ממש בהמשך הדברים, ברצף ישיר מסוגיית "הכל מעלין" (תוכלו ללמוד עליה כאן), מופיעה סוגייתנו, שאנחנו מכנים אותה "השבועות". במילים אחרות: בתלמוד הדברים מובאים ברצף אחד, בלי הכותרות הללו. ההתחלה היא בסיפור ממש קצר, על מורה ותלמיד בבבל: רבי זירא התלמיד, שהיה משתמט ומתחמק ממורו רב יהודה, כי רצה לעלות לארץ ישראל:
ר' זירא הוה קמשתמיט מיניה דרב יהודה דבעא למיסק לארץ ישראל,
§ The Gemara relates: Rabbi Zeira was avoiding being seen by his teacher, Rav Yehuda, as Rabbi Zeira sought to ascend to Eretz Yisrael and his teacher disapproved. As Rav Yehuda said: Anyone who ascends from Babylonia to Eretz Yisrael transgresses a positive mitzva, as it is stated:
לאחר הסיפור הקצר, שהוא למעשה שורה אחת, מתחיל דו שיח בין המורה לתלמיד, שלמעשה לא היה ולא נברא; אלו רק דברים משוערים, כלומר התלמוד כותב בעצמו מה היה יכול כל אחד מהם לענות לטענות השני: מה היה רב יהודה מקשה, ואיך היה רבי זירא מתרץ.
איך אנחנו יודעים את זה? מהניסוח של התלמוד עצמו. כאשר רוצים לתאר שיחה שאכן התרחשה, כותבים:
אמר לו...
אמר לו...
(או בארמית "אמר ליה..."),
אבל כשרוצים לתאר שיחה שלא באמת קרתה, אלא זו רק הנחה של חכמי התלמוד מה אפשר היה לענות, הם כותבים כמו במקרה שלנו:
ורב יהודה? ...
ורבי זירא? ...
כדי להבין מה "אומרים" המורה והתלמיד זה לזה, מה טוען רב יהודה, ומה משיב לו רבי זירא, תוכלו להיעזר בפירוש שטייזנלץ ו/או בפירוש רש"י (לחצו על הטקסט, ובתפריט "קישורים וכלים" שייפתח משמאל בחרו "מְפָרְשִׁים"), וכמובן, גם להאזין ולצפות בהסברים שבקובץ הווידֶאו.
איך אנחנו יודעים את זה? מהניסוח של התלמוד עצמו. כאשר רוצים לתאר שיחה שאכן התרחשה, כותבים:
אמר לו...
אמר לו...
(או בארמית "אמר ליה..."),
אבל כשרוצים לתאר שיחה שלא באמת קרתה, אלא זו רק הנחה של חכמי התלמוד מה אפשר היה לענות, הם כותבים כמו במקרה שלנו:
ורב יהודה? ...
ורבי זירא? ...
כדי להבין מה "אומרים" המורה והתלמיד זה לזה, מה טוען רב יהודה, ומה משיב לו רבי זירא, תוכלו להיעזר בפירוש שטייזנלץ ו/או בפירוש רש"י (לחצו על הטקסט, ובתפריט "קישורים וכלים" שייפתח משמאל בחרו "מְפָרְשִׁים"), וכמובן, גם להאזין ולצפות בהסברים שבקובץ הווידֶאו.
דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בְּעֲשֵה, שנאמר: "בָּבֶלָּה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם, נאום ה'" (ירמיהו כ"ז, 22)
- ורבי זירא? ההוא בכלי שרת כתיב.
- ורב יהודה? כְּתִיב קְרָא אַחֲרִינָא: "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שיר השירים ב', 7)
- ורבי זירא? ההוא שלא יעלו ישראל בחומה.
- ורב יהודה? השבעתי אחרינא כתיב.
- ורבי זירא? ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר: שלוש שבועות הללו למה? אחת - שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת - שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת - שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.
- ורב יהודה? "אם תעירו ואם תעוררו" כתיב.
- ורבי זירא? מיבעי ליה לכדרבי לוי, דאמר: שש שבועות הללו למה? תלתא - הני דאמרן, אינך - שלא יגלו את הקץ ושלא ירחקו את הקץ ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים.
“They shall be taken to Babylonia and there they shall remain until the day that I recall them, said the Lord” (Jeremiah 27:22). Based on that verse, Rav Yehuda held that since the Babylonian exile was imposed by divine decree, permission to leave Babylonia for Eretz Yisrael could be granted only by God. The Gemara asks: And how does Rabbi Zeira interpret that verse? The Gemara answers that Rabbi Zeira maintains that that verse is written about the Temple service vessels, and it does not refer to the Jewish people, as the previous verse states: “Thus says the Lord of Hosts, the God of Israel, concerning the vessels that remain in the house of the Lord” (Jeremiah 27:21). Consequently, Rabbi Zeira sought to ascend to Eretz Yisrael. The Gemara asks: And how does Rav Yehuda respond to this argument? The verse is clearly referring to the Temple vessels, not to the people. The Gemara answers that another verse is written: “I adjure you, O daughters of Jerusalem, by the gazelles and by the hinds of the field, that you not awaken or stir up love, until it please” (Song of Songs 2:7). Rabbi Yehuda derived from here that no act of redemption should be performed until a time arrives when it pleases God to bring about the redemption. And Rabbi Zeira maintains that the oath mentioned in that verse means that the Jews should not ascend to Eretz Yisrael as a wall, i.e., en masse, whereas individuals may immigrate as they wish. The Gemara asks: And what does Rav Yehuda reply to this? The Gemara answers that this command is derived from another verse in which “I adjure you” (Song of Songs 3:5) is written. The Gemara asks: And how does Rabbi Zeira explain the repetition of this oath in these verses? The Gemara explains: That verse is necessary for that which was taught by Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said: Why are these three oaths (Song of Songs 2:7, 3:5, 8:4) needed? One, so that the Jews should not ascend to Eretz Yisrael as a wall, but little by little. And another one, that the Holy One, Blessed be He, adjured the Jews that they should not rebel against the rule of the nations of the world. And the last one is that the Holy One, Blessed be He, adjured the nations of the world that they should not subjugate the Jews excessively. And how does Rav Yehuda respond? It is written: “That you not awaken or stir up love” (Song of Songs 2:7), which serves to amplify and include a prohibition against Jews immigrating to Eretz Yisrael. The Gemara asks: And how does Rabbi Zeira explain the extra emphasis of this phrase? The Gemara explains: He needs this phrase for that which was taught by Rabbi Levi, who said: These six oaths, i.e., the aforementioned three verses containing oaths, each of which contains the phrase “That you not awaken or stir up,” why are they necessary? Three are those that we said and explained above. The other three oaths are as follows: That those who know should not reveal the end of days; and that they should not distance the end of days by saying that it is still distant; and that they should not reveal the secret of the Jews to the nations.
אחרי שלכאורה רבי זירא "ניצח בויכוח", ואנחנו משוכנעים שאין באמת טיעון כנגד העלייה לארץ ישראל, מביא התלמוד דרשה קצרה, אבל רבת עוצמה, הקשורה לשבועה שראינו:
"בצבאות או באילות השדה" (שיר השירים ב', 7) - אמר רבי אלעזר:
אמר להם הקב"ה לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה - מוטב, ואם לאו - אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה!
§ The Gemara discusses a phrase in the verse cited above. “I adjure you, O daughters of Jerusalem, by the gazelles and by the hinds of the field” (Song of Songs 2:7). Rabbi Elazar said: The Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: If you fulfill the oath, it is good, and if not, I will abandon your flesh and all will devour you like the gazelles and like the hinds of the field.
תוכלו לעקוב אחרי הלימוד, מנקודה זו ועד ההמשך - גם בוידאו:
אחרי הדברים הקשים הללו, הסוגיה ממשיכה ברצף של דרשות וסיפורים, שחלקם זכורים לנו מקודם, למשל מהמקור ב-תוספתא, מסכת עבודה זרה (זוכרים? קראו כאן), כמו עידוד הקבורה בארץ ישראל, אבל כמו שנראה היא דווקא תוקפת אותם ומתווכחת איתם:
אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עוון, שנאמר: "ובל יאמר שכן חליתי, העם היושב בה נשוא עוון" (ישעיהו ל"ג, 24), אמר לו רבא לרב אשי: אנן בסובלי חלאים מתנינן לה.
אמר רב ענן: כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח: כתיב הכא: "מזבח אדמה תעשה לי" (שמות כ', 24), וכתיב התם: "וְכִפֶּר אדמתו עַמּוֹ" (דברים ל"ב, 43). עולא הוה רגיל דהוה סליק לארץ ישראל. נח נפשיה בחוץ לארץ.
אתו אמרו ליה לרבי אלעזר.
