הצ'ופציק של הקומקום-
הגשש החיוור
יוטיוב
הסרטון פורסם ב2013
בתמונה רואים את החשיבות של ערך הלמידה:
בזכות הספרים הלומדת מתקדמת מעלה.
למידה משמעותית מקדמת את הלומדים להישגים.
חיזוק של ערך הלמידה מפתח את הלומדים ובזכות זה התלמידים יוצאים מנקודת פתיחה גבוהה יותר ועם בסיס רחב יותר לחיים הבוגרים
לעומק או לרוחב?
בני נוער מבלים זמן רב בתיכון בלמידת מקצועות שונים ומגוונים ויש לכך יתרונות וחסרונות.
למידת מקצוע אחד בלבד, או תחום אחד בלבד מקבעת אותך למסלול מסוים לחיים,
ואם התלמיד ישנה את דעתו הוא יצטרך ללמוד הכל מהתחלה.
לעומת זאת, למידת מקצועות רבים מרחיבה את הידע ומעמיקה שורשים ונותנת אפשרויות רחבות ומגוונות יותר לחיים.
"לדעת המון על לא כלום (צ'ופצ'יקו של הקומקום) או לדעת מעט על הכל?"
" האם עת לכל דבר וזמן לכל חפץ?"
אולי יש תקופות שצריך ל"צפצ'ק" ויש תקופות שצריך ל"תשתת",
לבנות תשתית ידע רחבה?
הצ'ופצ'יק של הקומקום- למידה ממוקדת
בסרטון מתוארת למידה ממוקדת של נושא- האנשים מתעסקים בנושא קטן כמו צ'ופצ'יק של קומקום ולומדים אותו לעומק.
למידה ממוקדת שכזו דורשת השקעה והתמדה רבה, אך אינה מפיקה תועלת רבה.
למידה זו בונה בסיס צר מאוד ותועיל רק בנתיבים מסוימים בהם יבחרו הלומדים ללכת.
בחירת מגמות - לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל־חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם׃
בני נוער מבלים את רוב תקופת ההתבגרות שלהם בתיכון-
מפתחים את אישיותם, מעמיקים את שורשיהם ובונים את הבסיס שאיתו יצאו לחיים הבוגרים.
בתיכון ניצבים מול התלבטויות רבות- אחת מהם היא בחירת המגמות.
אחד השיקולים העיקריים בבחירת המגמות בבתי הספר בשנים האחרונות הוא השיווק- בתי הספר מציעים מגמות עם שמות גדולים, כמו ננו-ביוטכנולוגיה או הנדסה ביו-רפואית, זאת לצד מקצועות ריאליים כמו פיזיקה וכימיה, שכבודם במקומם מונח.
לתפיסת החברה, כל אלה הם המקצועות שמובילים להצלחה ושעוזרים לבוגרי התיכון להתקבל לאוניברסיטאות הנחשבות , על התיכוניסטים מופעל לחץ מצד ההורים והסביבה כאחד לבחור בהם.
בצד השני נמצאים מקצועות הומאניים כמו היסטוריה, ספרות תיאטרון או תלמוד.
נראה שיהיו מי שירימו גבה למשמע הבחירות האלה ויגידו שחבל, כי המקצועות האלו פשוט לא יעזרו לכם בעתיד.
אהבה לתחום? זה שיקול שהפך להרבה פחות רלוונטי .
יותר ויותר מחקרים מראים שלא המקצוע עצמו הוא הדבר המהותי, אלא מה שהביא אותנו לבחור בו.
למעשה ,כשאנחנו בוחרים בדבר שמעניין אותנו, אנחנו נהנה בתקופת הלימודים ונתפתח בה, ולכן האהבה לתחום היא האלמנט המרכזי שמביא הצלחה, ובלעדיה – כנראה שרוב האנשים לא יגיעו להישגים משמעותיים.
לפי דעתנו, המקצועות הריאליים שימושיים , ויכול מאוד להיות שיעזרו לבני הנוער להתקבל לאוניברסיטאות ועבודות נחשבות בחייהם הבוגרים.
מצד שני, חשוב ללמוד נושאים שאוהבים, לצבור ידע בתחומים שונים ורבים כדי לפתח בסיס רחב ויציב.
הבנה של נושאים מגוונים תוביל להצלחה, חיזוק ערך הלמידה (כאשר לומדים משהו שגם נהנים ממנו) וידע עולם רחב- הכנה למצבים שונים בחיים הבוגרים ולא תותיר את בני הנוער עם מסלול אחד מסוים לחייהם הבוגרים.
