בין שימור לחידוש- דף מקורות לפתיחת שנה

(א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:

פרקי אבות - יהודה רובן- אתר "ערכים"

מחשבת אבות - עיון והגות במחשבת חז"ל

(1) Moshe received the Torah from Sinai and transmitted it to Yehoshua, and Yehoshua to the Elders, and the Elders to the Prophets, and the Prophets transmitted it to the Men of the Great Assembly. They said three things: Be deliberate in judgment, raise up many disciples and make a fence for the Torah.

(י) [י] "..זאת"-- זו עונה של מדבר; "..גם זאת"-- זאת עונה של בעל פעור; "ואף גם זאת"-- זו עונה של מלכי האמורי. "לא מאסתים ולא געלתים לכלֹתם"-- וכי מה נשתייר להם שלא נגעלו ולא נמאסו?! והלא כל מתנות טובות שנתנו להם, ניטלו מהם. ואילולי ספר תורה שנשתיירה להם לא היו משנים (ס"א משונים) מאומות העולם כלום! אלא "לא מאסתים"-- בימי אספינוס (ס"א אספסיינוס); 'געלתים'-- בימי יון; "לכלתם להפר בריתי אתם"-- בימי המן; "כי אני ה' אלקיהם"-- בימי גוג. ומנין שהברית כרותה לשבטים? שנאמר "וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים"-- מלמד שהברית כרותה לשבטים. "אלה החקים והמשפטים והתורֹת": "החוקים"-- אלו המדרשות; "והמשפטים"-- אלו הדינים; "והתורות"-- מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל; אחד בכתב ואחד בעל פה. אמר ר' עקיבא, וכי שתי תורות היו להם לישראל? והלא תורות הרבה נתנו להם -- "זאת תורת העולה" "זאת תורת המנחה" "זאת תורת האשם" "זאת תורת זבח השלמים" "זאת התורה אדם כי ימות באהל". "אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל"-- זכה משה ליעשות שליח בין ישראל לאביהם שבשמים. "בהר סיני ביד משה"-- מלמד שניתנה התורה הלכותיה ודקדוקיה ופירושיה על ידי משה מסיני.

(10) 10) (26:44) "And notwithstanding also this": "this": This is the sin of the desert, (e.g., the golden calf); "also this": This is the sin (in the incident) of Ba'al Peor; "and even also this": This is the sin (of their desire to emulate) the Emorite kings. "I did not despise them and I did not abhor them to destroy them": Now what remained to them that they were not despised and not abhorred! Were not all the goodly gifts that had been given to them taken from them? And if not for the Torah scroll that remained to them, they would not differ from the nations at all! (The meaning is rather;) I did not despise them (to allow them to be destroyed) in the days of Vespasian, and I did not abhor them in the days of Greece. "to destroy them": in the days of Haman. "to break My covenant with them": in the days of the Kasdim. "for I am the L rd their G d": in the days of Gog and Magog, when no nation or tongue will prevail over them. And whence is it derived that the covenant (that Israel will not be destroyed) was (also) made with the (twelve) tribes? From (Ibid. 45) "And I will remember for them the covenant with their ancestors, whom I took out of the land of Egypt." (26:46) "These are the statutes and the judgments and the teachings": "the statutes": These are the midrashoth; "and the judgments": These are the laws; "and the Toroth": This teaches us that two Toroth were given to Israel, one written, and one, oral. R. Akiva said: Did Israel have only two Torahs? Were not many Torahs given to them? (viz.) "This is the Torah of the burnt-offerings," "This is the Torah of the meal-offerings," "This is the Torah of the guilt-offerings," "This is the Torah of the sacrifice of peace-offerings," "This is the Torah — a man if he die in the tent." "which the L rd set forth between Himself and the children of Israel": Moses merited becoming the messenger between Israel and their Father in heaven, (viz.) "on Mount Sinai by the hand of Moses": We are hereby taught that the (entire) Torah — its halachoth, inferences, and interpretations — was given by Moses at Sinai.

(א) מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי. אוֹמֵר אֲנִי, לְפִי שֶׁמַּסֶּכֶת זוֹ אֵינָהּ מְיֻסֶּדֶת עַל פֵּרוּשׁ מִצְוָה מִמִּצְוֹת הַתּוֹרָה כִּשְׁאָר מַסֶּכְתּוֹת שֶׁבַּמִּשְׁנָה, אֶלָּא כֻּלָּהּ מוּסָרִים וּמִדּוֹת, וְחַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם גַּם כֵּן חִבְּרוּ סְפָרִים כְּמוֹ שֶׁבָּדוּ מִלִּבָּם בְּדַרְכֵי הַמּוּסָר כֵּיצַד יִתְנַהֵג הָאָדָם עִם חֲבֵרוֹ, לְפִיכָךְ הִתְחִיל הַתַּנָּא בְּמַסֶּכֶת זוֹ מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, לוֹמַר לְךָ שֶׁהַמִּדּוֹת וְהַמּוּסָרִים שֶׁבְּזוֹ הַמַּסֶּכְתָּא לֹא בָּדוּ אוֹתָם חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה מִלִּבָּם, אֶלָּא אַף אֵלּוּ נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי:

(1) Moshe received the Torah from Sinai: I say: Since this tractate is not founded on the exegesis of commandments from among the Torah’s commandments, like the rest of the tractates which are in the Mishna, but is rather wholly morals and principles, and whereas the sages of the (other) nations of the world have also composed books according to the fabrication of their hearts, concerning moral paths, how a person should behave with his fellow; therefore, in this tractate the tanna began "Moshe received Torah from Sinai," to tell you that the principles and morals which are in this tractate were not fabricated by the hearts of the Mishna’s sages; rather, they too were stated at Sinai.

(ב) מִסִּינַי. מִמִּי שֶׁנִּגְלָה בְּסִינַי:

(2) from Sinai: From the One who was revealed at Sinai.

(ג) לִזְקֵנִים. שֶׁהֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ. וְאוֹתָם הַזְּקֵנִים לִזְקֵנִים אֲחֵרִים עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִתְחִלָּתָם שֶׁל נְבִיאִים שֶׁהֵן עֵלִי הַכֹּהֵן וּשְׁמוּאֵל הָרָמָתִי:

(3) to the elders: who lived long after Yehoshua, and those elders (passed it) to other elders until they reached the beginning of the prophets, who are Eli the priest and Shmuel of Ramah.

(ד) לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. מֵאָה וְעֶשְׂרִים זְקֵנִים הָיוּ. זְרֻבָּבֶל שְׂרָיָה רְעֵלָיָה מָרְדְּכַי בִּלְשָׁן, שֶׁהָיוּ בִּימֵי עֶזְרָא כְשֶׁעָלוּ מִן הַגּוֹלָה בְּבַיִת שֵׁנִי. וּמִכְּלָלָם, חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי וּנְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה וְחַבְרֵיהֶם. וְנִקְרְאוּ כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה לְפִי שֶׁהֶחֱזִירוּ הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ (יומא סט:) שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר (דברים י) הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, בָּאוּ יִרְמְיָה וְדָנִיֵּאל וְלֹא אָמְרוּ גִּבּוֹר וְנוֹרָא, וְהֵם הֶחֱזִירוּם כְּבַתְּחִלָּה, לְפִי שֶׁאָמְרוּ הֵן הֵן גְּבוּרוֹתָיו הֵן הֵן נוֹרְאוֹתָיו, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן הֵיאַךְ אֻמָּה כָּזוֹ יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם בִּפְנֵי כַּמָּה אֻמּוֹת:

(4) to the men of the Great Assembly: There were 120 elders, (including) Zerubavel, Seraiah, Re’elaiah, Mordekhai, Bilshan, who in the days of Ezra were the ones who emigrated from the diaspora in (the period of) the second Temple. Included among them were Haggai, Zechariah and Malachi and Nechemiah ben Chachliah and their associates. They were called the Great Assembly since they restored the crown to its original splendor (Yoma 69b), for Moses said “The great, mighty and awesome God (Deut. 10:17).” Jeremiah and Daniel came but did not say, “Mighty and awesome (Jer. 32:18) (Dan. 9:4),” but they restored it as in the beginning, since they indeed stated both his might and his awesomeness. For were it not so, how could a nation such as this be able to endure in the presence of so many nations.

(ה) הֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים. הַרְבֵּה דְּבָרִים אָמְרוּ, אֶלָּא שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ אָמְרוּ [הֵן] שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קִיּוּם הַתּוֹרָה:

(5) they stated three things: They stated many things; rather, they said these three things because they contain within them the preservation of the Torah.

(ו) הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין. שֶׁאִם בָּא דִּין לְפָנֶיךָ פַּעַם וּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ, לֹא תֹאמַר דִּין זֶה כְּבָר בָּא לְפָנַי וְשָׁנִיתִי וְשִׁלַּשְׁתִּי בּוֹ, אֶלָּא הֱווּ מְתוּנִים, כְּלוֹמַר מַמְתִּינִים קֹדֶם שֶׁתִּפְסְקוּ הַדִּין:

(6) "Be discerning in judgment": Where if a case comes before you one, two or three (times), do not say "This case already came before me, and (I ruled) a second and a third time." Rather, "Be discerning," which is to say deliberate before you decide the case.

(ז) וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה. לַאֲפוֹקֵי מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל דְּאָמַר (ברכות כח.) כָּל תַּלְמִיד שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ אַל יִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, קָא מַשְׁמַע לָן שֶׁמְּלַמְּדִין תּוֹרָה לְכָל אָדָם וְאֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרָיו, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה יָדוּעַ מֵעִנְיָנוֹ שֶׁמַּעֲשָׂיו מְקֻלְקָלִים וְסָאנֵי שׁוּמְעָנֵיהּ. אִי נַמִּי אַשְׁמוֹעִינַן (יבמות סב:) שֶׁאִם הֶעֱמִיד תַּלְמִידִים בְּבַחֲרוּתוֹ יַעֲמִיד תַּלְמִידִים בְּזִקְנוּתוֹ, דִּכְתִיב (קהלת יא) בַּבֹּקֶר זְרַע זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ:

(7) "stand up many students": (This is meant) to exclude (the words of) Rabban Gamliel, who said "Any student whose exterior is not like his interior shall not enter the Beit Midrash (Berakhot 28a)." We derive from this that we teach Torah to every person; there is no need to inquire after him. [This is the case] so long as it not be known from from his way that his actions are corrupt or that he has a bad reputation. Alternately, we may derive that if he raises up disciples in his youth, he should [also] do so in his old age, as is written (Ecclesiastes 11:6), “Sow your seed in the morning, and in the evening do not hold back your hand (Yevamot 62b).”

(ח) וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה. גָּדֵר שֶׁלֹּא יָבֹא לִגַּע בְּאִסּוּר תּוֹרָה, כְּגוֹן שְׁנִיּוֹת לָעֲרָיוֹת, וּשְׁבוּת לְשַׁבָּת. דִּכְתִיב (ויקרא יח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי, עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי:

(8) "and establish a fence for the Torah": A hedge, in order that he not come into contact with a Torah prohibition, such as second degree sexual relationships or rabbinic fences to protect the Shabbat as is written (Lev. 18:30), “You shall keep my guard;” [meaning,] ‘Make a safeguard for my safeguard.’

מה בין שימור וחידוש – שיעור פתיחה

מקור ראשי על : התחלה – אין התחלה ללא סוף...

