(ד) אֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין, הַגֵּר מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר "אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ" (דברים כו). וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, מֵבִיא וְקוֹרֵא. וּכְשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אוֹמֵר, "אֱלֹקֵי אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל". וּכְשֶׁהוּא בְבֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹמֵר, "אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם". וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, אוֹמֵר, אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ:
(4) These people bring, but do not recite: the convert brings but does not recite, for he is unable to say [in the Biblical recitation] "[the land] that God swore to our fathers to give to us." And if his mother was from Israel, he brings and recites. And when he prays by himself, he says [in place of, "the God of our fathers"] "the God of the fathers of Israel." And when he is in the synagogue, he says "the God of your fathers." And if his mother was from Israel, he says "the God of our fathers."
שאלות ששאל ר' עובדיה גר צדק מרבינו משה זצ"ל ותשובותיו.
אמר משה ב"ר מימון מבני גלות ירושלם אשר בספרד זצ"ל. הגיע אלינו שאלות מרנא ורבנא עובדיה המשכיל המבין גר הצדק. ישלם ה' פעלו ותהי משכרתו שלימה מעם ה' אלקי ישראל אשר בא לחסות תחת כנפיו. שאלת על עסקי הברכות והתפלות בינך לבין עצמך או אם תתפלל בצבור היש לך לומר אלקינו ואלקי אבותינו, ואשר קדשנו במצותיו וצונו, ואשר הבדילנו, ואשר בחר בנו, ושהנחלת את אבותינו, ושהוצאתנו מארץ מצרים, ושעשה נסים לאבותינו, וכל כיוצא באלה הענינים. יש לך לומר הכל כתקנם ואל תשנה דבר אלא כמו שיתפלל ויברך כל אזרח מישראל, כך ראוי לך לברך ולהתפלל בין שהתפללת יחידי בין שהיית שליח צבור. ועיקר הדבר שאברהם אבינו הוא שלימד כל העם והשכילם והודיעם דת האמת וייחודו של הקדוש ברוך הוא ובעט בע"ז והפר עבודתה והכניס רבים תחת כנפי השכינה ולמדם והורם וצוה בניו ובני ביתו אחריו לשמור דרך ה' כמו שכתוב בתורה "כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ ה' וגו'". לפיכך כל מי שיתגייר עד סוף כל הדורות וכל המיחד שמו של הקדוש ברוך הוא כמו שהוא כתוב בתורה תלמידו של אברהם אבינו ע"ה ובני ביתו הם כולם; והוא החזיר אותם למוטב כשם שהחזיר את אנשי דורו בפיו ובלמודו כך החזיר כל העתידים להתגייר בצואתו שצוה את בניו ואת בני ביתו אחריו. נמצא אברהם אבינו ע"ה הוא אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו ואב לתלמידיו וכל גר שיתגייר. לפיכך יש לך לאמר "אלקינו ואלקי אבותינו" שאברהם ע"ה הוא אביך ויש לך לומר "שהנחלת את אבותינו" שלאברהם נתנה הארץ שנ' "ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ בָּאָ֔רֶץ לְאָרְכָּ֖הּ וּלְרָחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה". אבל "שהוצאתנו ממצרים" או "שעשית נסים לאבותינו" אם רצית לשנות ולומר "שהוצאת את ישראל ממצרים" ו"שעשית נסים עם ישראל" אמור. ואם לא שנית אין בכך הפסד כלום מאחר שנכנסת תחת כנפי השכינה ונלוית אליו אין כאן הפרש בינינו ובינך. וכל הנסים שנעשו כאלו לנו ולך נעשו. הרי הוא אומר בישעיה "וְאַל־יֹאמַ֣ר בֶּן־הַנֵּכָ֗ר הַנִּלְוָ֤ה אֶל־ה' לֵאמֹ֔ר הַבְדֵּ֧ל יַבְדִּילַ֛נִי ה' מֵעַ֣ל עַמּ֑וֹ וגו'", אין שום הפרש כלל בינינו ובינך לכל דבר. ודאי יש לך לברך "אשר בחר בנו" ו"אשר נתן לנו" ו"אשר הנחילנו" ו"אשר הבדילנו". שכבר בחר בך הבורא יתעלה והבדילך מן האומות ונתן לך התורה שהתורה לנו ולגרים שנ' "הַקָּהָ֕ל חֻקָּ֥ה אַחַ֛ת לָכֶ֖ם וְלַגֵּ֣ר הַגָּ֑ר חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם כָּכֶ֛ם כַּגֵּ֥ר יִהְיֶ֖ה לִפְנֵ֥י ה'. תּוֹרָ֥ה אַחַ֛ת וּמִשְׁפָּ֥ט אֶחָ֖ד יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר אִתְּכֶֽם". ודע כי אבותינו שיצאו ממצרים רובם עובדי ע"ז היו במצרים נתערבו בגוים ולמדו מעשיהם עד ששלח הקדוש ברוך הוא משה רבינו ע"ה, רבן של כל הנביאים והבדילנו מן העמים והכניסנו תחת כנפי השכינה, לנו ולכל הגרים, ושם לכולנו חוקה אחת. ואל יהא יחוסך קל בעיניך אם אנו מתיחסים לאברהם יצחק ויעקב, אתה מתיחס למי שאמר והיה העולם. וכך מפורש בישעיה "זֶ֤ה יֹאמַר֙ לַֽה' אָ֔נִי וְזֶ֖ה יִקְרָ֣א בְשֵֽׁם־יַעֲקֹ֑ב וגו'". וכל מה שאמרנו לך בענין הברכות שלא תשנה, כבר ראיה לזה ממסכת בכורים תמן תנינן: "הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע י"י לאבותינו לתת לנו. וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלקינו ואלקי אבות ישראל. וכשהוא מתפלל בבית הכנסת אומר אלקינו ואלקי אבותינו" זה סתם משנה. והיא לר' מאיר ואינה הלכה אלא כמו שנתפרש בירושלמי [בכורים א׳:ד׳], תמן אמרינן: "תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה גֵּר עַצְמוֹ מֵבִיא וְקוֹרֵא. מַה טָעֲמָא? "כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ". לְשֶׁעָבַר הָיִיתָ אַב לָאֲרָם. וְעַכְשָׁיו מִיכָּן וְהֵילֶךְ אַתָּה אַב לְכָל־הַגּוֹיִם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוּדָה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי דְרִבִּי אַבָּהוּ וְהוֹרֵי כְּרִבִּי יְהוּדָה.". הנה נתברר לך שיש לך לומר אשר נשבע י"י לאבותינו לתת לנו. ושאברהם אב לך ולנו ולכל הצדיקים ללכת בדרכיו והוא הדין לשאר הברכות והתפלות שלא תשנה כלום. וכתב משה ב"ר מימון זצ"ל
(1) Questions that R. Ovadia the Proselyte asked our master Moshe, of blessed memory, and his responses.
(2) Said Moshe b. Maimon, among the exiles of Jerusalem in Spain, of blessed memory.
(3) We have received the question of the teacher and master Ovadia, the wise and learned proselyte, may God compensate him for his efforts, and may his reward from the Lord, God of Israel, under Whose wings he has sought protection, be complete.
(4) You have asked whether, when you recite blessing and prayers alone or on behalf of the congregation, you should say: “Our God and God of our fathers,” “Who has sanctified us with His commandments,” “Who has separated us,” “Who has chosen us,” “Who has granted to us,” “Who has brought us out of the land of Egypt,” “Who has made miracles for our fathers,” and more of this kind.
(5) You should say everything as prescribed. Do not change anything. Rather, you shall bless and pray in the same way that every natural-born Jew blesses and prays, whether as an individual or when leading the congregation.
(6) The principle of this matter is that our patriarch Abraham taught all the people, illuminated their minds, and brought them knowledge of true faith and God’s singularity. He rejected idolatry and abolished its worship; he brought many under the wings of the divine presence; he taught and instructed them, and he ordered his sons and the members of his household after him to keep the ways of God, as it is written: “For I have singled him out, that he may instruct his children and his posterity to keep the way of the LORD…” (Bereishit 18:19).
(7) Thus, anyone throughout history who converts, and anyone who declares the unity of God’s name as the Torah states, is a disciple of our patriarch Abraham and a member of his household. He has returned them to the proper path. Just as he returned his contemporaries with his words and teachings, so too he has returned every future proselyte through the instruction that he gave to his sons and household for posterity.
(8) Thus, the patriarch Abraham is the father of his worthy progeny who follow his path and is father of his disciples, of all proselytes who convert. Therefore you shall recite: “Our God and God of our fathers,” because Abraham is your father. And you shall recite: “Who has granted to our forefathers,” for the land was granted to Abraham, as it is stated: “Arise, walk through the length and breadth of the land, for I will give to you” (Bereishit 13:17).
(9) However, “Who has brought us out of the land of Egypt” and “Who has made miracles for our fathers” you may change if you wish, and say “Who has brought Israel out of the land of Egypt” and “Who has made miracles for Israel.” But if you do not alter them, it does not matter. Since you have come under the wings of the divine presence and joined yourself to Him, there is no difference between you and us. It is as though all the miracles were done for us and for you. It is stated in the book of Isaiah: “The stranger, that has joined himself to God, must not say: ‘God has separated me from His people…’” (56:3). There is no difference at all between you and us.
(10) You shall recite, “Who has chosen us,” “Who has granted to us,” “Who has given to us,” and “Who has separated us,” for the Creator has indeed chosen you and separated you from the nations and given you the Torah. For the Torah has been given to us and to the proselytes, as it is said, “One law shall be for you of the congregation and for the proselyte who sojourns with you—an everlasting law for all generations. As you are, so shall the stranger be before God” (Bamidbar 15:15).
(11) Know that our ancestors who came out of Egypt were mostly idolaters; they had mingled with idolaters in Egypt and learned from their ways, until the Holy One sent our teacher Moses, the master of all prophets, who separated us from the nations and brought us under the wings of the divine presence—us and all proselytes—and gave to all of us one law.
(12) Do not consider yourself to be of inferior pedigree. Whereas we are the descendants of Abraham, Isaac, and Jacob, you are traced directly to the Creator. As Isaiah said explicitly: “One shall say, I am the Lord’s, and another shall call himself by the name of Jacob” (44:5).
(13) Everything we have told you regarding keeping the blessings unaltered can be proven from m. Bikkurim (1:4), which teaches:
(14) A proselyte brings [the first fruits] but does not make the recitation, for he cannot state ‘which God swore to our ancestors to give us.’ And when he prays alone, he recites ‘Our God and the God of the Israelite patriarchs.’ And when he prays on behalf of the congregation, he recites: ‘Our God and God of our fathers.’
(15) This is an anonymous mishna, and accords with Rabbi Meir. However, this is not the law. Rather, as explained in the Yerushalmi:
(16) It was stated there that there is a teaching in the name of R. Yehuda: A proselyte himself may bring and recite. Why? ‘For I have made you father of a multitude of nations.’ At first, you were a father of Aram. From now onwards you will be father of all Gentiles. R. Yehoshua b. Levi said: The law accords with R. Yehuda. A case came before R. Abahu, and he ruled in accordance with R. Yehuda.
(17) It is thus clear that you should recite “which God swore to our ancestors to give us,” and that Abraham is father to you, to us, and to all the righteous who follow his path. The same applies to all blessings and prayers. You should change nothing.
(18) Moshe b. Maimon
(יט) יש מונעים גר מלהיות ש"צ ונדחו דבריהם
(19) There are those who prevent a convert from being a prayer leader, and we disregard their words
The link between Avraham and the Gerim
אברהם אבינו... נקרא נדיב שנאמר (תהלים מז, י) "נְדִ֘יבֵ֤י עַמִּ֨ים ׀ נֶאֱסָ֗פוּ עַם֮ אֱלֹקֵ֪י אַבְרָ֫הָ֥ם". אלקי אברהם ולא אלקי יצחק ויעקב אלא אלקי אברהם שהיה תחילה לגרים
Abraham our father... is called a prince, as it is stated: “The princes of the peoples are gathered together, the people of the God of Abraham” (Psalms 47:10). The Gemara asks: Is God only “the God of Abraham,” and not the God of Isaac and Jacob? Rather, the verse mentions “the God of Abraham,” as he was the first of the converts. Abraham was the first prince, as all converts who follow in his path are called “the princes of the peoples.”
שנקרא נדיב - על שם שנדבו לבו להכיר בוראו:
The vision of Yeshayahu on the Gerim
Who is joined to GOD,
“ GOD will keep me apart from this covenanted people”;
And let not the eunuch say,
“I am a withered tree.”
(ד) כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר ה' לַסָּֽרִיסִים֙ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְרוּ֙ אֶת־שַׁבְּתוֹתַ֔י וּבָחֲר֖וּ בַּאֲשֶׁ֣ר חָפָ֑צְתִּי וּמַחֲזִיקִ֖ים בִּבְרִיתִֽי׃ (ה) וְנָתַתִּ֨י לָהֶ֜ם בְּבֵיתִ֤י וּבְחֽוֹמֹתַי֙ יָ֣ד וָשֵׁ֔ם ט֖וֹב מִבָּנִ֣ים וּמִבָּנ֑וֹת שֵׁ֤ם עוֹלָם֙ אֶתֶּן־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א יִכָּרֵֽת׃ {ס} (ו) וּבְנֵ֣י הַנֵּכָ֗ר הַנִּלְוִ֤ים עַל־ה' לְשָׁ֣רְת֔וֹ וּֽלְאַהֲבָה֙ אֶת־שֵׁ֣ם ה' לִֽהְי֥וֹת ל֖וֹ לַעֲבָדִ֑ים כׇּל־שֹׁמֵ֤ר שַׁבָּת֙ מֵֽחַלְּל֔וֹ וּמַחֲזִיקִ֖ים בִּבְרִיתִֽי׃ (ז) וַהֲבִיאוֹתִ֞ים אֶל־הַ֣ר קׇדְשִׁ֗י וְשִׂמַּחְתִּים֙ בְּבֵ֣ית תְּפִלָּתִ֔י עוֹלֹתֵיהֶ֧ם וְזִבְחֵיהֶ֛ם לְרָצ֖וֹן עַֽל־מִזְבְּחִ֑י כִּ֣י בֵיתִ֔י בֵּית־תְּפִלָּ֥ה יִקָּרֵ֖א לְכׇל־הָעַמִּֽים׃
“As for the eunuchs who keep My sabbaths,
Who have chosen what I desire
And hold fast to My covenant— (5) I will give them, in My House
And within My walls,
A monument and a name
Better than sons or daughters.
I will give them an everlasting name
That shall not perish. (6) As for the foreigners
Who are joined to GOD,
To render service,
And to love GOD’s name,
To be devoted servants—
All who keep the sabbath and do not profane it,
And who hold fast to My covenant— (7) I will bring them to My sacred mount
And let them rejoice in My house of prayer.
Their burnt offerings and sacrifices
Shall be welcome on My altar;
For My House shall be called
A house of prayer for all peoples.”
Foreigners. During the period of the exile and the return to Zion, some foreigners became attracted to the monotheism of the Judeans. Further, non-Judeans mixed with the Judean population in the land of Israel (a topic that receives a great deal of attention in the books of Ezra and Neh.). Deutero-Isaiah assures the foreigners that through full observance of the covenant they can become like members of the Judean community. This passage shows, by verbs such as keep, hold fast, and attach, the beginnings of the religious institution that later came to be called conversion, and rabbinic commentators understand the passage as referring to converts. The rhetoric in the books of Ezra and Neh. seems less welcoming to foreigners (see Ezra ch 9), but the policy reflected by those books is in fact identical to that advocated by this prophet! Outsiders become in-siders if they embrace the covenant (see Ezra 6.21). Eunuchs. Some officials at the Babylonian court (including some exiled Judeans) were castrated. Judeans subject to this fate (and also perhaps foreigners attracted to monotheism) felt cut off from the Judean people in the sense that they would have no descendants; the nation in the future would not include their seed. Further, Lev. Lad 21.16-23 disqualified eunuchs from priestly service; see also Deut. 23.2. Deutero-Isaiah reassures eunuchs that they nonetheless have an enduring future in the sacred community. 5: A monument and a name, a memorial, lit. "a hand and a name" (Heb "yad vashem, the name of the Holocaust Museum in Jerusalem)
The special spiritual sensitivity of Avraham
רמב"ן הקשה, שנאמר "לך לך" בלי שנזכר מקודם חיבתו. ובזוה"ק נראה כי זה עצמו השבח, ששמע זה המאמר "לך לך" שנאמר מהשי"ת לכל האנשים תמיד כמ"ש "וי לאינון דשינתא בחוריהון" - ואאע"ה שמע וקיבל. וממילא נקרא רק הדיבור אליו כי הלא לא נמצא מיוחד לשמוע, רק הוא. אבל בודאי זה השבח בעצמו שהיה מוכן לקבל המאמר: