Click here to view analysis of these sources and additional features on Deracheha: womenandmitzvot.org.
ורב נטרונאי כתב נפילת אפים בצבור על פניהם אחר התפלה רשות היא... לפי שהתפללנו בכל ענין שיוכל אדם להתפלל בישיבה ובעמידה ובנפילת אפים כאשר עשה משה רבינו דכתיב ואשב בהר וכתיב ואנכי עמדתי בהר וגו' ואתנפל לפני ה' ומאחר שאין בנו כח להתפלל בענין אחר אנו אומרים ואנחנו לא נדע.
Rav Natronai wrote that nefilat apayim [falling on one’s face, used here to mean reciting tachanun in general] in the congregation after tefilla is optional…because we have prayed in every way that a person can pray: seated and standing and with nefilat apayim as Moshe Rabbeinu did, as is written “And I sat on the mountain” and it is written “And I stood on the mountain, etc.” and “And I fell down before God.” Now that we don’t have the power to pray in any other fashion, we say, “And we don’t know.”
(ב) כתב הטור בשם רב נטרונאי גאון: נפילת אפים רשות היא ולא חובה, עיין שם. ולכן בנקל מבטלין אותה
Tur wrote in the name of Rav Natronai Gaon that nefilat apayim is optional and not obligatory (see there). Therefore, we waive it with ease.
אמר רבי אלעזר אמר רבי אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים מובטח לו שהוא בן העולם הבא
Rabbi Elazar said that Rabbi Avina said: Anyone who recites: “A Psalm of David” (Psalms 145) three times every day is assured of a place in the World-to-Come.
ספר שבולי הלקט ענין תפילה סימן מד
מצאתי בשם רבינו שלמה זצ”ל: מנהג הראשונים היה לשהות שעה אחת לאחר תפלתם כדתנן “חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת” וכו’ (ברכות ה:א). על זה הוסיפו לומר אשרי יושבי ביתך כלומר השוהין בביתך כמו “ותשבו בקדש” (דברים א:מו).
לדברי רבינו שלמה זצ”ל ובשעת שהייה לאחר תפילה הי’ מביאין ספרים וקורין בתורה ובנביא ובמשנה ובשמועות … וכיון שרבתה העניות והיו צריכין למעשה ידיהן לא יכלו לעסוק [בתורה] כל כך…ואעפ”כ [ואף על פי כן] היו קורין בנביא אלו שני פסוקים ובא לציון ואני זאת בריתי שיש בהן מעין קריאת התורה…
Shibbolei Ha-leket, Tefilla 44
I found in the name of Rabbeinu Shelomo [Rashi]: The custom of the early authorities was to linger for an hour after their prayer, as is taught in the mishna, “The early pious ones would linger for an hour etc.” (Berachot 5:1) Therefore, they added sayingAshrei yoshevei veitecha [at the end of prayer], i.e., [happy are] those who linger in Your house like “you shall dwell in sanctity” (Devarim 1:46).
According to the words of Rabbeinu Shelomo [Rashi], While lingering an hour aftertefilla, they would bring books and read Torah and Prophets and Mishna and Talmud…Since poverty has grown and they needed to work, they were unable to occupy themselves with Torah as much….Even so, they would read these two verses of Navi, Uva le-Tziyon and Va-ani zot beriti, which are something like an abbreviated reading of Torah.
אקדושה דסידרא - סדר קדושה שלא תקנוה אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר מועט שאומר קריאתו ותרגומו והן כעוסקין בתורה וכיון שנוהג בכל ישראל בתלמידים ובעמי הארץ ויש כאן שתים קדושת השם ותלמוד התורה חביב הוא
A recitation of kedusha that they enacted so that all Israel would occupy themselves with a bit of Torah each day. He reads and translates [the verses], and it is as if they are occupied with Torah. Since this is the custom in all of Israel, among scholars and the ignorant, and it has the two elements of sanctifying God and learning Torah, it is beloved.
(א) אחר "ובא לציון" אומר שליח הציבור קדיש "תתקבל", שנגמרה התפילה. אמנם נהגנו לומר אחר כך השבח הגדול של "עלינו לשבח", שאמרו הקדמונים שיהושע בן נון תיקנו בכבישת יריחו. והאר"י ז"ל הזהירו לאמרו אחר כל תפילה, ובקול ומעומד ובשמחה.
Indeed, we are accustomed to say afterwards the great praise of Aleinu le-shabei’ach,which the early ones said Yehoshua bin Nun enacted at the conquest of Yericho. Ariza”l enjoined to say it after every prayer, aloud, standing, and with joy…
נוהגות הנשים שיודעות ללמוד להתפלל כל סדר התפלה כמו האנשים אין פחות...
Women who know how to learn are accustomed to pray the full order of prayers like men, no less.
רשימת קדימויות מקובלת (כל קטע מתווסף לקטע הקודם לו בסדר שבו הוא מופיע)
- שמונה עשרה
- הפסוק הראשון של קריאת שמע ואמת ויציב
- פסוקי דזמרה מקוצרים (ברוך שאמר, 'אשרי', ישתבח)
- ברכות השחר
- ברכות התורה והקטעים שאחריהן
- כל קריאת שמע וברכותיה
- פסוקי דזמרה נוספים.
Classic Prayer Priorities List (Each item is added to the preceding one in the correct order.)
