אחד הדברים הנחקרים והמעניינים ביותר במהלך ההיסטוריה זוהי החירות. פעם ראשונה שהיא מוזכרת בתנך באופן ברור ומכוון זה בספר שמות המספר על סיפור יציאת מצריים שם מתועד סיפורם של בני ישראל היוצאים מעבדות לחירות. יציאת מצרים היא חירות לאומית - עם שמשתחרר משעבוד של עם אחר. אנחנו בחרנו לחקור את נושא החירות האישית ולא הלאומית.
אז מי הוא אדם שבאמת בן חורין?
פרק 1 - מהי חירות?
לפני שאנחנו שואלים שאלות על חירות ומי הוא אדם חופשי, אנחנו קודם כל צריכים להבין מהי חירות.
חירות או חופש, הוא מושג מופשט המתאר העדר אילוצים, ואפשרויות פעולה לא מוגבלות. כלומר, זהו חופש מוחלט, שאינו קיים במציאות. חופש זה דבר שכמעט כל אדם שואף אליו. אבל האם האדם יודע מה משמעותה של החירות?
בואו נבחן שתי תמונות. האם התמונות האלו מסמלות חירות וחופש?
הם התמונות שישר קופצות לנו לראש כשמדברים על חירות או חופש. שתי התמונות גורמות לנו לחשוב שחירות וחופש הם דבר חיובי. האמנם חירות היא תמיד דבר טוב ?
האם אתם רואים חירות בתמונה הזאת?
עצלנות זה חופש שניתן לנו שאנחנו לא מנצלים אותו בצורה טובה. חירות שמזיקה לנו, שגורמת לנו להיות פחות טובים, על הדברים האלו דיבר הפילוסוף יעשיה ברלין.
ישעיה ברלין
סר ישעיה ברלין היה פילוסוף פוליטי והיסטוריון של רעיונות ונחשב לאחד מההוגים הליברלים המובילים של המאה ה - 20.
ברלין ידוע ביותר בזכות מאמרו "שני מושגים של חירות". שם הוא הגדיר את "החירות השלילית" ואת "החירות החיובית". הוא הגדיר את החירות השלילית כחוסר מניע. כלומר, אין רצון לעשות משהו אז אנו חופשיים מאחריות, כי אנחנו לא לוקחים על עצמנו כלום, לדוגמה בעצלנות. ואילו החירות החיובית זה החירות לעשות את הדבר שאתה שואף וחפץ לעשות. בחירות זו אתה מממש את עצמך ואת היכולת לעשות בחירה משמעותית.
לפני שאנחנו שואלים שאלות אנחנו צריכים להבין שחירות היא לא תמיד דבר טוב. היא לא דבר שאנחנו בהכרח שואפים אליו, לעומת זאת חירות חיובית היא הדבר האידאלי שאליו אנו שואפים.
חיפשנו בספריא מקורות וראינו שאותו רעיון של ברלין "חירות חיובית"
קיים גם במקורות היהודים הקדומים:
אל תקרי חרות אלא חירות
וַיִּפֶן וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים. וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת (שמות, לב פס' טו-טז)
את המילה חרות דרשו החכמים:
והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחות אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה (תנא דבי אליהו זוטא, יז)
הפסוק מספר שמות אומר שהחוקים חרוטים על לוחות הברית, אך הפסוק הבא אומר שלא צריך להתייחס למילה חרות כמו למילה חרוט. אלא לקרוא את זה חירות, חופש. הפסוק אומר שרק מי שעוסק בתורה, שנכבל בחוקיה, משתחרר. אתה אכן נכבל בחוקים, והחופש שלך מתמעט. אך, מי שעוסק בתורה ומבין את חכמתה יכול לראות דרכים נוספות לניצול החירות שלו. אז האם הכבלים האלו משחררים אותך כי אתה בחרת בהם?
"הכל צפוי אך הרשות נתונה" - במשפט זה נתון פרדוקס, שאלוהים יודע מה יקרה אך אנחנו בוחרים מה יקרה שזהו הפירוש המבלבל מביניהם. ולכן מפרשים את המילה "הכל צפוי" כ"הכל נצפה" כלומר אלוהים צופה במה שקורה ומשגיח עלינו. בין שני הפירושים האלו חכמים רבים מתלבטים ומתווכחים.
רמב"ם
רְשׁוּת לְכָל אָדָם נְתוּנָה. אִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְאִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ רָעָה וְלִהְיוֹת רָשָׁע הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (בראשית ג כב) "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע". כְּלוֹמַר הֵן מִין זֶה שֶׁל אָדָם הָיָה יָחִיד בָּעוֹלָם וְאֵין מִין שֵׁנִי דּוֹמֶה לוֹ בְּזֶה הָעִנְיָן שֶׁיְּהֵא הוּא מֵעַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ וּבְמַחֲשַׁבְתּוֹ יוֹדֵעַ הַטּוֹב וְהָרַע וְעוֹשֶׂה כָּל מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ וְאֵין מִי שֶׁיְּעַכֵּב בְּיָדוֹ מִלַּעֲשׂוֹת הַטּוֹב אוֹ הָרַע. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ.
רמב"ם אינו מסכים עם משפט זה. רמב"ם אומר שיש לנו חופש בצורה מלאה וכל הבחירות נעשות אך ורק על ידינו.
אריך פרום
אריך פרום הינו פסיכולוג חברתי, פסיכואנליטיקאי ופילוסוף יהודי ממוצא גרמני.
אריך פרום כתב את הספר מנוס מחופש המדבר על חירות האדם. פרום טוען שנוצר חופש שאינו מאוזן ובגלל זה, האדם מצויר כרע מטבעו והוא יכול להינצל רק אם יבקש את ישועת האל. בנוסף הוא מסביר שהאל בעבר היה בעיקר מי שאנו קוראים לו "אלוהים" ועכשיו זה יותר דומה למעין "אל השוק והכלכלה". פרום פירט את הדרכים שבהם אנו מקריבים מהחופש שלנו למען משהו אחר. והוא מחלק את הדרכים להתמודד עם החופש שמוקצב לנו, בחמש דרכים שונות, שרק אחת מהן יעילה. בכל אחת מהדרכים האדם פונה לאל שונה. הדרך הטובה לאדם היא לפנות לאל האהבה היצרנית ושיקול הדעת, שבהשפעתו אנו מחליטים על דרכינו.
ביטול השעבוד החיצוני נראה לא רק הכרחי אלא גם תנאי מספיק להשגת המטרה הנשגבה: 'חופש הפרט'. ואולם, נאלצנו להודות כי מיליוני גרמנים נלהבו לוותר על החופש שלהם באותה מידה שאבותיהם נלחמו להשיגו, כי במקום לשאוף לחופש ביקשו דרכים לנוס ממנו.
(אריך פרום, מנוס מחופש, הוצאת דביר, 1958, עמ' 12)
אריך פרום אומר אמירה מעניינת שנבעה מהמחקר שלו. הוא אומר שאנחנו לא מנצלים מספיק את הרשות שנתונה לנו, ולכן אנחנו צריכים להתמיד ללכת בדרך שאנו מחליטים בה, כך נוכל להגיע לחופש הפרט.
ואז נשאלת השאלה מדוע אנשים מוותרים על החופש שלהם והחירות שלהם?
רבי יהודה הלוי
רבי יהודה בן שמואל הלוי היה משורר ופילוסוף בתור הזהב של יהדות ספרד, מגדולי הכותבים היהודיים בימי הביניים ובכלל. אחד מהשירים המפורסמים שלו - "עבדי הזמן" מקשר את החירות שלנו ואיך הזמן כובל אותנו ואת אלוהים.
עַבְדֵי זְמָן / ר' יהודה הלוי
עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –
עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:
עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ
"חֶלְקִי אֲדֹנָי!" אָמְרָה נַפְשִׁי.
מבחינה ספרותית- אמנותית קיים כאן אוקסימורון = ביטוי המכיל שני מרכיבים הסותרים זה את זה, כגון: זעקה אילמת, גנב הגון וכד'. מושגים "עבד ו"חופשי" הינם שני מושגים סותרים ולא רק מנוגדים...כמו "הכל צפוי והרשות נתונה".