מְגִלַּת קֹהֶלֶת היא ספר מספרי המקרא.
בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים, כאחד מחמש המגילות. זהו אוסף של פתגמים, דברי חכמה, עצות מעשיות לחיים ואזהרות מדרך חיים לא נכונה.
המחבר בוחן איזו דרך בחיים מספקת משמעות ונצחיות למעשי האדם.
הספר חובר על ידי "קהלת בן דוד" המזוהה עם שלמה המלך (ע"פ הנאמר בתחילתו ).
"אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שיש לו שתי נשים אחת ילדה ואחת זקינה ילדה מלקטת לו לבנות זקינה מלקטת לו שחורות נמצא קרח מכאן ומכאן"
אמר להם: אמשול לכם משל, למה הדבר דומה? — לאדם שיש לו שתי נשים, אחת ילדה (צעירה) ואחת זקינה. ילדה מלקטת לו שערות לבנות מתוך שערו כדי שייראה צעיר, ואילו הזקינה מלקטת לו שחורות מתוך שערו כדי שלא ייראה צעיר ממנה, ועל ידי שתיהן נמצא קרח מכאן ומכאן, וכך אתם גורמים שלא אומר דבר.
בָּבָא קַמָּא הוא החלק הראשון של מסכת נזיקין שבסדר נזיקין, העוסק בעיקר בדיני נזיקין שבין אדם לחברו במשפט העברי.
פירוש השם "בבא קמא" בארמית הוא "השער ראשון"{מצטרפות אליה בבא מציעא (השער האמצעי) ובבא בתרא (השער האחרון) אשר כולן יחד מרכיבות את מסכת נזיקין.}
לפי הקדמת הרמב"ם למשנה, חלק זה נבחר כפותח את הסדר מכיוון שהוא עוסק בנזיקין (נזקים, תאונות המתרחשים בחיי היום-יום) :
שור (נזקי חיות משק בית) ובור והבער (שריפות) ודין החובל.
"ואין השופט רשאי להקדים דבר, קודם שיסיר ההיזק מבני אדם, ומפני זה הקדים אותה בראשונה על שאר הדינין".
למידה מורחבת- "קרח מכאן ומכאן"
המשל היפה הזה מתוך התלמוד הבבלי מסכת בבא קמא (השער הראשון).
מלמד אותנו, על פי הפירוש שלנו- שאם אדם (או תלמיד בהקשר זה) רוצה ללמוד הכל מהכל, ולדעת הכל למרות שאין לו זמן ופנאי לכל המקצועות\הדברים שהוא רוצה לעשות, הוא בסוף לא מספיק כלום, הוא לומד חלק ממש קטן ולא מהותי שלא יעזור לו בכלום, ולכן ניתן להגיד שהוא יצא קירח מכאן ומכאן, שהוא יצא מופסד בכל ההיבטים (המקצועות), רצה הרבה והפסיד המון.
בני הצעיר שואל:
בְּנִי הַצָּעִיר שׁוֹאֵל אוֹתִי: שֶׁאֶלְמַד מָתֶמָטִיקָה?
לָמָּה, אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר. שֶׁשְּׁתֵּי פְּרוּסוֹת לֶחֶם הֵן יוֹתֵר מֵאַחַת
תְּגַלֶּה גַּם כָּכָה.
בְּנִי הַצָּעִיר שׁוֹאֵל אוֹתִי: שֶׁאֶלְמַד צָרְפָתִית?
לָמָּה, אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר. הַמְּדִינָה הַזֹּאת שׁוֹקַעַת. רַק
שַׁפְשֵׁף בְּיָדְךָ אֶת הַבֶּטֶן וּתְמַהּ
וְיָבִינוּ אוֹתְךָ.
בְּנִי הַצָּעִיר שׁוֹאֵל אוֹתִי: שֶׁאֶלְמַד הִיסְטוֹרְיָה?
לָמָּה, אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר. לְמַד לִתְקֹעַ אֶת רֹאשְׁךָ בַּאֲדָמָה
אָז אוּלַי בַּסּוֹף תִּשָּׁאֵר.
כֵּן, אֲנִי אוֹמֵר, לְמַד מָתֶמָטִיקָה,
לְמַד צָרְפָתִית, לְמַד הִיסְטוֹרְיָה!
רקע היסטורי לשיר
השיר נכתב על ידי ברטולט ברכט בשנת 1940.
בשנים אלו החלה מלחמת העולם השנייה, המצב היה קשה וסביר היה להניח שהאב ישלח את בנו ללמוד כיצד לגנוב אוכל, להגן על עצמו, להשתמש בנשק ולהסתתר.
השיר עוסק בשאלותיו של הילד לאביו, האם הוא צריך ללמוד הסטוריה, מתמטיקה, וצרפתית, ומה אביו חושב על כך.
באחת משאלותיו של הילד- האם הוא צריך ללמוד צרפתית, האב חושב לעצמו "למה שילמד צרפתית? המדינה הזאת שוקעת. רק שפשף בידך את הבטן ותמה ויבינו אותך.", מדוגמה זאת ניתן להבין כי האבא מתנגד לכך שהילד ילמד צרפתית, משום שמצבה של צרפת בכל מקרה הולך ודועך, משום הגרמנים כובשים אותה.
אף על פי כך האב לא מציג בפני בנו את הרהוריו, ולאחר כל השאלות של הילד, האב אומר: "כן, למד מתמטיקה, למד צרפתית, למד היסטוריה!". מכך, ניתן להבין שאמנם האבא אינו חושב שמקצועות אלה הכרחיים לחייו של בנו, אך מעודד את בנו ללמוד על מנת לא לבטל את ערך הלמידה וחשיבותו עבור הילד, כי יש אמונה שהעתיד ישתפר ואז הילד יצטרך בסיס רחב של ידע ואת כל המיומנויות האלו.
ארבע מידות ביושבי לפני חכמים- ספוג, משפך, משמרת, ונפה:
ספוג - שהוא סופג את הכול
משפך - שהוא מכניס בזו, ומוציא בזו
משמרת - שהיא מוציאה את היין, וקולטת את השמרים
נפה - שהיא מוציאה את הקמח, וקולטת את הסולת.
לפי המשנה הזו, ניתן להבין שהתלמיד הנמשל ל"ספוג" הוא הטוב ביותר, מכיוון שהוא סופג את הכל, יושב לפני מוריו בשקידה, לומד את צעדיהם ומחקה את התנהגותם (נעשה ונשמע)
התנא ששנה משנתינו לא סבר כך, ולכן העניק את כתר התורה לתלמיד אחד לגמרי, לתלמיד השנון, הביקורתי, זה שיודע לחוות בבטחה את דעתו העצמאית אף אם איננה תואמת את דעת רבו. הוא התלמיד המעולה והחשוב, הוא הנקרא "נפה", הוא אשר שומע מרבותיו הגדולים התנאים את דברי חכמתם משכיל אותם בשכלו, מפנים אותם לעצמו ושופט לצדק או לחסד.
כנראה שיסוד שורש שיטת הביקורתיות וההבנה העצמית האינטליגנטית, מונח כאן במשנה שלפנינו. עידוד שלא ללכת בעיניים עצומות ולענות אמן על כל פסוק וחצי פסוק שיוצא מפי המורה, להיפך, להשתמש בחכמתו של המורה ביצירת חכמה עצמית חדשה הקובעת מה ישר בעיני ומה לא, מה לקבל ומה לבטל, ועל ידי כך או רק על ידי כך תיבנה חכמה חדשה ומקורית.
וזה הרעיון של חידושי תורה של כיתת ו"אהבת".
המשנה מפרטת ארבעה סוגי תלמידים הנמנים כשני צמדים בסדר חשיבות עולה. ראשית מוזכרים:
הספוג והמשפך- אשר הינם שני הפכים: תלמיד המשול לספוג קולט הכול בעוד תלמיד המשול למשפך שוכח הכל.
לאחר מכן מוזכרות:
המשמרת והנפה - גם הן דבר והיפוכו:
המשמרת מסננת את הטוב וקולטת את הרע, בעוד הנפה מסננת את הרע וקולטת את הטוב.. שתיהן חולקות תכונות משותפות, לשניהם חשיבה עצמאית וביקורתית, אך מנוגדות אחת לשנייה - בעוד המשמרת משתמשת בכישוריה השכליים על מנת לברור את הרע מהטוב, הרי שהנפה משתמשת בכישוריה השכליים על מנת לברור הטוב מהרע.
מקורות:
-מחקר שפורסם באתר NetworkFinance מצא שלהבין לאילו תחומים אתם נוטים היא דרך טובה למצוא קריירה שמספקת את הצרכים הכלכליים והנפשיים שלכם.
לסיום-
יש ללמוד באופן מורחב, מקצועות ריאליים והומאניים, לזכור שתקופתנו בתיכון היא הזמן שלנו להתפתח וללמוד מה שמעניין אותנו.
למידה משמעותית נמדדת ברמת האהבה לנושא, ולא בכמה שם המקצוע מרשים.