כיבוד הורים - שרון קפלינסקי

מצוות כיבוד ההורים מופיעה מספר פעמים בתנ"ך:

כיבוד אב ואם היא מצוות עשה , הדיבר החמישי בעשרת הדיברות. התורה מפרטת את שכרו של מקיים המצווה.

לפי המקרא יש קשר בין כיבוד הורים לבין אריכות ימים. בעצם המקרא אומר שאם נכבד את הורינו נאריך את חיינו וגם חיינו יהיו טובים יותר. באיזה אופן? גם לכך פרשנויות רבות ושונות.

כותרת המקור: כבד את אביך ואימך למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך

סוגה: מדברי חכמים

מקור: ביאור לתורה - דברים ה':ט"ז

זמן: מאה 15

מקום: איטליה

לעומת זאת לפני פרשנותו של רבי עובדיה ספורנו שלהבנתי אומר שכרך יבוא לך בזה שייטב לך בעולם הזה והמשמעות ב "יאריכון ימיך" הכוונה היא בעולם הבא. שבעולם הבא יהיה לך טוב גם כן בעקבות ביצוע מצווה זו.

לדעתי ההסבר הבא של תורה תמימה מחזק עמדה זו- הכוונה באריכות ימים - שיהיה לך טוב בעולם הבא. עולם שכולו אורך אינו קיים בעולם שלנו- בעולם שלנו לכל אחד יש סוף- עולם שכולו אורך הינו עולם שאין לו סוף דהיינו העולם הבא.

כותרת המקור: כבד את אביך ואימך למען יאריכון ימיך

סוגה: מדברי חכמים

מקור: מסכת קדושין - תורה תמימה על התורה דברים ה':ט"ז:ב'

זמן: סוף המאה ה-19

מקום: וילנא

למה בעצם כיבוד ההורים הוא ערך עליון כל כך שהוא מופיע בעשרת הדיברות והוא נושא בצידו שכר?

כותרת המקור: שלושה שותפים באדם

סוגה: מדברי חכמים

מקור: תלמוד בבלי מסכת קדושין -ל'ב

זמן: מאה 3- מאה 5 לספירה

מקום: בבל ועד ארץ ישראל

כותרת המקור: שלושה שותפים באדם

סוגה: מדברי חכמים

מקור: ביאור שטיינזלץ לתלמוד הבבלי

זמן: ימינו

מקום: ארץ ישראל

ביאור שטיינזלץ על קידושין ל׳ ב

וכן בדין, כלומר, סברה היא שתהיה השוואה כזו, כיון ששלשתן שותפין בו ביצירתו. וכן תנו רבנן [שנו חכמים]:שלשה שותפין הן באדם: הקדוש ברוך הוא שנותן בו נשמה, ואביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקדוש ברוך הוא: מעלה (מחשיב) אני עליהם כאילו דרתי ביניהם, וכבדוני גם אותי.

הפרשנות אומרת- שלושה שותפים לבריאת האדם - אביו ואמו הם מולידיו הפיזיים ואלוהים הוא שנותן בו את הנשמה. כיבוד האם והאב מתפרשים גם ככיבוד אלוהים.

אני מבין זאת כך שבעצם החיים ניתנים לי במתנה על ידי שלושה- האם האב ואלוהים- הכבוד משמעותו הוא לא לקחת כמובן מאליו את המתנה הזו ולהכיר לה תודה - לכן הערך העליון של כיבוד. אם חוזרים לפסוקים רואים את ההדגשה:"עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ" - שלושה שותפים- ההורים והאל.

אני חושב גם שכוונה נוספת בשלושה שותפים לבריאת האדם הם יצירת דמותו. מה בעצם מגדיר אותנו? ההתנהגות שלנו כלפי הזולת. מה מתווה לנו את הדרך? מורי הדרך שלנו- ההורים שלנו והאל על ידי התורה- מצוות. מה זה בעצם כבוד? הרי "לא תרצח" זה ברור, "לא תנאף" זה ברור וכו.... מה העניין כאן עם הכבוד? הכבוד הוא בעצם משהו לא מוגדר שכל אחד צריך להבין ולבצע אותו מתוך עולמו. המצווה הזו קשה יותר ופחות ברורה מהמצוות האחרות ולכן היא אולי מתקשרת לאל עצמו ולכן השכר בצידה.

