כנות- יהלי רקנטי ונועה גורביץ': האם צריך תמיד להגיד את האמת או שיש פעמים שאפשר לשקר למטרה טובה?

אם תהיו חייבים לוותר, על איזה מבין הערכים הבאים הייתם מוותרים?
חסד, צדק,

שלום אמת?

שלושת הדברים שלדעתנו עליהם עומד העולם הם:

משפחה

כנות

וחברות.

בחרנו לעשות את העבודה על הנושא כנות מפני שלדעתנו זה דבר חשוב מאוד בחיים. בבסיס הכנות נמצא ערך האמת.
ערך האמת חשוב מאוד אבל עולה לנו שאלה בנושא: האם צריך להיות כנים כל הזמן ולהגיד רק את האמת או שיש פעמים שאפשר לשקר בשביל מטרה טובה?

לאחר שחיפשנו בספריא ובמקורות ישראל, למדנו והגענו למסקנה שבשביל מטרה טובה ומוצדקת אפשר לשקר.

בחרנו להוסיף את התמונה הזאת מפני שלדעתנו החלק האפור זה כמו השקר או האדם והאדם צריך לקלף את השקר ממנו כדי להגיע לאמת, ( honsty) .

בחרנו בתמונה של פינוקיו, ילד מעץ אשר בכל פעם שהוא משקר אפו מתארך.

המטרה של האגדה היא ללמד ולגרום לילדים לפחד לשקר ולהיזהר פן "תקולל"

(בסיפור- אף גדול יצמח,תהיה מלא בושה ותיענש).

אפו המתארך מייצג ומסמל את שקריו בצורה מכוערת , מודגשת.

כלומר לדעתנו השקרים הולכים עמך ו"יושבים על הלב" כמטען ומשקל כבד וגדול

(כמו אפו של פינוקיו) ואם מתגלה השקר, הבושה והמבוכה הם כמו האף הגדול שצמח והביך את פינוקיו.

"אפילו הכנות עצמה זקוקה לפעמים למסכה." ~ תומאס פולר

לפעמים הכנות מיותרת, עדיף לא להגיד את כל האמת כדי שלא לפגוע או להעליב את הצד השני, שיהיה טוב לשני הצדדים.

אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף׃

Truth springs up from the earth; justice looks down from heaven.

את ה"מילה" אמת מצאנו בספריא בספר תהילים בתנ"ך.
אנחנו מבינות מהפסוק כי כדי שתהיה אמת צריך לפתח את האדמה ואת החיים ולגדל את האמת, היא לא נתונה מראש , צריך להצמיח אותה כמו עץ שצומח.

" אמת מארץ תצמח"

א מ ת

מ אר צ


ת צ מח

שיר הקשור ל- " אמת מארץ תצמח"

"אמת מארץ תצמח"

"אמת מארץ תצמח" הוא חלק מתוך ספר תהילים(מלבי"ם על תהלים פ"ה , י"ב)

מטפורת האדמה בפסוק:הוא שאם לא נשתדל , נחרוש , נתמיד ונקפיד לעבד ולטפח את האדמה תוצרים מספקים , טובים ובעלי תפוקה רבה לא יצמחו ממנה .

פירוש מטפורת האדמה בפסוק:כשאנו משיגים מטרות ויעדים אנו מקבלים את הסחורה לה ציפינו(בסופו של דבר סיפוק והתרצות עצמית) אך אם "נעלים עין" , "נחפפ" ואולי אף נשייך לעצמנו הישג שלא שייך לנו-נשקר לא נקבל את התוצרים להם אנו מייחלים ומצפים.

*על השיר שבסרטון-{פסוק זה הולחן לשיר ע"י הזמר שבסרטון(אנונימי ולא חושף את שמו), }.

אמר רבי סימון: בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים: אל יברא, ומהם אומרים: יברא, הדא הוא דכתיב [זה מה שכתוב בתהילים פרק פה] :
חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו.
חסד אומר: יברא, שהוא גומל חסדים.
ואמת אומר: אל יברא, שכולו שקרים.
צדק אומר: יברא, שהוא עושה צדקות.
שלום אומר: אל יברא, דכוליה קטטה.
מה עשה הקדוש ברוך הוא? נטל אמת והשליכו לארץ, ..."

(כו) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכָל־הָאָ֔רֶץ וּבְכָל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃

(26) And God said, “Let us make man in our image, after our likeness. They shall rule the fish of the sea, the birds of the sky, the cattle, the whole earth, and all the creeping things that creep on earth.”

בבראשית קיים משפט שנתפס בעייתי, " (כו) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכָל־הָאָ֔רֶץ וּבְכָל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ." המשמעות היא שיתכן שיש יותר מה' אחד וזה בניגוד לעיקרי האמונה של היהדות שרואה באל אל יחידי בניגוד לעמים סביבם כמו למשל היוונים שיש להם ריבוי אלים.

כדי להתמודד עם הקושי הזה המדרש (מדרש רבה, המדרש הגדול) מספר שה' מתייעץ עם המלאכים ולכן כתוב בלשון רבים: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו".
כל מלאך אחראי על ערך מסוים או אולי המלאכים מבטאים חלק אחר באלוהות.

אז בבריאת העולם, כשה' רוצה לברוא את האדם הראשון, הוא מתייעץ עם המלאכים.

המלאך שאחראי על החסד, אומר לה' לברוא את האדם מפני שהוא גומל חסדים ( עוזר לזולת ולאחר). המלאך האחראי על אמת, אומר לה' לא לברוא את האדם מפני שהוא משקר ולא תמיד דובר אמת. המלאך האחראי על צדק, אומר לה' לברוא את האדם מפני שהוא עושה צדקות ( צדקה- עזרה כספית או חומרית לזולת ללא רווח). והמלאך האחרון, האחראי על השלום, אומר לה' לא לברוא את האדם מפני שכולו קטטה, כל היום מחפש ריבים ותחרותי.

בסוף ה' החליט לברוא את האדם מתוך ידיעה שערך האמת
לא יהיה קיים באדם באופן מלא.

המשמעות היא שמכל הערכים ה' החליט לוותר על אמת. הוא"השליך" את האמת לארץ וברא את האדם בלי אמת. ה' נתן לאדם למצוא את האמת מהארץ.

תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא.
ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה.
אמרו להן ב"ש לב"ה הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרי' לה כלה נאה וחסודה?

והתורה אמרה (שמות כג, ז) מדבר שקר תרחק!
אמרו להם ב"ה לב"ש, לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק
ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו?
הוי אומר ישבחנו בעיניו!

מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.

בית הלל ובית שמאי

One recites praise of the bride as she is, emphasizing her good qualities. And Beit Hillel say: One recites: A fair and attractive bride. Beit Shammai said to Beit Hillel: In a case where the bride was lame or blind, does one say with regard to her: A fair and attractive bride? But the Torah states: “Keep you from a false matter” (Exodus 23:7). Beit Hillel said to Beit Shammai: According to your statement, with regard to one who acquired an inferior acquisition from the market, should another praise it and enhance its value in his eyes or condemn it and diminish its value in his eyes? You must say that he should praise it and enhance its value in his eyes and refrain from causing him anguish. From here the Sages said: A person’s disposition should always be empathetic with mankind, and treat everyone courteously. In this case too, once the groom has married his bride, one praises her as being fair and attractive.

כיצד מרקדים - מה אומרים לפניה:

כמות שהיא - לפי יופיה וחשיבותה מקלסין אותה:

הסבר-

בתקופת התלמוד נהגו לרקוד במהלך החופה לפני הכלה, תוך אמירת דברי שבח וקילוס עליה כדי לשמח. הברייתא (דברי תנאים ) שלפנינו דנה במחלוקת בין בית שמאי לבית הלל על תוכן הדברים שראוי לומר בשירים אלה. בית הלל סבורים ששרים לפני הכלה את הנוסח "כלה נאה וחסודה", שפירושו כלה יפה הנושאת חסד בעיני כל רואיה, וכך יש לשיר גם אם הכלה אינה "נאה וחסודה" באמת בעיני הבריות. לעומתם סבורים בית שמאי "כלה כמות שהיא", כלומר משבחים את הכלה לפי מעלותיה כפי שהן באמת, ואם הכלה בעלת מום ישתקו או ידגישו תכונה חיובית אחרת שיש בה.

מקשים בית שמאי על בית הלל: לטענתכם מותר לשקר, שכן אם הכלה אינה "נאה וחסודה", הרי שאין הרוקדים נוהגים במידת האמת: "הרי שהייתה (הכלה) חיגרת (צולעת) או סומא (עיוורת) אומרים לה 'כלה נאה וחסודה'?!". לפי טענה זו, עומדים זה מול זה שני ערכים - "חסד" לעומת "אמת", ולדעת בית שמאי ערך האמת גובר במקרה זה על ערך החסד. בתשובה על קושייתם של בית שמאי מביאים בית הלל דוגמה מעולם המסחר: נוהג הוא שלאחר שהאדם קנה חפץ בשוק והוא מראה אותו לפני חברו, הוא מצפה שהלה ישבח את הרכישה החדשה. כך לדעת בית הלל יש לנהוג גם בקילוס הכלה (שזה עתה נקנתה) - לשבח אותה כאילו הייתה מושלמת, מפני שזוהי דרכו של עולם. הסוגיה מסתיימת בקביעה: "מכאן אמרו חכמים:

לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות". אם זוהי המסקנה, הרי היא מתאימה לעמדת בית הלל, שכן לפי משמעו של הביטוי ביחסים שבין אדם לזולתו צריך לנהוג בנימוס ובהתאמה לתגובה המצופה מהזולת בכל מקרה ומקרה )גם במחיר אי אמירת אמת!(, ובלשונו של רש"י: "לעשות לאיש ואיש כרצונו".

לפי דעתנו גם בית הלל וגם בית שמאי צודקים. בית הלל צודקים מפני שכלה ביום חתונתה רוצה להרגיש הכי טובה יפה ומוצלחת ולכן היא תרצה שישבחו אותה גם אם הם לא חושבים שהיא באמת הכי מרשימה.

בית שמאי צודקים מפני שלא צריך לשקר ואפשר להעצים את התכונות שקיימות בכלה באמת ולא סתם להגיד שהיא הכי יפה ומוצלחת.

"מדבר שקר תרחק"

האיש בתמונה מתרחק מה"שקר".

מִדְּבַר־שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק וְנָקִ֤י וְצַדִּיק֙ אַֽל־תַּהֲרֹ֔ג כִּ֥י לֹא־אַצְדִּ֖יק רָשָֽׁע׃

Keep far from a false charge; do not bring death on those who are innocent and in the right, for I will not acquit the wrongdoer.

פרשנויות:

מדבר שקר תרחק מכל דבר שיוכל לסבב שקר, כאמרם ז''ל (אבות) הוי זהיר בדבריך, שמא מתוכם ילמדו לשקר:

מדבר שקר תרחק, the Torah addresses the judge, telling him to stay clear of anything which could create the impression that he has dealings with something corrupt. Our sages enlarge on this, cautioning that the judge must be careful with all his utterances so that a liar cannot exploit his words for his own nefarious purposes. (Avot 1,9)

צריך להתרחק משקרים, להיזהר לא לשקר ולהתרחק משקרנים, לא להרוג ולהיות צדיקים ונקיים, לא לשקר!​​​​​​​

כתבה חדשה בנושא מאתר הארץ מהתאריך, 25.1.2018:

האם שקר למען מטרה טובה הוא עדיין שקר?

בחלק מהכתבה כתוב על ניסוי שבודק אם שיקולים אלטרואיסטים מצדיקים מרמה. בניסוי נותנים לאנשים איזושהי מטרה שבסופה הם מקבלים סכום כסף מסוים, הם יכולים לרמות בשתי דרכים, או להיות אגואיסטיים ולקחת את כל הכסף לעצמם או רמאות אלטרואיסית ( אלטרואיזם), לתת את כל הכסף לעמותה שנבחרה מראש, בתנאי שחצי מהכסף הולך לעמותה וחצי לאנשים המשתתפים בניסוי.

תוצאות הניסוי: ( מהכתבה)

"מבחינה התנהגותית, הניסוי שלנו הראה באופן דומה למחקרי עבר ש'הצדקות אלטרואיסטיות' גורמות לאנשים לרמות יותר, בהשוואה לרמאות משיקולים אגואיסטיים. הנבדקים רימו הכי הרבה בתנאי של 'רמאות למטרה טובה', פחות בתנאי המאזן והכי מעט בתנאי האגואיסטי. מה שמדהים היה לראות הוא מה קרה לנבדקים כאשר הם נבדקו בגלאי השקר והכחישו שרימו במטלה.

מתוך הכתבה,

פינוקיו שיקר סתם ללא מטרה או סיבה, ובניגוד אליו, רובין הוד גנב כסף כדי לתת לעניים (מטרה טובה).

(א) וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם׃ (ב) וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃ (ג) וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ׃ (ד) יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ׃ (ה) וְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃ (ו) וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת׃ (ז) וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ׃ (ח) וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ׃ (ט) וַיֹּאמְר֣וּ אֵׄלָׄ֔יׄוׄ אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה בָאֹֽהֶל׃ (י) וַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַחֲרָֽיו׃

(יא) וְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים׃

(יב) וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן׃

(יג) וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי׃

(יד) הֲיִפָּלֵ֥א מֵיְהוָ֖ה דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן׃

(טו) וַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה ׀ לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי כִּ֣י ׀ יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶר ׀ לֹ֖א כִּ֥י צָחָֽקְתְּ׃

(1) The LORD appeared to him by the terebinths of Mamre; he was sitting at the entrance of the tent as the day grew hot. (2) Looking up, he saw three men standing near him. As soon as he saw them, he ran from the entrance of the tent to greet them and, bowing to the ground, (3) he said, “My lords, if it please you, do not go on past your servant. (4) Let a little water be brought; bathe your feet and recline under the tree. (5) And let me fetch a morsel of bread that you may refresh yourselves; then go on—seeing that you have come your servant’s way.” They replied, “Do as you have said.” (6) Abraham hastened into the tent to Sarah, and said, “Quick, three seahs of choice flour! Knead and make cakes!” (7) Then Abraham ran to the herd, took a calf, tender and choice, and gave it to a servant-boy, who hastened to prepare it. (8) He took curds and milk and the calf that had been prepared and set these before them; and he waited on them under the tree as they ate. (9) They said to him, “Where is your wife Sarah?” And he replied, “There, in the tent.” (10) Then one said, “I will return to you next year, and your wife Sarah shall have a son!” Sarah was listening at the entrance of the tent, which was behind him. (11) Now Abraham and Sarah were old, advanced in years; Sarah had stopped having the periods of women. (12) And Sarah laughed to herself, saying, “Now that I am withered, am I to have enjoyment—with my husband so old?” (13) Then the LORD said to Abraham, “Why did Sarah laugh, saying, ‘Shall I in truth bear a child, old as I am?’ (14) Is anything too wondrous for the LORD? I will return to you at the same season next year, and Sarah shall have a son.” (15) Sarah lied, saying, “I did not laugh,” for she was frightened. But He replied, “You did laugh.” (16) The men set out from there and looked down toward Sodom, Abraham walking with them to see them off. (17) Now the LORD had said, “Shall I hide from Abraham what I am about to do, (18) since Abraham is to become a great and populous nation and all the nations of the earth are to bless themselves by him? (19) For I have singled him out, that he may instruct his children and his posterity to keep the way of the LORD by doing what is just and right, in order that the LORD may bring about for Abraham what He has promised him.” (20) Then the LORD said, “The outrage of Sodom and Gomorrah is so great, and their sin so grave! (21) I will go down to see whether they have acted altogether according to the outcry that has reached Me; if not, I will take note.” (22) The men went on from there to Sodom, while Abraham remained standing before the LORD. (23) Abraham came forward and said, “Will You sweep away the innocent along with the guilty? (24) What if there should be fifty innocent within the city; will You then wipe out the place and not forgive it for the sake of the innocent fifty who are in it? (25) Far be it from You to do such a thing, to bring death upon the innocent as well as the guilty, so that innocent and guilty fare alike. Far be it from You! Shall not the Judge of all the earth deal justly?” (26) And the LORD answered, “If I find within the city of Sodom fifty innocent ones, I will forgive the whole place for their sake.” (27) Abraham spoke up, saying, “Here I venture to speak to my Lord, I who am but dust and ashes: (28) What if the fifty innocent should lack five? Will You destroy the whole city for want of the five?” And He answered, “I will not destroy if I find forty-five there.” (29) But he spoke to Him again, and said, “What if forty should be found there?” And He answered, “I will not do it, for the sake of the forty.” (30) And he said, “Let not my Lord be angry if I go on: What if thirty should be found there?” And He answered, “I will not do it if I find thirty there.” (31) And he said, “I venture again to speak to my Lord: What if twenty should be found there?” And He answered, “I will not destroy, for the sake of the twenty.” (32) And he said, “Let not my Lord be angry if I speak but this last time: What if ten should be found there?” And He answered, “I will not destroy, for the sake of the ten.” (33) When the LORD had finished speaking to Abraham, He departed; and Abraham returned to his place.

בספר בראשית י"ח, מסופר על אברהם ושרה. שרה כבר לא יכולה להביא ילדים בגלל שהיא מבוגרת ולא פורייה. שרה צוחקת ואומרת שאברהם זקן (מאשימה אותו בחסרון שלה , שאין להם ילדים משותפים).

אברהם שואל את ה' מדוע שרה צחקה ?

ה' אומר לאברהם ששרה אמרה על עצמה שהיא זקנה.

כלומר, ה' שיקר לאברהם בשביל שהוא לא יכעס על שרה, בשביל שלום בית.

מהסיפור המקראי אנו לומדים שאפשר לשקר למען שלום בית -מטרה טובה.

ציור של אברהם ושרה ומאחוריהם אוהל אברהם.

עשיו ויעקוב

בסרטון מומחז סיפור מהתנ"ך, על תאומים, עשיו ויעקוב. עשיו, האח הבכור, מתואר כשרירי וחסון ומועדף על יצחק, אביו. ויעקוב, מתואר כחכם ומועדף על אמו , רבקה.

יעקב נמצא בבית ומבשל נזיד עדשים ועשיו מגיע אל ביתם עייף ורעב אחרי ציד .

עשיו מבקש מיעקב לקבל נזיד עדשים. יעקב מסכים בתנאי שעשיו יעניק לו את בכורתו, ( שהייתה בעלת ערך חומרי ומעמדי רב). עשיו מסכים בשל עייפותו ובבזותו לבכורה - בוא לא מייחס את המשמעות הראויה לה .

יצחק שעומד למות רוצה לברך את בנו הבכור יורשו עשיו. רבקה מתנגדת להחלטתו של יצחק לברך את עשיו ורוצה שיעקב הבן המועדף עליה יקבל את הברכות.

יעקב מקבל את הברכה בכך שהוא מתחזה לעשיו ולובש את פרוות ועורות החיות כי שכשאביו מישש את ידיו ( יצחק עיוור עקב זקנתו) חשב שזהו עשיו השעיר.

יעקב משקר ומתחזה רק למען טובתו האישית - כדי שיקבל את הבכורה שהיא בעלת ערך רב ומרמה את אביו וגוזל מעשיו את הזכות המגיעה והמולדת לו שהיא הבכורה.

ולכן הוא גם לא מכבד את משפחתו ובעיקר את עצמו, הוא לא משיג יעדים ומטרות בזכות מי שהוא אלא בגנבה ומרמה.

תמונה של עשיו ויעקוב.

"ישנם מקרים שבהם כנות מושלמת הופכת למגוחכת." ~ מולייר

לפעמים הכנות לא נשמעת הגיונית אז עדיף לשקר, להעלים עין ולא להגיד את כל האמת כדי למנוע ריבים , בעיות.