מהר"ם על ויקרא כ״ו:ח׳
למה שינה הכתוב שבתחילה אמר ורדפו מכם חמשה מאה אם כן לכל אחד לא יגיע לרדוף אלא עשרים ואחר כך אמר ומאה מכם רבבה ירדפו ויגיע לכל אחד לרדוף מאה לכך יש לפרש ומאה מכם מאה פעמים חמשה מכם וקאי רישא דקרא ועתה יהיה החשבון מכוון ושוה לכל אחד עשרים
(ב) משרשי המצוה שרצה השם ברוך הוא להטיל מורא בלב בני אדם בכל עניני הקדש, וכמו שכתבתי בבנין הבית הקדוש וכליו בסדר ויקחו לי תרומה (מצוה צה) במצוה זו, שם תראה על צד הפשט כונתנו בחמר הגדול הראוי לנו לנהג בקדש, ועל כן כדי לקבע בלבנו מוראת ענין הקדש צוה הכתוב לבל נשנה הדברים, אלא מכיון שנתקדשה הבהמה תהיה בקדשתה לעולם, ולא נחשב להפקיעה מקדשתה ולהחליפה בבהמה אחרת, ואם יוציא הדבר מפיו שתהפך מחשבתו וכל מעשהו ותהיינה שתיהן קדש, כי הוא בא במעשיו להפקיע קדשה, ותהיה להפך, שתתפשט יותר ותתפש הכל. והרמב''ם זכרונו לברכה (הל, תמורה פ''ד הי''ג) כתב בטעם מצוה זו, ובמה שנצטוינו להוסיף חמש בפדיון הקדש, שירדה התורה לסוף מחשבת האדם ויצרו רע, שטבעו להרבות קניניו ולחוס על ממונו, ואף על פי שנדר והקדיש, אפשר שיחזור בו וינחם וירצה לפדותו בפחות משויו לפיכך יוסיף חמש. וכמו כן יחליף בהמה שהקדיש בפחותה ממנה, ואם יתן לו רשות להחליף רע בטוב יחליף טוב ברע, ולפיכך סתם הכתוב הדלת בפניו. ועוד האריך בענין זה וכתב, אף על פי שכל חקי התורה גזרות הן, ראוי אתה להתבונן בהן, (על) [וכל] שאתה יכול ליתן בו טעם תן. ויזכר הרב לטובה שסיע ידי עם דבריו במלאכתי זאת.
(2) It is from the roots of the commandment that God, blessed be He, wanted to instill His fear in the hearts of people in all matters of sanctity, and as I wrote in the building of the the holy House and its vessels in the Order of Vayikchu Li Terumah (Sefer HaChinukh 95). In that commandment you will see our intent, from the angle of the simple understanding, about the great stringency that is fitting for us to practice with the holy. And therefore in order to establish the awe of the matter of the holy in our hearts, the verse commanded us that we not change our words. Rather, from when the beast is sanctified, it is in its sanctity forever; and we should not think to remove it from its sanctity and to exchange it with another beast. But if he did [speak] this thing from his mouth, his thought and all of his action is reversed and both of them are holy. As he came with his actions to remove holiness and it shall be the opposite - that it expand more and be attached to all [of them]. And Rambam, may his memory be blessed, wrote (Mishneh Torah, Laws of Substitution 4:13) about the reason for this commandment, and about that which we have been commanded to add a fifth for the redemption of consecrated things, that the Torah went down to the bottom of man's thinking and his evil impulse. As his nature is to multiply his [own] possessions and to be concerned with his money. And even though he vowed and sanctified, it is possible that he will go back on it and regret and want to redeem it for less than its worth. Therefore, he adds a fifth. And likewise he will exchange the beast that he sanctified with one that is less than it. And if permission was given to him to exchange a bad one with a good one, he will exchange a good one with a bad one. And therefore Scripture sealed the door in front of him. And he was further lengthy about this matter and wrote, "And even though all the statutes of the Torah are decrees, you are fitting to examine them (about) and give a reason for [everything] that you can." And the Teacher should be remembered for the good, as he aided me in this [project] of mine.