פתיחה (מחשבותינו)
לא רשמנו את השאלות כי חשבנו שכדי להשקיע בעבודה יותר ובדברים שאנחנו רושמים ובדברים שאנחנו חושבים על המילה הזאת המילה כבוד, מאשר לרשום עכשיו את כל השאלות ועד שנחשוב על שאלות אז סיכמנו שבזמן שאנחנו מחפשים דברים אנחנו חושבים על שאלות רושמים אותם בראש ומחפשים לשאלות "לבעיות" תשובות, פתרונות.
שבזמן שאנחנו רושמים את הדברים שהמילה הזאת אומרת לנו או מה שווה לדברים האלה. אנחנו רושמים את הדברים שאומרים לנו שזה, זה כבוד כמו שאנחנו מחפשים את הכבוד כי הכבוד נותן לנו להיות משמעותיים בעולם, וכל מה שרשמנו כל התשובות הפתרונות לבעיות הפתרונות לשאלה הזאת (למה כבוד נותן לנו להיות משמעותיים לעולם?) למה אנחנו מרגישים משמעותיים שנותנים לנו כבוד\ שמעריכים אותנו וכל מה שרשמנו זה התשובה לשאלה הזאת.
תודה על הקריאה.
השאלה שבחרנו להתייחס בעבודה על כבוד:
האם הכבוד גורם לנו להרגיש יותר משמעותיים לעולם?
אני חושב שהעבודה שלכם עוסקת בשאלות : מהו כבוד מדוע הוא חשוב ואיזה סוגים של כבוד יש?
כדאי לכתוב סיכום קצר בנקודות: שאלה ותשובה שאלה ותשובה.
אתם צריכים להסביר בכיתה וללמד את כולם!
חסר: מדרש שם, ת.ז לכל מקור, קישוריות, תעברו סעיף סעיף לפי ההנחיות ותשלימו,
זמן אחרון להשלמה הוא הערב ב- 22:00.
בהצלחה!
הגדרת הערך כבוד:
כבוד האדם הוא ערך מרכזי בתרבות היהודית ובמסורת ההומניסטית והוא מערכי היסוד המהותיים של הדמוקרטיה. לא ניתן לדמיין משטר דמוקרטי שערך זה אינו קיים בתשתיתו.
ביטוי מובהק לרעיון זה מופיע במקרא לראשונה בתיאור בריאת האדם 'בצלם אלוהים'. רעיון זה הצמיח בתולדות ההגות היהודית עיקרון מוסרי ולפיו, פגיעה בכבוד האדם משמעותה פגיעה גם באל עצמו.
בתקופה המודרנית נוספו למושג כבוד האדם שתי משמעויות. הראשונה נגזרת מתפיסת המוסר של הפילוסוף הגרמני עמנואל קַנט, ולפיה, האדם הוא ישות אוטונומית, כלומר האדם הוא תכלית לעצמו (אסור שיהיה אמצעי להשיג משהו אחר) והוא בעל אחריות עצמית לערכים שלפיהם הוא חי. כאשר פוגעים באוטונומיה האנושית או מתייחסים לאדם כאמצעי ולא כתכלית לעצמו, פוגעים בכבודו של האדם. לכבוד האדם אין מחיר ולעולם אין להקריבו למען ערך אחר.
המשמעות השנייה היא רעיון הזכויות הטבעיות. לפי עיקרון זה, לכל אדם זכויות טבעיות, והן חלק בלתי נפרד מהמהות האנושית ומגיעות לאדם באשר הוא אדם. הזכויות הבסיסיות ביותר הן הזכות לחיים והזכות לכבוד.
הסיבה שאדם מחפש כבוד, היא משום שהכבוד גורם לאדם לתחושה טובה ומספקת, האדם מרגיש מוערך.
האדם אינו מחפש את הכבוד - האדם כן מחפש את התחושה הטובה שהכבוד נותן לו
התחושה הטובה שהכבוד נותן לאדם, היא שהוא גורם לאדם להרגיש אהוב, רצוי, מקובל וכולי. הכבוד גורם לאדם להרגיש אחדות עם הסביבה שלו.
אדם אינו מכבד את מי שמתנגד לו. האדם מכבד את מי שהוא מעריך.
א. להעריך בן אדם = לראות באדם אותו מעריכים מודל לחיקוי בתחום כלשהו, שממנו נובעת ההערכה = רצון להדמות, להיות כמו האדם אותו מעריכים, לפחות בתחום הספציפי = רצון להתאחד עם האדם אותו מכבדים.
להתאחד עם מישהו = להיות אחד = אהבה.
ב. כאשר בני אדם מכבדים מישהו, הם משדרים לו אהבה, הם משדרים לו תחושה של אחדות.
האדם רוצה את הכבוד, משום שבאמצעותו הוא מרגיש אהבה ואחדות עם האנשים שמכבדים אותו.
כל זה נכון כאשר האדם שמכבדים אותו, מעריך את אלו שמכבדים אותו.
ג. אם זה שמכבדים אותו, אינו רואה ערך באלו שמכבדים אותו = הכבוד שלהם אינו משפיע עליו לכיוון חיובי או שלילי, משום שאינו חווה תחושה של התאחדות איתם.
אם האדם שמכבדים אותו מרגיש דחייה כלפי אלו שמכבדים אותו = הכבוד שלהם גורם לו להרגיש דחייה. האדם אינו רוצה אחדות איתם.
מסקנה: האדם מחפש / צריך כבוד
כדי לחוות תחושה של אחדות, אהבה עצמית וכולי.
ככל שהאדם אוהב יותר את עצמו, כך הוא צריך פחות כבוד.
ככל שהאדם מרגיש יותר תחושה של אחדות עם המציאות = אהבה כלפי המציאות, כך הוא פחות צריך שיאהבו אותו.
ככל שהאדם קרוב יותר אל האמת, כך הוא מרגיש יותר אחדות עם המציאות.
מנקודת המבט של המציאות, האדם אינו טוב יותר או פחות מאף אחד אחר. האדם אינו שונה מהותית משום דבר אחר שקיים במציאות.
מנקודת המבט של המציאות, אין הבדל בין הדברים השונים שבתוכה. מבחינת המציאות כל הדברים שבתוכה מהותם אחת = אחדות.
לקבל כבוד / בושה = האדם חושב שהוא טוב יותר או פחות ממישהו אחר = שקר = ריחוק מראיית התמונה המלאה של המציאות.
ככל שהאדם קרוב יותר אל האמת, כך הוא מסתכל תמיד על המהות של דברים = אחדות = אהבה של המציאות.
ככל שהאדם קרוב יותר אל האמת, כך הוא מבין את עצמו טוב יותר ואוהב את עצמו טוב יותר = אהבה עצמית.
כאשר האדם רחוק מהאמת = שקר, על ידי זה הוא אינו מבין את המציאות באמת = עצבות = חוסר אהבה = רצון בכבוד.
הרצון בכבוד הוא עונש.
הרצון בכבוד = האדם מוטרד ממה שחושבים עליו.
ככל שהאדם חפץ יותר בכבוד, כך הוא עלול להיפגע יותר בקלות.
כאשר הכבוד של האדם חשוב לו, הרי שאפשר לפגוע בכבודו.
כאשר האדם מקבל כבוד הוא עלול בטעות לחשוב כי הוא טוב יותר ממישהו אחר = נפרד ממישהו אחר מהותית = התרחקות מנקודת המבט של המציאות על האדם שמצידה כולם שווים = התרחקות מראיית.
מי שרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו
מקור מקראי:
שמות פרק כ -
כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
לפיכך ציוונו חז"ל: "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך".
´כבוד´, מלשון דבר כבד, בעל משקל.
שיהיה חברך בעל משקל בעיניך, כלומר בעל ערך, ולא כדבר קל ומזולזל המסולק בהינף יד. שהרי "חביב אדם [יותר מכל פרטי הבריאה], שנברא בצלם.
חיבה יתירה נודעת לו, שנברא בצלם. שנאמר: בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". וכדברי המשנה במסכת אבות.
נמצא שחברך זה, העומד לצידך, נעלה ומרומם מכל הפרטים הנפלאים הקיימים בעולם וביקום כולו, ונזר הבריאה הוא! לכן, ללא קשר למראהו, לגילו, למנת המשכל שלו, לסגנון דיבורו, למעמדו החברתי, לסכום הכספי העומד לרשותו, למצבו המשפחתי, לצבע עורו, לשכונת מגוריו, לייחוסו המשפחתי ולכל עניין אישי אחר, הלא צלם אלהים הוא! וככזה, עליך לכבדו.
