קרב בבית מדרש

דפ

יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל קציר מאימתי מקבלין טומאה משעת גמר מלאכתן ומאימתי גמר מלאכתן רבי יוחנן אמר משיצרפם בכבשן ריש לקיש אמר משיצחצחן במים א"ל לסטאה בלסטיותיה ידע אמר ליה ומאי אהנת לי התם רבי קרו לי הכא רבי קרו לי אמר ליה אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה חלש דעתיה דרבי יוחנן חלש ריש לקיש אתאי אחתיה קא בכיא אמרה ליה עשה בשביל בני אמר לה (ירמיהו מט, יא) עזבה יתומיך אני אחיה עשה בשביל אלמנותי אמר לה (ירמיהו מט, יא) ואלמנותיך עלי תבטחו נח נפשיה דר' שמעון בן לקיש והוה קא מצטער ר' יוחנן בתריה טובא אמרו רבנן מאן ליזיל ליתביה לדעתיה ניזיל רבי אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה אזל יתיב קמיה כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה תניא דמסייעא לך אמר את כבר לקישא בר לקישא כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי וממילא רווחא שמעתא ואת אמרת תניא דמסייע לך אטו לא ידענא דשפיר קאמינא הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא והוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה] בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה

Bava Metzia 84a:13-18

Rabbi Yoḥanan taught Reish Lakish Bible, and taught him Mishna, and turned him into a great man. Eventually, Reish Lakish became one of the outstanding Torah scholars of his generation. One day the Sages of the study hall were engaging in a dispute concerning the following baraita: With regard to the sword, the knife, the dagger [vehapigyon], the spear, a hand sickle, and a harvest sickle, from when are they susceptible to ritual impurity? The baraita answers: It is from the time of the completion of their manufacture, which is the halakha with regard to metal vessels in general. These Sages inquired: And when is the completion of their manufacture? Rabbi Yoḥanan says: It is from when one fires these items in the furnace. Reish Lakish said: It is from when one scours them in water, after they have been fired in the furnace. Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: A bandit knows about his banditry, i.e., you are an expert in weaponry because you were a bandit in your youth. Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: What benefit did you provide me by bringing me close to Torah? There, among the bandits, they called me: Leader of the bandits, and here, too, they call me: Leader of the bandits. Rabbi Yoḥanan said to him: I provided benefit to you, as I brought you close to God, under the wings of the Divine Presence. As a result of the quarrel, Rabbi Yoḥanan was offended, which in turn affected Reish Lakish, who fell ill. Rabbi Yoḥanan’s sister, who was Reish Lakish’s wife, came crying to Rabbi Yoḥanan, begging that he pray for Reish Lakish’s recovery. She said to him: Do this for the sake of my children, so that they should have a father. Rabbi Yoḥanan said to her the verse: “Leave your fatherless children, I will rear them” (Jeremiah 49:11), i.e., I will take care of them. She said to him: Do so for the sake of my widowhood. He said to her the rest of the verse: “And let your widows trust in Me.” Ultimately, Rabbi Shimon ben Lakish, Reish Lakish, died. Rabbi Yoḥanan was sorely pained over losing him. The Rabbis said: Who will go to calm Rabbi Yoḥanan’s mind and comfort him over his loss? They said: Let Rabbi Elazar ben Pedat go, as his statements are sharp, i.e., he is clever and will be able to serve as a substitute for Reish Lakish. Rabbi Elazar ben Pedat went and sat before Rabbi Yoḥanan. With regard to every matter that Rabbi Yoḥanan would say, Rabbi Elazar ben Pedat would say to him: There is a ruling which is taught in a baraita that supports your opinion. Rabbi Yoḥanan said to him: Are you comparable to the son of Lakish? In my discussions with the son of Lakish, when I would state a matter, he would raise twenty-four difficulties against me in an attempt to disprove my claim, and I would answer him with twenty-four answers, and the halakha by itself would become broadened and clarified. And yet you say to me: There is a ruling which is taught in a baraita that supports your opinion. Do I not know that what I say is good? Being rebutted by Reish Lakish served a purpose; your bringing proof to my statements does not. Rabbi Yoḥanan went around, rending his clothing, weeping and saying: Where are you, son of Lakish? Where are you, son of Lakish? Rabbi Yoḥanan screamed until his mind was taken from him, i.e., he went insane. The Rabbis prayed and requested for God to have mercy on him and take his soul, and Rabbi Yoḥanan died.

תרגום:

פגישתם של רבי יוחנן וריש לקיש בירדן

פַּעַם אַחַת נֶחְלְקוּ חֲכָמִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ:

הַסַּיִף וְהַסַּכִּין וְהַפִּגְיוֹן וְהָרֹמַח וּמַגַּל יָד וּמַגַּל קָצִיר, מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה? – מִשְּׁעַת גְּמַר מְלַאכְתָּם. וּמֵאֵימָתַי גְּמַר מְלַאכְתָּם?

רַ' יוֹחָנָן אָמַר: מִשֶּׁיְּצָרְפֵם בְּכִבְשָׁן

מן הרגע שבו מכניס אותם האמן לכבשן האש

וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מִשֶּׁיְּצַחְצְחֵם בַּמַּיִם.

אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: לִסְטִים בְּלִסְטִיּוּתוֹ יוֹדֵעַ.

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: וּמָה הוֹעַלְתָּ לִי? שָׁם קָרְאוּ לִי "רַבִּי" וְכָאן קוֹרְאִים לִי "רַבִּי".

אָמַר לוֹ: הוֹעַלְתִּי לְךָ, שֶׁקֵּרַבְתִּיךָ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.

חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ שֶׁל רַ' יוֹחָנָן וְחָלָה רֵישׁ לָקִישׁ.

בָּאָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל רֵישׁ לָקִישׁ וּבָכְתָה;

אָמְרָה לוֹ: עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל בָּנַי.

אָמַר לָהּ: "עָזְבָה יְתֹמֶיךָ אֲנִי אֲחַיֶּה" (ירמיה מט, יא) – עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל אַלְמְנוּתִי.

אָמַר לָהּ: "וְאַלְמְנֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ" (שם) – וּמֵת רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.

הָיָה רַ' יוֹחָנָן מִצְטַעֵר אַחֲרָיו הַרְבֵּה.

וְלֹא יָרַד לְבֵית הַוַּעַד.

אָמְרוּ חֲכָמִים: מִי יֵלֵךְ לְהָנִיחַ דַּעְתּוֹ?

יֵלֵךְ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת, שֶׁשְּׁמוּעוֹתָיו מְחֻדָּדוֹת.

בָּא וְיָשַׁב לְפָנָיו.

כָּל מָה שֶׁהָיָה רַ' יוֹחָנָן אוֹמֵר – אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת: תַּנְיָא דִּמְסַיְּעָא לָךְ.

אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: אַתָּה כְּבֶן לָקִישׁ?

בֶּן לָקִישׁ כְּשֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר דָּבָר – הָיָה מַקְשֶׁה לִי עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קְשָׁיוֹת וַאֲנִי מְתָרֵץ לוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה תֵּרוּצִים– וְהַשְּׁמוּעָה נִתְרַוְּחָה מֵאֵלֶיהָ;

וְאַתָּה אוֹמֵר "תַּנְיָא דִּמְסַיְּעָא לָךְ"? וְכִי אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁיָּפֶה אָמַרְתִּי?

עָמַד וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו וּבָכָה

וְאָמַר: הֵיכָן אַתָּה, בֶּן לָקִישׁ! הֵיכָן אַתָּה, בֶּן לָקִישׁ!

הָיָה צוֹעֵק וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁנִּטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ.

בִּקְּשׁוּ עָלָיו חֲכָמִים רַחֲמִים וָמֵת.

על הסיפור

עמית עסיס

מחלוקת לשם שמים או יריבות אישית?

סיפור זה מובא בתלמוד הבבלי בהמשך לסיפור על פגישתם של רבי יוחנן וריש לקיש במי הירדן, פגישה שבה שכנע רבי יוחנן את ריש לקיש לעזוב את דרכו כראש כנופיית שודדים, להתמסר ללימוד התורה ולשאת לאישה את אחותו של רבי יוחנן עצמו. הסיפור תוהה על תפקידה של היריבות בעולמו של בית המדרש, כאשר מצד אחד עומדת החיוניות של המחלוקת לתפקודו של בית המדרש, ומצד אחר עומד החשש שהיריבות תגלוש למאבק אישי, שאין לו יתרון על כל מאבק כוחני אחר.