כותרת המקור: אבא

סוגה: שירה

מקור: מילים ולחן דורון מדלי שירה שלומי שבת

זמן: ימינו

מקום: ארץ ישראל

אבא

מילים ולחן: דורון מדלי

אבא, חבר אמר לי לכתוב שיר עליך

על כל מה שראיתי בפניך

על השלווה ללא מילים

הניחוחות והצלילים

הכל היה כל כך יפה בעיניך

אבא, זוכר את השבילים לבית הספר

את כל המנגינות מתוך החדר

כשהקשבת איך אני שר

עם המבט המאושר

והחיוך המתחבא בין שפתיך

אבא, על הדרכים שכה אהבת לטפח

אני הלכתי וניסיתי לנצח

ולא תמיד הבנתי איך

כי לא הכל הולך

אני שונה ממך אבל מאד כמוך

אבא, הבית הישן מזמן איננו

עברנו, התקדמנו, השתנינו

וממלאים את החסר

בפרצופים דומים יותר

למה שכל אחד חשב שחסר לו

אבא, על הדרכים שכה אהבת לטפח

אני הלכתי וניסיתי לנצח

ולא תמיד הבנתי איך

כי לא הכל הולך

אני שונה ממך אבל מאד כמוך

אבא, הזמן עבר ולא דיברנו

אבא, סלח לי לקח לי זמן כדי להבין -

אתה שייך לי כמו שאני שייך לך

כמו שאני אוהב אותך

בוא לא נשמור בפנים יותר ונדבר

אבא, חבר אמר לי לכתוב שיר עליך

בשיר אבא ניתן לראות כיצד דמות האב והזיכרונות שמלווים את בנו מהאב משפיעים על דמותו של הבן. הבן מסתכל ממרחק ורואה את דמות אביו בו:" אני שונה ממך אבל מאד כמוך". האב התווה את הדרך לבנו והבן מנסה ללכת בה:"אבא, על הדרכים שכה אהבת לטפח אני הלכתי וניסיתי לנצח".

כאן ניתן לראות כיצד האב הוא מורה הדרך של הבן."את כל המנגינות מתוך החדר

כשהקשבת איך אני שר עם המבט המאושר והחיוך המתחבא בין שפתיך".

הבן מחכה לאישורים מהאב על דרכו וזה מסתיים בכך שהם מאוד מאוד דומים."על כל מה שראיתי בפניך על שלווה ללא מילים הניחוחות והצלילים הכל היה כל כך יפה בעיניך".כיבוד האב ודרכו יוצרים את דמות הבן - דרך ארץ, אמונה, עיסוק. דרך כיבוד דרכו של האב מתבהרת לו דרכו של בנו. אני חושב שהדיבר "כבד את אביך ואימך" כאן מתבהר לבן בסוף השיר- בדרך הוא מכבד אותם אבל ההארה על הדרך באה בסוף. שם גם נמצאת התודה. הכרת התודה שזה לא מובן מאליו- "אבא, סלח לי לקח לי זמן כדי להבין -אתה שייך לי כמו שאני שייך לך כמו שאני אוהב אותך".

