הסוגיה הזו איננה חלק מן התכנית "עם ישראל וארצו", אלא היא לקוחה מן התכנית שקדמה לה, "לקט מן המקורות על ארץ ישראל". היא כאן כהמלצה להרחבה והעשרה, ולא כחלק מתכנית הלימודים.
מתני׳ ( = מתניתין, מִשְׁנָתֵנּוּ) - מי שנגמר דינו וברח ובא לפני אותו בית דין - אין סותרין את דינו. כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו: מעידים אנו באיש פלוני שנגמר דינו בבית דין של פלוני ופלוני ופלוני עדיו - הרי זה יהרג.
סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חובלנית. רבי אליעזר בן עזריה אומר: אחד לשבעים שנה.
רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים: אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם.
רשב"ג אומר: אף הן מרבין שופכי דמים בישראל:
MISHNA: This mishna continues to discuss the matter of testimony in the case of one who is liable to be executed. Concerning one whose verdict was delivered and he was sentenced to death and he fled, and he then came before the same court that sentenced him, they do not overturn his verdict and retry him. Rather, the court administers the previous verdict. Consequently, in any place where two witnesses will stand and say: We testify with regard to a man called so-and-so that his verdict was delivered and he was sentenced to death in the court of so-and-so, and so-and-so and so-and-so were his witnesses, that person shall be executed on the basis of that testimony. The mishna continues: The mitzva to establish a Sanhedrin with the authority to administer capital punishments is in effect both in Eretz Yisrael and outside Eretz Yisrael. A Sanhedrin that executes a transgressor once in seven years is characterized as a destructive tribunal. Since the Sanhedrin would subject the testimony to exacting scrutiny, it was extremely rare for a defendant to be executed. Rabbi Elazar ben Azarya says: This categorization applies to a Sanhedrin that executes a transgressor once in seventy years. Rabbi Tarfon and Rabbi Akiva say: If we had been members of the Sanhedrin, we would have conducted trials in a manner whereby no person would have ever been executed. Rabban Shimon ben Gamliel says: In adopting that approach, they too would increase the number of murderers among the Jewish people. The death penalty would lose its deterrent value, as all potential murderers would know that no one is ever executed. GEMARA: The Gemara infers: It is in the case of one who comes before the same court that they do not overturn the verdict, but if one comes before a different court they overturn the verdict and retry the case. The Gemara asks: Isn’t it taught in the latter clause of the mishna: Any place where two witnesses will stand and say: We testify with regard to a man called so-and-so that his verdict was delivered and he was sentenced to death in the court of so-and-so, and so-and-so and so-and-so were his witnesses, that person shall be executed on the basis of that testimony? This indicates that the verdict is not overturned and the defendant is not retried even before another court. Abaye said: This apparent contradiction is not difficult, as here, in the first clause of the mishna, from which it was inferred that the second court overturns the initial verdict, it is referring to a case where the initial verdict was outside Eretz Yisrael and the defendant came before a court in Eretz Yisrael. There, in the latter clause, which indicates that the second court sustains the initial verdict and does not retry the defendant, it is referring to a case where the initial verdict was in Eretz Yisrael, and the case subsequently came before a court outside Eretz Yisrael. This is as it is taught in a baraita, that Rabbi Yehuda ben Dostai says in the name of Rabbi Shimon ben Shataḥ: If a convicted defendant fled from Eretz Yisrael to outside Eretz Yisrael one does not overturn his verdict. Rather, they implement the initial verdict. But if one fled from outside Eretz Yisrael to Eretz Yisrael, one overturns his verdict and the defendant is retried. Perhaps, due to the merit of Eretz Yisrael, the court will discover a reason to exonerate him.
המשנה מתארת מצב שבו נגזר על אדם גזר דין מוות, והוא בורח לפני ביצוע גזר הדין. לאחר מכן הוא נתפס ושב ומובא לפני אותו בית הדין. המשנה מדגישה שבמקרה כזה, "אין סותרין את דינו", כלומר לא עורכים מחדש את המשפט. המטרה היא כנראה להוריד את המוטיבציה לברוח.
בהמשך נאמר שמספיקה הצבעת שני עדים שבידיהם פרטים מדויקים על אותו אדם, כדי להפלילו ולהביא להוצאתו להורג, כפי שנשפט ונגזר עליו.
אפרופו העיסוק בהוצאה להורג, מזכירים את הסנהדרין. מומלץ לעיין כאן ולקרוא על הסנהדרין. ככלל, נאמר שסוגייתנו עוסקת בסנהדרין קטנה, של 23 איש, שהיתה יכולה להיות מוקמת בכל יישוב שהיו בו מעל 120 גברים, הן בארץ, הן בחו"ל.
בניגוד לרוח הדברים קודם, שבהם דאגו לביצוע של גזר דין מוות על הבורח ממנו, הרי שכאן מובאת ביקורת חריפה על ההוצאה להורג ע"י הסנהדרין - מגמה הפוכה!
בהמשך נאמר שמספיקה הצבעת שני עדים שבידיהם פרטים מדויקים על אותו אדם, כדי להפלילו ולהביא להוצאתו להורג, כפי שנשפט ונגזר עליו.
אפרופו העיסוק בהוצאה להורג, מזכירים את הסנהדרין. מומלץ לעיין כאן ולקרוא על הסנהדרין. ככלל, נאמר שסוגייתנו עוסקת בסנהדרין קטנה, של 23 איש, שהיתה יכולה להיות מוקמת בכל יישוב שהיו בו מעל 120 גברים, הן בארץ, הן בחו"ל.
