אחד הגורמים המרכזיים שמלווים אותנו לאחרונה, כבני נוער, הינו החינוך.
בגיל ההתבגרות, מתחילים לגבש זהות ודעות ברורות על נושאים מסוימים, ביניהם דרך החינוך המתאימה ביותר לחינוך ילדינו העתידיים ולתהליך החינוך העצמי, שלנו, על מגבלותינו ומעלותינו. לכן, אחת השאלות שאנו רוצים למצוא לה תשובה מובהקת היא מהו החינוך האידאלי ?
לא קיימת הגדרה מדויקת למושג חינוך ויש המון חילוקי דעות בעניין, לכן יצאנו למסע אחר חיפוש דרך החינוך המושלמת, תוך התבססות על דעות אחרים ומסקנות עצמאיות. מסיבה זו, המסקנה הסופית ניתנת לערעור ולא בהכרח תואמת לכולם.
התחלנו לחפש בתנ"ך שהוא הספר הקדום ביותר והוא שייך לנו.
(ו) חֲנֹ֣ךְ לַ֭נַּעַר עַל־פִּ֣י דַרְכּ֑וֹ גַּ֥ם כִּֽי־יַ֝זְקִ֗ין לֹֽא־יָס֥וּר מִמֶּֽנָּה׃
פרשנות רש"י
חנוך לנער. אשר יחנוך לנער על פי הדרך אשר מנהגו וטבעו ללכת בה לחשבו והשגתו שכבר יקבל המוסר כאשר יגדל הנה ימשך שלא יוכל להסירו אחר זה מהדרך הרעה ההיא וגם לא יסור ממנה מעצמו וגם בעת זקנתו.
פרשנות מלבי"ם
חנוך לנער על פי דרכו, מצוה ב' דברים, א]<שיחנכו את הנער, והוא שירגילנו מנעוריו אל השלמות, אם בדעות, אם במעשים ובמדות, כי ההרגל שיורגל בנעוריו, יעשו בו חקוי עצום ורושם שמור בנפש לא יסור גם לעת זקנה, לא כן החינוך שיתחנך בגדלותו אין החקוי קבוע בנפש, וימוש ממנו לעת זקנתו, ב] מצוה שיהיה החינוך ע"פ דרכו כי כל אדם מסוגל מטבעו לענין אחר, בין בדעות יש שמוחם חד, ויש ששכלם ישר בלתי מחודד, וצריך ללמדם כפי ההכנה שנמצא בו, ובין במעשים, יש שמוכן לאומנות מיוחד, ולמדה מיוחדת, ויקבל אותה בקל, וזה יוכר בהנער לפי התשוקה, ולפי מה שמשתדל בעצמו באיזה דבר מיוחד, צריך לחנכו לפי דרכו ולפי הרושמים שיש בו אל מה שהוא מוכן אליה, שאז לא יסור ממנה גם כי יזקין, לא כן אם יחנכהו אל מה שהוא זולת טבעו.
כותרת: חֲנֹ֣ךְ לַ֭נַּעַר עַל־פִּ֣י דַרְכּ֑וֹ גַּ֥ם כִּֽי־יַ֝זְקִ֗ין לֹֽא־יָס֥וּר מִמֶּֽנָּה׃
סוגה: פסוק מספר משלי (כ"ב: ו')
מקור: מאגר הפסוקים של ספריא
זמן: תקופת המקרא
פירוש המשפט:
על פי משפט זה, החינוך האידיאלי הוא חינוך המותאם לדרכו ואופיו הייחודי של המחונך. על המחנך להתבונן ולהכיר בדרכו הטבעית של המחונך בפני עצמו ולהתאים את חינוכו לדרך זו. מטרת החינוך אינה לשנות את אופי המחונך (וכן של המחנך) גם כאשר אופיו נראה שלילי. ניסיון כזה עלול רק לפגוע בנפשו של המחונך. תפקיד החינוך הוא לנתב כל אופי שהוא לאפיק חיובי. בדרך זו ניתן להביא את המחונך לעמידה מוצלחת באתגרי החיים ולצבור בהם ניסיון, בכוחות עצמו. רק בדרך זו מובטח כי גם אם יזדקן לא יחרוג ממנה.
ייתכן שהחינוך לא יהיה מותאם לדרכו של המחונך ובכל זאת הוא ילמד ממחנכו, אך לא בהכרח שכאשר עול המחנך יוסר מהמחונך, הוא ימשיך לדגול בדרך שחונך בה בעברו ולא יחרוג ממנה. דבר זה מנוגד למשפט, שאומר כי מבחן ההצלחה בחינוך נמדד גם ברבות הימים: "גם כי יזקין לא יסור ממנה".
רבים התנגדו לדברי פסוק זה, שכן אין לחנך על פי הדרך הבלתי מסודרת וחסרת הניסיון של המחונך (כלומר של הנער). הרי ההיגיון הבריא מצביע כי יש לחנך את הנער על פי דרכם הברורה והמנוסה של ההורים והמחנכים.
"המורה אינו סוכן של המדינה ואף לא של החברה; הוא סוכן רק של הילדים שהוא מופקד על פיתוח יכולתם האינטלקטואלית והמוסרית. החינוך מופקד על האנושי שבאדם". צבי לם
משפט זה מאוד מתקשר לדברי הפסוק שהוצג, ואומר שלא רק שהמחנך צריך להתאים את חינוכו למחונך, אלא גם להתעלם מהמוסכמות החברתיות בנושא ומהערות המדינה בה הוא חי, שכן הוא פועל כסוכן למען חניכו ולא למען החברה או המדינה.
בהסתכלות מנוגדת
(כד) חוֹשֵׂ֣ךְ שִׁ֭בְטוֹ שׂוֹנֵ֣א בְנ֑וֹ וְ֝אֹהֲב֗וֹ שִֽׁחֲר֥וֹ מוּסָֽר׃
כותרת: חוֹשֵׂ֣ךְ שִׁ֭בְטוֹ שׂוֹנֵ֣א בְנ֑וֹ וְ֝אֹהֲב֗וֹ שִֽׁחֲר֥וֹ מוּסָֽר׃
סוגה: פסוק מספר משלי (י"ג: כ"ד)
מקור: מאגר הפסוקים של ספריא
זמן: תקופת המקרא
משפט זה, שבאופן אירוני מופיע כמו קודמו בספר משלי מנוגד לו בהסתכלות על חינוך.
פירוש המשפט:
משפט זה אומר שעל האב (המחנך) לחנך את בנו (המחונך) כבר בילדותו, דרך משמעת, הענשה, ביקורת והגבלה, כי אם לא, כביכול שונא אותו. התייחסות לשנאה זו נובעת מהחשיבות שבחינוך בגיל מוקדם ("בשחרו"- בילדותו), התורם למחונך בהתפתחותו הנפשית ומונע מידות והרגלים רעים שעלולים להזיק לו בהמשך חייו.
ניתן לפרש את הפסוק בשתי דרכים, לפי משמעויות שונות של המילים שבט ומוסר:
1. שבט = מקל שמכים בו, מוסר = ייסורים. לפי זה, הפסוק מלמד על חשיבותם של העונשים המכאיבים - גישה שהיתה מקובלת בחינוך הילדים והתלמידים עד לפני דור או שניים.
הפסוק אינו אומר שצריך תמיד להשתמש בעונשים גופניים, אלא רק שאין לחשוך ולמנוע אותם. פסוקים אחרים בספר משלי מלמדים שהדבר תלוי באופיו של הבן - ייסורים גופניים מתאימים לבן כסיל (טיפש) אך לא לבן חכם או נבון.
אם כך, ייתכן שהשינוי בגישה החינוכית בימינו נובע מהעליה ברמתם השכלית של הילדים - היום יש פחות ופחות ילדים כסילים שראוי להכותם לפי המשפט.
2. ניתן לפרש זאת גם במשמעות מושאלת:
שבט = משל לסמכות ושלטון, מוסר = ביקורת ותוכחה שמטרתם להסיר תכונות רעות. לפי זה, הפסוק מלמד על החשיבות של הצבת גבולות ומסגרות לילדים ולתלמידים.
אב אשר חושך - מונע מבנו את שבט הסמכות, ואינו מוכן להטיל עליו משמעת, כאילו שונא את בנו, כי הוא מונע ממנו את המסגרת והגבולות החשובים להתפתחותו הנפשית; ולעומת זאת -
אב אשר אוהב את בנו, מייסר אותו במעשים או במילים בשחר חייו (בילדותו), כדי להסיר ממנו.
רבים התנגדו למשפט זה:
ניתן למצוא ניצנים ראשונים של דעות חכמים המבקשים לעדן את החינוך דרך אלימות במקצת ולהקטין את נזקיו, כגון דברי התלמוד הבבלי:
"כי מחית לינוקא לא תימחי אלא בערקתא דמסאנא (בבא בתרא כא ע"א).
כלומר, כשאתה מכה את התלמיד - אל תכהו אלא בשרוך הנעל
(בהתבסס על רש"י שפירש :
"בערקתא דמסאנא": ברצועות של מנעלים, כלומר מכה קלה, שלא יוזק)
(אשכנז, המאה הי"א)
בגלל התמונה הקשה העולה ממקור זה, יש מקורות מנוגדים לו בספרות המשפט העברי, במיוחד בדורות האחרונים, המגנים את השימוש בענישה גופנית כאמצעי חינוכי, קל וחומר למטרות אחרות.
ראשון להם הוא הפסוק ממשלי המעדיף את הגערה (נזיפה קולנית) על פני ההכאה אפילו בכסיל: "תֵּחַת גערה במבין מהכות כסיל מאה" (משלי יז, י).
דוגמות נוספות למקורות מנוגדים למקור זה:
אחד המגנים את השימוש בעונשים גופניים כדרך חינוכית הוא רבי שמשון (בן) רפאל הירש (גרמניה, המאה הי"ט), שכתב: "אנו נהיה האחרונים להמליץ על עונשים גופניים... והדברים אמורים במיוחד כלפי בית ההורים. אם הילד ירגיל את עצמו להתרשם מהערה ביקורתית של ההורים רק אם יחוש אותה על גופו, ולציית לפקודות רק מתוך פחד מפני מכות, הרי יתקהה חושו המוסרי וממילא יזלזל גם בהערותיו של המורה" (על יסודות החינוך, חלק ב, עמ' סה).
בתקופת הגאונים ניכרת הסתייגות מן ההכאה. בהתייחסו לדברי התלמוד במסכת בבא בתרא, כותב רב נטרונאי גאון, בן המאה הט': "ומלמדי תינוקות שפירשתם שמכים הרבה את התינוקות, ודאי תינוקות אינם למדים אלא כך, מתוך הכאה, ומה שאמר רב שמואל בר שילת [בבא בתרא כא ע"א] הלכה היא... אבל אם מרבה על הקטנים ועל הכחושים - אכזרי הוא, ומתרים בו פעם פעמיים ושלוש, אם מקבל מוטב, ואם לא מסלקים אותו" (תרגום תשובות הגאונים גינצברג, גאוניקה, עמ' 119).
על האילוף והחינוך
מאחר ולא היה מקור להסתמך עליו, החלטנו להביע את עמדתנו האישית בנושא. החינוך, מגיע מבסיס מוסרי, כלומר מושפע מהמוסר ומדרך הארץ המקובלים ומועדפים על ידי המחנך וכן גם יותר רגיש למחונך, ומשתמשים בו בקרב בני האדם.
מנגד, האילוף, נועד למנוע ולווסת התנהגויות פראיות ופוגעניות ומשומש בקרב בעלי החיים הפראיים.
אין ניגוד מהותי בין הגדרתם של החינוך והאילוף, שכן לפי ויקיפדיה, מטרת החינוך היא להביא להצלחה של המחונך בתחום מסוים ומטרות האילוף הן לבנות התנהגויות חדשות או לחזק התנהגויות קיימות, ו/או להעלים התנהגויות קיימות. לעומת זאת, לדעתנו, החינוך מיוחס להתנהגות אנושית, בשונה מהאילוף, שמיוחס להתנהגות פראית ואף ניתן לטעון כי שיטות אלו הן ניגודים.
תעודת זהות למקור:
Pink Floyd - Another Brick In The Wall :כותרת
סוגה: שיר
מקור: יוטיוב
זמן: 5 ביולי 2010
Pink Floyd – Another Brick In The Wall
We don't need no education
We dont need no thought control
No dark sarcasm in the classroom
Teachers leave them kids alone
Hey! Teachers! Leave them kids alone!
All in all it's just another brick in the wall.
All in all you're just another brick in the wall.
We don't need no education
We dont need no thought control
No dark sarcasm in the classroom
Teachers leave them kids alone
Hey! Teachers! Leave them kids alone!
All in all it's just another brick in the wall.
All in all you're just another brick in the wall.
"Wrong, Do it again!"
"If you don't eat yer meat, you can't have any pudding. How can you
have any pudding if you don't eat yer meat?"
"You! Yes, you behind the bikesheds, stand still laddy!
בשיר, הלהקה נותנת ביקורת חריפה על מערכת החינוך; שכן היא מעלה בו טענה שלפיה מערכת החינוך משתקת ומונעת מהילדים יצירתיות וחופש מחשבה. היא מביעה זאת בבירור בפזמון השיר:
אנחנו לא צריכים שליטה במחשבות
ולא סארקזם קודר בכיתה
מורים, עזבו את הילדים לנפשם
הי, מורים! עזבו את הילדים לנפשם
בסופו של דבר זה רק עוד לבנה בחומה
בסופו של דבר אתם רק עוד לבנה בחומה"
השיר בוצע על ידי להקת בית הספר בשירה "רובוטית", בהתאם למילות השיר.
הדבר מביע כיצד שיטת החינוך של מערכת החינוך משפיעה ופוגעת בתלמידיה, שכן מגבילה אותם מחשבתית וביצירתיותם, ומכך גורמת להם להתנהג כרובוטים.
ההאשמה את משרד החינוך היא מאוד כללית, ולא בכל שעות הלימוד בבית הספר הדבר מתקיים, קיימים שיעורים, כמו עבודה זו ודיונים על נושאים כאובים בקרב בני נוער, שמאפשרים לנו, התלמידים, להביע את עמדותינו ללא חשש ובבהירות.
אך מנגד, סגנון הלימוד ברוב שעות הלימוד הוא קבוע: בתוך כיתה סגורה, תחת חומר מסוים ומאחורי שולחנות עם ציוד, דבר המזכיר את הטענה המוצגת בשיר.
כותרת: פואטרי סלאם – יובל שקד "נמאס לי לדבר על חינוך, אבל אני אמשיך לעשות את זה לעד".
סוגה: ספוקן וורד
מקור: יוטיוב
זמן: 2 באוג׳ 2016
בקטע זה, מציג יובל שקד ביקורת חריפה על החינוך העדכני. לטענתו, החינוך בבתי הספר כיום הוא חינוך המתמקד בחומר הלימוד, בהצטיינות התלמידים ובתקציבים ולא ממקד את עיקר החשיבות לדבר החיוני ביותר שבחינוך- הילדים. הוא טוען כי החינוך הוא אמורפי, כלומר חסר צורה מוגדת, ושאף אחד אינו יודע מהו חינוך, שכן ניתן לעצבו באופן פרטי, לפי הצורך. יובל גם טוען כי לדעתו, המחנך צריך לתת למחונך חופש התבטאות ואהבה עצמית ולא להתנהל כפי שהוא מתנהל כיום- כצווי, המגביל את המחונך בהתאם לרצון המחנך ודרך איום, כדי לנתב לדרך מסוימת תוך הפחדת המחונך.
בנוסף, הוא טוען כי החינוך שהלימודים הם גבוהים בסדר העדיפויות בחיים הביאה לכך שהילדים ירגישו שהם כישלון או יצורים נחותים בהמשך החיים כי לא הצליחו בלימודים.
תעודת זהות למקור:
כותרת: האידאולוגיות של החינוך – צבי לם
סוגה: סרטון המציג תוצאות מחקר על חינוך
מקור: יוטיוב
זמן: 4 במאי 2016
תכנית היל"ה בליווי פרופסור יורם הרפז, הדובר בקטע זה, יצאה למסע במטרה לאתר את שיטת החינוך האידיאלית לטעמם. במסעם, הם טענו טענות המבוססות על צבי לם.
ראשית, הם טענו כי התאוריות החינוכיות הן אידיאולוגיות, כלומר אסטרטגיות של בני האדם למציאת תשובה לשאלות בסיסיות, בהקשר הזה מהו החינוך הנכון והמושלם. לטענתם, אידיאולוגיות מורכבות מארבעה יסודות:
-אוטופיה: תיאור העולם הרצוי. האוטופיה היא הגורם שסוחף ומניע אותנו באידיאולוגיות. בחינוך זהו המחונך האידאלי, או הבוגר הרצוי.
-דיאגנוזה: תיאור העולם המצוי. תיאור המציאות והמצב הנוכחי בו אנו נתונים. בהקשר של אלה הם אופים ואופן התנהגותם של הילדים והתלמידים המחונכים בעת זו.
-אסטרטגיה: הכלים או האמצעים שבעזרתם הופכים את העולם המצוי לעולם הרצוי. החינוך הוא דוגמה לאסטרטגיה אידיאולוגית ההופכת מחונך מצוי לרצוי.
-קולקטיב: קהל היעד, כלומר עושה השינוי או זה שהשינוי נעשה עליו, לטובתו.
בחינוך, זוהי הקבוצה שעושה את השינוי או שהשינוי נעשה למענה.
לטענתם, עצם החינוך הוא רצון לצמצם את הפער שבין המחונך המצוי לרצוי וזו תכליתו המובהקת.
לטענתם, האידאולוגיות שלנו מושפעות ומושתתות על הדרך האישית שבה אנו דוגלים, המבוססת על המידע והכלים, ביניהם החינוך, אותם רכשנו או החסרנו מלרכוש בחיינו.
לכן, אי אפשר לקבוע מדעית או מחקרית אם אידאולוגיה מסוימת טובה ונכונה יותר מאידאולוגיה אחרת.
מסיבה זו, בהצגתם את החינוך כאידאולוגיה, משתמע כי אין חינוך אידאלי כללי, כי הוא מנקודת המבט של אדם קונקרטי ומושפע מעקרונותיו ומדרכו האישית.
לפי דבריהם (המבוססים על טענותיו של צבי לם), בחינוך, קיימות שלוש אידאולוגיות- על; משפחות אליהן אידאולוגיות החינוך הספציפיות משתייכות. אידאולוגיות אלו הן למעשה אדונים אותם משרתים האידאולוגיות המסוימות והם: אדון החברה- סוציאליזציה, אדון התרבות- אקולטורציה ואדון היחיד- אינדיבדואציה.
מטרת הסוציאליזציה היא לסגל את המחונך לחברה הנתונה, תוך מתן ידע, מיומנויות והרגלים שיעזרו לו להגיע למטרה. חינוך כסוציאליזציה מכין את המחונך לתפקידים חברתיים, כמו הורות, ולתפקידים מקצועיים, תוך הענקת כלים במטרה להגיע להשכלה גבוהה או לרכוש מקצועות יוקרתיים.
