(א) וַיְדַבֵּר יקוק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי.
אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. כתיב הכא: ״וימלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת״, וכתיב התם: ״ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה״. וכתיב: ״בדעתו תהומות נבקעו״.
Questions on the Parsha Nesivos Sholom, Mima'amakim
Detail, Chronology, Juxtaposition, Purpose
ויתן אל משה וגו'. אין מקדם ומאחר בתורה – מעשה העגל קדם לצווי מלאכת המשכן ימים רבים היה – שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן (תנחומא):
וכן תעשו אתם כדי שאשכון בתוככם, לדבר עמך ולקבל תפלת ועבודת ישראל, לא כמו שהיה הענין קודם העגל כאמרו בכל המקום כו' אבא אליך:
ויקהל משה...ויתכן שהיה זה ביום מחרת רדתו. ואמר לכולם ענין המשכן אשר נצטוה בו מתחלה קודם שבור הלוחות, כי כיון שנתרצה להם הקב''ה ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כענין שצוהו תחלה, כמו שאמר (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ולכן צוה אותם משה עתה בכל מה שנצטוה מתחלה:
It is possible that this occurred on the day following his descent from the mountain, and he told all of them the subject of the Tabernacle which he had been previously commanded, before the breaking of the Tablets. For since the Holy One, blessed be He, became reconciled with them and gave Moses the second Tablets, and also made a new covenant that G-d would go in their midst, He thereby returned to His previous relationship with them, and to the love of their “wedding,” and it was obvious that His Presence would be in their midst just as He had commanded him at first, even as He said, And let them make Me a Sanctuary, that I may dwell amongst them. Therefore Moses now commanded them all that he had been told at first.
(א) כאשר דבר השם עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, וציוה אותם על ידי משה קצת מצוות שהם כמו אבות למצוותיה של תורה,...., והנה הם קדושים ראויים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם. ולכן ציווה תחלה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו, ושם ידבר עם משה ויצווה את בני ישראל. והנה עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר (להלן כה כב): ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת, על כן הקדים הארון והכפורת בכאן כי הוא מוקדם במעלה, .... וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר. וכמו שנאמר שם (לעיל כד טז): וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב (דברים ה כא): הן הראנו ה' אלוהינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה' מלא את המשכן (להלן מ לד)..... והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ..... והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם (עי' להלן פסוק כא): יבין סוד המשכן ובית המקדש, ויוכל להתבונן בו ממה שאמר שלמה בחכמתו בתפלתו בבית המקדש ה' אלוהי ישראל ......
והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים אע"פ שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם שהיה סוד אלוק עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד יקוק מלא אותו תמיד.
לשכני בתוכם .... אבל רבי אברהם אמר (אבן עזרא על שמות כ״ט:מ״ו) כי לא הוצאתי אותם מארץ מצרים רק בעבור כי אשכון בתוכם, וזהו תעבדון את האלקים על ההר הזה (שמות ג׳:י״ב). ויפה פירש: ואם כן יש בענין סוד גדול, כי כפי פשט הדבר השכינה בישראל צורך הדיוט ולא צורך גבוה, אבל הוא כענין שאמר הכתוב ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט ג), ואמר יהושע ומה תעשה לשמך הגדול (יהושע ז ט), ופסוקים רבים באו כן, אוה למושב לו (תהלים קלב יג), פה אשב כי אויתיה (שם יד), וכתוב והארץ אזכור (ויקרא כו מב):
But Rabbi Abraham ibn Ezra explained [the verse to mean that] the purpose of My bringing them forth from the land of Egypt was only that I might dwell in their midst, and that this was the fulfilment of [the promise to Moses], you shall serve G-d upon this mountain. He explained it well, and if it is so, there is in this matter a great secret. For in the plain sense of things it would appear that [the dwelling of] the Divine Glory in Israel was to fulfill a want below, but it is not so. It fulfilled a want above, being rather similar in thought to that which Scripture states, Israel, in whom I will be glorified. And Joshua said, [For when the Canaanites… hear of it… and cut off our name from the earth,] and what wilt Thou do for Thy Great Name? There are many verses which express this thought: He hath desired it [i.e., Zion] for His habitation; Here I dwell; for I have desired it. And it is further written, and I will remember the land.
ביום הראשון, אמר רבי שמואל בר אבא, מהו ביום הראשון, מן היום הראשון שברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים, ראה היאך כתיב בברית יום ראשון (בראשית א, ה): ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום ראשון אינו אומר, אלא יום אחד, וכשם שאמר יום אחד יאמר יום שנים יום שלשה, אלא למה אמר יום אחד, שעד שהקדוש ברוך הוא היה יחידי בעולמו נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים, לא עשה כן אלא כיון שהוקם המשכן והשרה בו הקדוש ברוך הוא שכינתו ובאו הנשיאים להקריב, אמר הקדוש ברוך הוא יכתב שביום זה נברא העולם.
Between Heaven & Earth
- Ohel Yehoshua - Parallel to Torah and Human
- Tiferes Shimshon -Dual perspective
- Nesivos Sholom -Map of realms
- Talilei Chaim /Chelban - Symbolism of structure and keilim
(יב) הגהה: כי המשכן והמקדש היו כוללים כל הכחות והעולמות וכל הסדרי קדושות כולם. כל בתיו וגנזכיו עליותיו וחדריו וכל כלי הקדש. כולם היו בדוגמ' עליונה צלם דמות תבנית העולמות הקדושים וסדרי. פרקי המרכבה. המה יסד דוד ושמואל הרואה. הכל מיד יקוק עליהם השכיל כל מלאכות התבנית... ולכן האדם מעם הקדש שכולל ג״כ כל סדרי בראשית וסדרי המרכבה כלל הבריאת כולה. הוא ג״כ דוגמת ותבנית המשכן והמקדש וכל כליו. מכוון בסדר התקשרות פרקי אבריו וגידיו וכל כחותיו. וכן מחלק בזוהר כלל תבנית המשכן וכליו. שהמה רמוזים כולם באדם אחד באחד יגשו כסדר: לזאת הרי כי ודאי עיקר ענין הקדש והמקדש ושריית שכינתו ית' הוא האדם שאם יתקדש עצמו כראוי בקיום המצות כולן שהם תלויין ג״כ בשורשן העליון בפרקי אברי השיעור קומה כביכול של כלל כל העולמות כולם. (וע' זוהר תרומה קס״ב ב' ואת המשכן תעשה גו'. הא הכא רזא דיחודא כו' עש״ה) אז הוא עצמו המקדש ממש ובתוכו יקוק ית״ש. כמ״ש (ירמה ז') היכל יקוק היכל יקוק המה. וכמאמרם ז״ל. ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם כו'
(טז) וזה שארז״ל (כתובות יקוק ע״א) גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאלו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. ואלו במעשה צדיקים כתיב מקדש אדושם כוננו ידיך. פתחו במעשי צדיקים וסיימו ראייתם ממקדש. כי כן באמת שהצדיקים ע״י מעשיהם הרצויים לפניו יתברך. הן הם מקדש יקוק ממש.
(12) Annotation: For the Tabernacle and the Holy Temple integrated all of the powers and worlds, and all the arrangements of holiness, all the buildings and treasuries, upper floors and rooms, and all the holy utensils, all are per an exalted template: tzellem, d’moot, model of the holy worlds, and the organization of the components of the Vehicle, they are those that Dovid and Shmuel the seer set in place, “all this in writing from God-YHV”H’s hand upon me, having made me understand all the works of the design” (Divrei Ha-yahmim 1 28:19).
(13) And the sages (OBM) said in Chapter Ei-zeh-hu M’komahn (Z’vahkhim 54:2): “why is it written ‘and he and Shmuel traveled and settled in Na-yote... in Ra-ma’? What is the matter of the relationship between Na-yote and Ra-ma? It’s that they settled in Ra-ma and occupied themselves with the world’s beauty. And what is written in Tahn-khooma (at the beginning of P’koodei) that it is equal in importance to the creation of the world, and it enumerates there, in order, the general cases that occurred during creation, that they occurred also in the [construction of the] Tabernacle, and therefore the text wrote about B’tzal-el: “and I will fill him [with] the spirit-Ruakh of Elohi”m, with wisdom, understanding and knowledge” (Sh’mote 31:3). For with these three items the worlds were created, as is written (Mishlei 3:19) “YHV”H with wisdom founded the earth, established the heavens with understanding, [with knowledge the depths were split]…”. And refer to Zohar (P’koodei 221a and 231b) and in Zohar Cha-dash (T’rooma 35c)—refer there at length. And therefore the sages (OBM, B’ra-khote 55a) stated that B’tzal-el knew to refine/combine the letters with which the heavens and earth were created.
(14) And therefore a man from the holy nation, who is also comprised of all the structures and processes of creation, and all the structures and processes of the Vehicle, the totality of creation, he is also the model and plan of the Tabernacle and the Temple and all its utensils, organized according to the plan of the organs/limbs and components and sinews and all its powers. And therefore the Zohar details the entirety of the plans of the Tabernacle and its utensils, for they are all hinted at in man, a one-to-one correspondence.
(15) For this reason, definitely the focal point of holiness and the Holy Temple, and the appearance in a particular place of the Sh’kheena, is man. For if he makes himself as holy as is possible by fulfilling all of the commandments (for they are also dependent on their upper roots, in the components of the organs/limbs of the Stature, so to speak, of the entirety of all the worlds taken together, and refer to Zohar T’rooma 162b “and you shall make the Tabernacle… this is the secret of the unity…”,—refer there in depth), then he becomes the actual Holy Temple, and within him is YHV”H (blessed be He), as is written (Yirmiya 7:4):” They [emphatic—three times] are the abode of YHV”H. And as they (OBM) said: “and I will dwell within them”—it does not say “among them” but rather “within them.”
(16) And this is what they (OBM) stated (K’toobote 5a): “The handiwork of the righteous is greater than the creation of the heaven and the earth. For about the handiwork of the heaven and the earth it is written (Yeshayahu 48:13) ‘Also, My hand has laid the foundation of the earth, and My right hand has measured out the heavens’, while regarding the righteous is written (Sh’mote 15:17): ‘With your hands You set up God’s-ADN”Y Holy Temple’.” They began with the actions of the righteous and concluded their proof with the Holy Temple, for in truth it is the righteous, as a result of their desirable actions before Him (blessed be He), that they [emphatic] are, in actuality, God’s Holy Temple.
(ד) "תקחו את תרומתי" - אמרו רבותינו ג' תרומות אמורות כאן א' תרומת בקע לגלגלת שנעשו מהם האדנים כמו שמפורש באלה פקודי ואחת תרומת המזבח בקע לגלגלת לקופות לקנות מהן קרבנות צבור ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד וא'
Be'er Moshe -Why are adonim obligatory? One facet of Mishkan, feel-good Judaism
וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, בְּמַאי אוֹקִים לֵיהּ. דִּכְתִּיב וַיִתֵּן אֶת אֲדָנָיו וְיָהַב אִינּוּן סַמְכִין דִּתְחוֹתֵיהּ, לְקַיְּימָא עָלַיְיהוּ, וּלְאַסְחֲרָא בְּהוּ אִינּוּן צִירִים דְּפִתְחִין. בְּגִין דְּאִינּוּן סַמְכִין דִּתְחוֹתַיְיהוּ, אִינּוּן קִיוּמָא לְאַסְחֲרָא. אֲמַאי וַיִתֵּן. אַתְקִיף וְאַתְקִין לוֹן בְּתוּקְפוֹי. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אַעְדִּיוּ אִינּוּן סַמְכִין אַחֲרָנִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא.
And Moses erected the Tabernacle." With what did he erect it? : It is written, "and fastened its sockets" (Shemot 40:18). He laid the sockets underneath the boards, so that the hinges of the doors will revolve upon them, because the hinges underneath give support and firmness upon which they can revolve
Sifsei Chaim -Ahavah & Yir'ah -Love & Awe/Fear
אמנם אשר נראה לפי דקדוק הפרשה, כתב אצל הארון שיהיה הוא בית קבול לעדות, וכתיב אצל הכפורת שיהיה כסוי לעדות, שלא תאמר הארון עיקר ששם העדות, ולא היה הכפורת רק לכסות, הוצרך לומר שאין הדבר כך, אלא כל אחד כלי בפני עצמו משמש לעדות; הארון הוא מקבל את העדות, והכפורת משלים את הארון על ידי הכרובים שעליו. ולכך בכל מקום עושה שני משמשים, ארון וכפורת. ולפיכך אמר "ונתת עליו הכפורת ואל הארון תתן העדות", לומר שהעדות מונחים גם כן תוך הכפורת כמו תוך הארון, וכל אחד ענין בפני עצמו, ולכך כתב שני פעמים; האחד לארון, והאחד לכפורת:
או יאמר ויקחו לי תרומה ופירש"י לי לשמי ע"ד הידוע קוב"ה הוא ושמו אחד לא כבשר ודם כי שמו בפ"ע והוא בפ"ע ... וצוה הקב"ה שיקח האדם להקב"ה אצלו כמו שמפורש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ממש. אך איך אפשר ליקח הקב"ה כביכול שישרה אצל האדם והיינו ע"י התורה שהוא שמותיו של הקב"ה והיא הקב"ה ממש כנ"ל שהוא ושמו אחד וגם בזוה"ק איתא קוב"ה ואורייתא כולא חד וכשלומד תורה לשם הקב"ה והוא לקיים מצותיו ולשמור הל"ת ומזכיר אותיות התורה שהם שמותיו של הקב"ה בזה הוא לוקח להקב"ה ממש כנ"ל ושורה עליו השכינה כביכול כמ"ש בכל מקום אשר אזכיר את שמי כשיזכיר את שם של הקב"ה שהיא התורה הקדושה שכולה שמותיו אז אבוא אליך וברכתיך נמצא בעוסקו בלימוד תורה לשמה בזה הוא לוקח להשם כביכול וממשיך עליו השראת השכינה הקדושה וזה י"ל שמרומז בפסוק ויקחו לי היינו שיקחו אותי כביכול לשכון אצלם ואיך אפשר ליקח אותו כביכול לכך פירש"י לי לשמי היינו שיקחו שמי וממילא יהיו לוקח אותי כי אני ושמי אחד והיכן הוא והיכן שמו תרומה היינו תורה מ' היינו ע"י התורה כי התור' הוא שמי ממש ואיזה ללמוד ולעשות ולקיים וזהו מרומז תורה מ' היינו כי התורה ניתנה במ' יום כדי יצירת הוולד כי כמו הוולד נצטייר כל אבריו וגידיו במ' יום וכן התורה הקדושה שהוא שמו של הקב"ה הוא כנ"ל יש בה רמ"ח ושס"ה המצטיירים בה במ' יום ולזה נצטיירו במ' יום דווקא כנגד יצירת האדם שע"י האדם הנוצר בארבעים יום מצטיירים מצות התורה בקיום מצותיה ושמירת הל"ת או הלומד על מנת לקיימה והבן:
Story with R' Boruch Ber