כותרת המקור: דמא בן נתינה

סוגה: מדברי חכמים

מקור: תלמוד בבלי מסכת קדושין -ל"א א

זמן: מאה 3- מאה 5 לספירה

מקום: בבל ועד ארץ ישראל

כותרת המקור: דמא בן נתינה

סוגה: פרשנות

מקור: ענבר רווה באתר ספר האגדה

זמן: ימינו

מקום: ארץ ישראל

על הסיפור כותבת ענבר רווה באתר ספר האגדה

https://agadastories.org.il/node/463

הסיפור על דמא בן נתינה, גוי אשקלוני, מובא בהקשר של שאלה ששאלו תלמידיו של רבי אליעזר את רבם: עד היכן הוא כיבוד אב ואם? הרב מציע לתלמידיו לצאת מעולמו של בית המדרש, להניח לזמן מה את התורה וללמוד מוסר טבעי פשוט מגוי שלא עמד בהר סיני.
ראשיתו של הסיפור בהליכתם של חכמים אל משפחתו של אותו הגוי על מנת לרכוש אבני חן לאפודו של הכהן הגדול, המשמש בבית המקדש. אך בבואם לבית סוחרי האבנים הטובות מתבררת בעיה שמונעת את הוצאתה לפועל של העסקה. השליטה באוצר המשפחתי מופקדת בידיו של האב (או תחת רגליו), אך ברגע בואם של הלקוחות מתברר כי הוא ישן. שנתו עלולה להיות פגיעה חמורה בקידומו העתידי של העסק המשפחתי, אבל הבן המקבל את פני החכמים חס על שנת אביו ומעדיף לוותר על העסקה ולכבד את שנת אביו – אירוע אהוב ומעורר כבוד, שלעומתו כל דבר אחר אינו חשוב.

כשנה לאחר מקרה זה קיבל דמא בן נתינה את שכרו: בעדרו נולדה פרה אדומה והוא היה יכול לקבל מן היהודים, הזקוקים לפרה לצורכי פולחנם, כסף רב שבעתיים.

גיבור הסיפור הוא אדם בעל מידות טובות. הוא שתקן, מכבד את אביו וגם ישר מאוד. הוא אינו להוט אחר בצע כסף. יש בו הגינות בסיסית, צניעות וניקיון דעת. התכונות האלה מתבררות גם לחכמים, כפי שמשתמע מסופו של הסיפור, כשהוא מבקש תמורת הפרה רק את מחירן של אבני החושן שלא מכר כי כיבד את אביו. סיפור זה מבטא את ההכרה שדווקא עובד כוכבים מסוגל להגיע לשלמות במצווה הקשה של כיבוד אב ואם, משום שהחובה היחידה הרובצת עליו היא חובת המצפון והמוסר ולא ציווי אלוהי.

כותרת המקור: אמו של ר' טרפון

סוגה: מדברי חכמים

מקור: תלמוד ירושלמי מסכת פיאה -א הלכה א

זמן: מאה 3 לספירה

מקום: ארץ ישראל

כותרת המקור: גבולות כיבוד הורים

סוגה: פרשנות

מקור: איילת גרשוני באתר ספר האגדה

זמן: ימינו

מקום: ארץ ישראל

תלמוד ירושלמי, מסכת פיאה, פרק א, הלכה א

אִמּוֹ שֶׁל רַ' טַרְפוֹן יָרְדָה לְטַיֵּל לְתוֹךְ חֲצֵרָהּ בְּשַׁבָּת וְנִפְסַק קוֹרְדַקְיוֹס שֶׁלָּהּ.

הָלַךְ רַ' טַרְפוֹן וְהִנִּיחַ שְׁתֵּי יָדָיו תַּחַת פַּרְסוֹתֶיהָ וְהָיְתָה מְהַלֶּכֶת עֲלֵיהֶן עַד שֶׁהִגִּיעָה לְמִטָּתָהּ.

פַּעַם אַחַת חָלָה וְנִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ.

אָמְרָה לָהֶם: הִתְפַּלְּלוּ עַל טַרְפוֹן בְּנִי, שֶׁהוּא נוֹהֵג בִּי כָּבוֹדיוֹתֵר מִדַּי.

אָמְרוּ לָהּ: מֶה עָשָׂה לָךְ?

סִפְּרָה לָהֶם אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה.

אָמְרוּ לָהּ: אֲפִלּוּ עוֹשֶׂה כֵּן אֶלֶף אֲלָפִים, עֲדַיִן לַחֲצִי כָּבוֹדשֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה לֹא הִגִּיעַ.

