Rome and Jerusalem: A Minority Culture Defines Its Space
רבי מאיר הוה יתיב דרש בבית מדרשא דטיבריה עבר אלישע רביה רכיב על סוסייא ביום שובתא אתון ואמרין ליה הא רבך לבר פסק ליה מן דרשה ונפק לגביה א"ל מה הויתה דרש יומא דין א"ל (איוב מב) וה' ברך את אחרית וגו' א"ל ומה פתחת ביה א"ל (שם) ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה שכפל לו את כל ממונו אמר ווי דמובדין ולא משכחין עקיבה רבך לא הוה דרש כן אלא (שם) וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו בזכות מצות ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו א"ל ומה הויתה דריש תובן א"ל (קוהלת ז) טוב אחרית דבר מראשיתו א"ל ומה פתחת ביה א"ל לאדם שהוליד בנים בנערותו ומתו ובזקנותו נתקיימו הוי טוב אחרית דבר מראשיתו לאדם שעשה סחורה בילדותו והפסיד ובזקנותו ונשתכר הוי טוב אחרית דבר מראשיתו לאדם שלמד תורה בנערותו ושכחה ובזקנותו וקיימה הוי טוב אחרית דבר מראשיתו אמר ווי דמובדין ולא משכחין עקיבה רבך לא הוה דרש כן אלא טוב אחרית דבר מראשיתו בזמן שהוא טוב מראשיתו ובי היה המעשה אבויה אבא מגדולי ירושלם היה ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלם והושיבן בבית אחד ולרבי אליעזר ולר' יהושע בבית אחד מן דאכלון ושתון שרון מטפחין ומרקדקין א"ר ליעזר לר' יהושע עד דאינון עסיקין בדידהון נעסוק אנן בידן וישבו ונתעסקו בדברי תורה מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים וירדה אש מן השמים והקיפה אותם אמר להן אבויה רבותיי מה באתם לשרוף את ביתי עלי אמרו לו חס ושלום אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים והיו הדברים שמיחים כנתינתן מסיני והיתה האש מלחכת אותן כלחיכתן מסיני ועיקר נתינתן מסיני לא ניתנו אלא באש (דברים ד) וההר בוער באש עד לב השמים אמר להן אבויה אבא רבותיי אם כך היא כוחה של תורה אם נתקיים לי בן הזה לתורה אני מפרישו לפי שלא היתה כוונתו לשם שמים לפיכך לא נתקיימה באותו האיש א"ל ומה הייתה דורש תובן א"ל (איוב כח) לא יערכנה זהב וזכוכית א"ל ומה פתחת ביה א"ל דברי תורה קשין לקנות ככלי זהב ונוחין לאבד ככלי זכוכית ומה כלי זהב וכלי זכוכית אם נשתברו יכול הוא לחזור ולעשותן כלים כמו שהיו אף תלמיד חכם ששכח תלמודו יכול הוא לחזור וללמדו כתחילה א"ל דייך מאיר עד כאן תחום שבת א"ל מן הן את ידע א"ל מן טלפי דסוסיי דהוינא מני והולך אלפיים אמה א"ל וכל הדא חכמתא אית ביך ולית את חזר בך א"ל לית אנא יכיל א"ל למה א"ל שפעם אחת הייתי עובר לפני בית קודש הקדשים רכוב על סוסי ביה"כ שחל להיות בשבת ושמעתי בת קול יצאה מבית קודש הקדשים ואומרת שובו בנים חוץ מאלישע בן אבויה שידע כחי ומרד בי
Rabbi Meir was sitting and teaching
in the house of study in Tiberias
His teacher Elisha rode past
astride his horse on Shabbat day. They came by and told Rabbi Meir: Your Rabbi is outside.
He stopped and went out to him.
Elisha asked: What were you teaching today?
Rabbi Meir: “And the Lord blessed the latter years of Job more than the beginning” (Job 42:12).
Elisha: What did you say about it?
Rabbi Meir: “The Lord gave Job twice as much as he had before” (Job 42:10) – God doubled his wealth.
Elisha: Alas for those who are gone and are no more –
your teacher Akiva would not have spoken thus.
He would have construed these words: “The Lord blessed the
latter years of Job because of the beginning” -- because of
the observance of precepts and good deeds that had been
Job's at the beginning.
Elisha: What other verse did you expound?
Rabbi Meir: “Better is the end of a thing than the beginning thereof” (Kohellet 7:8).
Elisha: What did you say about it?
Rabbi Meir: I compared it to someone who had children in his youth – but they died, and again had children in his old age and they lived – thus “Better is the end of a thing than the beginning thereof”. Or to a man who acquired merchandise in his youth and sustained a loss, but in his old age makes a
profit from it. Or, to a man who learned Torah in
his youth and forgot it, but it comes back to him in his old
age.
Elisha: Alas for those who are gone and are no more --
your teacher Akiva would not have spoken thus.
He would have construed it “Good is the end of a thing from
the beginning” -- when it is good from its beginning.
So it happened with me:
Abuyah, my father, was one of the notables of Jerusalem. When he was arranging for my circumcision, he invited all the notables of Jerusalem, among them Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua.
After they had eaten and drunk, they began to clap their
hands and dance. Some of the notables sang songs, and
others composed alphabetical acrostics.
Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: These are occupied with what interests them: shall we not occupy ourselves with what interests us?
They began to speak words of Torah, and from the Torah
to the Prophets, and from the Prophets to the Writings.
And fire came down from heaven and surrounded them.
At that point Abuyah said to them: My masters, have you
come to set my house afire over me?
They replied: God forbid! We were merely sitting and
stringing words of Torah, then from the Torah we went on
to the Prophets, and from the Prophets to the Writings.
The words were as joyful as when they were given at
Sinai. For when originally given at Sinai, they were given
in the midst of fire, as is said: “The mountain burned with
fire unto the heart of heaven'” (Devarim 4:11).
Elated, my father Abuyah remarked, “My masters, since
the power of Torah is so great, if this child stays alive for
me, I will dedicate him to the Torah.”
But because the intent of my father's resolve was not for the sake of heaven, my study of Torah did not endure with me.
Elisha: What other verse did you expound?
Rabbi Meir: “Gold and glass cannot equal it; neither shall the
exchange thereof be vessels of fine gold” (Job 28:17).
Elisha: What did you say about it?
Rabbi Meir: These are the words of Torah – they are as difficult to acquire as vessels of gold and are as readily destroyed as vessels of glass. As vessels of gold and even vessels of glass can be repaired if broken, so can a disciple of the wise recover his learning if it has disintegrated.
Aher said to him: Meir, turn back - the Shabbat limit extends only thus far.
Rabbi Meir said: How do you know?
Elisha responded: For I have been measuring by the paces of
my horse 2000 cubits which are the Shabbat limit.
Rabbi Meir: And all this wisdom is within you, and you do not return?
Elisha: I cannot.
Rabbi Meir asked: Why?
Elisha: Because once I was riding in front of the [remains of] the Holy of Holies, riding my horse on Yom Kippur which fell on the Shabbat, and I heard the divine voice reverberating from the Holy of Holies and saying: “Return children” (Jeremiah3:14), except for Elisha ben Abyuah –
who knew my strength and rebelled against Me.