What Are Korbanot?

(ה) טוב לומר פ' העקדה ופ' המן ועשרת הדברות ופרשת עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם: הגה ודוקא ביחיד מותר לומר י' הדברות בכל יום אבל אסור לאומרם בצבור (תשו' הרשב"א סימן קפ"ד):

Shulchan Arukh, Orach Chayim 1:5

(5) It is good to recite the passage of the Binding (Genesis 22:1-19), the passage of the Manna (Exodus 16:4-36), the Ten Commandments (Exodus 20:2-13), and the passages of the burnt-offering (Leviticus 1:1-17), tribute-offering (Leviticus 2:1-13), peace-offering (Leviticus 3:1-17), sin-offering (Vayikra 4:27-35), and guilt-offering. Rem"a: But only in private is it permissible to recite the Ten Commandments each day: it is forbidden to recite them in congregation (Rashb"a Responsum 144).

אורח חיים א׳:ו׳-ז׳

(ו) פרשיות הקרבנות לא יאמר אלא ביום. (וע"ל סי' מ"ז סעיף י"ג):

(ז) כשיסיים פרשת העולה יאמר יהר"מ שיהא זה חשוב ומקובל כאלו הקרבתי עולה וכך יאמר אחר פ' המנחה והשלמים מפני שהם באים בנדבה:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 1:6-7

(6) One should not recite the passages of the sacrifices except by day. (See below, section 47, paragraph 13)

(7) When one finishes the passage of the burnt-offering, he should say: "May it be [Your] will that this should be considered and accepted as if I had brought a burnt-offering." He should say similarly after the passages of the tribute-offering and the peace-offering, because they are offered voluntarily.

אורח חיים א׳:ח׳

(ח) יאמר עם הקרבנות פ' ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני יי:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 1:8

(8) One should recite along with the sacrifice passages the verse: "And he shall slaughter it on the side of the altar northward before the Lord...." (Leviticus 1:11).

ויקרא א׳:י״א

(יא) וְשָׁחַ֨ט אֹת֜וֹ עַ֣ל יֶ֧רֶךְ הַמִּזְבֵּ֛חַ צָפֹ֖נָה לִפְנֵ֣י יי וְזָרְק֡וּ בְּנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֧ים אֶת־דָּמ֛וֹ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃

Leviticus 1:11

(11) It shall be slaughtered before the LORD on the north side of the altar, and Aaron’s sons, the priests, shall dash its blood against all sides of the altar.

רש"י על ויקרא א׳:י״א:א׳-ב׳

(א) על ירך המזבח. עַל צַד הַמִּזְבֵּחַ: (ב) צפנה לפני יי. וְאֵין צָפוֹן בְּבָמָה (שם):

Rashi on Leviticus 1:11:1-2

(1) על ירך המזבח means ON THE SIDE OF THE ALTAR (cf. Rashi on Exodus 40:22). (2) 'צפנה לפני ה NORTHWARD BEFORE THE LORD — but the law of slaughtering northward is not necessarily applicable in the case of a “Bamah” (i. e. an animal offered on a “Bamah” as an עולה need not be slaughtered at its north side, for it states here: northward before the Lord, the last words being used only of the Tabernacle and the Temple; cf. Zevachim 119b and Rashi on 'לפני ה‎ וסמך, v. 3).