מטרת האקולטורציה היא לעצב את רוחם ואופיים של המחונכים בעזרת ערכים המאפיינים את התרבות המועדפת של המחנכים. בתי ספר של חינוך כאקולטורציה הם ישיבות או בתי ספר למדע ו/או אומנויות ולאורך ההיסטוריה ההמונים הלכו בחינוך כסוציאליזציה ורק מעטים דגלו בדרך חינוך זו.
האינדיבידואציה התחילה מאוחר מבחינה היסטורית ביחס לשתי הגישות האחרות, ומטרתה היא לאפשר למחונך לממש את עצמו, כאדם עצמאי ואותנטי.
מדרש שם
חן - חינוך נוער
עדי - חנוך לנער על פי דרכו
גימטריה
חן- 58, דוגמה
"הדרך הנכונה לחנך בני אדם היא להיות להם לדוגמה". אלברט איינשטיין
עדי- 84, חנוך:
"חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כ"ב:ו')
לסיום
בתהליך כתיבת העבודה, נתקלנו במגוון דעות בנושא החינוך, חקרנו, דנו, סיכמנו, פישטנו, ערכנו וכן גם מאוד נהנינו.
העבודה פתחה לנו זוויות מבט מפותחות ושונות ממה שתכננו על החינוך, תרמה לנו בהיכרות, העצימה לנו את הבנת החשיבות מאחורי שיתוף פעולה ומעל הכל, נתנה לנו מענה על השאלה שחיפשנו אחר תשובתה.
לדעתנו, התשובה שקיבלנו תאמה את צפיותינו ואף גברה עליהם ומסיבה זו יש להודות למורינו, איציק רבי אשר תרם והשקיע זמן ומאמץ כדי שנגיע לתוצר זה, וכמובן, לאלה שעומדים מאחורי הקלעים, באתר ספריא שנתנו לנו להשתמש באתר שמאוד עזר לנו באחסון המידע ובתהליך הלמידה.
מסקנות
מתוך שלל הגישות החינוכיות אשר הוצגו לעיל, גיבשנו גישה חינוכית חדשה אשר הינה לדעתנו הטובה ביותר. הגישה משלבת בתוכה מגוון תפיסות אשר בבסיסן עומדת האמונה שחינוך הינו תהליך אשר חייב להיות מותאם למחונך כדי שישאר איתו להמשך חייו. החינוך צריך להתחיל בילדות מתוך אהבת האב וסמכותו. אנו מתנגדים לשימוש באלימות כמו המשפט העברי והחכמים, ומאמינים שהחינוך צריך להיות מילולי ולא אלים.
חשוב שהחינוך יהיה מעורר מחשבה וצירתיות ויש להימנע מאחידות רובוטית. המטרה בחינוך לא צריכה להיות חומרית ולשאוף ללימודים והישגים אלא, לעודד אהבה עצמית וחופש ביטוי של המחונך. מטרות החינוך לטעמנו, צריכות להיות רחבות ולסייע לפרט בהשתלבותו בחברה, לעצב את אופיו בהתאם לתרבות וכן להביאו לכדי מימוש עצמי. על שיטת החינוך להיות רחבה וגמישה באופן שיתן מענה לשלושת התחומים. החינוך צריך להיות בדרך מתונה ואנושית ולא דרך הטפה או הכרחת התנהגויות, כפי שנעשה באילוף.
על המחנך להוות דוגמא למחונך בכדי ליצור הזדהות, הדרך הטובה ביותר לגרום למחונך להבין ולהפנים את התהליך החינוכי. בנוסף, עליו להתרכז במחונכו ולהתעלם מהסחות דעת מהסביבה.
תהליך החינוך הוא משימה לא פשוטה, ובכדי לממש את המטרות החינוכיות, על המחנך לפעול מתוך אמונה בדרכו, להיות מעורב ושלם עם התהליך. ושוב נזכיר כי החינוך הוא אידאולוגיה, לכן אתם לא חייבים להסכים עם מסקנותינו, ויתכן שדעתכם תהיה מנוגדת לשלנו.