העדפה בירושה - שיעור וחזרה

בדף זה נלמד את הסוגיה הראשונה מהפרק הרביעי והאחרון: "אין רוח חכמים נוחה הימנו". נלמד על הדרך שבה חכמים התמודדו עם הקשיים שהתעוררו בגלל חוקי הירושה שבתורה, ועל השיטה שהם פיתחו: נתינת הרכוש במתנה.

כשמתוך זה מגיעים למצבים בעייתיים, חכמים לא יכולים לאסור את מה שבעצמם יצרו, והם רק יכולים להביע את מורת רוחם, וזהו "אין רוח חכמים נוחה הימנו", אבל לאט לאט...
קודם כל נראה מהם חוקי ההורשה שבתורה:

ראשית, נכיר את החוק שלפיו הבן הבכור יורש כָּפוּל, פִּי שניים מאחיו:

דברים כ״א:ט״ו-י״ז

(טו) כִּֽי־תִהְיֶ֨יןָ לְאִ֜ישׁ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֗ים הָאַחַ֤ת אֲהוּבָה֙ וְהָאַחַ֣ת שְׂנוּאָ֔ה, וְיָֽלְדוּ־ל֣וֹ בָנִ֔ים הָאֲהוּבָ֖ה וְהַשְּׂנוּאָ֑ה, וְהָיָ֛ה הַבֵּ֥ן הַבְּכ֖וֹר לַשְּׂנִיאָֽה׃ (טז)

וְהָיָ֗ה בְּיוֹם֙ הַנְחִיל֣וֹ אֶת־בָּנָ֔יו אֵ֥ת אֲשֶׁר־יִהְיֶ֖ה ל֑וֹ לֹ֣א יוּכַ֗ל לְבַכֵּר֙ אֶת־בֶּן־הָ֣אֲהוּבָ֔ה עַל־פְּנֵ֥י בֶן־הַשְּׂנוּאָ֖ה הַבְּכֹֽר׃

(יז) כִּי֩ אֶת־הַבְּכֹ֨ר בֶּן־הַשְּׂנוּאָ֜ה יַכִּ֗יר לָ֤תֶת לוֹ֙ פִּ֣י שְׁנַ֔יִם בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יִמָּצֵ֖א ל֑וֹ כִּי־הוּא֙ רֵאשִׁ֣ית אֹנ֔וֹ ל֖וֹ מִשְׁפַּ֥ט הַבְּכֹרָֽה׃

Deuteronomy 21:15-17

(15) If a man has two wives, one loved and the other unloved, and both the loved and the unloved have borne him sons, but the first-born is the son of the unloved one— (16) when he wills his property to his sons, he may not treat as first-born the son of the loved one in disregard of the son of the unloved one who is older. (17) Instead, he must accept the first-born, the son of the unloved one, and allot to him a double portion of all he possesses; since he is the first fruit of his vigor, the birthright is his due.

שנית, הנה כמה כללים נוספים שחשוב להכיר:

במקרה שאין בנים - הבנות יורשות

אם אין לא בנים ולא בנות - אחיו של המנוח יורש אותו

אם אין למנוח אחיו - דודו יורש אותו

ואם אין לו דודים (אחים של אביו) - קרובו הקרוב ביותר יורש אותו.

העיקרון החשוב הוא שהנחלה נשארת במשפחה.

קִרְאוּ זאת בתורה:

במדבר כ״ז:ח׳-י״א

(ח) וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר:

אִ֣ישׁ כִּֽי־יָמ֗וּת וּבֵן֙ אֵ֣ין ל֔וֹ - וְהַֽעֲבַרְתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְבִתּֽוֹ׃ (ט)

וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ בַּ֑ת - וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְאֶחָיו׃ (י)

וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ אַחִ֑ים - וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לַאֲחֵ֥י אָבִֽיו׃ (יא)

וְאִם־אֵ֣ין אַחִים֮ לְאָבִיו֒ - וּנְתַתֶּ֣ם אֶת־נַחֲלָת֗וֹ לִשְׁאֵר֞וֹ הַקָּרֹ֥ב אֵלָ֛יו מִמִּשְׁפַּחְתּ֖וֹ וְיָרַ֣שׁ אֹתָ֑הּ וְֽהָ֨יְתָ֜ה לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְחֻקַּ֣ת מִשְׁפָּ֔ט כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה' אֶת־מֹשֶֽׁה׃

Numbers 27:8-11

(8) “Further, speak to the Israelite people as follows: ‘If a man dies without leaving a son, you shall transfer his property to his daughter. (9) If he has no daughter, you shall assign his property to his brothers. (10) If he has no brothers, you shall assign his property to his father’s brothers. (11) If his father had no brothers, you shall assign his property to his nearest relative in his own clan, and he shall inherit it.’ This shall be the law of procedure for the Israelites, in accordance with the LORD’s command to Moses.”

מהיכן למדנו שבנות יורשות אם אין בנים? מהתקדים המפורסם של בנות צלפחד:

במדבר כ״ז:א׳-ז׳

(א) וַתִּקְרַ֜בְנָה בְּנ֣וֹת צְלָפְחָ֗ד בֶּן־חֵ֤פֶר בֶּן־גִּלְעָד֙ בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה לְמִשְׁפְּחֹ֖ת מְנַשֶּׁ֣ה בֶן־יוֹסֵ֑ף. וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת בְּנֹתָ֔יו: מַחְלָ֣ה, נֹעָ֔ה וְחָגְלָ֥ה, וּמִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה׃
(ב) וַֽתַּעֲמֹ֜דְנָה לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה וְלִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֥י הַנְּשִׂיאִ֖ם וְכָל־הָעֵדָ֑ה פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃ (ג) אָבִינוּ֮ מֵ֣ת בַּמִּדְבָּר֒ וְה֨וּא לֹא־הָיָ֜ה בְּת֣וֹךְ הָעֵדָ֗ה הַנּוֹעָדִ֛ים עַל־ה' בַּעֲדַת־קֹ֑רַח כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָ֥יוּ לֽוֹ׃ (ד) לָ֣מָּה יִגָּרַ֤ע שֵׁם־אָבִ֙ינוּ֙ מִתּ֣וֹךְ מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין ל֖וֹ בֵּ֑ן? תְּנָה־לָּ֣נוּ אֲחֻזָּ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֥י אָבִֽינוּ!

(ה) וַיַּקְרֵ֥ב מֹשֶׁ֛ה אֶת־מִשְׁפָּטָ֖ן לִפְנֵ֥י ה'׃

(ו) וַיֹּ֥אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ז) כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלָפְחָד֮ דֹּבְרֹת֒ נָתֹ֨ן תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֣י אֲבִיהֶ֑ם וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבִיהֶ֖ן לָהֶֽן׃

Numbers 27:1-7

(1) The daughters of Zelophehad, of Manassite family—son of Hepher son of Gilead son of Machir son of Manasseh son of Joseph—came forward. The names of the daughters were Mahlah, Noah, Hoglah, Milcah, and Tirzah. (2) They stood before Moses, Eleazar the priest, the chieftains, and the whole assembly, at the entrance of the Tent of Meeting, and they said, (3) “Our father died in the wilderness. He was not one of the faction, Korah’s faction, which banded together against the LORD, but died for his own sin; and he has left no sons. (4) Let not our father’s name be lost to his clan just because he had no son! Give us a holding among our father’s kinsmen!” (5) Moses brought their case before the LORD. (6) And the LORD said to Moses, (7) “The plea of Zelophehad’s daughters is just: you should give them a hereditary holding among their father’s kinsmen; transfer their father’s share to them.

נחלק את המקור ממשנה בבא בתרא לשני חלקים:
החלק הראשון מתחיל בביצור ובחיזוק החוק מהתורה, בדיוק משום שמיד יבוא הסדר הַמַּתָּנָה ולמעשה יבטל או ייתר את חוק הירושה כפי שהוא מופיע בתורה. אז קודם כל מגדירים שאסור לשנות מהחוק מהמקראי, ואחר-כך מסבירים איך אפשר למעשה לעקוף אותו:

משנה בבא בתרא ח׳:ה׳

1. הָאוֹמֵר: "אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי בְּכוֹר לֹא יִטֹּל פִּי שְׁנַיִם",

"אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו"

- לֹא אָמַר כְּלוּם,

[משום] שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה.

2. הַמְחַלֵּק נְכָסָיו לְבָנָיו עַל פִּיו -

רִיבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאֶחָד,

וְהִשְׁוָה לָהֶן אֶת הַבְּכוֹר - דְּבָרָיו קַיָּמִין;

3. וְאִם אָמַר מִשּׁוּם "יְרֻשָּׁה" - לֹא אָמַר כְּלוּם.

4. כָּתַב בֵּין בַּתְּחִילָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף

"מִשּׁוּם מַתָּנָה" - דְּבָרָיו קַיָּמִין.

Mishnah Bava Batra 8:5

(5) One who says, “So-and-so, who is my firstborn, shall not receive a double portion," [or] “So-and-so, my son, shall not inherit with his brothers," has said nothing, for he has stipulated against what is written in the Torah. [If] one apportioned his property to his sons by word of mouth, and [either] increased for one and decreased for another or made the first-born equal to them, his words stand. But if he stated it "as an inheritance," he has said nothing. [However, if] he had written down, whether at the beginning or in the middle or at the end [of the sentence] "as a gift," his words are valid. One who says, “That man So-and-shall inherit from me,” and he has a daughter; or “My daughter shall inherit from me," and he has a son, he has said nothing, for he has stipulated against what is written in the Torah. Rabbi Yohanan ben Baroka says: If he refers to one who is qualified to inherit from him, his words are valid, but if he refers to one who is not qualified to inherit from him, his words his words are not valid.” One who wrote his property off to others and passed over his sons, what he has done is done, but the sages are not pleased with him. Rabban Shimon ben Gamaliel says: If has sons did not behave properly, he should be remembered for good.

פירוש רשב"ם: "דבריו קיימין" - שיש כוח באדם ליתן ממונו במתנה לכל מי שירצה, ואין כאן "מַתְּנֵה על מה שכתוב בתורה", שהרי לא נשאר לו לאחר מיתתו דבר להוריש לבניו בתורת ירושה, שיִטְלוּ הפשוטים בשווה והבכור פי שניים.

החלק השני ממשיך את אותו הקו, שלפיו מתחילים בחוק המקראי, אבל כאן מופיע חידושו של רבי יוחנן בן ברוקה, שאומר שלמעשה אין צורך בהסדר המתנה, כי אם משנים מהחוק המקראי ומורישים למי שהוא "ראוי לירושה", כלומר קרוב משפחה - הדבר אפשרי גם לפי חוקי הירושה, ואין צורך בהסדר מתנה.

דבריו באים לידי ביטוי בשורה 7, שבה אנחנו רואים מקרה שבו אדם בהסדר מתנה נישל את בניו לחלוטין מן הירושה, ונתן במתנה את נכסיו לאדם זר. לפי שיטתו של רבי יוחנן בן ברוקה מקרה כזה לא היה קורה, כי אדם חייב להוריש למי שהוא "ראוי לירושה", כלומר לקרוב משפחה.

משנה בבא בתרא ח׳:ה׳

5. הָאוֹמֵר "אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי" - בִּמְקוֹם שֶׁיֵשׁ בַּת;

"בִּתִּי תִירָשֵׁנִי" - בִּמְקוֹם שֶׁיֶּשׁ בֵּן;

לֹא אָמַר כְּלוּם - [משום] שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה.

6. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר:

אִם אָמַר עַל מִי שֶׁהוּא רָאוּי לְיָרְשׁוֹ - דְּבָרָיו קַיָּמִין.

וְעַל מִי שֶׁאֵין רָאוּי לְיָרְשׁוֹ - אֵין דְּבָרָיו קַיָּמִין.

7. הַכּוֹתֵב אֶת נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִנִּיחַ אֶת בָּנָיו

- מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי,

אֲבָל אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.

8. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

אִם לֹא הָיוּ בָנָיו נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה - זָכוּר לְטוֹב.

Mishnah Bava Batra 8:5

פירוש רשב"ם: "אין רוח חכמים נוחה הימנו" - אין לחכמים נחת רוח ממעשיו, אלא חרון אף גורם להן שכועסין עליו, דקא עקר נחלה דאורייתא.