כופין על מידת סדום - שיעור וחזרה

דף זה עוסק בסוגיה "כופין על מידת סדום", המופיעה במסכת כתובות, דף ק"ג, עמוד א'. (האם אתן זוכרות באיזה סדר נמצאת מסכת זו? לחצו כאן).
אנחנו פותחים בציטוט משנה, שאותה לומדת הגמרא הזו. המשנה עצמה מצויה במלואה במסכת כתובות במשנה, פרק י"ב, משניות א'-ב'.

(א) הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וּפָסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים, חַיָּב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּפָסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים, חַיָּב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. לֹא יֹאמַר הָרִאשׁוֹן לִכְשֶׁתָּבֹא אֶצְלִי אֲזוּנָהּ, אֶלָּא מוֹלִיךְ לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ לִמְקוֹם אִמָּהּ. וְכֵן לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם הֲרֵי אָנוּ זָנִין אוֹתָהּ כְּאֶחָד, אֶלָּא אֶחָד זָנָהּ וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת:

[...]

הַפִּקְחִים הָיוּ כּוֹתְבִים: "עַל מְנָת שֶׁאָזוּן אֶת בִּתֵּךְ חָמֵשׁ שָׁנִים כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי":

(1) [With regard to] one who marries a woman, and she makes an agreement with him that he will provide her daughter food for five years, he is obligated to provide her with food for the five years. [If he divorces his wife, and] she marries another [man], and she makes an agreement with him [as well] that he will provide her daughter with food for five years, he is [also] obligated to provide her with food for the five years. The first [husband] may not say, "When she comes to me I will provide her with food;" rather, he must bring her food to the place where her mother is. And similarly, the two [husbands] may not say, "We will jointly provide her with food;" rather, one provides her with food, and [the other] one gives her the monetary value of her food.

(2) If [the daughter] marries [during the five-year period], her husband provides her food and they [each] give the monetary value of her food. If they die, their own daughters are provided food from their unencumbered property [i.e., that which is in the possession of the heirs]. But she is provided with food [even] from mortgaged property [that has been sold], because she is like a creditor. Prudent men said, "On condition that I provide your daughter with food for five years, as long as you are living with me."

(האם אתן זוכרות מה פירוש "כדי" ו-"על מנת" בהקשר שלנו? יש להם כאן משמעות שונה מזו שיש להם בעברית שלנו!)

וכעת, הנה הסוגיה שלנו מהגמרא:

1. לא יאמרו שניהם וכו':

2. ההוא גברא דאוגר ליה ריחיא לחבריה לטחינה

לסוף איעתר, זבין ריחיא וחמרא.

3. אמר ליה: עד האידנא הוה טחיננא גבך,

השתא - הב לי אגרא.

4. אמר ליה: מיטחן טחיננא לך.

5.סבר רבינא למימר, היינו מתניתין:

"לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחד אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות"

6. אמר ליה רב עוירא: מי דמי?

התם - חד כריסא אית לה, תרתי כריסתא לית לה;

הכא - מצי אמר ליה: טחון וזבין, טחון ואותיב.

7. ולא אמרן, אלא דלית ליה טחינא לריחיא;

אבל אית ליה טחינא לריחיא, כגון זו, כופין אותו על מדת סדום.

§ It was taught in the mishna that if two men are obligated to support this girl, both of them may not jointly say that they will be partners in her support. Rather, each one fulfills his obligation independently. The Gemara relates that there was a certain man who rented out a millstone to another for the price of grinding, i.e., the one who rented the millstone was to pay the cost of the rental by grinding whatever the owner needed to be ground. In the end, the owner of the millstone became rich, and he purchased another millstone and a donkey, and he no longer required the services of the renter to grind things for him. The owner of the millstone said to the renter: Until now I would have what I needed ground by you, and the service that you provided was in place of payment for the rental of the millstone. Now, since I no longer require this service, give me payment for the millstone. The renter said back to him: I will grind for you because that is what I agreed to, but I did not agree to have to pay money. Ravina thought to say that this is the same as the mishna that states that both of them may not jointly say: We will sustain the girl as one in a partnership. Rather, one sustains her, providing her with food, while the other gives her the monetary value of the sustenance. In that case, although the original condition was to provide the girl with support in the form of food, when circumstances changed, the previous husband became obligated to pay her support in the form of money. So too here, due to the change in circumstances, the renter should pay the owner of the millstone with money. Rav Avira said to Ravina: Are the two cases comparable? There, in the case of the girl, she has only one stomach; she does not have two stomachs. Therefore, it is impossible for both of them to support her with food. Here, in the case of the millstone, the renter is able to say to him: Grind and sell, grind and store for later use, i.e., the owner of the millstone can use his new millstone to grind for others at a profit, and at the same time the renter will continue grinding the owner’s grain as per their agreement. Therefore, the renter is not obligated to change the terms of the original agreement. The Gemara notes: We said this only in a case where the renter does not have any other grinding to do with the millstone and without the grinding that the renter does for the owner the mill will remain inoperative. However, if he has other grinding to do with the millstone, i.e., instead of grinding the owner’s grain he can grind the grain of others for a fee and thereby pay money for his rental, in a case such as this one forces him to cease his conduct characteristic of Sodom and to pay his rental fee in the form of money.

מה פירוש "כופין אותו על מידת סדום"? היכן מוזכרת מידת סדום, ובאיזה הקשר? נעיין במסכת אבות שבמשנה, פרק ה', משנה י':

(י) אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם:

הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם.

שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ.

שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד.

שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע:

(10) There are four temperaments among men: the one who says "what is mine is mine, and what is yours is yours" -- that's an [average] temperament. And there are some who say that is the temperament of Sodom. [A second type is one who says] "what is mine is yours, and what is yours is mine" -- [that's an] am ha'arets (uneducated person). [A third type is one who says] "what is mine is yours, and what is yours is yours" -- [that's a] pious person. [A final type is one who says] "what is yours is mine, and what is mine is mine" -- [that's a] wicked person.

למתקשים בסוגיה, מצורף פירוש שטיינזלץ (אגב, שימו לב שאם תלחצו פשוט על המקור עצמו, ייפתחו לכן משמאל אפשרויות שונות לקישורים, ובהם גם פירוש שטיינזלץ):

מסופר מעשה: ההוא גברא דאוגר ליה ריחיא לחבריה [אדם אחד שהשכיר לו ריחיים לחבירו] בשכר טחינה, ששוכר הריחיים קיבל עליו כתשלום דמי השכירות לטחון מה שיצטרך המשכיר לעצמו. לסוף איעתר, זבין ריחיא וחמרא [בסוף התעשר המשכיר וקנה ריחיים נוספותוחמור] ולא הזדקק עוד לטחינתו של השוכר, אמר ליה [לו]: עד האידנא [עכשיו] הוה טחיננא גבך [הייתי טוחן אצלך]וזה היה שכרי, השתא הב [עכשיו תן] לי אגרא [שכר] עבור הריחיים.אמר ליה [לו] השוכר: מיטחן טחיננא לך [אני טוחן בשבילך] ולכך הסכמתי, אבל לא למתן שכר.
סבר [חשב] רבינא למימר [לומר]: היינו מתניתין [זוהי ההלכה האמורה במשנתנו] לא יאמרו שניהם "הרי אנו זנין אותה כאחד", אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות. שמכאן רצה ללמוד, שאף שהתנאי היה לתת מזונות לבת, הרי כאשר השתנו הנסיבות נותן הוא דמי מזונות. ואף כאן יתן לו השוכר דמי הטחינה.
אמר ליה [לו] רב עוירא לרבינא: מי דמי [האם דומה] הדבר? התם, חד כריסא אית [שם, כרס אחת יש] לה, תרתי כריסתא לית [שתי כריסות אין] לה, ולכן אין אפשרות בפועל ששניהם יזונו אותה, ואולםהכא, מצי אמר ליה [כאן, יכול לומר לו] השוכר: טחון בריחיים האחרות אותן קנית וזבין [ומכור] לאחרים, ואילו בריחיים בהן אני טוחן טחון ואותיב [ושמור] לאכילתך, וכיון שאפשר שימשיך לטחון אצלו בפועל — אין השוכר חייב לשנות מתנאי ההסכם.
ומעירים: ולא אמרן [אמרנו] אלא דלית ליה טחינא לריחיא [שאין לולשוכר טחינה אחרת לריחיים שלו], וטחינה זו בשביל המשכיר מספקת לשוכר, ולולא זה יהיו הריחיים בטלות ממלאכה, אבל אם אית ליה טחינא לריחיא [יש לו טחינה לריחיים] בשביל אחרים די צורכו, ויכול לבקש תשלום עבור הטחינה הזו ולשלם דמי שכירות, אלא שמתעקש על קיום תנאי ההסכם — כגון זו כופין אותו על מדת סדום, שבכל דבר שאדם אינו מפסיד ואחר גם נהנה משלו — כופים אותו שלא ינהג ברשעות סתם כמנהג סדום.

הנה הזדמנות לראות שימוש במונח "מידת סדום" בכנסת ישראל, ע"י חברת הכנסת אורית סטרוק. שימו לב לדגש בדבריה על כך שבסדום - הכל היה חוקי, אבל מה שחוקי, לפעמים איננו מוסרי כלל וכלל.