אמר: אנת, עולא, "על אדמה טמאה תמות"! (עמוס ז', 17),
אמרו לו: ארונו בא.
אמר להם: אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה.
ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאה, אתא לקמיה דר' חנינא. אמר לו: מהו למיחת וליבמה? אמר לו אחיו נשא כותית ומת, ברוך המקום שהרגו, והוא ירד אחריו?!
Rabbi Elazar said: Anyone who resides in Eretz Yisrael dwells without transgression, as it is stated: “And the inhabitant shall not say: I am sick; the people that dwell there shall be forgiven their iniquity” (Isaiah 33:24). Rava said to Rav Ashi: We learned this promise with regard to those who suffer from sickness. The phrase “I am sick” indicates that they are the ones who are forgiven their sins. Rav Anan said: Anyone who is buried in Eretz Yisrael is considered as though he is buried beneath the altar. It is stated here: “An altar of earth [adama] you shall make for Me” (Exodus 20:21), and it is stated there: “For He does avenge the blood of His servants, and renders vengeance to His adversaries, and atones for the land of [admato] His people” (Deuteronomy 32:43). This teaches that one who is buried in the earth of Eretz Yisrael is considered as though he is buried beneath the altar in the Temple. § The Gemara relates: Ulla was accustomed to ascend to Eretz Yisrael from time to time. However, he died outside of Eretz Yisrael. They came and said to Rabbi Elazar that Ulla had passed away. He said: Woe for you Ulla, as through you a verse was fulfilled: “You shall die in an unclean land” (Amos 7:17). They said to him: But his coffin is coming for burial in Eretz Yisrael. He said to them: Even so, one who was absorbed by the soil of Eretz Yisrael while he was yet alive is not similar to one who was absorbed only after death. The Gemara relates with regard to a certain man from Eretz Yisrael that a yevama, i.e., a woman whose childless husband died and left a surviving brother, happened before him, the surviving brother, for levirate marriage. This yevama was living in the district of Bei Ḥoza’a, far away in southeast Babylonia. The man came before Rabbi Ḥanina and said to him: What is the halakha as to whether I may descend to Babylonia to enter into levirate marriage with this woman? Rabbi Ḥanina said to him: His brother married a Samaritan woman [kutit] and died. Rabbi Ḥanina described the man’s late brother in these terms because he had left Eretz Yisrael to marry, and for the same reason he called his wife a Samaritan. Blessed be the Omnipresent who killed him. And yet the brother wishes to follow in his footsteps and descend after him? Better that he stay in Eretz Yisrael.
בסיפור האחרון מוזכרת מצוות הייבום. זו מצווה מהתורה, הנה הפסוקים העוסקים בה:
(ה) כִּֽי־יֵשְׁב֨וּ אַחִ֜ים יַחְדָּ֗ו וּמֵ֨ת אַחַ֤ד מֵהֶם֙ וּבֵ֣ן אֵֽין־ל֔וֹ לֹֽא־תִהְיֶ֧ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּ֛ת הַח֖וּצָה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר יְבָמָהּ֙ יָבֹ֣א עָלֶ֔יהָ וּלְקָחָ֥הּ ל֛וֹ לְאִשָּׁ֖ה וְיִבְּמָֽהּ׃ (ו) וְהָיָ֗ה הַבְּכוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּלֵ֔ד יָק֕וּם עַל־שֵׁ֥ם אָחִ֖יו הַמֵּ֑ת וְלֹֽא־יִמָּחֶ֥ה שְׁמ֖וֹ מִיִּשְׂרָאֵֽל׃
(5) When brothers dwell together and one of them dies and leaves no son, the wife of the deceased shall not be married to a stranger, outside the family. Her husband’s brother shall unite with her: he shall take her as his wife and perform the levir’s duty. (6) The first son that she bears shall be accounted to the dead brother, that his name may not be blotted out in Israel.
למתעניינים, מומלץ גם לצפות בלימוד של המורה הוותיק והמצוין יהודה שרון. הוא עוסק בדיוק בסוגיה שלנו, מדקה 4:00 ואילך. הקטע הזה עוסק ממש בסוגיה שלנו, ולאחר מכן הרחבות נוספות הקשורות בה: רש"י, תוספות, ועוד, ממש עד לימינו. מי שישקיע ויצפה, יוכל לראות כיצד הדעות המנוגדות באשר לציונות - לעלות או לא? - התחילו אמנם בתלמוד, אבל המשיכו הרבה אחר כך: