רוניא ורבינא - שיעור וחזרה

הקטע הקצר הזה מופיע כתוספת אחרונה, "זנב" שכזה, לסוגיית המצרן (שעליה תוכלו ללמוד כאן: חלק א' וכאן: חלק ב'). הוא עוסק במִצְרָנוּת, אבל יורד גם לרמה האישית, האנושית, כלומר לא רק לחוק היבש, אלא גם למציאות שבין שני אנשים.
רוניא ורבינא היו בריב ביניהם, זאת אנחנו יודעים ממקורות אחרים. והנה קורה המקרה ורוניא קונה קרקע שהיא בשכנות צמודה (מִצְרָנוּת) לקרקע של רבינא.
רבינא חושב לסלקו לפי "דינא דבר מצרא", דין בן המצר, אבל אז - אולי בבית הדין שבו מתנהל הדיון - אומר לו רב ספרא, בנו של רב ייבא: כך אומרים אנשים: ארבעה לצלא, ארבעה לצללא.
הנה הסיפור במילות התלמוד הבבלי:

בבא בתרא ה׳ א

רוניא זבן ארעא אמיצרא דרבינא.
סבר רבינא לסלוקי משום דינא דבר מצרא.
אמר לו רב ספרא בריה דרב ייבא לרבינא:
אמרי אינשי: "ארבעה לצלא ארבעה לצללא"

Bava Batra 5a

It is related that a man named Ronya had a field that was surrounded by fields belonging to Ravina on all four sides. Ravina built partitions around his fields and said to him: Give me your share of the expense in accordance with what I actually spent when I built the partitions, i.e., half the cost of the partitions. Ronya did not give it to him. Ravina said to him: Give me then at least your share of the expense in accordance with a reduced assessment of the price of reeds. Ronya did not give it to him. Ravina said to him: Give me then at least the wage of a watchman. But he did not give even this to him. One day, Ronya was harvesting dates. Ravina said to his sharecropper: Go take a cluster [kibbura] of dates from him. The sharecropper went to bring them, but Ronya raised his voice at him in protest, whereupon Ravina said to him: You have revealed that you are pleased with the partitions and the protection that they provide you. Even if it were only a goat that entered your field, wouldn’t the field need safeguarding, to prevent the goat from eating the dates? Ronya said to him: If it were only a goat, doesn’t one need merely to chase it away [le’akhluyei]? No partition is required. Ravina said to him: But wouldn’t you need a man to chase the goat away? Pay me then at least the wage of a watchman. Ravina came before Rava to adjudicate the matter. Rava said to Ronya: Go appease Ravina with what he expressed his willingness to be appeased with, namely, the wage of a watchman. And if not, I will judge you in accordance with the ruling of Rav Huna in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and you will be required to pay half the cost of the partition based on what Ravina actually spent on it. Incidental to that episode, the Gemara relates another encounter between Ravina and Ronya. Ronya once bought land adjoining property belonging to Ravina. Ravina considered removing him due to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor. When land is up for sale, the owners of the adjoining fields have the right of first refusal. If one of the neighbors is willing to match the highest price being offered to the seller, that neighbor has the preemptive right to purchase the property, and if somebody else buys it, that buyer can be removed. Since Ravina owned the adjacent property, he thought that he enjoyed the right of first refusal. Rav Safra, son of Rav Yeiva, said to Ravina: People say: Four dinars for a large hide [tzalla], four for a small hide [tzelala]. Since Ronya also owned land bordering the desired parcel, you cannot remove him even though his plot of land is smaller than yours. MISHNA: In the case of a dividing wall in a jointly owned courtyard that fell, if one of the owners wishes to rebuild the wall, the court obligates the other owner to build the wall with him up to a height of four cubits. If after the wall was built one of the neighbors claims he alone constructed it and the other did not participate in its building, the latter is nevertheless presumed to have given his share of the money, unless the claimant brings proof that the other did not give his part. The court does not obligate the reluctant neighbor to contribute to the building of the wall higher than four cubits. But if the reluctant neighbor built another wall close to the wall that had been built higher than four cubits, in order to set a roof over the room that was thereby created, the court imposes upon him the responsibility to pay his share for all of the rebuilt wall, even though he has not yet set a roof over it. Since he has demonstrated his desire to make use of what his neighbor built, he must participate in the cost of its construction. If the builder of the first wall later claims that he did not receive payment from his neighbor, the neighbor is presumed not to have given his share of the money, unless he brings proof that he did in fact give money for the building of the wall. GEMARA: Reish Lakish says: If a lender set a time for another to repay the loan that he had extended to him and when the debt came due the borrower said to the lender: I already repaid you within the time, he is not deemed credible, as people do not ordinarily repay their debts before they are due. The lender would be happy if the borrower would only repay his debt on time. Abaye and Rava disagree with Reish Lakish, as they both say: A person is apt to repay his debt within its time, i.e., before it is due. This is because sometimes he happens to have money and the borrower says to himself: I will go and repay my debt

הסיפור מובן לנו למדי, בעיקר אם כבר למדנו על דינא דבר מצרא (כאן חלק ראשון, וכאן חלק שני), אבל השורה האחרונה, מה שאומר רב ספרא לרבינא, היא החידה שעלינו לפצח. ברור לנו שרב ספרא אינו מסכים עם רצונו של רבינא, ומנסה להסביר לו מדוע לא יתיר לו לממש את המצרנות שלו, ולסלק את רוניא מהשדה שקנה (הרי אילו הכל היה בסדר, היה פשוט מאשר לו, נכון?).
אז מה פירוש המשפט? בחוברת נתונים שני פירושים, ועליכם להבין את שניהם. שניהם לקוחים מפירוש רש"י.
ראשית, בואו נקרא את דבריו:

רש"י על בבא בתרא ה׳ א:ד׳:א׳

ארבעה לצלא וד' לצללא - אני שמעתי "צלא" [פירושו] רצען עני, -"וצללא" - רצען עשיר. וכך אמר לו (רב ספרא לרבינא): ארבע ככרות צריכין לרצען עני למאכלות ביתו ליום כמו שצריכין לעשיר, וזה (רוניא) - עני הוא וצריך לו השדה לפרנסה, וכשם שאתה אומר לו: "הסתלק מעלי" בדינא דבר מצרא משום "ועשית הישר והטוב", כך אני (רב ספרא) אומר לך: עשה ישר וטוב לעני זה, ואל תסלקהו.

ויש לגמגם (לתהות, לערער) דהעור קרוי "צלא"' ולא הרצען! [...]

ואומר אני (זה הפירוש המועדף על רש"י): רוניא רצען היה ונותן עורות לעבדנין לעשות מהן מנעלין למוכרן בשוק. וכך אמר לו רב ספרא לרבינא: העני זה שכרו מועט שהוא צריך ליתן שכר הרבה לעבדנין (לפועלים, לבעלי המלאכה) דאמרי אינשי: ארבעה זוזי לצורך מקח העור, וארבעה זוזי לשכר העבדנין, והיינו צללא (כלומר, כפל הוצאות). לפיכך עשה ישר וטוב ותהי לו שדה זו לפרנסת ביתו.

Rashi on Bava Batra 5a:4:1

...

ננסה להבין את הדברים של רש"י:
פירוש ראשון:
1. צלא פירושו רצען עני, וצללא - פירושו רצען עשיר. ומכיוון שכל אחד מהם זקוק בחייו לאותן 4 ככרות לחם (ומכאן "ארבע - ככרות לחם - לצלא, וארבע - ככרות לחם - לצללא"), צריך רבינא להתחשב ברוניא העני, ולאפשר לו לקנות את השדה לפרנסתו.

פירוש שני:

2. צלא פירושו עור, ו-צללא - פירושו פעולת עיבוד העור. ומכאן שרב ספרא אומר לרבינא: ראה, לרוניא העני יש הוצאות מרובות: 4 זוזים הוא משלם על העור שהוא קונה, ועוד 4 זוזים הוא משלם לבעלי המלאכה שמעבדים את העורות! מכאן שהוצאותיו על פרנסתו מרובות, ועליך להתחשב בו.

סיכום

מה אנחנו לומדים מכל זה? זוהי דוגמא נוספת לכך שחוקי המצרנות מוגבלים לעתים ע"י המציאות האנושית. למצרן ניתן כוח רב, להוציא מידי אדם קנייה שקנה, וחז"ל נזהרים שלא להביא לכך שמתוך עשיית "הישר והטוב" למצרן, לא יפגעו ברווחתו של אדם אחר.

המתח בין שני אלו חוזר שוב ושוב בסוגיית המצרן, ועליכם לוודא שהבנתם את שני הענינים הללו:

1. נתינת כוח ביד המצרן להוציא מידי הקונה את השדה הסמוך לשדהו, וזאת כדי לעשות "הישר והטוב" והוא ששדותיו של אדם יהיו סמוכים זה לזה.

2. עם זאת, חכמים מבינים שמדובר בכוח רב שניתן בידי המצרן, ושבסיטואציות מסוימות יש לרסנו. זאת בעיקר על רקע סוציו-אקונומי, כדי למנוע מקרים שבהם תוך כדי עשיית הישר והטוב כלפי המצרן נוצרת פגיעה באדם אחר (למשל: עני, יתומים, אלמנה ונשים בכלל, ועוד).