A. "And the memory of [Purim] shall never cease - for even though all of the holidays are to be nullified in the future, the days of Purim will not be nullified." (Mid. Mish 9:1 on Est. 9:28).
Let us now explain this.
A parable. Two people were given a task: to serve as night watchmen, and to try and recognize all of the people who approached. The first person lit a candle, and held it up towards everyone, and peered into their faces using the light. The second person did not light a candle - so how, then, did they try to recognize others? They worked on strengthening their sense of hearing.
Now, the first person was ultimately better at the task of discerning those who approached, as their power of sight was clearer and more distinct than the one who could only utilize their power of hearing. On the other hand, the actions of the second person were advantageous in a different way, in that they trained themselves and strengthened their skill of listening to the voices of others. The first person did not do this.
Behold, then, that in the morning, when the dawn breaks, and the first person blows out their candle - for "what use is a candle in the middle of the day?" - any advantage they had gained from the use of the candle at night is now extraneous. But the second person, who can certainly see clearly during the daytime, also retains the powers of listening and hearing that they developed during the night: these powers have been eternally acquired in this person's soul.
B. Behold, in a Jewish leap year (shana m'uberet), the Megilla is read during Adar II. The reason is that we juxtapose the salvation of Purim to the salvation of Egypt.
We must understand the following: the salvation of Egypt has a statement of "I am God" (Anochi - Ex. 20:2): I am the Lord Your God who took you out of Egypt." So too, the salvation of Purim has its own "I am God" (Deut 31:18): "I, God, will keep my Face hidden." This is related to the Talmud's question - "where in the Torah do we find an allusion to Esther? Anochi hasteir asteer (I [God] will hide my Face). This is to say, the Jewish people have two ways of recognizing the Anochi/God: through the salvation of Egypt, and through the salvation of Purim.
Discerning God through the salvation of Egypt is like the person who recognizes others with the help of a light; but discerning God through the salvation of Purim is like the person who uses other senses of their own.
And we can continue to follow this line of thinking. When dawn ultimately breaks, and the sun shines brightly, the "light of the sun shall become seven-fold" (Is. 30:26) - the perception of God's light shall become seven-fold the light of the sun. Because of this, the "lights" that the Jewish people had previously needed will no longer be necessary, and will automatically be nullified.
And therefore, all of the holidays which are remembrances of the Exodus from Egypt: when the future day will come, that a future salvation will become primary and past salvations will be subsidiary, all of these holidays will become absorbed within the light of the future salvation. However, all of this is only true regarding the other holidays, whose core event is the Exodus. But Purim, during which the Jews taught themselves to discern the Anochi from within darkness and hiding - certainly this power/strength will remain in the soul of the Jewish people even after the future dawn will break. All the holidays will be nullified, except for Purim, as the verse states: "its memory will never cease."
C. It seems, then, that there are two types of light. The first is, "God is my light", in general. The second is "Though I sit in darkness, God is my light" (Micah 7:8). The unique illumination of Purim is in discerning the light that sparks even within the depths of darkness. And just as the power which guides a person's steps in the darkness is also beneficial in the light, so too those aspects of insight/penetration which shine from within the un-knowingness of "Until one doesn't know the difference" are of untold value.
Rav Hutner's Sources:
(28) Consequently, these days are recalled and observed in every generation: by every family, every province, and every city. And these days of Purim shall never cease among the Jews, and the memory of them shall never cease among their descendants.
(א) (משלי ט א): "חכמות בנתה ביתה" - זו היא התורה, שקנתה כל העולמות. "חצבה עמודיה שבעה" - שנחצבה משבעה רקיעים וניתנה לבני אדם. ד"א "חכמות בנתה ביתה" - אמר הקב"ה: אם זכה אדם ולמד תורה וחכמה, חשוב לפניי כאילו העמיד כל העולם כולו. "חצבה עמודיה שבעה" - אלו שבעה ארצות, אם זכה אדם ומקיימה נוחל שבעה ארצות, ואם לאו - מתחלק לשבע ארצות. (משלי ט ב): "טבחה טבחה מסכה יינה" - אמר רבי אבהו: זו אסתר המלכה, שבשעה שהגיע צער לישראל בימי מרדכי, מה עשתה? התקינה סעודה לאחשורוש ולהמן הרשע, ושיכרה אותו יין ביותר, והיה הרשע סבור בעצמו שחלקה לו כבוד, והוא לא היה יודע שפרשה לו מצודה, שמתוך ששיכרה אותו יין, קנתה לה אומתה לעולם. "אף ערכה שולחנה" - שערכה לה שולחן בעולם הזה ובעולם הבא, ואי זה - זה שם טוב שקנתה לה בעולם הזה ובעולם הבא, שכל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים אינם בטלים לעולם, שנאמר (אסתר ט כח): "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים". אמר רבי אלעזר: אף יום הכיפורים אינו בטל לעולם, שנאמר (ויקרא טז לד): "והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה". ד"א "אף ערכה שולחנה" - זו התורה, שעורכת שולחן למי שעוסקים בה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר (יחזקאל מא כב): "וידבר אליי זה השולחן אשר לפני ה'". ד"א "אף ערכה שולחנה" - מעשה ברבי עקיבה שהיה חבוש בבית האסורים, ורבי יהושע הגרסי תלמידו היה משמשו, ערב יום טוב נפטר ממנו והלך לביתו, בא אליהו ועמד על פתח ביתו, אמר לו 'שלום עליך רבי!', אמר לו 'שלום עליך רבי ומורי!', אמר לו 'כלום אתה צריך?', אמר לו 'כהן אני, ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורים', מייד הלכו שניהם לבית האסורים ומצאו פתח שער בית האסורים פתוח ושר בית הסוהר ישן, וכל העם שהיו בבית האסורים היו ישנים, והשכיבו את רבי עקיבא על המיטה ויצאו, מייד נטפל אליהו זכור לטוב ונטלו על כתפיו, וכשראה רבי יהושע הגרסי כך, אמר לאליהו 'רבי, הלא אמרת לי אני אליהו כהן, וכהן אסור לטמא במת!', אמר לו 'דייך רבי יהושע בני, חס ושלום, שאין טומאה בצדיקים, ואף לא בתלמידיהם', והיו מוליכין אותו כל הלילה, עד שהגיעו לטרפילון של קסרין, כיוון שהגיעו לשם, עלו שלוש מעלות וירדו ירידות, ונפתח המערה לפניהם, וראו שם כיסא וספסל ושולחן ומנורה, והשכיבו את רבי עקיבא על המיטה ויצאו, וכיוון שיצאו נסתמה המערה, ודלקה הנר על המנורה, וכשראה אליהו כך פתח ואמר 'אשריכם צדיקים, ואשריכם עמלי תורה, ואשריכם יראי אלהים, שגנוז וטמור לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן לעתיד לבוא! אשריך רבי עקיבא שנמצא לך מלון ערב בשעת מיתתך!'. לכך נאמר "אף ערכה שולחנה". ועוד מעשה היה ברבן גמליאל, שהיו הזקנים מסובין אצלו, והיה טבי עבדו עומד ומשמשו. אמר רבי אלעזר בן עזריה: אי לך כנען שחייבת לבנייך, בין הצדיקים ובין הרשעים! בדין הוא שיהא טבי מיסב ואני משמשו. אמר רבי ישמעאל: מצינו גדול מזה, אברהם גדול העולם ששימש את הכנענים. אמר רבי טרפון: מצינו גדול מזה: כהן גדול משמש את ישראל ביום הכיפורים. אמר להם רבן גמליאל: הנחתם כבודו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ואתם עוסקים בכבודו של בשר ודם?! הקב"ה ברא עולמו, משיב הרוחות, מזריח את החמה, מוריד הגשמים, מפריח טללים, מגדל צמחים, ועורך שולחן לכל אחד ואחד, דכתיב (תהלים כג ה): "תערוך לפניי שולחן", וכל כך למה - בזכותה של תורה, לפיכך נתנבא שלמה ואמר "אף ערכה שולחנה". אמר רבי נחמיה: בוא וראה כמה גדול כבוד תורה, לא די להם לחכמים שהיא עורכת להם שולחן, אלא שמוספת להם חכמה על חכמתם, הה"ד (משלי ט ט): "תן לחכם - ויחכם עוד, הודע לצדיק - ויוסף לקח". אם ראית תלמיד חכם שחביבים עליו דברי תורה, תן לו חכמה ויחכם עוד. "הודע לצדיק ויוסף לקח" - שמתוך שהוא משחית נפשו לשמוע דברי תורה, אף היא מוספת לו יראה:
Wisdom prepared her meat, she mingled her wine (Proverbs 9:2): Rabbi Abahu said, "This is Esther the Queen, as at the time that trouble came to Israel in the days of Mordekhai, what did she do? She set up a meal for Achashverosh and Haman the evildoer and she got him very drunk with wine, and the evildoer thought to himself that she was granting him honor and he did not know that she opened a trap for him - from that which she got him drunk with wine, she acquired her people forever; she even prepared her table that she set herself up a table in this world and in the world to come. And what is that? That is the good name that she acquired in this world and in the world to come; since all of the holidays are to be nullified in the future but the days of Purim will not be nullified, as it is stated (Esther 9:28), 'And these days of Purim will not be rescinded from the Jews.'"
Rav Yosef objects to this: If there is a concern that a blind person cannot distinguish between different people, then how is a blind person permitted to have sexual relations with their partner? How do they know that the other is in fact their partner? Similarly, how are all people permitted to have sexual relations with their partners at night? If it is dark, they cannot see them. Rather, you must say that they are permitted through voice recognition [teviut eina dekala]. They can recognize each other based on their voices. Here too, with regard to a blind person, he can recognize the giver and receiver of the bill of divorce through voice recognition.
Rabbi Shimon ben Pazi raises a contradiction between two verses. It is written: “And God made the two great lights” (Genesis 1:16), and it is also written in the same verse: “The greater light to rule the day, and the lesser light to rule the night,” indicating that only one was great. Rabbi Shimon ben Pazi explains: When God first created the sun and the moon, they were equally bright. Then, the moon said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, is it possible for two kings to serve with one crown? One of us must be subservient to the other. God therefore said to her, i.e., the moon: If so, go and diminish yourself. She said before Him: Master of the Universe, since I said a correct observation before You, must I diminish myself? God said to her: As compensation, go and rule both during the day along with the sun and during the night. She said to Him: What is the greatness of shining alongside the sun? What use is a candle in the middle of the day? ...
Rabbi Tavi said: The reason for the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel is that juxtaposing the celebration of one redemption, Purim, to the celebration of another redemption, Passover, is preferable.
אָֽנֹכִ֖י֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃
I the LORD am your God who brought you out of the land of Egypt, the house of bondage:
(יח) וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עַ֥ל כָּל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כִּ֣י פָנָ֔ה אֶל־אֱלֹהִ֖ים אֲחֵרִֽים׃
...I will keep My Face hidden on that day, because of all the evil they have done in turning to other gods.
They also asked Rav Mattana: From where in the Torah can one find an allusion to the events involving Esther? He replied to them that the verse states: “Then My anger shall be kindled against them on that day, and I will forsake them, and I will hide My face from them, and they shall be devoured, and many evils and troubles shall come upon them; so that they will say in that day: Have not these evils come upon us because our God is not among us? And I will hide [haster astir] My face on that day for all the evil which they shall have wrought, in that they are turned to other gods” (Deuteronomy 31:17–18).
And the light of the moon shall become like the light of the sun, and the light of the sun shall become sevenfold, like the light of the seven days, when the LORD binds up God's people’s wounds and heals the injuries it has suffered.