אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּה וַעֲטֶרֶת יְשׁוּעָה יוֹם מְנוּחָה וּקְדֻשָּׁה לְעַמְּךָ נָתָתָּ. אַבְרָהָם יָגֵל יִצְחָק יְרַנֵּן יַעֲקֹב וּבָּנָיו יָנוּחוּ בוֹ. מְנוּחַת אַהֲבָה וּנְדָבָה. מְנוּחַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה. מְנוּחַת שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט וָבֶטַח מְנוּחָה שְׁלֵמָה שָׁאַתָּה רוֹצֶה בָּהּ. יַכִּירוּ בָּנֶיךָ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ הִיא מְנוּחָתָם וְעַל מְנוּחָתָם יַקְדִּישׁוּ אֶת שְׁמֶךָ.
יהיה לכם שבתון שיהיה יום שביתה לנוח בו ואמרו רבותינו (שבת כד) שבתון עשה הוא [...[ ונראה שהמדרש הזה לומר שנצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה בי"ט אפילו מדברים שאינן מלאכה לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתכות ולמלא החביות יין ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום ואם היתה עיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה יהיו עומסים על החמורים ואף יין וענבים ותאנים וכל משא יביאו בי"ט ויהיה השוק מלא לכל מקח וממכר ותהיה החנות פתוחה והחנוני מקיף והשלחנים על שלחנם והזהובים לפניהם ויהיו הפועלים משכימין למלאכתן ומשכירין עצמם כחול לדברים אלו וכיוצא בהן והותרו הימים הטובים האלו ואפילו השבת עצמה שבכל זה אין בהם משום מלאכה
לכך אמרה תורה "שבתון" שיהיה יום שביתה ומנוחה לא יום טורח וזהו פירוש טוב ויפה [...]
אבל פירוש "שבתון" כך הוא שתהיה לנו מנוחה מן הטורח והעמל כמו שביארנו והוא ענין הגון וטוב מאד והנה הוזהרו על המלאכות בשבת בלאו ועונש כרת ומיתה והטרחים והעמל בעשה ובי"ט המלאכה בלאו והטורח בעשה וממנו אמר הנביא (ישעיהו נח יג) מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר וכן שבת שבתון יהיה לארץ (להלן כה ד) שבת של מנוחה שלא יחרוש ולא יעבוד אותה כלל וזהו מה שדרשו שאין בחולו של מועד משום שבות וזה מן התורה שאלו מדבריהם כל דבר שאינו עושה אינו אומר לגוי ועושה (מו"ק יב) שאפילו בשבות דאמירה החמירו בה
...It appears to me that the meaning of the midrash [interpreting the phrase “Shabbaton”] is that we are commanded on Yom Tov to rest from those activities that technically do not qualify as melacha, we should not be disturbed all day to measure our grain, to weigh our fruit and possessions, to fill our vessels with wine, to move our wares, and even building stones, from house to house and place to place, and if located in a walled city, load up our donkeys, and even wine, grapes, figs and all packages could indeed be delivered on Yom Tov; and the marketplace would be filled with ongoing commerce, and the shops would be open and money changers tables strewn with coins, and the workers would arise for their duties and establish their daily wages, like the rest of the week, and so on. These and similar activities, whether on Yom Tov or even Shabbat itself, all these activities do not technically constitute melacha. Therefore, the Torah commands us “Shabbaton” -- that these should be days of rest and cessation of work, and not days of labor and toil. And this is a good and beautiful interpretation.
[...] דברי רמב"ן פ' אמור שדעתו כך מ"ע של תורה תשבות היינו שלא יהי' כיום החול לשכור פועלי' ולפתוח ולמכור ולהעמיס משא על החמורי' שכולם אין בהם מלאכה ממלאכת המשכן שיש בהם סקילה אם המשא אינו מרשות לרשות. וכל מעשה החול אסור מן התורה כמ"ע דתשבות והיינו שבות דאוריי' וחכמי' הוסיפו מדבריהם שבותים דרבנן אבל עיקר שבות הוא דאורי' נמצא מה שהי' במשכן חשיבא אותו נקרא מלאכה וחייב סקילה אפי' דבר שאין בו יגיעה ועמל אפי' תענוג יש בו להדליק נר ולהחם לו חמין וחייב עליהם סקילה והיגיעות והעמל שאין בהם מלאכה ממלאכת המשכן הם בעשה דשבות [...] והשתא הא דכתי' ממצוא חפציך הנביא לא חידש דבר אלא דאוריי' היא כל עמל ויגיעה כעין עובדא דחול ועלי' קאמר ודבר דבר שאותן הדיבורים ג"כ אסורים מה"ת שלא ישב כל היום לחשוב חשבנותיו ולדבר מעניני שכירות פועליו גם זה כ' רמב"ן שם שאסור מה"ת.
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן אְסוּרִין בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם דּוֹמִין לִמְלָאכָה וְאֵינָם מְבִיאִין לִידֵי מְלָאכָה. וּמִפְּנֵי מָה נֶאֶסְרוּ מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יג) "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי" וְנֶאֱמַר (ישעיה נח יג) "וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר". לְפִיכָךְ אָסוּר לְאָדָם לְהַלֵּךְ בַּחֲפָצָיו בְּשַׁבָּת וַאֲפִלּוּ לְדַבֵּר בָּהֶן כְּגוֹן שֶׁיְּדַבֵּר עִם שֻׁתָּפוֹ מַה יִּמְכֹּר לְמָחָר אוֹ מַה יִּקְנֶה אוֹ הֵיאַךְ יִבְנֶה בַּיִת זֶה וּבְאֵי זֶה סְחוֹרָה יֵלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי. כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר וְדַבֵּר דָּבָר דִּבּוּר אָסוּר הִרְהוּר מֻתָּר:
אָסוּר לְאָדָם לִפְקֹד גִּנּוֹתָיו וּשְׂדוֹתָיו בְּשַׁבָּת כְּדֵי לִרְאוֹת מַה הֵן צְרִיכִין אוֹ הֵיאַךְ הֵן פֵּרוֹתֵיהֶן. שֶׁהֲרֵי זֶה מְהַלֵּךְ לַעֲשׂוֹת חֶפְצוֹ. וְכֵן אָסוּר לְאָדָם שֶׁיֵּצֵא בְּשַׁבָּת עַד סוֹף הַתְּחוּם וְיֵשֵׁב שָׁם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לַעֲשׂוֹת חֲפָצָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. שֶׁהֲרֵי נִמְצָא הִלּוּכוֹ בְּשַׁבָּת לַעֲשׂוֹת חֲפָצָיו:
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהֶחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁאָסוּר בְּשַׁבָּת לַעֲשׂוֹתוֹ. אֲבָל אִם הֶחְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁמֻּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת הֲרֵי זֶה מֻתָּר. כֵּיצַד. אֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְהָבִיא פֵּרוֹת מְחֻבָּרִין אוֹ לִשְׂכֹּר פּוֹעֲלִין. אֲבָל מַחְשִׁיךְ הוּא לִשְׁמֹר פֵּרוֹת שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לִשְׁמֹר בְּשַׁבָּת. וּמַחְשִׁיךְ לְהָבִיא בְּהֵמָה אוֹ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין. שֶׁהַבְּהֵמָה קוֹרֵא לָהּ וְהִיא בָּאָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא חוּץ לַתְּחוּם. וּפֵרוֹת תְּלוּשִׁין אִלּוּ הָיוּ שָׁם מְחִצּוֹת הָיָה מֻתָּר לַהֲבִיאָן בְּשַׁבָּת. וְכֵן אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ לִכְרַךְ פְּלוֹנִי אֲנִי הוֹלֵךְ לְמָחָר שֶׁאִם הָיוּ שָׁם בּוּרְגָנִים הָיָה הוֹלֵךְ לְשָׁם בְּשַׁבָּת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
There are activities that are forbidden on the Sabbath despite the fact that they do not resemble the [forbidden] labors, nor will they lead to [the performance of] the [forbidden] labors.
Why then are [these activities] forbidden? Because it is written [Isaiah 58:13], "If you restrain your feet, because of the Sabbath, and [refrain] from pursuing your desires on My holy day..." and it is written [ibid.], " And you shall honor it [by refraining] from following your [ordinary] ways, attending to your wants, and speaking about [mundane] matters."
Therefore, it is forbidden for a person to go and tend to his [mundane] concerns on the Sabbath, or even to speak about them - e.g., to discuss with a partner which merchandise should be sold on the morrow or which should be bought, how this building should be constructed, or which merchandise should be taken to a particular place. Speaking about all matters of this like is included in the prohibition [against] "...speaking about [mundane] matters."
It is speaking that is forbidden. Thinking [about such matters] is permitted.
מרדכי ב"ר הלל, מגדולי אשכנז בסוף תקופת בעלי התוספות, מצאצאיו של הראבי"ה. נולד בערך 1240, ונהרג על קידוש השם בעיר נירנברג שבגרמניה בשנת 1298.

שלא יכרע בולך אנחנו מודים ובו סעיף אחד:
אין לשחות בולך אנחנו מודים שאין לשחות אלא במקומות שאמרו חכמים: הגה ונוהגים שבשבת מאחרין יותר לבא לבהכ"נ מבחול משום דבתמיד של ימות החול נאמר בבוקר ואצל שבת נאמר וביום השבת דמשמע איחור (מרדכי פכ"כ) ונוהגין להרבות בזמירות של שבת כל מקום לפי מנהגו ובכל דבר אם לא אמרו אין מחזירין אותו מלבד אם לא אמר לאל אשר שבת וכו' מחזירין אותו ויש להאריך ולהנעים בזמירות ואין למחות במאריך בהם אע"פ שהמוחה מכוין משום ביטול תורה (אור זרוע) ומ"מ בשבת ויו"ט לא יאריך יותר מדאי כדי שיאכלו קודם שעה ששית כדלקמן סי' רפ"ח:
1. When one reaches the words “to You, we give thanks,” in [the prayer] Nishmas, he should not bow as one does in the blessing Modim, for one should bow only in those places where our Sages instructed that we do so. RAMA: Our custom is that on Shabbat we come a bit later to the synagogue than we usually do on the weekdays, because the tamid sacrifice of the weekdays was said in the morning and on Shabbos we say "and on the Sabbath day" later. (Mordechai). And it is customary to increase the hymns of praise recited on Shabbos, every place according to its custom. In any case, if one does not say them we do not go back except if one did not say 'לאל אשר שבת'; for this one does go back and say it. It is befitting to prolong the hymns of praise recited on Shabbos and recite them with a pleasant melody as an expression of honor for the day. One should not admonish a sheliach tzibbur who prolongs their recitation even though the intent of the one delivering the admonishment is to prevent the neglect of Torah study. (Or Zaruah). In all cases, on Shabbat and Yom Tov we do not prolong their recitation too much, so we may eat prior to the sixth hour, as above in Siman 288.
בשבת ישלים מאה ברכות בפירות. ובו ב סעיפים:ירבה פירות ומגדים ומיני ריח כדי להשלים מנין מאה ברכות: הגה ואם רגיל בשינת צהרים אל יבטלנו כי עונג הוא לו (טור):
On Shabbos, One Should Complete [the Quota] of 100 Blessings [by Reciting Blessings] on Fruits, 2 Seifim: 1. One must amply partake of fruits and sweets, and enjoy various fragrances if he possesses them, in order to reach the sum of 100 blessings. RAMA: If one is accustomed to sleeping during the afternoon during the week, he should not neglect [this practice] on Shabbos, because it is pleasurable for him. (Tur)
(ד) כי עונג וכו' - אבל לא יאמר נלך ונישן כדי שנוכל לעשות מלאכתנו במו"ש שמראה בזה שנח וישן בשביל ימות החול:
