למאמר חז"ל זה מעיר בעל תורה תמימה:
כמה עמלו המפרשים לפרש דרשה זו, אבל באמת יש לפרש בדרך פשוטה, דאמר בזה: "תני: שלא ברצון חכמים" כלומר: הא דקנאים פוגעים בבועל ארמית אין רוח חכמים נוחה מזה. והסברא בזה יש לומר, דכיון דצריך לעשות זה ברוח קנאה אמיתית לכבוד יי, אם כן אי אפשר לתת רשות לכל אדם שיהיה רשאי לפגוע באיש כזה, כי מי יודע אולי הוא עושה זאת באיזו פניה צדדית ואומר כי עושה ברוח קנאת יי, ובין כה הוא הורג נפש, שאינו מחויב מיתה מצד הדין ממש... ופריך (= ומקשה על הנאמר לפני כן): וכי פנחס עשה מעשה שהוא לא ברצון חכמים? ומשיב: אמנם כן, וכי באמת ביקשו לנדותו על מה שעשה אלמלא קפצה רוח הקודש ואמרה: "והייתה לו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלוקיו" ואם כן העידה רוח הקודש, כי היה קנאי ממש ופטרוהו.
נאמר (בברכות כ"ח): "אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים? עמד שמואל הקטן ותיקנה". כל הברכות של התפילה שהן מלאות חסד ואהבה, ראוי לתקנן כל חכם הראוי למעלה רוממה כזאת, לערוך תפילות קבועות לגוי קדוש ועם חכם ונבון. אבל ברכה זו של התפילה, שבתוכה אצורים דברים של שנאה ומשטמה, והאדם באשר הוא אדם אי אפשר כלל שלא תמצא בקרבו איזו שנאה טבעית לאויבי נפשו ורודפי עמו, צריכה היא לבוא דווקא ממי שכולו טהור וקדוש ליי, שתכונת השנאה הטבעית אין בלבבו כלל, ורק מפני שע"י תקלתם של הרשעים המכשילים מחוסרת ההתגלות של התכלית הכללית, יעתר אל יי להדוף אותם. אבל אם ישאר בלבו איזה רגש כל דהו של שנאה מפני ההתנגדות הטבעית, אף שהיא קודש ליי בהתחלתה, מכל מקום תגבר בלב להיות גם כן לשנאה טבעית חוץ משורת הכוונה האמיתית. על כן עמד שמואל הקטן ותיקנה, ורק הוא באמת ראוי לה, כי הוא אשר דרש תמיד (משלי כ"ד) "בנפל אויבך אל תשמח" (פרקי אבות ד' י"ט: שמואל הקטן אומר: בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך). ורק הוא אשר הסיר מלבבו כל רגש שנאה גם לשונאי נפשו, והוא כשיתעורר לתקן ברכה למינים, לא תמצא בה כי אם רגשת לב טהור לתכלית הטוב האמיתי הכללי.
(ב) וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, ויקח וכו'. ולא יעלה ח"ו על הדעת לומר שזמרי היה נואף ח"ו כי מן הנואף לא עשה הקב"ה פרשה בתורה... ופנחס מחמת שהיה בא מזרע יוסף שנתברר בסיגופים ונסיונות בענין זה ולכך הרע בעיניו מאד על מעשה זמרי, וע"ז נאמר (הושע י"א,א') כי נער ישראל ואוהבהו, וזה ממש ענין פנחס שהיה דן את זמרי לנואף בעלמא, ע"כ דן אותו קנאין פוגעין בו ונעלם ממנו עומק יסוד הדבר שהיה בזמרי, כי היא היתה בת זוגו מששת ימי בראשית, כמו שמבואר בכתבי האר"י ז"ל, עד שמרבע"ה לא הכניס א"ע בזה לדונו במיתה, ונמצא שפנחס היה במעשה הזה כנער היינו שלא היה יודע עמקות הדבר רק עפ"י עיני שכל אנושי ולא יותר, ואעפ"כ הש"י אוהבו והסכים עמו, כי לפי שכלו עשה דבר גדול בקנאתו ומסר את נפשו.
(2) And you shouldn't think to say (chas v'shalom) that Zimri was an adulterer (chas v'shalom), for the K"BH wouldn't make a whole section of the Torah out of an adulterer. Rather, there is a hidden mystery in this matter. For there are ten levels of lust; the first level is one who adorns themselves and explicitly goes out for sinful purposes. This is a person who presents themselves to the Yetzer ha-Ra. But after this, for the remaining nine levels, at each point a person looses some of their free will, and it becomes impossible for them to resist the sin. By the 10th level, where someone has completely distanced themselves from the Yetzer ha-Ra and protected themselves from the sin with all their power, so much so that it would impossible to protect themselves anymore than they already have -- and even then, their desire overpowers them, and they commit the act, at that point they know for certain that their actions are the will of ha-Shem. This was the case with Yehudah and Tamar, for she was ordained to be his life partner. And it is the same case here, for Zimri was truly protecting himself from all evil desires, yet here arose the thought that she [Kozbi] was his life partner. And afterwards it was not within his power to refrain from this deed. Yet Pinchas spoke [as if it were] the opposite, that he [Zimri] had the strength to refrain from this. The Gemara (Sanhedrin 82b) alludes to this: "six miracles were performed for Pinchas," as it brings there, that if Zimri were physically separated [from Kozbi at the time of Pinchas' attack], and if Zimri [defended himself and] killed Pinchas, then he [Zimri] would not be legally liable [for murder]. Because this was truly a case of reasonable doubt, yet Pinchas took upon himself the role of a chief judge, to determine the motivations as they appeared to him [alone], and he [Pinchas, viewed what was happening through the lens of] anger...Pinchas was a descendant [or the spiritual reincarnation] of Yosef, who went through a process of ethical clarification through trails and tribulations about this very matter [adultery / lust]. Therefore, Zimri's deeds seemed particularly evil to Pinchas. Concerning this, the text says (Hoshea 11:1), "For Israel is a foolish youth, yet I love him." This is truly the case with Pinchas, who abrogated to himself the role of judge over Zimri and ruled him an adulterer, leading him to zealotry and to attack him [Zimri]. Yet the foundational depths of the matter were hidden from Pinchas, namely that she [Kozbi] had been ordained at Zimri's soul mate from the six days of Creation, as is explained in the writings of the Ari"zal. Even though Moshe Rabbeinu did not involve himself in this capital judgement, we find Pinchas acted as a foolish youth, because he did not understand the depths of the issue, and only saw what the everyday person would see and no more...Pinchas was a descendant [or the spiritual reincarnation] of Yosef, who went through a process of ethical clarification through trails and tribulations about this very matter [adultery / lust]. Therefore, Zimri's deeds seemed particularly evil to Pinchas. Concerning this, the text says (Hoshea 11:1), "For Israel is a foolish youth, yet I love him." This is truly the case with Pinchas, who abrogated to himself the role of judge over Zimri and ruled him an adulterer, leading him to zealotry and to attack him [Zimri]. Yet the foundational depths of the matter were hidden from Pinchas, namely that she [Kozbi] had been ordained at Zimri's soul mate from the six days of Creation, as is explained in the writings of the Ari"zal. Even though Moshe Rabbeinu did not involve himself in this capital judgement, we find Pinchas acted as a foolish youth, because he did not understand the depths of the issue, and only saw what the everyday person would see and no more. Yet even so, ha-Shem loved him, and gave him approval, because he acted in accordance with his own understanding in what [he thought] was a great deed of zealotry, so [ha-Shem] guided him spiritually.