משנה ברורה מ״ח:א׳

(א) (א) התמיד - והיא במקום הקרבת קרבן התמיד שכן קבלו חז"ל שבזמן שאין בה"מ קיים ואין יכולין להקריב קרבנות מי שעוסק בהן ובפרשיותיהן מעלה עליו הכתוב כאלו הקריבום ולכך יש אומרים ג"כ סדר המערכה מטעם זה והוא מה שנתפשט המנהג בימינו לומר בכל יום אביי הוי מסדר וכו' ונראה לי פשוט דמי שיודע ספר מצוה ללמוד בגמרא פירוש המימרא הזו וכן מה שאנו אומרין בכל יום עניני עשיית הקטורת כדי שיבין מה שהוא אומר ובזה תחשב לו האמירה במקום ההקטרה וכן כתבו הספרים דמה שאמר הגמרא כל העוסק בפרשת עולה וכו' הכוונה שהוא מתעסק להבין עניניה לא אמירת התיבות לבד. כתב המ"א פרשת הקרבנות יאמר בעמידה דוגמת הקרבנות שהיה בעמידה ועיין בש"ת בשם כמה אחרונים שחולקין ע"ז ובפרי מגדים כתב דמ"מ בפרשת התמיד ראוי לעמוד שקורין בצבור בקול רם. גם מה שכתב בבה"ט בשם דרך חכמה שיזהר לומר פרשת התמיד בצבור עם הש"ץ עיין בשע"ת שהשיג ע"ז. כתב הפמ"ג מה שכתוב בסידורים בנוסח היה"ר כאלו הקרבנו קרבן התמיד ויש גורסין הקרבתי אינו נכון כי הקרבתי בפרשת חטאת אבעלים קאי משא"כ בתמיד אין יחיד מיקרי בעלים ובטור הגירסא כאלו קרב התמיד במועדו וכו' וזה נכון ובש"ת מיישב גם הגירסא שלנו:

אורח חיים נ׳:א׳

(א) טעם למה אומרים משנת איזהו מקומן. ובו סעיף אחד:
קבעו לשנות אחר פרשת התמיד פרק איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא משנה וגמרא דברייתא דרבי ישמעאל הוי במקום גמרא שהמדרש כגמרא:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 50:1

(1) They established that one should recite the part of "Eyzehu M'komam" and the baraita of Rabbi Ishmael after the section of the daily offering in order that every person would attain merit by learning Bible, Mishnah, and Talmud every day in that the baraita of Rabbi Ishmael is in place of Talmud since midrash is like Talmud.

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים א׳:ה׳

(ה) ודוקא ביחיד כו'. דמתחלה היו קוראין בצבור כדאי' פ' דתמיד ואמרינן ספ"ק דברכות דבטלום מפני תרעומת המינים שהיו אומרים אין שאר התור' אמת והיינו בצבור אבל ביחיד ליכא תרעומת:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים א׳:ח׳

(ח) פ' ושחט וגו'. דאיתא במ' אמר הקב"ה מעיד אני עלי ש"ו בין עכו"ם בין ישראל בשעה שהן קוראין מקרא זה צפונה לפני יי אני זוכר עקידת יצחק:

משנה ברורה נ׳:ב׳

(ב) (ב) שהמדרש כגמרא - ובחרו בברייתא זו מפני שהיא תחלת תורת כהנים שהוא ראש לכל פרשת הקרבנות קבעוה אצל הקרבנות וכן בחרו במשנת איזהו מקומן וקבעוה אחר התמיד משום שנא' ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי וכי בכל מקום מקטירין ומגישין אלא אלו ת"ח שעוסקין בהלכות עבודה בכל יום בכל מקום שהם מעלה אני עליהם כאלו מקטירין ומגישין לשמי ועוד מפני שבפרק זה אין בו מחלוקת והוא משנה ברורה למשה מסיני. ואין קריאת פרק זה וברייתא זו עולה ללימוד משנה ותלמוד אלא למי שמבין אבל למי שאינו מבין צריך ללמוד ולהבין שאל"כ אינו נחשב ללימוד דדוקא בתפלה אף שאינו מבין הקב"ה יודע כוונתו אבל אם אומר המשנה והברייתא ואינו מבין אינו נקרא לימוד ובפרט עמי הארצות צריך שיבינו הפירוש כדי שיצאו בזה ידי לימוד מקרא ומשנה וגמרא שצריך האדם ללמוד בכל יום. כתב של"ה כשאומר איזהו מקומן או במה מדליקין או פטום הקטורת יעשה קול ניגון דמשניות עי"ש:

אורח חיים א׳:ט׳

(ט) יש נוהגין לומר פ' הכיור ואח"כ פרשת תרומת הדשן ואח"כ פ' התמיד ואח"כ פרשת מזבח מקטר קטורת ופרשת סממני הקטורת ועשייתו:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 1:9

(9) Some have the custom to say the passage of the Laver (Exodus 30:17-21), and afterwards the passage of the removal of the ashes (Leviticus 6:1-6), and afterwards the passage of the continual-offering (Numbers 28:1-8), and afterwards the passage of the Incense Altar (Exodus 30:7-10) and the passage of the spices of the Incense and its preparation (Exodus 30:34-36).

שמות ל׳:י״ז-כ״א

(יז) וַיְדַבֵּ֥ר יי אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (יח) וְעָשִׂ֜יתָ כִּיּ֥וֹר נְחֹ֛שֶׁת וְכַנּ֥וֹ נְחֹ֖שֶׁת לְרָחְצָ֑ה וְנָתַתָּ֣ אֹת֗וֹ בֵּֽין־אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֔חַ וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָֽיִם׃ (יט) וְרָחֲצ֛וּ אַהֲרֹ֥ן וּבָנָ֖יו מִמֶּ֑נּוּ אֶת־יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת־רַגְלֵיהֶֽם׃ (כ) בְּבֹאָ֞ם אֶל־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד יִרְחֲצוּ־מַ֖יִם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֔ת לְהַקְטִ֥יר אִשֶּׁ֖ה לַֽיי׃ (כא) וְרָחֲצ֛וּ יְדֵיהֶ֥ם וְרַגְלֵיהֶ֖ם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ וְהָיְתָ֨ה לָהֶ֧ם חָק־עוֹלָ֛ם ל֥וֹ וּלְזַרְע֖וֹ לְדֹרֹתָֽם׃ (פ)

Exodus 30:17-21

(17) The LORD spoke to Moses, saying: (18) Make a laver of copper and a stand of copper for it, for washing; and place it between the Tent of Meeting and the altar. Put water in it, (19) and let Aaron and his sons wash their hands and feet [in water drawn] from it. (20) When they enter the Tent of Meeting they shall wash with water, that they may not die; or when they approach the altar to serve, to turn into smoke an offering by fire to the LORD, (21) they shall wash their hands and feet, that they may not die. It shall be a law for all time for them—for him and his offspring—throughout the ages.

רש"י על שמות ל׳:י״ח:א׳-כ״א:א׳

(א) כיור. כְּמִין דּוּד גְּדוֹלָה וְלָהּ דַּדִּים הַמְּרִיקִים בְּפִיהֶם מַיִם: (ב) וכנו. כְּתַרְגּוּמוֹ בְּסִיסֵהּ, מוֹשָׁב מְתֻקָּן לַכִּיּוֹר: (ג) לרחצה. מוּסָב עַל הַכִּיּוֹר: (ד) ובין המזבח. מִזְבַּח הָעוֹלָה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ שֶׁהוּא לִפְנֵי פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד, וְהָיָה הַכִּיּוֹר מָשׁוּךְ קִמְעָא, וְעוֹמֵד כְּנֶגֶד אֲוִיר שֶׁבֵּין הַמִּזְבֵּחַ וְהַמִּשְׁכָּן, וְאֵינוֹ מַפְסִיק כְּלָל בֵּינְתַיִם, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד (שמות מ'), – כְּלוֹמַר מִזְבֵּחַ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵין כִּיּוֹר לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד, הָא כֵיצַד? מָשׁוּךְ קִמְעָא כְּלַפֵּי הַדָּרוֹם; כָּךְ שְׁנוּיָה בִזְבָחִים: (א) את ידיהם ואת רגליהם. בְּבַת אַחַת הָיָה מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו; וְכָךְ שָׁנִינוּ בִזְבָחִים (דף י"ט); כֵּיצַד קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם? מַנִּיחַ יָדוֹ הַיְמָנִית עַל גַּבֵּי רַגְלוֹ הַיְמָנִית וְיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית עַל גַּבֵּי רַגְלוֹ הַשְּׂמָאלִית וּמְקַדֵּשׁ: (א) בבאם אל אהל מועד. לְהַקְטִיר שַׁחֲרִית וּבֵין הָעַרְבַּיִם קְטֹרֶת, אוֹ לְהַזּוֹת מִדַּם פַּר כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ וּשְׂעִירֵי עֲ"זָ: (ב) ולא ימתו. הָא אִם לֹא יִרְחֲצוּ יָמוּתוּ, שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֶמְרוּ כְלָלוֹת, וּמִכְלַל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן: (ג) אל המזבח. הַחִיצוֹן, שֶׁאֵין כָּאן בִּיאַת אֹהֶל מוֹעֵד אֶלָּא בֶּחָצֵר: (א) ולא ימתו. לְחַיֵּב מִיתָה עַל הַמְשַׁמֵּשׁ בַּמִּזְבֵּחַ וְאֵינוֹ רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, שֶׁהַמִּיתָה הָרִאשׁוֹנָה לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא עַל הַנִּכְנָס לַהֵיכָל:

Rashi on Exodus 30:18:1-21:1

(1) כיור A LAVER — like a large pot with teats which discharged water by the way of their openings. (2) וכנו — Understand this as the Targum renders it: בסיסה ITS BASE, i. e. a stand specially made for the laver. (3) לרחצה TO LAVE WITHAL — This, of course, refers to the laver and not to the base. (4) ובין המזבח BETWEEN [THE APPOINTED TENT AND] THE ALTAR — the altar of burnt offering of which it is written, (Exodus 40:6) that is was to be set “before the entrance of the dwelling of the appointed tent”. The laver was drawn a little to the side and stood facing the open space which was between the altar and the Tabernacle, and it did not stand between them at all because it is stated (Exodus 40:29) “and he put the altar of burnt offering by the entrance of the dwelling of the appointed tent” which implies that the altar was in front of the entrance of the appointed tent, but that the laver was not in front of the entrance of the appointed tent. How was it arranged? It was drawn a little towards the south. Thus is it stated in Treatise Zevachim 59a. (1) את ידיהם ואת רגליהם THEIR HANDS AND THEIR FEET The priest washed his hands and his feet simultaneously. Thus we learn in Zevachim 19b: How was the procedure in washing hands and feet? He placed his right hand upon his right foot (knee) and his left hand upon his left foot (knee) and thus washed both simultaneously. (1) בבאם אל אהל מועד WHEN THEY COME INTO THE APPOINTED TENT to burn incense in the morning and at evening, or to sprinkle of the blood of the bullock offered by the anointed High-Priest (Leviticus 4:5, 7) and of the he-goats offered as atonement for the sin of idolatry (all of which services were performed in the interior of the Sanctuary) (Zevachim 19b). (2) ולא ימתו THAT THEY DIE NOT — thus it follows that if they do not wash they will die: You may rightly draw this conclusion for in the Torah laws are sometimes stated only by implication: consequently from what is said here in the negative (that they die not) you may derive the positive (that they will die if they do not observe the law here laid down). (3) אל המזבח [OR WHEN THEY STEP] NEAR THE ALTAR — i. e. the outer altar, in which case there is no entering into the appointed tent but the service is performed in the court. (1) ולא ימתו THAT THEY DIE NOT — This statement is intended to declare subject to the death penalty anyone who ministers at the outer altar without having washed his hands and his feet, because from the first mention of “death” (v. 20) we can only infer that one is subject to death for entering the Sanctuary under these circumstances.

ויקרא ו׳:א׳-ו׳

(א) וַיְדַבֵּ֥ר יי אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה הִ֣וא הָעֹלָ֡ה עַל֩ מוֹקְדָ֨ה עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ כָּל־הַלַּ֙יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וְאֵ֥שׁ הַמִּזְבֵּ֖חַ תּ֥וּקַד בּֽוֹ׃ (ג) וְלָבַ֨שׁ הַכֹּהֵ֜ן מִדּ֣וֹ בַ֗ד וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִלְבַּ֣שׁ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וְהֵרִ֣ים אֶת־הַדֶּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל הָאֵ֛שׁ אֶת־הָעֹלָ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְשָׂמ֕וֹ אֵ֖צֶל הַמִּזְבֵּֽחַ׃ (ד) וּפָשַׁט֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְלָבַ֖שׁ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְהוֹצִ֤יא אֶת־הַדֶּ֙שֶׁן֙ אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה אֶל־מָק֖וֹם טָהֽוֹר׃ (ה) וְהָאֵ֨שׁ עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ תּֽוּקַד־בּוֹ֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וּבִעֵ֨ר עָלֶ֧יהָ הַכֹּהֵ֛ן עֵצִ֖ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ הָֽעֹלָ֔ה וְהִקְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ חֶלְבֵ֥י הַשְּׁלָמִֽים׃ (ו) אֵ֗שׁ תָּמִ֛יד תּוּקַ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לֹ֥א תִכְבֶֽה׃ (ס)

Leviticus 6:1-6

(1) The LORD spoke to Moses, saying: (2) Command Aaron and his sons thus: This is the ritual of the burnt offering: The burnt offering itself shall remain where it is burned upon the altar all night until morning, while the fire on the altar is kept going on it. (3) The priest shall dress in linen raiment, with linen breeches next to his body; and he shall take up the ashes to which the fire has reduced the burnt offering on the altar and place them beside the altar. (4) He shall then take off his vestments and put on other vestments, and carry the ashes outside the camp to a clean place. (5) The fire on the altar shall be kept burning, not to go out: every morning the priest shall feed wood to it, lay out the burnt offering on it, and turn into smoke the fat parts of the offerings of well-being. (6) A perpetual fire shall be kept burning on the altar, not to go out.

במדבר כ״ח:א׳-ח׳

(א) וַיְדַבֵּ֥ר יי אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) צַ֚ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֶת־קָרְבָּנִ֨י לַחְמִ֜י לְאִשַּׁ֗י רֵ֚יחַ נִֽיחֹחִ֔י תִּשְׁמְר֕וּ לְהַקְרִ֥יב לִ֖י בְּמוֹעֲדֽוֹ׃ (ג) וְאָמַרְתָּ֣ לָהֶ֔ם זֶ֚ה הָֽאִשֶּׁ֔ה אֲשֶׁ֥ר תַּקְרִ֖יבוּ לַיי כְּבָשִׂ֨ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֧ה תְמִימִ֛ם שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם עֹלָ֥ה תָמִֽיד׃ (ד) אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ אֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם׃ (ה) וַעֲשִׂירִ֧ית הָאֵיפָ֛ה סֹ֖לֶת לְמִנְחָ֑ה בְּלוּלָ֛ה בְּשֶׁ֥מֶן כָּתִ֖ית רְבִיעִ֥ת הַהִֽין׃ (ו) עֹלַ֖ת תָּמִ֑יד הָעֲשֻׂיָה֙ בְּהַ֣ר סִינַ֔י לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַֽיי׃ (ז) וְנִסְכּוֹ֙ רְבִיעִ֣ת הַהִ֔ין לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד בַּקֹּ֗דֶשׁ הַסֵּ֛ךְ נֶ֥סֶךְ שֵׁכָ֖ר לַיי׃ (ח) וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכּוֹ֙ תַּעֲשֶׂ֔ה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיי׃ (פ)

