Click here to view analysis of these sources and additional features on Deracheha: womenandmitzvot.org.
ורב נטרונאי כתב נפילת אפים בצבור על פניהם אחר התפלה רשות היא... לפי שהתפללנו בכל ענין שיוכל אדם להתפלל בישיבה ובעמידה ובנפילת אפים כאשר עשה משה רבינו דכתיב ואשב בהר וכתיב ואנכי עמדתי בהר וגו' ואתנפל לפני ה' ומאחר שאין בנו כח להתפלל בענין אחר אנו אומרים ואנחנו לא נדע.
Rav Natronai wrote that nefilat apayim [falling on one’s face, used here to mean reciting tachanun in general] in the congregation after tefilla is optional…because we have prayed in every way that a person can pray: seated and standing and with nefilat apayim as Moshe Rabbeinu did, as is written “And I sat on the mountain” and it is written “And I stood on the mountain, etc.” and “And I fell down before God.” Now that we don’t have the power to pray in any other fashion, we say, “And we don’t know.”
(ב) כתב הטור בשם רב נטרונאי גאון: נפילת אפים רשות היא ולא חובה, עיין שם. ולכן בנקל מבטלין אותה
Tur wrote in the name of Rav Natronai Gaon that nefilat apayim is optional and not obligatory (see there). Therefore, we waive it with ease.
אמר רבי אלעזר אמר רבי אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים מובטח לו שהוא בן העולם הבא
Rabbi Elazar said that Rabbi Avina said: Anyone who recites: “A Psalm of David” (Psalms 145) three times every day is assured of a place in the World-to-Come.
ספר שבולי הלקט ענין תפילה סימן מד
מצאתי בשם רבינו שלמה זצ”ל: מנהג הראשונים היה לשהות שעה אחת לאחר תפלתם כדתנן “חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת” וכו’ (ברכות ה:א). על זה הוסיפו לומר אשרי יושבי ביתך כלומר השוהין בביתך כמו “ותשבו בקדש” (דברים א:מו).
לדברי רבינו שלמה זצ”ל ובשעת שהייה לאחר תפילה הי’ מביאין ספרים וקורין בתורה ובנביא ובמשנה ובשמועות … וכיון שרבתה העניות והיו צריכין למעשה ידיהן לא יכלו לעסוק [בתורה] כל כך…ואעפ”כ [ואף על פי כן] היו קורין בנביא אלו שני פסוקים ובא לציון ואני זאת בריתי שיש בהן מעין קריאת התורה…
Shibbolei Ha-leket, Tefilla 44
I found in the name of Rabbeinu Shelomo [Rashi]: The custom of the early authorities was to linger for an hour after their prayer, as is taught in the mishna, “The early pious ones would linger for an hour etc.” (Berachot 5:1) Therefore, they added sayingAshrei yoshevei veitecha [at the end of prayer], i.e., [happy are] those who linger in Your house like “you shall dwell in sanctity” (Devarim 1:46).
According to the words of Rabbeinu Shelomo [Rashi], While lingering an hour aftertefilla, they would bring books and read Torah and Prophets and Mishna and Talmud…Since poverty has grown and they needed to work, they were unable to occupy themselves with Torah as much….Even so, they would read these two verses of Navi, Uva le-Tziyon and Va-ani zot beriti, which are something like an abbreviated reading of Torah.
אקדושה דסידרא - סדר קדושה שלא תקנוה אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר מועט שאומר קריאתו ותרגומו והן כעוסקין בתורה וכיון שנוהג בכל ישראל בתלמידים ובעמי הארץ ויש כאן שתים קדושת השם ותלמוד התורה חביב הוא
A recitation of kedusha that they enacted so that all Israel would occupy themselves with a bit of Torah each day. He reads and translates [the verses], and it is as if they are occupied with Torah. Since this is the custom in all of Israel, among scholars and the ignorant, and it has the two elements of sanctifying God and learning Torah, it is beloved.
(א) אחר "ובא לציון" אומר שליח הציבור קדיש "תתקבל", שנגמרה התפילה. אמנם נהגנו לומר אחר כך השבח הגדול של "עלינו לשבח", שאמרו הקדמונים שיהושע בן נון תיקנו בכבישת יריחו. והאר"י ז"ל הזהירו לאמרו אחר כל תפילה, ובקול ומעומד ובשמחה.
Indeed, we are accustomed to say afterwards the great praise of Aleinu le-shabei’ach,which the early ones said Yehoshua bin Nun enacted at the conquest of Yericho. Ariza”l enjoined to say it after every prayer, aloud, standing, and with joy…
נוהגות הנשים שיודעות ללמוד להתפלל כל סדר התפלה כמו האנשים אין פחות...
Women who know how to learn are accustomed to pray the full order of prayers like men, no less.
Ariela Davis, 'Revitalizing Life by Finding Time for Tefillah,' Ou.org
By the birth of my fourth child…it seemed like an impossibility to find time to daven in the morning.…Three years ago, I stood before Hashem on Rosh Hashana and … I committed to daven. That commitment has changed my life.…When frustrations are overwhelming, I now realize that I don’t have to carry it all; nor can I control it all. I can do my best and leave the rest for Hashem. When I’m tired, I ask G-d for strength and energy. When I don’t know what the best decision is with regards to parenting, to working with colleagues or congregants, I ask G-d for clarity and after davening, somehow, the answers seem more tangible. When things seem impossible, I ask G-d to carry me through…I will be honest and admit that I don’t say nearly as much of the siddur as I did when I was younger and stick to the Tefillos that the Mishna Brura states that women are obligated to say. I also won’t lie and say that every Tefilla is an experience that moves Heaven and Earth; there are definitely days that I mumble through. What I can say is that more days than not, I find tremendous meaning in the words of the Tefilla, in a way that I never have before.
© DERACHEHA: WOMEN AND MITZVOT 2020