortune. Likewise, if donkey drivers are asking to purchase grain from someone, and he has none, he may not say to them: Go to so-and-so, as he sells grain, if he knows about him that he never sold grain at all. He thereby causes the donkey drivers and the would-be seller anguish. Rabbi Yehuda says: One may not even cast his eyes on the merchandise for sale, creating the impression that he is interested, at a time when he does not have money to purchase it. Verbal mistreatment is not typically obvious, and it is difficult to ascertain the intent of the offender, as the matter is given to the heart of each individual, as only he knows what his intention was when he spoke. And with regard to any matter given to the heart, it is stated: “And you shall fear your God” (Leviticus 25:17), as God is privy to the intent of the heart. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Greater is the transgression of verbal mistreatment than the transgression of monetary exploitation, as with regard to this, verbal mistreatment, it is stated: “And you shall fear your God.” But with regard to that, monetary exploitation, it is not stated: “And you shall fear your God.” And Rabbi Elazar said this explanation: This, verbal mistreatment, affects one’s body; but that, monetary exploitation, affects one’s money. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: This, monetary exploitation, is given to restitution; but that, verbal mistreatment, is not given to restitution. The Gemara relates that the tanna who recited mishnayot and baraitot in the study hall taught a baraita before Rav Naḥman bar Yitzḥak: Anyone who humiliates another in public, it is as though he were spilling blood. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: You have spoken well, as we see that after the humiliated person blushes, the red leaves his face and pallor comes in its place, which is tantamount to spilling his blood. Abaye said to Rav Dimi: In the West, i.e., Eretz Yisrael, with regard to what mitzva are they particularly vigilant? Rav Dimi said to him: They are vigilant in refraining from humiliating others, as Rabbi Ḥanina says: Everyone descends to Gehenna except for three. The Gemara asks: Does it enter your mind that everyone descends to Gehenna? Rather, say: Anyone who descends to Gehenna ultimately ascends, except for three who descend and do not ascend, and these are they: One who engages in intercourse with a married woman, as this transgression is a serious offense against both God and a person; and one who humiliates another in public; and one who calls another a derogatory name. The Gemara asks with regard to one who calls another a derogatory name: That is identical to one who shames him; why are they listed separately? The Gemara answers: Although the victim grew accustomed to being called that name in place of his name, and he is no longer humiliated by being called that name, since the intent was to insult him, the perpetrator’s punishment is severe. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says:

רש"י על בבא מציעא נ״ח ב:י׳:ב׳

וכל דבר המסור ללב - של אדם נאמר בו הוי ירא מן היודע מחשבות אם לטובה אם לאונאה:

Rashi on Bava Metzia 58b:10:2

...

הפסוקים מויקרא אליהם מתייחסת הברייתא:

ויקרא כ״ה:י״ד-י״ז

(יד) וְכִֽי־תִמְכְּר֤וּ מִמְכָּר֙ לַעֲמִיתֶ֔ךָ א֥וֹ קָנֹ֖ה מִיַּ֣ד עֲמִיתֶ֑ךָ אַל־תּוֹנ֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִֽיו׃ (טו) בְּמִסְפַּ֤ר שָׁנִים֙ אַחַ֣ר הַיּוֹבֵ֔ל תִּקְנֶ֖ה מֵאֵ֣ת עֲמִיתֶ֑ךָ בְּמִסְפַּ֥ר שְׁנֵֽי־תְבוּאֹ֖ת יִמְכָּר־לָֽךְ׃ (טז) לְפִ֣י ׀ רֹ֣ב הַשָּׁנִ֗ים תַּרְבֶּה֙ מִקְנָת֔וֹ וּלְפִי֙ מְעֹ֣ט הַשָּׁנִ֔ים תַּמְעִ֖יט מִקְנָת֑וֹ כִּ֚י מִסְפַּ֣ר תְּבוּאֹ֔ת ה֥וּא מֹכֵ֖ר לָֽךְ׃ (יז) וְלֹ֤א תוֹנוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־עֲמִית֔וֹ וְיָרֵ֖אתָ מֵֽאֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

Leviticus 25:14-17

(14) When you sell property to your neighbor, or buy any from your neighbor, you shall not wrong one another. (15) In buying from your neighbor, you shall deduct only for the number of years since the jubilee; and in selling to you, he shall charge you only for the remaining crop years: (16) the more such years, the higher the price you pay; the fewer such years, the lower the price; for what he is selling you is a number of harvests. (17) Do not wrong one another, but fear your God; for I the LORD am your God.

העמק דבר על ויקרא כ״ה:י״ז:א׳

(א) ולא תונו איש את עמיתו. ידוע הדרש שהוא אזהרה לאונאת דברים ובאשר שמצוי הוא במו״מ להתקצף ולאנות את חבירו בדברים מש״ה סמך אזהרה זו לכאן שיהי נזכר אז מאותה אזהרה. וה״ה בכל שעה:

Haamek Davar on Leviticus 25:17:1

...

איוב ד׳:ו׳-ז׳

הֲלֹ֣א יִ֭רְאָתְךָ כִּסְלָתֶ֑ךָ תִּ֝קְוָתְךָ֗ וְתֹ֣ם דְּרָכֶֽיךָ׃ (ז) זְכָר־נָ֗א מִ֤י ה֣וּא נָקִ֣י אָבָ֑ד וְ֝אֵיפֹ֗ה יְשָׁרִ֥ים נִכְחָֽדוּ׃

Job 4:6-7

(1) Then Eliphaz the Temanite said in reply: (2) If one ventures a word with you, will it be too much? But who can hold back his words? (3) See, you have encouraged many; You have strengthened failing hands. (4) Your words have kept him who stumbled from falling; You have braced knees that gave way. (5) But now that it overtakes you, it is too much; It reaches you, and you are unnerved. (6) Is not your piety your confidence, Your integrity your hope? (7) Think now, what innocent man ever perished? Where have the upright been destroyed? (8) As I have seen, those who plow evil And sow mischief reap them. (9) They perish by a blast from God, Are gone at the breath of His nostrils. (10) The lion may roar, the cub may howl, But the teeth of the king of beasts are broken. (11) The lion perishes for lack of prey, And its whelps are scattered. (12) A word came to me in stealth; My ear caught a whisper of it. (13) In thought-filled visions of the night, When deep sleep falls on men, (14) Fear and trembling came upon me, Causing all my bones to quake with fright. (15) A wind passed by me, Making the hair of my flesh bristle. (16) It halted; its appearance was strange to me; A form loomed before my eyes; I heard a murmur, a voice, (17) “Can mortals be acquitted by God? Can man be cleared by his Maker? (18) If He cannot trust His own servants, And casts reproach on His angels, (19) How much less those who dwell in houses of clay, Whose origin is dust, Who are crushed like the moth, (20) Shattered between daybreak and evening, Perishing forever, unnoticed. (21) Their cord is pulled up And they die, and not with wisdom.”

Added by: Eran Shafir

ויקרא רבה ל״ג:א׳

רַבִּי עָשָׂה סְעוּדָה לְתַלְמִידָיו, הֵבִיא לִפְנֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת רַכִּים וּלְשׁוֹנוֹת קָשִׁים, הִתְחִילוּ בּוֹרְרִין בָּרַכִּים וּמַנִּיחִין הַקָּשִׁים, אָמַר לָהֶם דְּעוּ מָה אַתֶּם עוֹשִׂין כְּשֵׁם שֶׁאַתֶּם בּוֹרְרִין אֶת הָרַכִּין וּמַנִּיחִין אֶת הַקָּשִׁים כָּךְ יִהְיֶה לְשׁוֹנְכֶם רַךְ אֵלּוּ לָאֵלּוּ, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר.

Vayikra Rabbah 33:1

...

ספר החינוך של״ח:ג׳

(ג) מדיני המצוה. כמה אזהרות וכמה זרוזין שהזהירונו זכרונם לברכה בענין זה שלא להכאיב הבריות בשום דבר ולא לבישם, והפליגו בדבר עד שאמרו (שם), שלא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים, וראוי להזהר שאפילו ברמז דבריו לא יהיה נשמע חרוף לבני אדם, כי התורה הקפידה הרבה באונאת הדברים, לפי שהוא דבר קשה מאד ללב הבריות, והרבה מבני אדם יקפידו עליהם יותר מעל הממון. וכמו שאמרו זכרונם לברכה (שם) גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שבאונאת דברים הוא אומר ויראת מאלהיך וגו. ולא יהיה באפשר לכתב פרט כל הדברים שיש בהן צער לבריות, אבל כל אחד צריך להזהר כפי מה שיראה, כי השם ברוך הוא יודע כל פסיעותיו וכל רמיזותיו, כי האדם יראה לעינים והוא יראה ללבב, וכמה מעשים כתבו לנו זכרונם לברכה במדרשים ללמד על זה מוסר, ועקר הענין בפרק רביעי ממציעא [שם].

Sefer HaChinukh 338:3

(3) From the laws of the commandment are many warnings and many prods with which they, may their memory be blessed, warned us about this matter that we not hurt the creatures in anything nor embarrass them. And they expanded on the thing until they said (Baba Metzia 58b) that one should not place his eyes on a [possible] purchase at a time when he has no money. And it is fitting to be careful that no insult of people be heard even from a hint of his words. As the Torah was very concerned about mistreatment in words, since it is something very difficult for the heart of the creatures. And many people are more concerned about it than about money - and as they, may their memory be blessed said (Baba Metzia 58b), "Mistreatment of words is greater than mistreatment of money; as with mistreatment of words, it states (Leviticus 25:17), 'and you shall fear your God, etc.'" And it would not be possible to write all of the things that [bring] pain to people individually. But everyone needs to be careful according to what he sees - as God, blessed be He, knows all of his steps and all of his hints; 'since man looks to the eyes, but He looks to the heart.' And how many stories did they, may their memory be blessed, write in midrashim to teach us ethics about this! And the essence of the matter is in the fourth chapter of [Bava] Metzia.

ספר החינוך תל״א:א׳

(א) מצות אהבת הגרים - שנצטוינו לאהב הגרים, כלומר, שנזהר שלא לצער אותם, בשום דבר, אבל נעשה להם טובה ונגמל אותם חסד כפי הראוי והיכלת, והגרים הם, כל מי שנתחבר אלינו משאר האמות שהניח דתו ונכנס בדתנו, ועליהם נאמר (דברים י יט) ואהבתם את הגר וגו'. ואף על פי שיכללהו כמו כן הצווי בישראל, שנאמר עליו ואהבת לרעך כמוך (מצוה רמג), שהרי גר צדק בכלל רעך הוא, הוסיף לנו השם בו מצוה מיחדת לו באהבתו, וכמו כן הדבר במניעה מלרמות אותו, שאף על פי שהיה בכלל ולא תונו איש את עמיתו (מצוה שלח), הוסיף לנו הכתוב בו מניעה מיחדת לו, באמרו וגר לא תונה (מצוה כג). ואמרו בגמרא (ב''מ נט, ב), שהמאנה הגר עובר משום לא תונו וגו', ומשום וגר לא תונה, וכמו כן מבטל מצות ואהבת לרעך, ומצות ואהבתם את הגר.

Sefer HaChinukh 431:1

(1) The commandment of loving the strangers (converts): That we were commanded to love the converts, meaning to say that we be careful not to cause them pain in any thing, but [rather to] do them good and grant them kindness according to what is proper and is possible. And converts are anyone who connects with us from the other nations, that leaves his religion and enters into our religion. And about them is it stated (Deuteronomy 10:19), "And you shall love the stranger, etc." And even though the commandment (Sefer HaChinukh 243) about the Israelite includes him, as it is stated about him (Leviticus 19:18), "and you shall love your neighbor as yourself" - since behold, a righteous convert is included in "your neighbor" - God added for us a specific commandment about his love. And so too is the thing in the prevention against cheating him. As even though he was included in "A man shall not wrong his countryman" (Leviticus 25:17, Sefer HaChinukh 338), Scripture added a specific prevention about him in its stating, "You shall not wrong a stranger" (Exodus 22:20, Sefer HaChinukh 23). And they said in the Gemara (Bava Metzia 59b) that one who wrongs the convert transgresses because of "[A man] shall not wrong" and because of "You shall not wrong a stranger." And so too [with this], he nullifies the commandment of "and you shall love your neighbor" and the commandment of "And you shall love the stranger."

מדרש מודרני

אחת התופעות הרלוונטיות לימינו היא תופעת השיימינג ברשת.

הרב לורד פרופ' יונתן זקס, אחד היהודים החשובים בדורנו, מקשר את תופעת השיימינג וגרימת הצער במילים עם המובא בפרשת השבוע

מה אומרת היהדות על תופעת השיימינג ברשת?

מדרשיר

חור בלבנה

רוקפור
מילים: ברוך בן יצחק, דני רכט ואלי לולאי
לחן: ברוך בן יצחק ואלי לולאי
קיים ביצוע נוסף לשיר זה

לא יכול לשכוח, את הרגע בו רציתי,
לאסוף כבר את הכל, ולא היה בי את הכוח
להמשיך ולעבור את כל מה, שאין בו כוונה

תן לי אבן דרך, ואדע איך להמשיך,
נשאר כאב עמוק בפנים, אני רציתי רק ללכת
כמו להיות תמונה שנקרעה,
חור בלבנה

באור חיוור, במלכודת השעה,
בא מלאך, תראו מה יש לו ביד,
מה שמפריד בין טוב לרע,
זה אחי

במילים פוגע, לפעמים לא מתכוון, אני נשאר
לבד,
אחרון על ספינה שטובעת

כמו בהזייה אני חוזר לנקודה
שבה התחלתי אז ללכת בתקווה שלא לזחול
בתוך כל זה נדמה, אני מתקרב
עומד על הקצה.עברית

שאלות סיכום לתלמידים:

ציינו את ההבדלים בין אונאת דברים לבין אונאת ממון.
מניין (מאילו פסוקים) לומדים את האיסור על כל אחת מהן?
אילו דוגמאות מוסיפה הגמרא על המשנה בבבא מציעא?
כיצד עברו רעיו של איוב על אונאת דברים? האם יש לך דוגמה דומה ממקרים שנתקלת בהם (בחייך, חיי החברה שסביבך, סרט/סדרה/הצגה שראית?)
מה ההבדל בין אונאת דברים להלבנת פנים?
מהם שלושת הנימוקים שלפיהם גדולה אונאת דברים מאונאת ממון?
מה הלקח שלומדים ממדרש ויקרא רבא?
כיצד המדרש המודרני של הרב פרופ' לורד יונתן זקס שינה לך את התפיסה ביחס לשיימינג?
האם לדעתך הלימוד בנושא יכול לשנות לטובה את התנהגותם ובעיקר דיבורם של הלומדים? נסה לתת דוגמה מחייך.