סוגיה זו מופיעה בחוברת בעמודים 42-34, אבל לפי המיקוד אנחנו לומדים אותה בדילוגים. בשיעור הזה נעבור על החלקים השונים, ויהיה סרטון נפרד לכל חלק.
דבר ראשון שאנחנו צריכים לזכור, הוא חוק המצרנות. מצר - פירושו גבול, והמצרן, או בן המצר, או הבר-מצרא, הוא מי שיש לו גבול עם שדה אחר. החוק מאפשר לו, במקרה שהשדה שלידו נמכר, להוציא את השדה מיד מי שקנה אותו (!), להחזיר לו את כספו ולקבל את השדה. זאת, משום שישר וטוב שדווקא המצרן יזכה בו, כדי שיוכל להגדיל את שדותיו בצורה נוחה, ולא יצטרך לרכוש שדה רחוק, ולהיטרטר לשם בכל פעם עם המחרשה, השור, וכל הציוד החקלאי.
הרמב"ם הסביר כלל זה בצורה בהירה:
...הַמּוֹכֵר קַרְקַע שֶׁלּוֹ לְאַחֵר יֵשׁ לַחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא בְּצַד הַמֵּצַר שֶׁלּוֹ [זכות] לִיתֵּן דָּמִים (= לשלם) לַלּוֹקֵחַ (לקונה) וּלְסַלֵּק אוֹתוֹ.
(5) Furthermore, if a man sold his land to a stranger, his neighbor owning adjoining land has the right to pay the price back to the buyer and evict him; the distant buyer is treated as if he were an agent of the owner of the adjacent field. The law of pre-emption prevails regardless of whether the sale was made by the owner in person or through an agent or by the court. Even if the [new] buyer is a scholar, a neighbor, or a relative to the seller, and the owner of the adjacent field is ignorant and distant, the latter has nevertheless priority and may lawfully evict the buyer. This rule is derived from the biblical expression : "Do what is right and good in the sight of the Lord" (Deuteronomy 6:18). The sages have declared : Since the purchaser can as easily buy a similar field elsewhere, it is good and right that the owner of the adjacent land should buy this place rather than a distant person. (Bava Metzia 108a).
כעת, בואו נלמד את הגמרא. הסוגיה הראשונה, בעמ' 34 היא יוצאת דופן, זאת משום שהיא (ורק היא) עוסקת במצב שונה, שבו האדמות הן אדמות מדינה. המשמעות היא שניתן לרכוש אותן בכל זמן, הן פנויות למכירה.
1. אמר רב יהודה אמר רב: האי מאן דאחזיק ביני אחי וביני שותפי - חציפא הוי, סלוקי - לא מסלקינן ליה.
2. ורב נחמן אמר: נמי מסלקינן; ואי משום דינא דבר מצרא - לא מסלקינן ליה.
3. נהרדעי אמרי: אפילו משום דינא דבר מצרא מסלקינן ליה, משום שנאמר (דברים ו, יח) "ועשית הישר והטוב בעיני ה'"
תמונה זו ממחישה את המצב שבו אדם נכנס בין אחים ובין שותפים:
בתמונה הזו, לעומת זאת, המצב שונה: כאן יש טענת מצרנות; המצרן רוצה את השדה שקרוב לשדה שלו. במקרה של אדמות מדינה, יכול הקונה לשאול את המצרן: אם רצית כל כך את השדה הזה, מדוע לא קנית אותו עד עכשיו?
מכאן ואילך אנחנו עוסקים אך ורק במקרים של אדמות פרטיות, כלומר באדמה שבדרך כלל איננה מוצעת למכירה, אבל לפתע בְּעָלֶיהָ מחליטים למכור אותה.
בקטע השני (עמ' 36 בחוברת), הקונה רוצה להיות בטוח שהמצרן לא יוציא ממנו את השדה אחרי שהוא קונה אותו (כי אם כך יהיה, בשביל מה לו לטרוח ולקנות?). לפי המקרה המתואר הוא ניגש למצרן, שואל אותו האם הוא, הקונה, יכול לקנות, והמצרן עונה שכן.
כעת נשאלת השאלה: האם הקונה צריך גם "לקנות" את השטח מהמצרן, כלומר לדרוש ממנו בכתב ויתור מלא שלו על כל הזכויות שיש לו בקרקע הסמוכה אליו (שהרי יש לו זכויות בה, הוא המצרן שלה!)?
כפי שאנו רואים בקטע, הדעות בקשר לכך חלוקות.
4. אתא אימליך ביה; אמר ליה: איזיל איזבון?
ואמר ליה: זיל זבון.
צריך למיקנא מיניה או לא?
5. רבינא אמר: לא צריך למיקנא מיניה.
6. נהרדעי אמרי: צריך למיקנא מיניה.
7. והלכתא: צריך למיקנא מיניה.
בתמונה הזו אפשר לראות את בעלת השדה, מימין, שהחליטה למכור אותו, ואת הקונה שכבר הגיע עם הכסף, אבל קודם מברר אצל המצרן, האם הוא יכול לקנות את השדה, או שהמצרן מעוניין בו:
אבל רגע, למה שהמצרן ישקר למוכר? לחצו על הטקסט של הגמרא, כאן מעל, חפשו ב-"מפרשים" וקראו את דבריו מאירי-העיניים של רש"י. האם אנחנו מבינים כעת שלמצרן די אין ברירה, אלא לשקר?
הקטע הבא (עמ' 38 בחוברת), עוסק בניסיון משותף של המוכר ושל הקונה להערים על המצרן. המוכר כנראה רוצה להוציא מהקונה יותר כסף (והקונה מסכים, זה יותר טוב מלא לקבל את השדה הזה בכלל, נכון?). הוא יודע שמהמצרן הוא יקבל בדיוק את ערך השדה. אז מה עושים? מוכרים בשלב ראשון לקונה רק "גריוא דארעא", חלקה קטנה במרכז השדה. בכל השדה הסמוך השכן אינו מצרן לחלקה זו, שהרי היא מוקפת בשאר השדה של המוכר, אין לו מצר משותף איתה.
בשלב השני, המוכר ימכור לקונה את שאר השדה, שהרי עכשיו הקונה בעצמו הוא מצרן לשאר השדה.
12. זבין ליה גריוא דארעא במיצעא נכסיה. חזינן: אי עידית היא, אי זיבורית היא - זביניה זביני.
ואי לא - איערומי קא מערים.
הביטו בתמונה למטה וראו את הקונה עומד בתוך ה-"גריוא" שקנה, והמצרן מאדים מכעס... אין לו מה לעשות במצב כזה, לכן הוא פונה לבית הדין בטענה שמרמים אותו:
מה עושה בית הדין במקרה כזה? הוא מתבונן ("חזינן"): אם הגריוא היא עידית (כלומר השטח הטוב ביותר בשדה, שאולי הקונה היה מעוניין רק בו, נניח משום ששאר השדה לא טוב לו לעיבוד חקלאי) או שהיא זיבּוּרית (כלומר השטח הגרוע ביותר בשדה, מלא טרשים למשל, שאולי הקונה מעוניין רק בו, נניח משום שאין לו הרבה כסף) - קנייתו קניה. כלומר, הקניה כשרה. אולי מסריחה, אבל כשרה. המצרן אינו יכול לעשות כלום בענין זה.
לעומת זאת, אם מדובר בסתם חלקת שטח באמצע השדה, בית הדין רואה זאת כהערמה, ואינו מאשר את הקניה.
למעבר לחלק ב' של הסוגיה לחצו כאן