Numbers 28:1-8

(1) The LORD spoke to Moses, saying: (2) Command the Israelite people and say to them: Be punctilious in presenting to Me at stated times the offerings of food due Me, as offerings by fire of pleasing odor to Me. (3) Say to them: These are the offerings by fire that you are to present to the LORD: As a regular burnt offering every day, two yearling lambs without blemish. (4) You shall offer one lamb in the morning, and the other lamb you shall offer at twilight. (5) And as a meal offering, there shall be a tenth of an ephah of choice flour with a quarter of a hin of beaten oil mixed in— (6) the regular burnt offering instituted at Mount Sinai—an offering by fire of pleasing odor to the LORD. (7) The libation with it shall be a quarter of a hin for each lamb, to be poured in the sacred precinct as an offering of fermented drink to the LORD. (8) The other lamb you shall offer at twilight, preparing the same meal offering and libation as in the morning—an offering by fire of pleasing odor to the LORD.

שמות ל׳:ז׳-י׳

(ז) וְהִקְטִ֥יר עָלָ֛יו אַהֲרֹ֖ן קְטֹ֣רֶת סַמִּ֑ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֗קֶר בְּהֵיטִיב֛וֹ אֶת־הַנֵּרֹ֖ת יַקְטִירֶֽנָּה׃ (ח) וּבְהַעֲלֹ֨ת אַהֲרֹ֧ן אֶת־הַנֵּרֹ֛ת בֵּ֥ין הָעֲרְבַּ֖יִם יַקְטִירֶ֑נָּה קְטֹ֧רֶת תָּמִ֛יד לִפְנֵ֥י יי לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃ (ט) לֹא־תַעֲל֥וּ עָלָ֛יו קְטֹ֥רֶת זָרָ֖ה וְעֹלָ֣ה וּמִנְחָ֑ה וְנֵ֕סֶךְ לֹ֥א תִסְּכ֖וּ עָלָֽיו׃ (י) וְכִפֶּ֤ר אַהֲרֹן֙ עַל־קַרְנֹתָ֔יו אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה מִדַּ֞ם חַטַּ֣את הַכִּפֻּרִ֗ים אַחַ֤ת בַּשָּׁנָה֙ יְכַפֵּ֤ר עָלָיו֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם קֹֽדֶשׁ־קָֽדָשִׁ֥ים ה֖וּא לַיי׃ (פ)

Exodus 30:7-10

(7) On it Aaron shall burn aromatic incense: he shall burn it every morning when he tends the lamps, (8) and Aaron shall burn it at twilight when he lights the lamps—a regular incense offering before the LORD throughout the ages. (9) You shall not offer alien incense on it, or a burnt offering or a meal offering; neither shall you pour a libation on it. (10) Once a year Aaron shall perform purification upon its horns with blood of the sin offering of purification; purification shall be performed upon it once a year throughout the ages. It is most holy to the LORD.

שמות ל׳:ל״ד-ל״ו

(לד) וַיֹּאמֶר֩ יי אֶל־מֹשֶׁ֜ה קַח־לְךָ֣ סַמִּ֗ים נָטָ֤ף ׀ וּשְׁחֵ֙לֶת֙ וְחֶלְבְּנָ֔ה סַמִּ֖ים וּלְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה בַּ֥ד בְּבַ֖ד יִהְיֶֽה׃ (לה) וְעָשִׂ֤יתָ אֹתָהּ֙ קְטֹ֔רֶת רֹ֖קַח מַעֲשֵׂ֣ה רוֹקֵ֑חַ מְמֻלָּ֖ח טָה֥וֹר קֹֽדֶשׁ׃ (לו) וְשָֽׁחַקְתָּ֣ מִמֶּנָּה֮ הָדֵק֒ וְנָתַתָּ֨ה מִמֶּ֜נָּה לִפְנֵ֤י הָעֵדֻת֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָׁ֑מָּה קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים תִּהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃

Exodus 30:34-36

(34) And the LORD said to Moses: Take the herbs stacte, onycha, and galbanum—these herbs together with pure frankincense; let there be an equal part of each. (35) Make them into incense, a compound expertly blended, refined, pure, sacred. (36) Beat some of it into powder, and put some before the Pact in the Tent of Meeting, where I will meet with you; it shall be most holy to you.