אִמּוֹ שֶׁל רַ' יִשְׁמָעֵאל בָּאָה וְקָבְלָה עָלָיו לְרַבּוֹתֵינוּ,

אָמְרָה לָהֶם: גַּעֲרוּ בְּיִשְׁמָעֵאל בְּנִי, שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בִּי כָּבוֹד.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְכַּרְכְּמוּ פְּנֵיהֶם שֶׁל רַבּוֹתֵינוּ,

אָמְרוּ: אֶפְשָׁר אֵין רַ' יִשְׁמָעֵאל נוֹהֵג כָּבוֹד בַּאֲבוֹתָיו?

אָמְרוּ לָהּ: מָה עוֹשֶׂה לָךְ?

אָמְרָה: כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ, אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לִרְחֹץ רַגְלָיו וְלִשְׁתּוֹת מִן הַמַּיִם וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לִי.

אָמְרוּ לו: הוֹאִיל וְהוּא רְצוֹנָהּ הוּא כְּבוֹדָהּ.

רַ' זְעֵירָא הָיָה מִצְטַעֵר וְאָמַר: הַלְוַאי הָיוּ לִי אַבָּא וְאִמָּא שֶׁאֲכַבְּדֵם וְאִירַשׁ גַּן עֵדֶן.

לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע שְׁתֵּי שְׁמוּעוֹת הַלָּלוּ,

אָמַר: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁאֵין לִי לֹא אָב וְלֹא אֵם, לֹא כְּרַ' טַרְפוֹן הָיִיתִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת וְלֹא כְּרַ' יִשְׁמָעֵאל הָיִיתִי מְקַבֵּל עָלַי.

אָמַר רַ' אָבוּן: פָּטוּר אֲנִי מִכִּבּוּד אָב וָאֵם.

אָמְרוּ: כְּשֶׁעִבְּרַתּוּ אִמּוֹ מֵת אָבִיו, כְּשֶׁיְּלָדַתּוּ – מֵתָה אִמּוֹ.

על הסיפור כותבת איילת גרשוני באתר ספר האגדה (https://agadastories.org.il/node/465 )

גבולות כיבוד ההורים

מעשי החכמים המתוארים בירושלמי מעמתים את כבוד החכם מול כבוד הוריו. ההקפדה על כבוד תלמידי החכמים היא עיקרון מרכזי בהגות חז"ל. לכאורה – מקור עיקרון זה בתאוות כבוד, אך למעשה, מאחוריו עמד ההיגיון שלפיו החכם הוא כלי נושא תורה, וכבודו הוא כבוד התורה.

דוגמה קיצונית לכך אפשר לראות בציטוט בשמו של רבי עקיבא, דרשה שמקורה בטענה כי כל "את" שבתורה משמעותו הרחבת הנאמר: "'את ה' אלהיך תירא' לרבות תלמידי חכמים" (קידושין נ"ז ע"א). כלומר, מצוות יראת תלמידי חכמים נובעת מן הדרישה ליראת אלוהים.

בד בבד, בתלמוד ניתן למצוא גם מדרש המקביל בין כיבוד הורים לכיבוד אלוהים: "השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום" (קידושין ל' ע"ב). אם כן, מה המצב במקרה שבו לכאורה מתנגשים שני סוגי כבוד אלו?

סיפוריהם של רבי טרפון ורבי ישמעאל מציגים מקרים מעין אלו. בשני הסיפורים מוצגת חובת כיבוד ההורים בדרגת חשיבות גבוהה אף יותר מכיבוד תלמידי החכמים שהם בניהם. רבי טרפון משפיל את עצמו בזחלו על הקרקע ורגל אמו היחפה בזרועותיו. על מעשה זה פוסקים החכמים שאינו אפילו פרומיל זניח מחובת כיבוד ההורים.

רבי ישמעאל מכבד אף הוא את אמו כל כך, עד שאינו מניח לה להשפיל את עצמה ברחיצת רגליו, ובכך גם להציג את כבוד התורה כחשוב מכבודה. על כך פוסקים החכמים: "רצונה – הוא כבודה".

הקריאה בסיפורים מעלה את השאלה כיצד יכולים החכמים לוותר על כבודם, השווה לכבודו של הקב"ה, למען כיבוד הורים?

כבוד ההורים הוא כבוד התורה

את הפיתרון לתמיהה אפשר אולי למצוא בסיפור על ר' ישמעאל ואמו. האֵם רוצה לכבד את תורתו של בנה, הבן רוצה לשמור על כבודה של אמו. פסיקתם של חכמים מביעה כי אין סתירה בין הדברים: "הואיל והוא רצונה, הוא כבודה" – האֵם הרוצה לכבד את התורה, גם כבודה גדל בכך, ואינו נרמס.

ר' זעירא אינו מצליח להכיל את המורכבות הזאת. לאחר שהוא שומע את הסיפורים הוא מעיד על עצמו כי הוא לא היה יכול לנהוג כך אילו היו לו אב ואם. הוא לא היה מסוגל להשפיל את כבוד תורתו ולרכון לרצפה כשאמו דורכת על ידיו, ומנגד לא היה יכול לקבל על עצמו לתת לאמו להשפיל עצמה לכבוד התורה – כדי לכבדה! קולו של רבי זעירא הוא קול ההיגיון הרגיל והפשוט, שבו יש קווים ברורים בין כבוד לכבוד, ואילו המעשיות שסופרו ולקחן מביעים מורכבות. מי שיכול להכיל את המורכבות הזאת יגלה שלמעשה, כל סוגי הכבוד משתלבים: מי שהוריו רוצים לכבדו כי הוא תלמיד חכם – עשיית רצונם, וכך כיבודם, רק מחזק את כבוד תורתו. הלקח הזה יכול ללמד גם על סיפור רבי טרפון ואמו, שלמעשה, לא השפיל את עצמו, כי כיבוד אמו מכבד גם את עצמו כתלמיד חכם, המקיים את התורה בכל מאודו, בשמירתו על המצווה החשובה ככבוד אלוהים.

רבי אליעזר שולח את תלמידיו לסיפור על דמא בן נתינה כדי שיבינו איפה הגבול לכיבוד אם ואב. בסיפור ניתן לראות שכבוד האב עולה על כל יצר קיומי אחר או כל ערך אחר. דמא שומר על שנת אביו כדבר קדוש. בסיפור על אמו של רבי טרפון מעשיו של ר' טרפון מחזקים את העניין הזה. הבן- ר' טרפון נותן לאמו לדרוך על כפות ידיו מאחר ונעליה נקרעו. האם מתרעמת שהוא נוהג בה כבוד יתר- מאחר וחכמים נחשבו לכלי נושא תורה וכבודם הוא כבוד התורה-אומרים החכמים שזהו רק קצה קטן של כיבוד הורים- מסכימים עם מעשיו של ר' טרפון. הסיפור הנוסף באותו קטע על ר' ישמעאל שאינו מאפשר לאימו לרחוץ את רגליו לשתות את המים...האם מתרעמת שבנה אינו מכבד את בקשתה(ההזויה) זו. במקרה זה דווקא יוצאים החכמים נגד מעשיו של ר' ישמעאל ואומרים- "רצונה כבודה". גם אם ההורים רוצים משהו לא הגיוני- יש לכבד את בקשתם.

לכן המצווה לכבד היא לא מצווה קלה הפרשנות לכבוד שונה מאדם לאדם הכבוד הוא בעצם משהו לא מוגדר שכל אחד צריך להבין ולבצע אותו מתוך עולמו ולהבין מה זה באמת לכבד - כמו המצב ההזוי לשתות את מי רחצת רגלי בנה.... זה בהחלט לא נשמע משהו מכבד.

כותרת המקור: גבולות כיבוד הורים

סוגה: פרשנות

מקור: הרב חיים דוד הלוי - עשה לך רב- ו',נ"ח

זמן: ימינו

מקום: ארץ ישראל

הואיל ונפסק, שכיבוד הורים אינו דוחה את מצוות התורה, אסור לבן להיענות לבקשת האב ולקנות עבורו סיגריות. ואמנם אין בזה איסור מן התורה של "לפני עיור לא תתן מכשול", מפני שהאיסור מן התורה הוא רק כאשר ללא הסיוע לא הייתה מתבצעת העבירה, וכאן גם ללא הבן יכול האב להשיג סיגריות. מכל מקום איסור מדברי חכמים יש כאן, הואיל ואמרו שגם כאשר אדם יכול לעבור את העבירה ללא עזרה, אסור לחברו לסייע לו לדבר עבירה. ולכן אין לבן לקנות עבור אביו את הסיגריות, משום שזהו סיוע לדבר עבירה.

הרב חיים דוד הלוי, עשה לך רב, ו, נ"ח

והרי לפננו פרשנות חדשה בת ימינו לכיבוד הורים. כאן מובאת דילמה האם על בן לקנות סיגריות לאביו - מוגדר על ידי כבוד הרב חיים דויד הלוי כעברה (?) נשאלת השאלה האם הבן צריך לעזור להוריו לעבור על חוקי התורה גם אם ההורה יכול לעבור את העבירה ללא עזרה?

התשובה היא שלא, אין לבן לעזור לאביו לעבור על החוק מכיוון שזה סיוע לדבר עבירה.
יש כאן רצון של אב (לקנות ולעשן סיגריות) שלא ממומש על ידי הבן. הרב מבאר זאת כפשע (סיגריות) שאסור לחבור אליו- האב יכול לקנות בעצמו את הסיגריות ולכן אין בעיה. אלו יקנה הבן את הסיגריות לאביו הוא יהיה שותף לדבר עברה ובכך הוא משתחרר מהמצווה של כיבוד האב. כאן העברה לדעתי היא בפגיעה בגוף. התורה קובעת שגוף האדם נברא בצלם האל, והוא רכושו של הבורא. לאדם ניתנו זכויות מוגבלות על גופו, ובאותה מידה שלשומר אין זכות לשדוד את הבנק עליו הופקד לשמור, כך גם לנו לא ניתנה זכות להזיק או לפגוע בגוף שהופקד בידינו. פעילויות מסוכנות כמו עישון סיגריות נאסרו על ידי פוסקים רבים, כמו גם הרב חיים דוד הלוי והן מאוד לא מומלצות ע"י האחרים. עישון סיגריות, מביא חולי ואף מוות לגורמי צד שלישי שנחשפים לעישון פסיבי.

לכן כשכיבוד הורים יכול לפגוע בזולת או בהורים עצמם כיבוד הורים יכול להיחשב לסיוע לדבר עברה ואין לבצעו.

בסרטו המובא ניתן לחדד את המצווה של כיבוד הורים בפן נוסף. לא רק ביצוע המצווה הוא בערך עליון. ישנה חשיבות עליונה לאופן בו מבוצעת המצווה. יש לבצע את מצוות כיבוד הורים מבלי לפגוע בהורה בדרך אחרת. חשובה דרך ארץ.

אמונה היא לעשות את הצעד הראשון גם כשאינך רואה את התמונה כולה.

- מרטין לותר קינג

אני חושב שבמצוות כיבוד הורים יש הרבה מהמשפט הזה. כשאנחנו ילדים ולא מבינים בכלום אנחנו באמונה שלמה הולכים אחרי הורינו. עושים את מה שהם אומרים לנו, סופגים את החינוך שלהם וכמובן להתייחסות לנושאינו- את הדת מצוותיה וערכיה. התמונה כולה מתבהרת לנו בגילאים מאוחרים יותר - כשההסתכלות על הכל מפרספקטיבה של זמן נותנת לנו את האפשרות להסתכל על הדברים שעיצבו אותנו. אפשר לראות את זה בשיר "אבא" המוזכר לעיל. לפעמים כדי ליצור משהו אתה צריך להאמין במי שאתה הולך בעקבותיו - יש אנשים שרואים רחוק יותר- בעלי הניסיון.