- Shemoneh Esrei
- The first pasuk of Shema and Emet Ve-yatziv
- Abbreviated Pesukei De-zimra (Baruch She-amar, Ashrei, Yishtabach)
- Birchot Ha-shachar
- Birchot Ha-Torah and verses after
- Full Keri’at Shema with its berachot
- More of Pesukei De-zimra
המדריך לקדימויות בתפילת שחרית
א. במהלך הבוקר (גם תוך כדי עיסוק בפעולות אחרות) אישה צריכה לנסות לומר את ברכות השכמת הבוקר, ברכות השחר וברכות התורה. אם לא יהיה בידה זמן נוסף לתפילה, עליה לומר גם את הפסוק הראשון של קריאת שמע (ו"ברוך שם כבוד מלכותו").
ב. כשיש לה חמש דקות או יותר להקדיש לתפילה, עליה להתפלל את תפילת שמונה עשרה. הקדימויות הן כדלקמן:
- 5–10 דקות: הפסוק הראשון של קריאת שמע (ו"ברוך שם כבוד מלכותו"), ותפילת שמונה עשרה לאחר מכן. (זה בעבור תפילת שחרית, הנאמרת עד חצות היום. אם היא מפספסת את זמן שחרית, היא עדין יכולה להתפלל תפילת שמונה עשרה של מנחה בצהריים.)
- 10–15 דקות: פסוקי דזמרה מקוצרים (ברוך שאמר, 'אשרי', ישתבח), הפסוק הראשון של קריאת שמע (ו"ברוך שם כבוד מלכותו"), ואמת ויציב ושמונה עשרה לאחר מכן.
- 15–20 דקות: פסוקי דזמרה מקוצרים (ברוך שאמר, 'אשרי', ישתבח), קריאת שמע וברכותיה, שמונה עשרה ועלינו לשבח.
- זמן נוסף: ניתן לומר עוד מפסוקי דזמרה, את פרשיית קורבן התמיד או קטעים מסוף התפילה, כפי ראות עיניה של האישה.
Morning Prayer Priorities Guide
I. Over the course of the early morning (even while engaged in other activities), a woman should try to recite: Morning Berachot, Birchot Ha-shachar and Birchot Ha-Torah. If she will have no additional time for prayer, she should also recite the first pasuk of Shema (and Baruch Shem).
II. When she has five minutes or more to devote to prayer, she should recite Shemoneh Esrei. Priorities are as follows:
- 5-10 minutes: The first pasuk of Shema (and Baruch Shem) followed by Shemoneh Esrei. (For shacharit, recited by halachic midday. If she misses shacharit time, she can and should still recite Shemoneh Esrei during the afternoon at mincha time.)
- 10-15: Abbreviated Pesukei De-zimra (Baruch She-amar, Ashrei, Yishtabach), first pasuk of Shema (and Baruch Shem) followed by Emet Ve-yatziv and Shemoneh Esrei
- 15-20 minutes: Abbreviated Pesukei De-zimra (Baruch She-amar, Ashrei, Yishtabach), Shema u-virchoteha, Shemoneh Esrei, Aleinu.
- More time: Adding more of Pesukei De-zimra/ Korban tamid/ Ending prayers, as each woman sees fit.
אריאלה דיוויס, 'הפחת רוח מחודשת בחיים על ידי מציאת זמן לתפילה', Ou.org
עם לידתו של ילדי הרביעי... היה נראה בלתי אפשרי למצוא זמן לתפילה בבוקר... לפני שלוש שנים, עמדתי לפני ה׳ בראש השנה... והתחייבתי להתפלל. מחויבות זו שינתה את חיי... כאשר התסכולים מכריעים אותי, אני מבינה עכשיו שאיני צריכה לשאת את הכל; אני גם לא יכולה לשלוט על הכל. אני יכולה לעשות את מיטב יכולתי, ולהשאיר את השאר לה׳. כשאני עייפה, אני מבקשת מה׳ כוח ואנרגיה. כשאיני יודעת מה ההחלטה הנכונה בתור הורים, בעבודה עם עמיתים או עם בני קהילתי, אני מבקשת מה׳ בהירות, ואחרי התפילה, איכשהו, התשובות נראות מוחשיות יותר. כשהדברים נראים בלתי אפשריים, אני מבקשה מה׳ שישא אותי... אודה ואתוודה שאיני מתפללת מתוך הסידור כפי שהייתי מתפללת בצעירותי, ואני נצמדת לתפילות שנשים מחויבות בהן לפי המשנה ברורה. לא אשקר ואומר שכל תפילה היא חוויה עוצמתית וקורעת שמיים; בהחלט ישנם ימים בהם אני רק ממלמלת את התפילה. מה שאני יכולה לומר הוא שברוב רובם של הימים, אני מוצאת משמעות עצומה במילות התפילה, באופן שלא חוויתי מעולם לפני כן.
Ariela Davis, 'Revitalizing Life by Finding Time for Tefillah,' Ou.org
By the birth of my fourth child…it seemed like an impossibility to find time to daven in the morning.…Three years ago, I stood before Hashem on Rosh Hashana and … I committed to daven. That commitment has changed my life.…When frustrations are overwhelming, I now realize that I don’t have to carry it all; nor can I control it all. I can do my best and leave the rest for Hashem. When I’m tired, I ask G-d for strength and energy. When I don’t know what the best decision is with regards to parenting, to working with colleagues or congregants, I ask G-d for clarity and after davening, somehow, the answers seem more tangible. When things seem impossible, I ask G-d to carry me through…I will be honest and admit that I don’t say nearly as much of the siddur as I did when I was younger and stick to the Tefillos that the Mishna Brura states that women are obligated to say. I also won’t lie and say that every Tefilla is an experience that moves Heaven and Earth; there are definitely days that I mumble through. What I can say is that more days than not, I find tremendous meaning in the words of the Tefilla, in a way that I never have before.
© DERACHEHA: WOMEN AND MITZVOT 2020