ויקהלו משה ואהרן אתהקהל אלפני הסלע ויאמר להם שמעונא המרים המןהסלע הזה נוציא לכם מים
Moses and Aaron assembled the congregation in front of the rock; and he said to them, “Listen, you rebels, shall we get water for you out of this rock?”
Who is Moses calling rebels?
שמעו נא המורים. ליש מרבותינו חטאו משה ואהרן בזה שהקילו בכבוד ישראל לאמר להם שמעו נא המורים, והמזלזל בכבוד הצבור כאלו מחלל את ה', (ברבה ר"פ ואתחנן) בתוכחת על עון על ידי עון אחד שהיה ביד משה להוכיח את בניך ואמר להם שמעו נא המורים יסרת אותו והוכחת אותו, ותמס כעש חמודו כל חמדה שהיה מתאוה משה לכנם לארץ ישראל; ואמרו שם אתה החילות אמר לפניו רשב"ע למה איני נכנס לארץ מפני שאמרתי שמעו נא המורים וגו'. והמפרשים טענו על זה דאם כן למה שנה בחטא זה ואמר להם הרבה יותר מזלזול זה, באמרו במשנה תורה ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם, (עי' רי"א); ואין זה טענה לדעתי, כי כאן הזיל בכבוד אנשים שלא חטאו, כי המקרא לא הודיענו רק מחטא העם שהם הפחותים הנקראים ערב רב (כלעיל ג') וירב העם עם משה וגו', אבל העדה הם עדת ישראל הכשרים הנקראים קהל ה', לא דברו מאומה בענין זה, מאלה אמר קרא (לעיל ב') שלא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן, לא שמענו מהם אף דבור קל רק שנקהלו, אולי לא היתה רק אל הבקשה לבד ממשה ואהרן שישתדלו בתפלתם להשקיט צמאון נפשותם; וגם הוא ית' לא הזכיר את העם בדבורו אל משה רק הקהל את העדה וגו', וכן משה לא הקהיל את העם הפחותים לפני הסלע רק העדה שנקהלו עליו כמ"ש ויקהילו משה ואהרן את הקהל על פי הסלע, ואלה לא חטאו בזה מאומה, ובכל זאת דבר אתם קשות וקראם בשם מורים. (וברעיא מהימנא פינחס רל"ז) לא אתקריאו קהלה וחבור עד דאתעבר מנהון ערב רב):
Listen, you rebels! Some of the Sages held the view that Moshe and Aharon’s sin was that they slighted Bnei Yisroel’s honor; they slighted the honor of people who had not sinned. The verse only informs us of the sin of the עם (the people) — a reference to the coarse ones among them, known as the mixed multitude. However, “the community” is the community of the righteous among Yisroel, called “the congregation of Adonoy,” and they had not spoken at all in this matter. They only assembled, and perhaps this was for the sake of requesting Moshe and Aharon to make efforts in prayer in order to satiate their thirst. They did not sin at all, and yet Moshe spoke harshly to them and called them rebels.
How does Moses feel about this?
וע"ד המדרש אתה החלות, כלום אתה גוזר עלי שלא אכנס לארץ אלא בשביל (במדבר כ׳:י׳) שמעו נא המורים, אתה החלות שאמרת (שם יז) למשמרת לאות לבני מרי.
A Midrashic approach... God...was the first One to refer to the Israelites as rebellious when God said in Numbers 17:25 “as a sign for the rebellious ones,” (the Israelites who had challenged the appointment of Aaron). Seeing that God had decreed Moses’ punishment on account of his having addressed the Israelites as “listen please you rebellious ones,” (Numbers 20:10) and immediately thereafter God had decreed that Moses could not enter the land of Israel. Moses now argues that he had been entitled to use this word seeing God had already called the Israelites by that adjective.
Aside from above, why was calling them rebels so bad?
ואתה יודע שאדון הראשונים והאחרונים משה רבינו (ע"ה) כבר אמר אליו השם יען לא האמנתם בי להקדישני, על אשר מריתם את פי במי מריבה, על אשר לא קדשתם אותי, זה כולו וחטאו ע"ה הוא שנטה לצד אחד מן הקצוות ממעלה ממעלות המדות והוא הסבלנות כאשר נטה לצד הרגזנות באמרו שמעו נא המורים וגו'. דקדק עליו השם שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס, וכיוצא בזה בדין האיש ההוא הוא חלול השם מפני שמתנועותיו כולם ומדבריו היו למדים והיו מקוים להגיע בהם אל הצלחת העולם הזה והעולם הבא, ואיך יראה עליו הכעס והוא מפעולות הרע, כמו שבארנו, ולא יבא כי אם מתכונה רעה מתכונות הנפש, אבל אמרו בענין מריתם בי הוא כמו שאבאר, והוא שלא היה מדבר עם סכלים ולא עם מי שאין לו מעלה, אבל עם אנשים שהקטנה שבנשיהם היתה כיחזקאל בן בוזי כמו שזכרו החכמים, וכל מה שיאמר או יעשה יבחנוהו, וכאשר ראוהו שכעס אמרו שהוא ע"ה אין לו פחיתות מדה ולולי שהיה ידוע שהשם כעס עלינו בבקשת המים ושאנחנו הכעסנוהו יתברך לא היה כועס, ואנחנו לא מצאנו לשם ית' שכעס בדברו אליו בזה הענין, אבל אמר קח את המטה והשקית את העדה, ואת בעירם. והנה יצאנו מכוונת השער אבל התרנו ספק מספקי התורה שנאמרו בו דברים רבים ונשאל פעמים רבים איזה חטא חטא, וראה מה שנאמר בו, ומה שאמרנו בו אנחנו, והאמת יראה דרכו:
...The sin of Moses consisted merely in that he departed from the moral mean of patience to the extreme of wrath in so far as he exclaimed, "Hear now ye rebels" etc., yet for this God found fault with him that such a man as he should show anger in the presence of the entire community of Israel, where wrath is unbecoming. This was a profanation of God's name, because men imitated the words and conduct of Moses, hoping thereby to attain temporal and eternal happiness.... Moses was not speaking to ignorant and vicious people, but to an assembly.... So, when Moses said or did anything, they subjected his words or actions to the most searching examination. Therefore, when they saw that he waxed wrathful, they said, "He has no moral imperfection, and did he not know that God is angry with us for demanding water, and that we have stirred up the wrath of God, he would not have been angry with us"....
All of this is to say that our words matter. It doesn't matter to point fingers and said "he said, she said," but the ultimate impact of the words. None of us like being called names and while we don't hear what the Israelites have to say, I'm guessing they don't like it either. Having an 18month-old son right now, I am realizing how powerful and impactful my words are as he repeats everything. May we think about our words this Shabbat and realize how they can make others feel and the consequences of what we say.