השיר מתאר את האדם כעבד של הזמן הנשלט על ידי האל. זו בחירה שאינה בשליטת האל. רעיון דומה הוזכר גם במשנה מסכת אבות:"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה." (משנה, מסכת אבות, פרק ו' משנה ב') בעצם, בני האדם משועבדים לזמן וכדי להיות יותר חופשיים הם רוצים להיות משועבדים ישירות לאלוהים שבעצמו משעבד את הזמן. בעצם, רבי יהודה הלוי טוען שאם נעבוד את אלוהים נהיה חופשיים יותר. אבל איך זה יכול להשפיע על מישהו שהוא אינו דתי?
אלוהים הוא דבר שונה בעיני כל אחד. אלוהים יכול להיות בעיני איש דתי כמישהו שיש להעריצו ולעקוב אחריו בעיניים עצומות. החכמה עם השנים של פירוש התורה, הובילה אותנו לשחרור ממצוות התורה, וזה אפילו נדמה שאלוהים רצה להוביל אותנו בדרך זו כדי ללמד אותנו הרבה דברים, בעיקר על המוסר. לדוגמה שלימד אותנו בתקופת התנ"ך היו: לשטוף ידיים לפני הארוחה ולא לאכול חזיר כיוון שהיה פעם חיה מלוכלכת ומזוהמת. אך אלו רק דוגמאות קטנות לעומת דברי המוסר והחוקים שלימד אותנו. דברים על ניהול החברה וניהול עצמנו. בעיקר בימים אלו, שאנו משועבדים לזמן, הצו האפנתי החולף, שימוש מרובה במסכים והצורך לשאוף לגוף מושלם, כמו שמראים לנו בפרסומות. אנו צריכים לחזור לחכמת העם היהודי, לחכמת האדם כדי לחזור לחכמה שלנו. ולא חייבים להיות דתיים בשביל זה, הדתיים עוקבים אחרי החכמה עם עיניים עצומות, כחילוני יש לי את החירות להקשיב לרעיונות, אפילו אם לא נסכים איתם, לפחות נלמד מהם.
נתן שרנסקי
הנה אותו רעיון מבטא נתן שרנסקי אסיר ציון ולימים שר בממשלה ויו"ר הסוכנות היהודית - דברים שנשא לפני השופט שגזר את דינו לסיביר הקרה, בשל פעילותו הציונית האסורה, תחת השלטון הקומוניסטי-סובייטי:
"אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב. אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי! אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה." ( מתוך ספרו "לא אירא רע")
נתן שרנסקי טוען כי הוא החופשי באמת, והוא צודק. בזמן שגופו של האסיר משועבד וגופו של השופט חופשי, מחשבתם שונה ומראה דבר הפוך. המחשבה היא החופש המשמעותי של האדם, האסיר מאמין בדבריו כי בחר בהם ולא כמו השופט שקיבל חופש מעשי אך לא קיבל חופש מחשבתי.
שני ממדי החירות
מהעבודה הזאת הסקתי מסקנה מעניינת. ישנם שתי מימדים לחירות. הממד הראשון הינו חופש הידיעה, שאיתו אנו מבינים את האפשרויות המוצגות לנו. הממד השני הינו הכבילה החברתית, שבו אנחנו בוחרים אילו כבלים אנו שמים על עצמנו. כדי להבין יותר טוב את הכבלים האלו נשחק משחק.
פרק 2 - איפה החירות שלנו נמצאת?
אז איך אפשר להבין את החירות שלנו? בהתחלה פנינו למקורות שלנו, למקורות העם היהודי. לאחר הצגת דעות השונות, יש להציג את הדעה שלנו הנגזרת מהדעות השונות. עכשיו יש לסדר את החירות שלנו בצורת מעגלים, שתסדר את המקורות ונבין איפה אנו מחליטים.
