דף זה עוסק בפתיחה לנושא "מידת חסידות". אנחנו נפגשים בו עם המנהג של החסידים להקפיד עם עצמם יותר מאחרים, וקצת מנסים לברר: מהי מידת חסידות? על מה צריך להקפיד מי שרוצה להיות חסיד?
ברקע הדברים נאמר שזו התנהגות של "יושר" כלפי החֶבְרָה, שנראה שבלתי אפשרי לדרוש אותה מכל אדם, אלא רק ממי שבוחר להיות חסיד. משהו מזה ראינו ב-"הסבלים ששברו חבית", כאשר רב אומר לרבה בר בר חנן, שאם ברצונו להיות בין הצדיקים, עליו להתנהג בהתחשבות רבה בסבלים, אפילו במחיר הפסד שנגרם לו.
1. משנה -
[...] המצניע את הקוץ ואת הזכוכית,
והגודר את גדרו בקוצים,
וגדר שנפל לרשות הרבים
והוזקו בהן אחרים - חייב בנזקן.
2. תנו רבנן:
חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן
ומעמיקים להן ג' טפחים כדי שלא יעכב המחרשה.
3. רב ששת שדי להו בנורא,
רבא שדי להו בדגלת.
4. אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דנזיקין;
5. רבא אמר מילי דאבות;
6. ואמרי לה מילי דברכות.
בעמ' 80 בחוברת, בשוליים, מופיע סיפור יפה ממסכת בבא קמא דף נ', עמ' ב'. סיפור זה ממחיש את חשיבותהּ של רשות הרבים.
קראו אותו בזהירות, ותבינו את החוכמה שבו:
תנו רבנן: לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים.
מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים, ומצאו חסיד אחד.
אמר לו: ריקה, מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך?
לגלג עליו.
לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותה רשות הרבים ונכשל באותן אבנים.
אמר: יפה אמר לי אותו חסיד "מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך".