מי אוהב ללמוד גמרא

(י) כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה בְמִקָּח וּמִמְכָּר, כָּךְ אוֹנָאָה בִדְבָרִים.

לֹא יֹאמַר לוֹ: "בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה?" - וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִיקַּח.

אִם הָיָה בַעַל תְּשׁוּבָה, לֹא יֹאמַר לוֹ: "זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים!"

אִם הוּא בֶן גֵּרִים, לֹא יֹאמַר לוֹ: "זְכֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ!", שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ" (שמות כ"ב, 20).

Mishnah Bava Metzia 4:10

(10) Just as there is fraud regarding commerce, so too there is fraud regarding words. One should not say to [a merchant], "How much is this object?" if he does not want to buy. If someone was a penitent, one should not say to him, "Remember your former actions." If someone is the child of converts, one should not say to him: "Remember the deeds of your ancestors." As is written (Exodus 22:20): "You shall neither deceive a stranger, nor oppress him."

בבא מציעא נ״ח ב:ז׳-י״ב

גמרא:

תנו רבנן: "לא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כ"ה, 17) - באונאת דברים הכתוב מדבר. - אתה אומר באונאת דברים, או אינו אלא באונאת ממון?...

- כשהוא אומר: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" (ויקרא כ"ה, 14) - הרי אונאת ממון אמור. הא מה אני מקיים "לא תונו איש את עמיתו" - באונאת דברים.

הא כיצד?

אם היה בעל תשובה , אל יאמר לו: "זכור מעשיך הראשונים!"

אם היה בן גרים, אל יאמר לו: "זכור מעשה אבותיך!"

אם היה גר ובא ללמוד תורה, אל יאמר לו: "פה שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים, בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה?!"

אם היו יסורין באין עליו, אם היו חלאים באין עליו, או שהיה מקבר את בניו, אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב: "הלא יראתך כסלתך, תקותך ותום דרכיך, זכר נא מי הוא נקי אבד!" (איוב ד', 6).

אם היו חמרים מבקשין תבואה, ממנו לא יאמר להם: "לכו אצל פלוני, שהוא מוכר תבואה" - ויודע בו שלא מכר מעולם...!

רבי יהודה אומר: אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים, שהרי הדבר מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמר בו "ויראת מאלהיך".

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו "ויראת מאלהיך" (ויקרא כ"ה, 17) וזה לא נאמר בו "ויראת מאלהיך",

ורבי אלעזר אומר: זה בגופו וזה בממונו

רבי שמואל בר נחמני אמר: זה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון.

תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים! אמר לו: שפיר קא אמרת, דחזינא ליה דאזיל סומקא, ואתי חוורא.

אמר ליה אביי לרב דימי: במערבא, במאי זהירי?

אמר לו: באחוורי אפי.

Bava Metzia 58b:7-12

GEMARA: The Sages taught: It is written: “And you shall not mistreat [tonu] one man his colleague; and you shall fear your God, for I am the Lord your God” (Leviticus 25:17). The tanna explains: The verse is speaking with regard to verbal mistreatment. The baraita proceeds: Do you say that it is speaking of verbal mistreatment [be’ona’at devarim], or perhaps it is speaking only with regard to monetary exploitation [be’ona’at mammon]? When it says in a previous verse: “And if you sell to your colleague an item that is sold, or acquire from your colleague’s hand, you shall not exploit [tonu] his brother” (Leviticus 25:14), monetary exploitation is explicitly stated. How then do I realize the meaning of the verse: “And you shall not mistreat one man his colleague”? It is with regard to verbal mistreatment. How so? If one is a penitent, another may not say to him: Remember your earlier deeds. If one is the child of converts, another may not say to him: Remember the deed of your ancestors. If one is a convert and he came to study Torah, one may not say to him: Does the mouth that ate unslaughtered carcasses and animals that had wounds that would have caused them to die within twelve months [tereifot], and repugnant creatures, and creeping animals, comes to study Torah that was stated from the mouth of the Almighty? If torments are afflicting a person, if illnesses are afflicting him, or if he is burying his children, one may not speak to him in the manner that the friends of Job spoke to him: “Is not your fear of God your confidence, and your hope the integrity of your ways? Remember, I beseech you, whoever perished, being innocent?” (Job 4:6–7). Certainly you sinned, as otherwise you would not have suffered misfortune. Likewise, if donkey drivers are asking to purchase grain from someone, and he has none, he may not say to them: Go to so-and-so, as he sells grain, if he knows about him that he never sold grain at all. He thereby causes the donkey drivers and the would-be seller anguish. Rabbi Yehuda says: One may not even cast his eyes on the merchandise for sale, creating the impression that he is interested, at a time when he does not have money to purchase it. Verbal mistreatment is not typically obvious, and it is difficult to ascertain the intent of the offender, as the matter is given to the heart of each individual, as only he knows what his intention was when he spoke. And with regard to any matter given to the heart, it is stated: “And you shall fear your God” (Leviticus 25:17), as God is privy to the intent of the heart. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Greater is the transgression of verbal mistreatment than the transgression of monetary exploitation, as with regard to this, verbal mistreatment, it is stated: “And you shall fear your God.” But with regard to that, monetary exploitation, it is not stated: “And you shall fear your God.” And Rabbi Elazar said this explanation: This, verbal mistreatment, affects one’s body; but that, monetary exploitation, affects one’s money. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: This, monetary exploitation, is given to restitution; but that, verbal mistreatment, is not given to restitution. The Gemara relates that the tanna who recited mishnayot and baraitot in the study hall taught a baraita before Rav Naḥman bar Yitzḥak: Anyone who humiliates another in public, it is as though he were spilling blood. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: You have spoken well, as we see that after the humiliated person blushes, the red leaves his face and pallor comes in its place, which is tantamount to spilling his blood. Abaye said to Rav Dimi: In the West, i.e., Eretz Yisrael, with regard to what mitzva are they particularly vigilant? Rav Dimi said to him: They are vigilant in refraining from humiliating others, as Rabbi Ḥanina says: Everyone descends to Gehenna except for three.

לסיום, הנה דברים שכתב חה"כ אורי אורבך ז"ל, עוד בשנת 2007 (לקריאת הקטע המלא לחצו כאן):
זו לא היא, זה אני, אבל גמרא תמיד שעממה אותי. שעות על גבי שעות, מי יתן לי תמורתן, שרפתי בישיבה התיכונית כשמעל ראשי חלפו סוגיות ואוקימתות, ברייתות ותוספות, רש"י בבקיאות, ו"שב שמעתתא" בעיון (קיבלתי שלושה כאלה לבר-מצווה). [...]
בראייה לאחור, יצאנו מהישיבה התיכונית עם סל ידע תורני דל מדי ועם תיסכול אדיר. היו לנו הרגלים טובים מהבית ואהבת תורה פשוטה, ואם התמזל מזלנו גם נקשרנו לחוויה דתית. אבל הגמרא תמיד היתה עינוי, ממש ביטול תורה. מסכת "ברכות" היתה לי לכרית, מאימתי שקורין את שמע בשחרית. [...]
משיחות עם תלמידים של היום, מסתבר ששום דבר מהותי לא ממש השתנה. כן, ניסו עליהם שיטות מודרניות ללימוד גמרא: בקבוצות, בסוגיות, עם דפי מחשב ועם דיקור סיני. אבל אותה גמרא הלכה איתם לאורך כל הדרך.
אורי אורבך זכה לקיתונות של ביקורות - ענייניות יותר ופחות, כאלו שתוקפות את הנושא וכאלו שתוקפות את הדובר, קראו בעצמכם את הטוקבקטים - ולמאמרי תגובה. מה נאמר, ניכרים דברי אמת.