הכלום שמחוץ למעגלים
הכלום זה פשוט כמשמעו, כלום, שום דבר. הכלום הוא המאפיין הכי מעניין מכל שאר המעגלים. הכלום אינו מוזכר בתנ"ך כיוון שהתנ"ך הוא ההפך מכלום. התנ"ך מייצג את הקיום ולכן תחילתו מתקשר למעגל שמכיל את שאר המעגלים. אי אפשר לדמיין כלום. אבל זאת לא הסיבה שחכמי ישראל נמנעו משאלה זאת, הם פשוט לא חשבו על מה שקרה לפני התנ"ך, ולכן הוא לא מוזכר בשום מקום.
מעגל הקיום
קיום פירושו מציאות, כלומר כל מה שנמצא במעגל החיצוני נמצא בגדר המציאות.
א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹוהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָייְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹוהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹוהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹוהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹוהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹוהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.
ו וַיֹּאמֶר אֱלֹוהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. ז וַיַּעַשׂ אֱלֹוהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן. ח וַיִּקְרָא אֱלֹוהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי.
יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ. יח וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. יט וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי.(בראשית פרק א פסוק א-ח, יד-יח)
עצם הבסיס של העולם נוצר בתחילת התורה, ולכן זהו המעגל הבסיסי מכולם, מה שמעניין מאוד, שהמעגל החיצוני המשיך להשתנות גם לאחר יצירת המעגל שאחריו.
מעגל הקיום הוא המעגל שאליו אנו משועבדים, ובגלל שהזמן מציין את הקיום עצמו המעגל החיצוני, לפי רבי יהודה משועבד לאלוהים.
מעגל החיים
מעגל החיים זה המעגל שממנו כל מראה האדם, מראה החיות והצמחים נובע. אבל לא רק המראה של החי. גם יצריהם הבסיסיים והתחושות שכולם חווים.
יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. יג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי.
כ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים--יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. כא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר: פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ. כג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי. {פ}
כד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן. כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה. ל וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן. לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי. (בראשית פרק א פסוקים יא-כג, כד-לא)
בתנ"ך מעגל החיים עוד מתקיים לפני שהמעגל האחרון נגמר להיברא. הוא נוצר ביום השלישי וממשיך ביום החמישי והשישי, המעגל הזה הוא המעגל שמיוחס לו הכי פחות תשומת לב בתנ"ך ולכן אפשר לשכוח ממנו.
מעגל החוקים
חוקים, אותם אנו מחוקקים ומקריבים מהחירות שלנו למען מטרות אחרות, חוקים חלים על קבוצה מסוימת.
- אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.
- לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה.
- לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא.
- זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.
- כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ.
- לֹא תִרְצָח.
- לֹא תִנְאָף.
- לֹא תִגְנֹב.
- לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.
- לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ.
עשרת הדיברות זאת הפעם הראשונה שמחוקקים חוקים בתנ"ך, כלומר שהם חלים על קבוצה, בניגוד למעגל הבא.
מעגל המוסר
מוסר הוא המעגל האחרון, הוא המקום שאנחנו יכולים להחליט בו. המעגל הזה הוא היחידי שלפי רצונך אתה קובע את גודלו. ככל שאתה מוסרי יותר המעגל נהיה קטן יותר כי אתה מגביל את עצמך ביותר דברים. המוסר נכתב ושוכתב רבות במשך ההיסטוריה היהודית, כל החכמה היהודית מתייחסת אליו. המשפטים המפורסמים ביותר נכתבו על המוסר ועל איך אדם צריך להתנהג, ללא חקיקת חוקים.
"דרך ארץ קדמה לתורה"
"ואהבת את רעך כמוך"
"אין הסכין מתחדדת אלא בירך חברתה"
על המעגל הזה דיברו אריך פרום והרמב"ם. שהרמב"ם נתן את הקביעה שאנו יכולים לנוע לאן שאנחנו רוצים, ואנחנו בניגוד אליו אומרים שאנו יכולים לנוע במעגל המוסר בלבד, אם לא שוברים את המעגלים האחרים. אריך פרום הסביר שיש מספר דרכים שאנחנו יכולים לנוע בהם ורק אחת מהן היא זאת שאנו שואפים לה.
מעגל המוות
הנקודה שבאמצע