שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן י
הנה בדבר הילדים שנולדו שלפי הטבע חיים זמן קצר כשנתים ושלש ומתים הנקרא טיי - סאכס והם נולדים מאב ואם ששניהם יש להם סבה זו שאף שאין זה חסרון להם בעצמם אירע שנולדין מזה ילדים כאלו, ואם יש זה רק לאחד מהם לא אירע זה, ויש לידע זה מבדיקה בהדם של האיש והאשה, אשר אז כשידע הבחור או הבתולה שיש להם חסרון זה יראה ליקח לאשה בתולה כזו שאין בה חסרון זה, והבתולה שיש בה חסרון זה תראה להנשא לבחור שאין בו חסרון זה, ורוצים לידע דעתי העניה אם מן הראוי להבחור או להבתולה להשתדל לידע זה, ואם טוב לידע בזה אם לעשות בדיקה זו בקטנותם או רק כשיגיע זמנם להנשא, ואם לעשות זה באופן פרסום או בצנעא, עיינתי בזה וזהו הנראה לע"ד כי אף שהוא מיעוט קטן ילדים נולדים כאלו ושייך לומר על זה הקרא דתמים תהיה עם ה' אלקיך וכפרש"י בחומש שם שכתב התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, מ"מ כיון שעתה נעשה זה באופן קל לבדוק יש לדון שאם אינו בודק את עצמו הוא כסגירת העינים לראות מה שאפשר לראות, ומכיון שאם ח"ו אירע דבר כזה הוא להורי הילד צער גדול מאד מן הראוי למי שצריך לישא אשה לבדוק את עצמו. ולכן טוב לפרסם הדבר ע"י עתונים ואופנים שידעו העולם שאיכא בדיקה כזו.
(א) מצאוהו חי
אפי' א"א שיחיה רק חיי שעה, חיישינן לחיי שעה [שכ"ט]. [מיהו אם יש קולא אם לא ניחוש לחיי שעה, כגון אדם שכשלא יתרפא ודאי ימות, ורוצה להתרפאות מעכו"ם שחשוד להמיתו מיד. או ע"י אפעראציאן, לא חיישינן לחיי שעה [תוס' ע"ז דכ"ז י"ב]:
תפארת ישראל - בועז מסכת יומא פרק ח אות ג
(ג) ומזה נ"ל היתר לעשות אינאקולאטיאן של פאקקען, אף שא' מאלף מת ע"י האינאקולאטיאן עכ"פ שאם יתהוו בו הפאקקען הטבעיים הסכנה קרובה יותר, ולכן רשאי להכניס א"ע בסכנה רחוקה כדי להציל א"ע מסכנה קרובה. וראיה ברורה לדברי ממ"ש רב"י בטור ח"מ סוף סי' תכ"ו בשם הירושלמי דחייב אדם להכניס א"ע בספק סכנה כדי להציל חבירו מודאי סכנה, והרי ברואה חבירו טובע בנהר אינו מוחלט ודאי שיטבע אם לא יציל הוא, וכי לא אפשר שינצל ממקום אחר. ואם להציל חבירו יש חיוב להכניס א"ע בספק סכנה, מכ"ש שיהיה רשות בידו להציל את גוף עצמו ע"י הכנסו א"ע לספק סכנה. ואף לרי"ף ורמב"ם וטור שלא הביאו הך ירושלמי י"ל היינו מדס"ל כר' יוסי נדרים ד"פ ע"ב, דחייך קודם לחיי חבירו, אבל להצלת גוף עצמו, אף על גב שאינו חיוב רשאי. דהרי גם לרי"ף ורמב"ם י"ל דאע"ג דאינו חיוב למסור א"ע עבור חבירו עכ"פ רשאי הוא. ו
מה שהביא דבשו"ת רע"א סי' ס' כתב דלא בעי סכנה ממש או ספק סכנה אלא שאיכא כאב וצער סובא ואפשר על צד הריחוק אחת מני אלף דיצמח מזה סכנה דאף דאין אנו דנים אותו בכלל סכנה או ספק סכנה מ"מ כיון דאיכא צד אפשרות לבוא קורא בלשון
סכנה וכעי"ז ברש"י שבת ס"ה ע"א שפירש דשעת הדחק היינו שעת סכנה ע"כ גם התוס' פירשו כן עיי"ש ובדף כ"א ע"ב ומה שהעיר דמ"ט קורא לסכנה שעת הדחק עיין במג"א סי' רע"ט סק"א ובמחה"ש שיש בזה נ"מ לדינא עיי"ש עכ"פ תזינן שם דאם אין רגילים כל כך לחפש בבתים אין זה חשיב ממש כסכנה ולענין עיקר הדבר מה נקרא ספק פקו"נ ומה לא ועד איפה הוא הגבול גם אנכי בעניי הסתפקתי טובא בזה אלא שמצד הסברא נלענ"ד דכל שדרך רוב בני אדם לברוח מזה כבורח מפני הסכנה ה"ז חשיב כספק פקוח נפש וקרינן ביה בכה"ג וחי בהם ולא שימות בהם אבל אם אין רוב בני אדם נבהלים ומפחדים מזה אין זה חשיב סכנה קצת דוגמא לכך הרכבת זריקת אבעבועות לילדים אע"ג דמצד הדין אפשר שצריכים באמת להזדרז ולעשותו בהקדם האפשרי אם הרופא אומר שכבר הגיע הזמן לעשותו אך אעפ"כ אין רגילין כלל לעשותן בבהילות ובזריזות ולפיכך אף אם באמת יש בזה קצת סכנה הו"ל כמ"ש חז"ל והאידנא שומר פתאים ד' וחלילה לחלל שבת עבור כך משא"כ אם אחד נמצא במקום כזה שיודע ברור שאם לא ירכיב עכשיו את האבעבועות בשבת יצטרך לחכות ד' או ה' שנים כיון דבזמן מרובה כזה ודאי נבהלים ומפחדים לשהות אפשר דשפיר חשיב כפקוח נפש ודוחה שבחד
(ד) ובכגון דא שהמדובר בהצלה מפקו"נ =מפקוח נפש= לית דין צריך בושש שמחוייבים לעשות אפילו נגד רצונו המוחלט של החולה, ולדוגמא אציין לדברי הגאון יעב"ץ ז"ל בספרו מור וקציעה על או"ח סי' שכ"ח (מדי דברו בהיכא שהחולה מבקש לנתחו ניתוח מסוכן מפני שיש לו יסורים קשים ממחלתו) שכותב בהמשכיות דבריו לדבר הפשוט, דעושין כל הצריך לפקוח נפש נגד רצונו של החולה וכל אדם מוזהר על כך משום ולא תעמוד על דם רעך ואין הדבר תלוי בדעתו של החולה ואינו נתון ברשותו לאבד עצמו יעו"ש, ובקטנים שאין להם דעת ישנו בדבר זה להצילו מחליו משום זכין לאדם שלא בפניו, ומצינו שהעלה בכיוצא בזה לענין סידור ניתוח שבר לקטן ע"י הסכמת אביו בספר רשב"ץ (רפאפורט) עמ"ס כתובות בד' ח' מדפי הספר עיין שם.
(ה) וחיוב זה ישנו גם בכל היכא שצריכים להציל חולה ממחלתו, מסוכנת או לא מסוכנת, וישנו בדבר זה גם משום קיום מצות ואהבת לרעך כמוך, וכדמצינו להרמב"ן בתורת האדם שער הסכנה שכותב בכזאת כדיעו"ש, ויעוין בספר שבט יהודה על יו"ד למהר"י עייאש ז"ל סי' של"ו שכותב דענין בקשת הרופא לרפאות הוא דבר מוכרח ויש לו עיקר מן התורה וכמעט שיש חיוב חזק על החולה והקרובים לחזר על הרופא המובהק ולחזר אחר הסממנין המועילין לרפואת אותו חולי ע"ש, וכך העלה גם בספר שו"ת מעשה אברהם (אשכנזי) חיו"ד סי' נ"ה שיש חיוב חזק על החולה והקרובים לחזור אחר הרופא וכו', בדומה ממש למה שהעלה המהר"י עייאש הנז' עיין שם.
(ו) ועד כדי כך היה פשוט הדבר להפוסקים ז"ל שישנו חיוב כזה על כל הסובבים את החולה עד שדנים בהיכא שהוציאו הוצאות עבור כך מבלי לשאול את החולה באם מחויב החולה אח"כ להחזיר להם ההוצאות, בהיות ומחויבים ועומדים על כך ועשו זאת מכח החיוב שחייבים בזה, יעוין בשו"ת הרא"ש כלל פ"ה סי' ב', שו"ת מהרשד"ם חיו"ד סי' ר"ו, ושו"ת צבי תפארת סי' ל"ב, ועוד, ובמ"ש בזה גם בספרי שו"ת צ"א ח"י סי' כ"ט עיין שם ואכמ"ל
אמנם אין כל ספק שסידרת החיסונים שהילד מקבל באופן שגרתי מונעת מחלות ממנו ומהאוכלוסיה אך יש הורים שמפחדים מאיזשהו סיכון שיש בדבר אמר לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שעקב הפחד הזה לא ניתן בהלכה להכריח הורים שילדיהם יקבלו החיסונים אעפ"י שחייבים להמליץ עליהם מאד כדי לשכנעם וה"ה לגבי חיסונים נגד מחלה נגיפית של הכבד או אבעבועות שחורות במקרה הצורך
וכתב הגרש"ז אויערבאך שליט"א אמנם צריכים שיש עליו מצוה ואם הסיכוי להצלה הוא יותר מ "ז צריכים להתחנן ולבקש ממנו להתחזק ולקיים מצוה גדולה של פקוח נפש אך בכל אופן אין להפעיל שום או כפייה ואפילו פסיכולוגי או חברתי כרי תורם וזה בגלל פחדו מהקצת סכנה שבדבר אך אם רק מדובר על צער ואפילו של כאבים אפשר לתייבו לסבול כדי להציל את הזולת אם אין אחרים שיכולים להציל עכ"ד