Save "פרשת בא תש"ז - פסח"
פרשת בא תש"ז - פסח
א. שתי פרשיות פרקנו
השוה שתי פרשיות פרקנו: (1) א'-כ'; (2) כ"א-כ"ח. כיצד מתייחסות שתי הפרשיות זו לזו?
ב. "משכו וקחו"
"מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם"
Then Moses called for all the elders of Israel, and said unto them: ‘Draw out, and take you lambs according to your families, and kill the passover lamb.
"משכו וקחו" – "משכו" מי שיש לו, "וקחו" מי שאין לו.
וקחו OR TAKE, and he who has no sheep let him purchase one in the market (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:21:2).
ר' יוסי הגלילי אומר: משכו ידיכם מעבודה זרה והידבקו במצוות.
והיה לכם למשמרת AND IT SHALL BE IN YOUR KEEPING (or watching) — This expresses the idea of examining, and the text therefore implies that it requires examination against any blemish during the four days before slaughter (Pesachim 96a). And why did He order that it should be taken from the flock four days before its slaughter, something which He did not command in respect to the paschal-lamb that was offered by succeeding generations? Rabbi Mathia, the son of Cheresh, said, in answer: Behold, it (Scripture) says, (Ezekiel 16:8) “And I passed over thee (an allusion to God’s passing over the Israelites in Egypt) and looked upon thee, and behold, thy time was the time of love” — there had arrived the time to fulfil the oath which I had sworn to Abraham to redeem his children. They, however, possessed no divine commands in which to engage in order that they should merit to be redeemed — as it is said (Ezekiel 16:7) “thou wast naked and bare” (i. e. bare of all merit earned through the fulfilment of God’s commands). He therefore gave them two commands, relating respectively to the blood of the paschal-lamb and the blood of the circumcision — for that night they circumcised themselves, as it is said (Ezekiel 16:6) “[When I passed over thee] I saw thee wallowing in thy bloods (בְּדָמַיִךְ is plural)” i. e. in two kinds of blood. Further it states, (Zechariah 9:11) “As for thee, also, because of the blood of the covenant I released thy prisoners out of the pit wherin there is no water”. And yet another reply to this question is, that because they were sunk in idolatry and had no merit gained by the practice of a divine command, He said unto them, (v. 21) משכו “Draw” — withdraw your hands from idols; וקחו לכם צאן “and take unto yourselves a lamb” to fulfil a divine command (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:2:1).
ד"ה משכו: מי שיש לו צאן ימשוך משלו.
משכו DRAW OUT — He who has sheep let him draw one out from his own,
ד"ה וקחו: מי שאין לו יקח מן השוק.
וקחו OR TAKE, and he who has no sheep let him purchase one in the market (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:21:2).
ד"ה ויקרא משה לכל זקני ישראל: ... ויתכן שאמר "משכו", בעבור היות צאנם רחוק מאוד מהם בארץ גושן, "כי תועבת מצרים כל רועה צאן" (בראשית מ"ו ל"ד). ואמר "וקחו לכם", קחו אותם למשפחותיכם, איש שה לבית אבות שה לבית, ושחטו הפסח בין הערבים, ככל המפורש למעלה במצוה...
1. מה הקושי?
**
2. מה הנימוק החיצוני והפנימי שהמריץ את ר' יוסי הגלילי לדרוש מה שדרש? העזר בגיליון ויקרא תש"ו שאלה א'.
3. כיצד יש לבאר וא"ו של "וקחו" לפי פירוש רש"י?
4. היכן נמצא וא"ו בהוראה זו שנית בפרקנו?
ג. בטעם נתינת הדם על הפתח
"וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת"
And ye shall take a bunch of hyssop, and dip it in the blood that is in the basin, and strike the lintel and the two side-posts with the blood that is in the basin; and none of you shall go out of the door of his house until the morning.
"...וְרָאָה אֶת הַדָּם"
For the LORD will pass through to smite the Egyptians; and when He seeth the blood upon the lintel, and on the two side-posts, the LORD will pass over the door, and will not suffer the destroyer to come in unto your houses to smite you.
"...וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת"
And the blood shall be to you for a token upon the houses where ye are; and when I see the blood, I will pass over you, and there shall no plague be upon you to destroy you, when I smite the land of Egypt.
עקדת יצחק:
היה מפורסם כי הנוגע בכבש או עז כנוגע בבבת עינם של אלוהיהם של מצרים. ועתה יראו ויכירו המצרים, איך התהפך הדבר כמו רגע, עד שעם בזוי ושסוי תחת עבודת עבדים ירימו יד בעדר אשר בחרו להם מצרים לאלוהים ולוקח איש שיו, ובכרעי מטתו יאסור אותו לעיניהם (כלים י"ט משנה ב') שלושת ימים, ואין לאל ידם להציל, יומו יבוא ושחט אותו לפניו בעוד השמש בצהרים, וקול דמיו צועקים על כל דלת ועל כל מזוזה... ונאכל גלוי לכל כדמותו וצלמו, ראשו על כרעיו ועל קרבו; ובדרך ארעי וביזיון יכרו עליו לאכול את כל בשרו... עד אור הבוקר, והנותר שרוף ישרף, והכלבים עזי הנפש (=המצרים) לא יוכלו לנבוח; וכדי בזיון וקצף בעיני ההמון המצרי; ואף כי חכמי חוזיהם המעמיקים בחכמתם, הרואים בכוכבים את צורת הטלה למזל למו, החושבים אותו ראשון למלכות ושהוא ("מזל טלה") הנותן להם כוח לעשות את החיל ההוא, הנה הם המכירים ומרגישים את כל מפלתו, בעשור לחודש הזה ראשית ממלכתו – עודנו בבחרותו ושליש זמנו – ואחר כך שחיטתו ואכילתו ביום הארבעה עשר, שהוא תכלית גבורתו על ידי המאור הגדול העומד איתו במחיצתו.
...באמת היו בישראל דברים מונעים הגאולה, כמו שאמרו רבותינו, שהיו עובדי אלילים במצרים, והיה רצונו יתברך לטהרם, וציוה עליהם קרבן פסח, ובזה יורו כי שבו מדרכם הרעה בשחיטת האלוה עצמו אשר היו עובדים אותו; והנה אות האהבה השלמה הוא לבלי יכנס בלב האוהב שום פחד ודאגה מאיזו סכנה למלא רצון הנאהב, אבל ישים נפשו בכפו ויסתכן לבלי הימנע מעשות רצונו, לכן ציוה ה' שיעשו ג' פעולות ובזביחות האלוה של המצרים לעיניהם בפרסום גדול ולא ישיתו לב על הסכנה העצומה, שיחרה אף המצרים, ויקומו עליהם להשמידם, כמאמר משה (ח' כ"ב), עם כל זה לא ימנעו מלמלא המצוה בשווקים וברחובות, עד הביאם אותו לביתם בקולי קולות, ולא ייראו מן המצרים, יתר על כן – ישחטו הפסח בכנופיה ובעסק גדול משפחות משפחות בפרסום, ולא יפחדו משונאיהם, ולא די בזה, ועוד אחר כך בעת אכלם יפרסמוהו לדאבון נפש המצרים, בתתם מדמו על משקופי הבתים והמזוזות לעיני כל עובר, וידעו המצרים כי עתה יאכלו את יראתם, הלוא ירצו לבוא עליהם בחרבות וברמחים ולנקום בתוך בני ישראל, הנה בכל זאת יעשו רצון קונם, ולא יהיה מורך בלבבם, ובזה אות נפלא על שלימות התשובה והידבקם בו יתברך, והיותם כופרים בעבודה זרה, וזהו "והיה הדם לכם לאות" – לכם, על טוב כוונתכם ויושר אמיתת לבבכם על אלוקיכם...
רש"ר הירש:
היסודות שהבורא כונן עליהם את עמו הם לא האישים הפרטיים... כי אם בתי ישראל – המשפחות – בם בחר לנחלה לו. רק בתוך "הבית" פנימה יגיע היחיד לשלמות. ולכן על דם הקרבן להינתן על המשקוף והמזוזה, ובקרבם ייאכל קרבן הפסח. המשקוף והמזוזות הם המסמלים את הבתים. מושג "הבית" כולל שני יסודות: ההסתגרות הסוציאלית כלפי החברה האנושית מעבר מזה; וההסתגרות הגופנית כלפי כוחות הטבע מעבר מזה. הראשונה: החומות; השניה: הגג. את המחיצה המפרידה הסוציאלית מסמלות המזוזות, את המחסה הטבעי – המשקוף (מה שמשקיף מגבוה); העבד המשתחרר משעבוד מצרים, בן המשפחה, זוכה למזוזות ולמשקוף: חסות והגנה על ידי הבורא יתברך נגד התקפות כוחות האדם והטבע, אחרי שהתמסר בכל מהותו לעבודת הבורא. סמל כזה אפשר למצוא בדם על המזוזות והמשקוף. שקר החומות לתשועה נגד האויב, והגג לא ימלט את האדם מפגעי כוחות הטבע – הבורא יתברך הוא השומר בתוך החומות ותחת הגג את המתמסרים לעבודתו...
1. מה התמיהה במצווה זו שאותה רצו לתרץ?
2. מה ההבדל העקרוני בין שלושת הנ"ל בטעם מצוות נתינת הדם על המשקוף ועל המזוזות?