"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלושה דברים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים, הרבה ועשו סייג לתורה". (משנה, מסכת אבות, פרק א, משנה א)

  • החלק הראשון של המשנה מתאר את המסירה מדור לדור ("משה קיבל...אנשי כנסת גדולה") ואילו החלק השני (הם אמרו שלושה דברים...סייג לתורה") – היא תוספת וחידוש לתורה המסורה.
  • חלק א' של המשנה מייצג כוח של שימור, תמונת מסירה, העברה מדור לדור, כחפץ או אובייקט בלתי נשחק שנשאר שלם למרות הזמן והידיים שהוא עובר. הוא מייצג את הכבוד לעבר וחיבור לדורות קודמים. בחלק ב' מופיע חידוש: "אמרו" משהו חדש. חלק ב' מייצג את היכולת לשנות, לחדש, לעצב, ליצור משהו חדש, לומר דבר חדש.
  • חלוקה זו של שימור לצד חידוש קיימת בתרבויות, בחברות, ואף בהתפתחותם של אינדיבידואלים בחברה. מתח זה קיים באופן מובהק בטבענו באופן אינטואיטיבי, מיידי ואינטגרלי. ללמדנו, שאין אנו מתחילים, הכל מהתחלה (בבחינת המצאת הגלגל בכל דור מחדש), אלא מוסיפים על הקיים, על הידוע.
    אנו לומדים את החדש על בסיס ניסיוננו בעבר, חוויותינו , על בסיס פרשנות ומשמעות שהענקנו לאירועי החיים שעברנו וכו''. כך תרבויות צמחו וכך בני אדם התפתחו.

  • כך התורה שבעל פה: התורה עברה בעם ישראל מדור לדור במסורת בדיוק רב, כאשר לצד התורה הכתובה מתפתחת ספרות עשירה של פרשנויות וחידושים, מדרשי אגדה והלכה, יצירת הספרות התנאית והאמוראית ועוד.
  • המשנה שלעיל מלמדת אותנו שכל דור צריך להדגיש את הערכים החשובים יותר לצרכיו. המשנה למעשה דורשת מאתנו לקבוע מחדש מהם שלושת הדברים שאנו רוצים לשאוף אליהם לא רק בעצמנו אלא יחד בחברה שאנו חיים בה.

שאלות לדיון עם התלמידים:

  1. כיצד הייתם מחלקים את המשנה שלפניכם? מדוע כך חילקתם? מה מייצג כל חלק?
  2. איך הועברה התורה שבעל פה? לאורך איזו תקופה?
  3. האם אפשר לסמוך על כך שהמסר המועבר לא יתעוות וישתנה במשך שנים רבות אלא ישאר בדיוק כשהיה?
  4. אילו שינויים יכולים לחול במסירה? האם כל שינוי הוא בעיה?

משימה אישית: לכתוב דבר חדש

כל אחד רושם לעצמו על דף מהם שלושת הדברים החשובים ביותר לקיומנו.

מדרשיר:

יהודה עמיחי – אבי היה אלוהים (מתוך: "פתוח סגור פתוח", הוצאת שוקן, ירושלים)

אבי היה אלוהים- יהודה עמיחי (מתוך: "פתוח סגור פתוח", הוצאת שוקן, ירושלים)

ניתן לשאול את התלמידים, האם הם רואים קשר בין השיר הזה למשנה?

ניתן לבקש מהם להוסיף דברות משל עצמם.

כמה מילים על התחלה:

בחרתי במשנה המתחילה את המשנה במסכת אבות (אבות, פרק א', משנה א'). משנה זו היא התחלה של מסכת, אך הרבה יותר, היא מבססת את התודעה שלנו לגבי נקודת המשען, נקודת ההתחלה שבשושלת המסירה: "משה קיבל תורה בסיני..." וממשיכה בתיאור כל שושלת המסירה עד תקופתם של אנשי כנסת גדולה. נשאלת השאלה, האם התורה שנמסרה לנו, היא היא התורה שניתנה למשה בהר סיני? האם אנו בבחינת ממשיכי הגילוי שלה או שיש לנו תפקיד מחדש ויוצר?

משנה זו מייצגת את ההתחלה, את נקודת המשען הבראשיתית להתהוותנו כעם. את שימור התורה כ 1300 שנה (עד כנסת גדולה) ומשם מייצגת את השינוי, החידוש והדרש. על כן היא כה משמעותית בעבורי.