(כב) וְכִֽי־יִנָּצ֣וּ אֲנָשִׁ֗ים וְנָ֨גְפ֜וּ אִשָּׁ֤ה הָרָה֙ וְיָצְא֣וּ יְלָדֶ֔יהָ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה אָס֑וֹן עָנ֣וֹשׁ יֵעָנֵ֗שׁ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָשִׁ֤ית עָלָיו֙ בַּ֣עַל הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֖ן בִּפְלִלִֽים׃ (כג) וְאִם־אָס֖וֹן יִהְיֶ֑ה וְנָתַתָּ֥ה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ׃ (כד) עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל׃ (כה) כְּוִיָּה֙ תַּ֣חַת כְּוִיָּ֔ה פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע חַבּוּרָ֕ה תַּ֖חַת חַבּוּרָֽה׃ (ס)
(22) When men fight, and one of them pushes a pregnant woman and a miscarriage results, but no other damage ensues, the one responsible shall be fined according as the woman’s husband may exact from him, the payment to be based on reckoning. (23) But if other damage ensues, the penalty shall be life for life, (24) eye for eye, tooth for tooth, hand for hand, foot for foot, (25) burn for burn, wound for wound, bruise for bruise.
(א) עין תחת עין. קבלת רז"ל בזה דמי עין ולא עין ממש, והראיה מה שהזכיר למעלה רק שבתו יתן ורפא ירפא ואם נעשה באיש אשר יכה את רעהו כאשר עשה בו מה ישלם אחרי כן והוא גם הוא צריך שבת ורפוי, ועוד כי זה שהוציא עין חברו אילו עשינו לו כן והוציאנו את עינו לא כל הטבעים שוים ואולי השני יומת בהוצאת עינו מפני שטבעו רך מן הראשון והתורה אמרה עין תחת עין ולא עין ונפש תחת עין וא"כ אין בזה השואת היושר והמשפט לכל טבעי בני אדם זולתי בדמים, ועוד הכתוב שאמר ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו אי אפשר שיתקיים הכתוב הזה אלא כפי קבלת רז"ל בדמים ולא נטילת אבר ממש לפי שאי אפשר לאדם לעשות חבורה כאותה שעשה לו חברו באורך וברוחב ובעומק ולא יתכן לו לצמצם, ואם יעשה פחות או יותר לא קיים כאשר עשה כן יעשה לו, אלא מכאן שאינו ממש אלא דמים כדמי מה שעשה לא פחות ולא יותר. (ב) ויש לשאול היאך נקיים הכתוב כאשר עשה כן יעשה לו אם לא בעשיית חבורה ממש שהרי הוא חבורה עשה ואם זה שעשה חבורה הוא חייב לשלם דמים היאך יתקיים כאשר עשה כן יעשה לו. (ג) ויש לומר כי פירוש כאשר עשה כן יעשה לו כאשר הרע כן ירעו לו, והראיה מדברי שמשון שאמר (שופטים ט״ו:י״א) כאשר עשו לי כן עשיתי להם והלא הם גזלו את אשתו והוא שרף את תבואתם והרי מעשה שלהם לא היה כמעשה שלו אלא ודאי כיון שהרעו זה לזה כאלו השתלמו הגמול. וכן מצינו בדברי הנביא שמתנבא על עשו (עובדיה) כאשר עשית יעשה לך גמולך ישוב בראשך, כי כאשר שתיתם על הר קדשי, והא למדת מן הדעת ומן הכתוב ומדברי חכמים שאין פירוש עין תחת עין ממש אלא דמים, כן כתב רבינו חננאל ז"ל. (ד) והנה הכתוב הזכיר ז' דברים, עין, שן, יד, רגל, כויה, פצע, חבורה, שיש בכל אחד דבר שאינו בחבירו ואי אפשר שנלמוד האחד משאר, עין נברא עמו אבל שן לא נברא עמו ואינו מן המנין של רמ"ח אברים שיש באדם כי כל אבר ואבר מרמ"ח אברים יש לו בשר וגידין ועצמות ולפיכך לא היינו יכולים ללמוד שן מעין שאין השן מכלל האברים אלא שהוא מכלי הטחינה וכן בכולן.
....The verse mentions injury of seven different kinds: 1) eye; 2) tooth; 3) hand; 4) foot; 5) burn wounds; 6) פצע, an “injury.” 7) חבורה, “a bruise.” Each of this injuries contains at least one element not contained in all the other six, thus making it impossible to omit any of these seven examples. An eye is something we have from birth; teeth we are not borne with; their loss might be considered as less serious. Teeth are also not included in the 248 organs which make up man as a healthy specimen. All the 248 organs are covered with tissue and flesh whereas the teeth appear in our mouth completely exposed. The function of the teeth is not to help man survive as a viable human being, but they are merely a tool to break down the food we eat. Just as we could not have assumed that the legislation contained in our verse applies to teeth unless the Torah had made a point of writing it, so the loss of none of the seven examples cited by the Torah would have been presumed to be a cause for the freeing of a slave forthwith.
(מז) (מז) אָמַר הֶחָבֵר: וַהֲלֹא נֶאֱמַר בּוֹ אַחַר כֵּן: 'וּמַכֵּה נֶפֶשׁ־בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ', הֲלֹא זֶה הַכֹּפֶר, וַהֲלֹא לֹא הָיָה אוֹמֵר: מִי שֶׁהִכָּה סוּסְךָ – הַכֵּה סוּסוֹ, אֲבָל אוֹמֵר: קַח סוּסוֹ, כִּי אֵין לְךָ תּוֹעֶלֶת בְּהַכּוֹת סוּסוֹ, וְכֵן מִי שֶׁכָּרַת יָדְךָ אֵין אוֹמְרִים לְךָ: קַח יָדוֹ, כִּי אֵין לְךָ תוֹעֶלֶת בִּכְרֹת אֶת יָדוֹ. כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהָיָה נִכְנָס בַּדִּינִין הָאֵלֶּה מַה שֶּׁסּוֹתֵר אוֹתוֹ הַשֵּׂכֶל, מִ'פֶּצַע תַּחַת פָּצַע' וְ'חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה', אֵיךְ נוּכַל לְשַׁעֵר זֶה, שֶׁמָּא יָמוּת אֶחָד מֵהֶם מִפֶּצַע וְלֹא יָמוּת הָאַחֵר מִכְּמוֹתוֹ, וְאֵיךְ נוּכַל לְשַׁעֵר כְּמוֹתוֹ, וְאֵיךְ נִקַּח עֵין מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא עַיִן אַחַת כֹּפֶר עֵין מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי עֵינַיִם, וְיִשָּׁאֵר הָאֶחָד סוֹמֵא וְהַשֵּׁנִי בְעַיִן אַחַת, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: 'כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ'. וּמַה צָּרְכִּי לְדַבֵּר עִמְּךָ עַל אֵלֶּה הַחֲלָקִים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִקְדַּמְתִּי לְךָ צֹרֶךְ הַקַּבָּלָה עִם אֲמִתַּת הַמְקֻבָּל מֵהֶם וּגְדֻלָּתָם וְחָכְמָתָם וְהִשְׁתַּדְּלוּתָם.
...The sentence: 'Wound for wound and stripe for stripe' (Exodus 21:25), embodies ideas antagonistic to common sense. How can we determine such a thing? One person may die from a wound, whilst another person may recover from the same. How can we gauge whether it is the same? How can we take away the eye of a one-eyed person in order to do justice to a person with two eyes, when the former would be totally blind, the latter still have one eye?...
(א) הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה דְבָרִים, בְּנֶזֶק, בְּצַעַר, בְּרִפּוּי, בְּשֶׁבֶת, וּבְבֹשֶׁת. בְּנֶזֶק כֵּיצַד. סִמָּא אֶת עֵינוֹ, קָטַע אֶת יָדוֹ, שִׁבֵּר אֶת רַגְלוֹ, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא עֶבֶד נִמְכָּר בַּשּׁוּק וְשָׁמִין כַּמָּה הָיָה יָפֶה וְכַמָּה הוּא יָפֶה. צַעַר, כְּוָאוֹ בְשַׁפּוּד אוֹ בְמַסְמֵר, וַאֲפִלּוּ עַל צִפָּרְנוֹ, מְקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה, אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם כַּיּוֹצֵא בָזֶה רוֹצֶה לִטֹּל לִהְיוֹת מִצְטַעֵר כָּךְ. רִפּוּי, הִכָּהוּ חַיָּב לְרַפְּאֹתוֹ. עָלוּ בוֹ צְמָחִים, אִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה, חַיָּב. שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה, פָּטוּר. חָיְתָה וְנִסְתְּרָה, חָיְתָה וְנִסְתְּרָה, חַיָּב לְרַפְּאֹתוֹ. חָיְתָה כָל צָרְכָּהּ, אֵינוֹ חַיָּב לְרַפְּאֹתוֹ. שֶׁבֶת, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין, שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ דְמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ. בֹּשֶׁת, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ. הַמְבַיֵּשׁ אֶת הֶעָרֹם, הַמְבַיֵּשׁ אֶת הַסּוּמָא, וְהַמְבַיֵּשׁ אֶת הַיָּשֵׁן, חַיָּב. וְיָשֵׁן שֶׁבִּיֵּשׁ, פָּטוּר. נָפַל מִן הַגָּג, וְהִזִּיק וּבִיֵּשׁ, חַיָּב עַל הַנֶּזֶק וּפָטוּר עַל הַבֹּשֶׁת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה) וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו, אֵינוֹ חַיָּב עַל הַבֹּשֶׁת עַד שֶׁיְהֵא מִתְכַּוֵּן:
(1) One who injures his fellow is liable concerning him for five categories [of payment]: damages, pain, healthcare, unemployment, and shame. For damages, how [is this calculated?] One who puts out his eye, cuts off his hand, breaks his leg—we see him as if he were a slave sold in the marketplace, and we evaluate how much he was worth [the injury] and how much he is worth now. Pain? When he burned him with a spit or a nail—even on his fingernail—anything where there is no [permanent] wound, we evaluate how much a similar person would want to pay to be spared this [pain]. Healthcare? When he strikes him, he is liable for his healthcare costs. If swellings arose on him, if they were because of the strike, then he is liable; but if it was not because of the strike, he is exempt. If the swelling healed and then reopened and then healed and reopened, he is liable for his healthcare. If it healed entirely, he is exempt from his healing. Unemployment? We see him as if he were a guard of gourds, since he already gave him the value [for the loss] of his hand or his leg. Shame? All depends on the one who shames and the one who is shamed. One who shames a naked person, a blind person or a sleeping person is liable. If a sleeping person embarrasses, he is exempt. One who falls from the roof and caused damage and shamed, he is liable for damages and exempt for shame, as it is written, "[when two men fight and the wife of one comes out to save her husband,] and she puts out her hand and seizes his genitals (lit. damages his shame) [you shall cut off her hand]" (Deuteronomy 25:11-12). No one is liable for shame unless one intended to cause it.
(א) עין תחת עין כך היה ראוי כפי הדין הגמור שהיא מדה כנגד מדה, ובאה הקבלה שישלם ממון (קמא פרק החובל) מפני חסרון השערתנו, פן נסכל ונוסיף על המדה לאשמה בה:
(1) עין תחת עין; this is what ought to be the judgment against the offender, if we were to apply the principle of the punishment fitting the crime in all its severity. However, according to tradition only financial compensation is exacted as we cannot accurately measure how to apply the principle of “an eye for an eye” literally.
(א) כויה תחת כויה. מִכְוַת אֵשׁ; וְעַד עַכְשָׁו דִּבֵּר בְּחַבָּלָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פְּחַת דָּמִים, וְעַכְשָׁיו בְּשֶׁאֵין בָּהּ פְּחַת דָּמִים אֶלָּא צַעַר, כְּגוֹן כְּוָאוֹ בִשְׁפוּד עַל צִפָּרְנָיו, אוֹמְדִים כַּמָּה אָדָם כַּיּוֹצֵא בָזֶה רוֹצֶה לִטֹּל לִהְיוֹת מִצְטַעֵר כָּךְ (בבא קמא פ"ג):
(1) כויה תחת כויה BURNING FOR BURNING — כויה is a burn produced by fire. Up to here (i .e. v. 24) Scripture has spoken of a bodily injury that is attended by a decrease of the market-value of the person injured; here, however, it speaks of a case in which there is no decrease of value but pain alone: if, for instance, a man burns another on his nails with a hot spit, we estimate how much a person like him (the injured) would be willing to accept for undergoing a pain like this, and such an amount the other has to pay as indemnity (Bava Kamma 84b).
(ב) פצע. הִיא מַכָּה הַמּוֹצִיאָה דָם, שֶׁפָּצַע אֶת בְּשָׂרוֹ, נבר"ורא בְּלַעַז; הַכֹּל לְפִי מַה שֶּׁהוּא – אִם יֵשׁ בּוֹ פְּחַת דָּמִים, נוֹתֵן נֶזֶק, וְאִם נָפַל לְמִשְׁכָּב, נוֹתֵן שֶׁבֶת וְרִפּוּי וּבֹשֶׁת וְצַעַר; וּמִקְרָא זֶה יָתֵר הוּא, וּבְהַחוֹבֵל דְּרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ לְחַיֵּב עַל הַצַּעַר אֲפִלּוּ בִמְקוֹם נֶזֶק – שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנּוֹתֵן לוֹ דְּמֵי יָדוֹ, אֵין פּוֹטְרִים אוֹתוֹ מִן הַצַּעַר, לוֹמַר, הוֹאִיל וְקָנָה יָדוֹ יֵשׁ עָלָיו לְחָתְכָהּ בְּכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, אֶלָּא אוֹמְרִים, יֵשׁ לוֹ לְחָתְכָהּ בְּסַם, שֶׁאֵינוֹ מִצְטַעֵר כָּל כָּךְ, וְזֶה חֲתָכָהּ בְּבַרְזֶל וְצִעֲרוֹ:
(2) פצע is an injury which draws blood — the accused having crushed the other’s flesh... In such a case it all depends upon what happens: if any decrease in his market-value is caused the other pays him an indemnity (נזק); if he is confined to his bed, he has to pay for loss of time, for medical treatment, for the shame he feels at being somewhat disfigured and for the pain he has been made to suffer. This passage, (פצע תחת פצע), is apparently redundant, but our Rabbis explained in the chapter beginning with the word החובל (Bava Kamma 85b) that Scripture intends by this statement to make one liable to pay for pain inflicted even in a case when one has already paid damages (נזק) for decrease in one’s value — that although he has paid him the value of his hand, we do not exempt him from paying also for pain inflicted, arguing thus: Since he has, so to say, purchased his hand by paying its value, he was entitled to cut if off by whatever means he pleases; but we say that he ought to have removed it by means of a poisonous drug when he would not have suffered so much pain. He, however, cut if off by means of an iron instrument and caused him great pain; therefore he is bound to pay for pain inflicted also.
Rabbi Avraham Yoel Abelson, Knesset Chakhmei Yisrael (translated)
If the holy Torah had written a sentence like “One who blinds another person must pay money as a punishment,” cruelty would have increased. Powerful, wealthy people would have blinded the poor with impunity, happily paying the damages from their deep pockets. After all, why would [the super-rich, the one percent] care about paying the shekels instructed by a judge? And anyone who provoked the ire of such a powerful person would have ended up disabled.
The holy Torah was concerned about this, so it presented a sentence that would apply across the board to both rich and poor: “If someone blinds another person and the like, what he did will be done to him!” Now everyone who is poor and downtrodden could be assured of keeping his body intact. After all, a rich person has lots of money, but not lots of eyes and arms. He will be afraid of hurting anyone, because if he casually disables some poor child, he too might end up disabled for life. The Torah doesn’t distinguish between the super-rich and the super-poor; the law is the same.
Here the Torah made a fence to protect the poor from the powerful and tyrannical. In contrast, if it happens that one person blinds another, whether in a fight or an accident, God gave Moshe the rule in the holy Torah that the person should pay money. With this, the Torah fixed two things: [the Written Torah] set up a fence against the corrupt and powerful, and the Oral Torah made it unlikely that anyone will seek revenge. A beit din can instruct that money must be paid, assuming it is a place where there is no concern that the powerful will get out of hand.
But if it is a place where there is such a concern, then as a fence the Torah law is that the beit din should apply what is written [and do “an eye for an eye” literally]! As Tosafot wrote [regarding a rabbi who had someone’s hand cut off], this is indeed Torah law. [I think that Tosafot’s source is] not an oral tradition, but the written verse of “an eye for an eye.” From here we see that the Written and Oral Torah are one. They cannot exist without each other, like body and soul.