כאשר מתלהט ויכוח בין השניים בבית המדרש על אודות אופן הכנתם של כלי מלחמה, רבי יוחנן מזכיר לריש לקיש את עברו המפוקפק. העלבון הצורב גורם לריש לקיש לתהות על השינוי שעשה בחייו בעידודו של רבי יוחנן. ריש לקיש מטיח ברבי יוחנן: מה ההבדל בין כנופיית השודדים לבין בית המדרש? הרי גם בין השודדים היה מעמדו נכבד כמו מעמדו בבית המדרש, ובמה השינוי מועיל לו אם עלבונות וגסות רוח שולטים גם בבית המדרש?

אש ומים

אפשר לראות את עקבותיה של המתיחות הזאת גם במחלוקת שרבי יוחנן וריש לקיש מדברים בה. המחלוקת נסבה על סיום הכנתם של כלי נשק. כלי נשק הם מטאפורה רווחת בספרות התלמוד ליכולתו של תלמיד חכם (וראו לדוגמה את מה שנאמר כאן על רבי אלעזר בן פדת, ששמועותיו 'מחודדות'), ולכן הדיון הופך גם לדיון עקרוני בעבור הדמויות, והוא מחזיר אותנו לפגישתם של שני הגיבורים על הירדן. רבי יוחנן מדגיש את חשיבותה של העברת הברזל באש כדי ללבנו, וריש לקיש מוסיף את הצורך בהטבלת הכלי במים על מנת לקרר אותו ולקבע את האופן שבו עוצב בעת הליבון. דמותו של ריש לקיש, כלי הנשק שהפך לכלי קודש, עוברת דרך שני השלבים האלה. בתחילה הוא מאופיין בלהט הכוחני, שרבי יוחנן אמר עליו: 'כוחך לתורה', ואולם מה שהשלים את הפיכתו לתלמיד חכם הוא דווקא העברתו במי הירדן ועידונו של הכוח הזה. ריש לקיש מדגיש אפוא את התהליך שעבר, ואילו רבי יוחנן עדיין רואה בו את כוח הלהט של האש.

העדפתו של רבי יוחנן את כוחה של האש מתבטא גם בבוטות שלו ובחוסר ההסכמה להתפשר. כדי לחדד את המחלוקת הוא מוכן גם להעליב את ריש לקיש. לעומתו, ריש לקיש מצפה מעולם התורה להתאפיין גם ברכותם של המים, ביכולת לצנן את להט הוויכוח ולא להעליב איש את רעהו. עמדתו של רבי יוחנן נותרת עקיבה גם אחרי מותו של ריש לקיש, הוא אינו מתנחם משום שהוא מחפש את להט המחלוקת של ריש לקיש ואינו מוכן לקבל תלמידים שאינם חולקים עליו.

הסיפור מסתיים במותם של שני הגיבורים בזה אחר זה. מתברר שלא קל לפשר בין האש למים.

קישור למאמר בדעת

הסיפור שלפניכם מתאר את רגע המפגש בין שני גיבוריו,

רבי יוחנן בר נפחא ורבי שמעון בן לקיש (ריש לקיש) ואת היחסים
המורכבים בין שתי הדמויות. בתוך כך, אנו מתוודעים לערך
הגדול של החברותא ולמצבים בהם המחלוקת חיונית ופוריה:

שאלות:

‏1.אילו עולמות מייצגים רבי יוחנן וריש לקיש?

‏2.מדוע מציע רבי יוחנן את אחותו לריש לקיש?

‏3.מדוע להבנתכם נבצר מריש לקיש לחזור ולהביא את בגדיו?

‏4.מה לדעתכם היה הגורם שהביא ל"התפוצצות" במערכת היחסים בין רבי יוחנן
וריש לקיש? ‏

5.בהשוואה "שם רבי קראו לי וכאן רבי קראו לי" מבקר ריש לקיש את הכוחנות שנחשפה בוויכוחו עם רבי יוחנן, המזכירה לו את העולם שעזב. כיצד משיב רבי יוחנן לטענה זו?

‏6.לאור הדו-שיח הקודם, מה גרם לחולשתו של רבי יוחנן ולחולשתו של ריש לקיש? ‏7.מה ביקשה אחותו של רבי יוחנן ומה הוא השיב לה?

‏8.מדוע דחה רבי יוחנן את רבי אלעזר בן פדת?

‏9.מהו הדבר שהטריף את דעתו של רבי יוחנן?

‏10.האם לדעתכם מחלוקת זו הייתה בלתי נמנעת? אם לא, כיצד היה אפשר למנוע אותה?

‏11.ריש לקיש ורבי אלעזר בן פדת: את מי משניהם הייתם מעדיפים כבר פלוגתא? מדוע?