בניגוד לרוח הדברים קודם, שבהם דאגו לביצוע של גזר דין מוות על הבורח ממנו, הרי שכאן מובאת ביקורת חריפה על ההוצאה להורג ע"י הסנהדרין - מגמה הפוכה!
גמ׳ (= גמרא, תלמוד) - לפני אותו בית דין הוא דאין סותרין, הא לפני בית דין אחר - סותרין?
הא תני סיפא: "כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית דין פלוני ופלוני ופלוני עדיו הרי זה נהרג"!
אמר אביי: לא קשיא: כאן - בארץ ישראל, כאן - בחוצה לארץ,
דתניא: רבי יהודה בן דוסתאי אומר משום רבי שמעון בן שטח: ברח מארץ [ישראל] לחוצה לארץ - אין סותרין את דינו, מחוצה לארץ לארץ - סותרין את דינו, מפני זכותה של ארץ ישראל.
GEMARA: The Gemara infers: It is in the case of one who comes before the same court that they do not overturn the verdict, but if one comes before a different court they overturn the verdict and retry the case. The Gemara asks: Isn’t it taught in the latter clause of the mishna: Any place where two witnesses will stand and say: We testify with regard to a man called so-and-so that his verdict was delivered and he was sentenced to death in the court of so-and-so, and so-and-so and so-and-so were his witnesses, that person shall be executed on the basis of that testimony? This indicates that the verdict is not overturned and the defendant is not retried even before another court. Abaye said: This apparent contradiction is not difficult, as here, in the first clause of the mishna, from which it was inferred that the second court overturns the initial verdict, it is referring to a case where the initial verdict was outside Eretz Yisrael and the defendant came before a court in Eretz Yisrael. There, in the latter clause, which indicates that the second court sustains the initial verdict and does not retry the defendant, it is referring to a case where the initial verdict was in Eretz Yisrael, and the case subsequently came before a court outside Eretz Yisrael. This is as it is taught in a baraita, that Rabbi Yehuda ben Dostai says in the name of Rabbi Shimon ben Shataḥ: If a convicted defendant fled from Eretz Yisrael to outside Eretz Yisrael one does not overturn his verdict. Rather, they implement the initial verdict. But if one fled from outside Eretz Yisrael to Eretz Yisrael, one overturns his verdict and the defendant is retried. Perhaps, due to the merit of Eretz Yisrael, the court will discover a reason to exonerate him.
הגמרא מנסה לדייק את לשון המשנה, ולהבין ממנה דברים נוספים. למשל: אם כתוב שמדובר במישהו שברח ובא לפני אותו בין דין, הרי נוכל להסיק שאם הוא ברח ובא לפני בית דין אחר - כן סותרים את דינו (כלומר, כן פותחים את המשפט שלו מחדש)!
לכאורה אפשר להבין זאת מלשון המשנה, אבל ראו את ההמשך (ובלשון הגמרא: הא תני סיפא: שְׁנֵה, לְמַד את סוף המשנה): בכל מקום שבו יבואו עדים ויעידו ויתנו פרטים מזהים שאיש זו כבר נשפט ונגמר דינו - הרי זה יהרג, כלומר גם בבית דין אחר שהאיש יובא לפניו, אין זה משנה, אם יש עדים שיעידו שהוא כבר נשפט. איך אפשר ליישב את שתי ההבנות השונות?
על כך עונה אביי, מחכמי בבל (תוכלו לקרוא עליו כאן), שלמעשה אין סתירה, או בלשונו: "לא קשיא", אין קושי: כאן בארץ ישראל, כאן בחו"ל. למה כוונתו? הוא מתכוון לומר כך:
מתי יסתרו את דינו של מי שבא לפני בית דין אחר? אם וכאשר יברח מחו"ל, שם נשפט, לארץ, ובארץ ייפול לידי בית דין אחר.
מתי לא יסתרו את דינו, גם אם בא לפני בית דין אחר, ומספיק שיעידו עדים שכבר נשפט ונגמר דינו? כשיברח מהארץ לחו"ל.
יוצא שנדרשים שני כללים (אחד מהם אינו מספיק!) כדי שיסתרו את דינו של "מי שנגמר דינו וברח" - שיברח מחו"ל לארץ (ולא להפך), ושיבוא לפני בית דין אחר.
לכאורה אפשר להבין זאת מלשון המשנה, אבל ראו את ההמשך (ובלשון הגמרא: הא תני סיפא: שְׁנֵה, לְמַד את סוף המשנה): בכל מקום שבו יבואו עדים ויעידו ויתנו פרטים מזהים שאיש זו כבר נשפט ונגמר דינו - הרי זה יהרג, כלומר גם בבית דין אחר שהאיש יובא לפניו, אין זה משנה, אם יש עדים שיעידו שהוא כבר נשפט. איך אפשר ליישב את שתי ההבנות השונות?
על כך עונה אביי, מחכמי בבל (תוכלו לקרוא עליו כאן), שלמעשה אין סתירה, או בלשונו: "לא קשיא", אין קושי: כאן בארץ ישראל, כאן בחו"ל. למה כוונתו? הוא מתכוון לומר כך:
מתי יסתרו את דינו של מי שבא לפני בית דין אחר? אם וכאשר יברח מחו"ל, שם נשפט, לארץ, ובארץ ייפול לידי בית דין אחר.
מתי לא יסתרו את דינו, גם אם בא לפני בית דין אחר, ומספיק שיעידו עדים שכבר נשפט ונגמר דינו? כשיברח מהארץ לחו"ל.
יוצא שנדרשים שני כללים (אחד מהם אינו מספיק!) כדי שיסתרו את דינו של "מי שנגמר דינו וברח" - שיברח מחו"ל לארץ (ולא להפך), ושיבוא לפני בית דין אחר.