אדם המחנך את עצמו להיות רגיש לזולת ולהיזהר תמיד בכבודו של הזולת, הופך להיות אדם מכובד בעצמו. וכדברי חז"ל במשנה:מ"איזהו מכובד? המכבד את הבריות". פשט הדברים הוא, שהמכבד את הבריות נעשה אהוב ומוערך אצל כולם, עד שכל מכיריו נוהגים בו כבוד מתוך הערכה כנה. אולם בעומקם של דברים הכוונה היא, שאדם המכבד את הבריות, הופך הוא עצמו להיות אדם מרומם ומכובד מצד עצם אישיותו, ללא שום קשר לאופן שבו האחרים מתנהגים כלפיו. שהרי המבין את ערך האדם באשר הוא אדם שנברא בצלם אלהים, הוא עצמו יקר ומכובד במהותו. בעוד שהמזלזל באחרים מוכיח בכך כי הוא עצמו ירוד וחסר דעת, עד כדי שאינו מבין מהי גדולתו של כל אדם.
אמנם הקושי העיקרי במתן כבוד לזולת כהלכה, נובע מהחשבת האדם את עצמו נעלה מחברו, משום מעלה שיש בו ואינה נמצאת בחברו. כגון, עושר, חכמה, חוזק פיזי וכדומה. שהרי משום אותה מעלה חש הוא נעלה ומרומם יותר מחברו, ואינו מבין כיצד ניתן לדרוש ממנו לכבד את מי שנחות ממנו. אולם, בנוסף למבואר שחברו נברא בצלם אלהים כמותו ממש, עליו להרגיל את עצמו להתבונן בעובדה שכנגד מעלתו, גם בחברו ישנה מעלה אחרת המאזנת את שניהם. ואף יתכן שדוקא משום אותה המעלה שיש בו ואין בחברו, חברו מתוקן ונעלה יותר ממנו. שהרי אם אינו משתמש במעלה שיש בו כראוי, התביעה עליו תהיה גדולה יותר מאשר מחברו.
בואו נאמין
שלומי שבת
מילים: חמוטל בן זאב
לחן: ורדה גרנות
בואו נאמין בעולם טוב יותר
שאפשר לחיות בו ביחד
נקבל זה את זה, נוותר נתגבר
נחיה בשלום, לא עוד פחד
בואו נאמין בשיתוף פעולה
שנבין ונפתח את לבנו
שנקשיב, נתחשב ונישא תפילה
לשלום, לשלום שבינינו
בואו נאמין בעולם טוב יותר
של כבוד הדדי ושל יחד
שנקום אל בוקר חדש ואחר
ונחיה בשלום, לא עוד פחד
בואו נאמין כי ביני לביני
וביני לבין כל השאר
צריך להקשיב לקול הפנימי
למה שחשוב ויקר
בואו נאמין בקירוב לבבות
שהאושר נמצא בידינו
יש מקום לכולם ונמשיך לקוות
שהטוב הוא כבר כאן ואצלנו
בואו נאמין בעולם טוב יותר
של כבוד הדדי ושל יחד
שנקום אל בוקר חדש ואחר
ונחיה בשלום, לא עוד פחד...
מעיתון לארץ
כבוד ישראלי וחירותו
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו משמש כאליבי להחלטה לא לכלול את השוויון בחוק הלאום, כפי שהציע אותו רדיקל פוסט־ציוני מסוכן, בני בגין. מה אתם רוצים, אומרים תומכי החוק, הרי חוק הלאום אינו כל החוקה, אלא רק הפרק הלאומי שלה; זכויות הפרט מעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ואולם, גם מעבר לעובדה שאין בעולם חוקה דמוקרטית המגדירה זהות לאומית של מדינה לפי עם־הרוב מבלי להוסיף לכך ניסוח מהסוג שהציע בני בגין, האליבי הזה פשוט אינו תופס.
ראשית, השוויון אינו מזכר בחוק השווין: כבוד האדם וחירותו. המפלגות הדתיות מנעו זאת. נכון שבג"ץ פירש את כבוד האדם ככולל גם שוויון ומשום כך, אכן יש בישראל הגנה משפטית על השוויון כנורמה חוקתית. אבל חוקה אינה רק מסמך משפטי — היא ה"אני מאמין" של המדינה. לא סביר שכאשר הבסיס היחיד לשוויון בחוקה הישראלית הוא פרשנות משפטית שנויה במחלוקת שבג"ץ מותקף בגינה, אלה שתוקפים את הפרשנות הזאת מעבירים חוק יסוד המגדיר את זהות המדינה, תוך סירוב להתחייב לשוויון. מהלך כזה מנוגד למה שמקובל במדינות לאום דמוקרטיות.
הכבוד מבטא יחס של חשיבות והערכה למושא הכבוד. אולם נראה שהכבוד משנה את משמעותו לפי נקודת מבטו של האדם. נראה לי שאם האדם דורש שיכבדוהו רק משום שהוא אדם אין זה כבוד אמיתי. כבוד האדם הוא רק יחס החשיבות וההערכה שהזולת או החברה רוחשים לו לאדם בגלל תכונותיו, התנהגותו או מעמדו. על כן, לעתים עלולים מעשיו ומידותיו של האדם לשלול ממנו את כבודו. נקודת המבט לעניין זה צריכה להיות אובייקטיבית, מה החברה והבריות חייבים לאדם בהתאם למעשיו, ולא סובייקטיבית, מה האדם סבור שמגיע לו כזכות בלי קשר למעשיו.
אין צורך להפליג רחוק כדי לראות את התוצאות הקשות של ראיית הכבוד כזכותו של אדם או משפחה. רצח בגלל "כבוד המשפחה" הוא תופעה חמורה ביותר, משום שמדובר בפרטים או בחברה המייחסים חשיבות לכבודה של המסגרת המשפחתית בעיני עצמה תוך התעלמות מוחלטת מן החובה לכבד את חייו של הקרבן.
כבוד האדם הוא עיקרון נשגב. מבחינה ערכית, גם השוויון האזרחי וגם זכות העמים להגדרה עצמית, שהיא הבסיס המוסרי למדינת הלאום היהודית (נניח כרגע בצד את השאלה מה עוד מתחייב מעיקרון זה במרחב שבין הים והירדן), נגזרים בסופו של דבר מכבוד האדם. ובכל זאת, החוקה הישראלית אינה מסתפקת בזה שהיהודים גם הם בני אדם, אלא קובעת שהם עם הזכאי למדינה. האם סביר לומר לאזרח ישראלי — וכן, גם ללוחם ישראלי שהבסיס החוקתי היחיד לזיקתו למדינה הוא שאנחנו מכירים בכך שגם הוא, למרות שאינו יהודי, הוא בכל אופן בן־אנוש?
מדרש שם - כבוד = 32
התנ"ך וכל המקורות היהודיים משופעים באמירות המדברות על הכבוד המיוחס להקדוש ברוך הוא, שהוא הדרגה העליונה ביותר של כבוד במשמעות הוד ופאר, כגון: "וכבוד ה' נראה בענן" (שמות טז, י); "וימלא כבוד ה' את כל הארץ" (במדבר יד, כא). הכוונה העולה מכלל המקראות היא שהעולם כולו מלא תופעות שהמתבונן בהן חייב לכבד בגללן את מי שחולל אותן, כלומר בורא עולם ולהעריכו ואף להעריצו.
אורית קמיר:
הבחנה בין ארבעה סוגים שונים של כבוד; המבנה הטיפוסי של חברה מסורתית המושתתת על קוד "הדרת-כבוד"; המבנה המגדרי הטיפוסי של חברות הדרת-כבוד מסורתיות; הציונות המדינית כתרבות של הדרת-כבוד אירופית; גילויים של הדרת-כבוד בחברה הישראלית; סוגים של הדרת-הכבוד בחברה הישראלית; מקומו של "הכבוד הסגולי" במסגרת שיח זכויות האדם; "כבוד המחיה" ו"הילת הכבוד"; ארבעה מושגי כבוד בחוק היסוד ובפסיקה על פיו; סוגי פמיניזם הנגזרים מסוגי הכבוד השונים, וגילוייהם במשפט ובחברה בישראל.
איזה הוא המכובד המכבד את הבריות.
לכבד מישהו אחר זה לקבל אותו כפי שהוא ולא לרצות לשנותו.
הדרת כבוד לצד "כבוד סגולי".
המילה העברית כבוד , ולכן גם הצירוף כבוד האדם , מציינים שתי משמעויות נבדלות נוספות : "הדרת כבוד" ו"הילת כבוד" . בחברה שבה הדרת הכבוד היא ערך חברתי מרכזי , הדרת הכבוד נתפסת כרכוש , משאב , נכס אשר מקנה לבעליו מעמד חברתי.
הדרת הכבוד והמעמד החברתי הנגזר ממנה נקנים בהתנהגות נורמטיבית הולמת של הפרט שהתרחשה לעין הציבור וקיבלה את אישורו . כלומר : התנהגות הדרת כבוד של הפרט מזכה אותו בהוקרת כבוד מן הסובבים , וזו מכוננת את הדרת הכבוד הנחשקת המקנה לו רום מעלה . ניתן לאבד הדרת כבוד על ידי התנהגות לא נאותה , שאינה עומדת בכללי הדרת הכבוד המקובלים בחברה הנתונה , או כאשר הזולת פוגע בהדרת כבודו של אדם ובכך "גוזל" אותה ממנו ומנכסה לעצמו.
כבוד הבריות- ויקיפדיה
כבוד הבריות הוא מושג הלכתי המתייחס לכבודו שלאדם כערך, שעבורו נדחים ערכים אחרים.
ואדם אין לעבוד את האדמה. ואדם אין, להעביד את הבריות להקדוש ברוך הוא, כאליהו וכחוני המעגל. ואדם אין לעבוד את האדמה, לא נברא אדם אלא לעמל. אם זכה, הוא עמל בתורה, ואם לא זכה, הוא עמל בארץ. אשריו לאדם שהוא עמל בתורה:
"מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך, לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו, והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא".
כל הכבוד
יהורם גאון
מילים: דן אלמגור
לחן: דובי זלצר
בקסבה בחצי היום
כשהשוק פתוח
הייתי ככה סתם הולך
והחזה מתוח
כולם אומרים איזה קנון
עובר בסימטאות
עושים שלום מכל חלון
כל הכבוד!
כולם היו יודעים אז טוב מאוד
למי למי - יש יותר כבוד
כולם היו יודעים אז טוב מאוד
למי למי, תמיד למי - יש יותר כבוד
וכשהקרב היה בוער
והכיתה לא זזה
המפקד היה אומר:
"אתה ראשון יא קזה!"
כולם ידעו שקזבלן
ראשון תמיד לצעוד
ומאחור הם צעקו:
"כל הכבוד!"
כולם היו יודעים אז טוב מאוד...
אחד הולך עם בחורה
ביפו בין ערביים
אם רק ארצה אצלי תהיה
ישר בין הידיים
אך לא אפריע לבחור
שלא יתחיל לרעוד
כי זה אצלי פשוט פרינציפ
לי יש כבוד!
כולם היו יודעים אז טוב מאוד...
אם בא שיכור לאיזה בר
אני אותו מרגיע
הוא עף אצלי מן השעון
ישר עד ג'בלייה
אבל אחר כך הוא חוזר
ובא קטן מאוד
מרים כוסית ועוד אומר:
"כל הכבוד!"
כולם היו יודעים אז טוב מאוד...
אנחנו רואים שבפסקה הראשונה כולם עושים לו כבוד בגלל מי שהוא מנסה להיות "הייתי ככה סתם הולך עם חזה מתוח" הוא מנסה ללכת כמו "גבר" הוא מנסה להיות מי שהוא יכול להיות \ מי שהוא\ מה שהוא רוצה להיות. "עושים שלום מכל חלון",
הוא אמר בשיר שכולם עושים לו כבוד בגלל איך שהוא הולך או מי שהאו כולם פשוט מכבדים אותו בכבוד הבריות מכבדים אותו כי זה מה שמגיע לו הוא צריך שיכבדו אותו ואנשים מכבדים אותו כי הם רוצים לכבד אותו.
בפסקה השניה אנחנו רואים שזה כבוד סגולי מכוון שמכבדים אותו כי צריך לכבד אותו, צריך לכבד אותו כי הוא הראשון שיש לו אומץ הוא הראשון לצעוד לקרב.
בפסקה השלישית אנחנו רואים שמישהו אומר לעצמו שמגיע לו כבוד והוא "המלך" של העולם והוא יכול לקחת מה שרק ירצה זה הדרת כבוד.
בפסקה הרביעית אנחנו רואים שהבחור מגיע לו כבוד סגולי כי הוא עוזר לו לבחור ששתה והוא לוקח אותו למן מקום כזה בשם ג'בלייה ואז הבחור ששתה חוזר בחזרה לבר והוא אומר שמגיע לבחור שעזר לו כבוד כי הוא היה אדם וכיבד אותו למרות ששתה המון.
לקוח מאתר "הידברות"
קוראים יקרים, תסכימו איתי, שכיסא מרופד הוא כיסא שריפדו אותו, שולחן מסודר הוא שולחן שסידרו אותו, בית מחודש הוא בית שחידשו אותו, ואדם מכובד הוא, לכאורה... אדם שכיבדו אותו. האם כך פני הדברים בהשקפת חז"ל?
נופתע לפגוש את הגדרת חז"ל למי הוא המכובד. "איזהו מכובד? המכבד את הבריות".
נבאר את המאמר.
א. הכבוד העצמי הוא הערך האנושי שאדם רוחש כלפי עצמו, מידותיו, אישיותו, שכלו, עברו, עתידו, וכל מעגל חייו.
ב. אדם שמכבד את עצמו מבין שכשם שיש לי רגש, שכל, אישיות, תפקיד ומהות, כך בדיוק גם לאדם השני. יוצא אם כן, שיכולת זו לכבד את הבריות נובעת מכך שהאדם מכבד קודם כל את עצמו, מתוך מודעות עצמית.
והאם הדבר נכון גם להיפך? התשובה ברורה, אדם שמזלזל בבריות, דפוס התנהגות זה נובע מבעיה אישית – שהוא עצמו אדם ללא ערך עצמי בריא, הערך הינו זול – ומכאן נסיק שהמילה "זלזול" נובעת מחוסר ערך, וכך ממילא אותו אדם מזלזל בזולת.
ד. לפיכך אל ניפגע מאנשים שמזלזלים ולא יודעים להתנהג. בדרך כלל הבעיה מתחילה אצלם ולא אצל האחר.
ה. יש בני אדם שהם כמו עננים – כשהם מתפזרים השמש זורחת. כאשר אדם "מייצר" מציאות על ידי פרשנות אישית, הוא כל הזמן נפגע ונעלב. אבל כאשר האדם נותן לעצמו את הזכות להתקדם הלאה, במקום להתמקד בבעיה ולרחם על עצמו, משפטים כמו "למה אמרו לי" ו"למה עשו לי" יפסיקו להיות שירת חייו....
וכבר אמר מרן החזון אי"ש זי"ע שדרגת השיא שאדם יכול להגיע אליה בעולם, היא לעבור את השבעים שנה ולא לפגוע ביהודי אחר!
ומעשה שאירע עם הגאון "החזון אי"ש", כשהוזמן לברית מילה. הברית התעכבה, ואז קם אדם ישיש והתחיל לדרוש בענייני פרשת השבוע. אלא שבאותו מקום היו רעשים ודיבורים, ונראה היה כאילו אותו אדם מדבר אל עצמו. הדבר המפליא היה שלעומת כולם, הגאון החזון אי"ש ישב והקשיב לו וגם הנהן לו בראשו לאות הסכמה. כשאותו אדם סיים את דבריו באיחול לבבי, ענה הגאון זצ"ל אמן בהתלהבות מרובה, וכל זה כמובן כדי לתת הרגשה טובה לאותו אדם.
המסקנה שלנו
היא שכבוד זה ערך בין החשובים לעולם מכוון שבכלל בלי כבוד יהיו יותר פיגועים ורצח ממה שכבר יש, ובלי כבוד גם לא יהיה שלווה בעולם ובלי שלווה העולם "יקרוס" ובגלל זה צריך את הכבוד שלפחות יהיה קצת כבוד בינינו ( בין כל אדם ואדם
המשחק שלנו על כבוד-
