(א) וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָלְדָ֖ה ל֑וֹ וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר׃ (ב) וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי׃ (ג) וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃ (ד) וַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ׃ (ה) וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל־אַבְרָם֮ חֲמָסִ֣י עָלֶיךָ֒ אָנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט יְהוָ֖ה בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיׄךָ׃ (ו) וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־שָׂרַ֗י הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי־לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ׃ (ז) וַֽיִּמְצָאָ֞הּ מַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה עַל־עֵ֥ין הַמַּ֖יִם בַּמִּדְבָּ֑ר עַל־הָעַ֖יִן בְּדֶ֥רֶךְ שֽׁוּר׃ (ח) וַיֹּאמַ֗ר הָגָ֞ר שִׁפְחַ֥ת שָׂרַ֛י אֵֽי־מִזֶּ֥ה בָ֖את וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי וַתֹּ֕אמֶר מִפְּנֵי֙ שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י אָנֹכִ֖י בֹּרַֽחַת׃ (ט) וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה שׁ֖וּבִי אֶל־גְּבִרְתֵּ֑ךְ וְהִתְעַנִּ֖י תַּ֥חַת יָדֶֽיהָ׃ (י) וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הַרְבָּ֥ה אַרְבֶּ֖ה אֶת־זַרְעֵ֑ךְ וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃ (יא) וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְהוָ֖ה אֶל־עָנְיֵֽךְ׃ (יב) וְה֤וּא יִהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם יָד֣וֹ בַכֹּ֔ל וְיַ֥ד כֹּ֖ל בּ֑וֹ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו יִשְׁכֹּֽן׃ (יג) וַתִּקְרָ֤א שֵׁם־יְהוָה֙ הַדֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יהָ אַתָּ֖ה אֵ֣ל רֳאִ֑י כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה הֲגַ֥ם הֲלֹ֛ם רָאִ֖יתִי אַחֲרֵ֥י רֹאִֽי׃ (יד) עַל־כֵּן֙ קָרָ֣א לַבְּאֵ֔ר בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י הִנֵּ֥ה בֵין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֥ין בָּֽרֶד׃ (טו) וַתֵּ֧לֶד הָגָ֛ר לְאַבְרָ֖ם בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֨א אַבְרָ֧ם שֶׁם־בְּנ֛וֹ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה הָגָ֖ר יִשְׁמָעֵֽאל׃ (טז) וְאַבְרָ֕ם בֶּן־שְׁמֹנִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים בְּלֶֽדֶת־הָגָ֥ר אֶת־יִשְׁמָעֵ֖אל לְאַבְרָֽם׃ (ס)
(1) Now Sarai Abram’s wife bore him no children; and she had a handmaid, an Egyptian, whose name was Hagar. (2) And Sarai said unto Abram: ‘Behold now, the LORD hath restrained me from bearing; go in, I pray thee, unto my handmaid; it may be that I shall be builded up through her.’ And Abram hearkened to the voice of Sarai. (3) And Sarai Abram’s wife took Hagar the Egyptian, her handmaid, after Abram had dwelt ten years in the land of Canaan, and gave her to Abram her husband to be his wife. (4) And he went in unto Hagar, and she conceived; and when she saw that she had conceived, her mistress was despised in her eyes. (5) And Sarai said unto Abram: ‘My wrong be upon thee: I gave my handmaid into thy bosom; and when she saw that she had conceived, I was despised in her eyes: the LORD judge between me and thee.’ (6) But Abram said unto Sarai: ‘Behold, thy maid is in thy hand; do to her that which is good in thine eyes.’ And Sarai dealt harshly with her, and she fled from her face. (7) And the angel of the LORD found her by a fountain of water in the wilderness, by the fountain in the way to Shur. (8) And he said: ‘Hagar, Sarai’s handmaid, whence camest thou? and whither goest thou?’ And she said: ‘I flee from the face of my mistress Sarai.’ (9) And the angel of the LORD said unto her: ‘Return to thy mistress, and submit thyself under her hands.’ (10) And the angel of the LORD said unto her: ‘I will greatly multiply thy seed, that it shall not be numbered for multitude. (11) And the angel of the LORD said unto her: ‘Behold, thou art with child, and shalt bear a son; and thou shalt call his name Ishmael, because the LORD hath heard thy affliction. (12) And he shall be a wild ass of a man: his hand shall be against every man, and every man’s hand against him; and he shall dwell in the face of all his brethren.’ (13) And she called the name of the LORD that spoke unto her, Thou art a God of seeing; for she said: ‘Have I even here seen Him that seeth Me?’ (14) Wherefore the well was called Beer-lahai-roi; behold, it is between Kadesh and Bered. (15) And Hagar bore Abram a son; and Abram called the name of his son, (16) And Abram was fourscore and six years old, when Hagar bore Ishmael to Abram.
בראשית רבה מה:ב
ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה’ מלדת, אמרה ידעת אנא מהיכן היא סבתי, לא כשם שהיו אומרים לי קמיע היא צריכה הימוס היא צריכה אלא הנה נא עצרני ה’ מלדת, תני כל מי שאין לו בן, כאלו הוא מת, כאלו הוא הרוס, כאלו מת, ותאמר רחל אל יעקב הבה לי בנים וגו’, כאלו הרוס שנאמר אולי אבנה ממנה ואין בונין אלא את ההרוס, וישמע אברם לקול שרי, רבי יוסי אמר לקול רוח הקדש היך מה דאת אמר ואתה תשמע לקול דברי ה’.
Genesis Rabbah 45:2
AND SARAI SAID UNTO ABRAM: BEHOLD NOW, THE LORD HATH RESTRAINED ME FROM BEARING, etc. (XVI, 2). Said she: I know the source of my affliction: it is not as people say [of a barren woman], she needs a talisman, she needs a charm,4 but BEHOLD NOW, THE LORD HATH RESTRAINED ME FROM BEARING. IT MAY BE THAT I SHALL BE BUILDED UP THROUGH HER. It was taught: He who has no child is as though he were dead and demolished. As though dead: And she said unto Jacob: Give me children, or else I am dead (Gen. XXX, 1).5 AS though demolished: IT MAYBE THAT I SHALL BE BUILDED UP THROUGH HER, and only that which is demolished must be builded up. AND ABRAM HEARKENED TO THE VOICE OF SARAI. R. Jose said: To the voice of the Holy Spirit,6 as you read, Now therefore hearken unto the voice of the words of the Lord (X Sam. XV, ).
(ג) ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה - לקחתה בדברים. אמרה לה: אשריך שאת מדבקת לגוף הקדוש הזה...ותתן אותה לאברם אישה, ולא לאחר. לאשה, ולא לפילגש:
Took her---with words. She said to her: Happy are you that you will cleave to this holy body...And she gave her to Avram as a wife, and not to another. As a wife, not as a concubine.
בראשית רבה פרשה מה
ד ויבא אל הגר ותהר, רבי לוי בר חייתא אמר מביאה ראשונה נתעברה אמר רבי אלעזר לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה, והכתיב ותהרין שתי בנות לוט מאביהן...
א”ר חנינא בן פזי הקוצין הללו אינן לא מתנכשין ולא נזרעים, מאיליהן הן יוצאים ומתמרים ועולים, החטים הללו כמה צער וכמה יגיע עד שלא יעלו, ולמה נתעקרו האמהות ר’ לוי משם רבי שילא דכפר תמרתא ורבי חלבו בשם ר’ יוחנן שהקב”ה מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן שנאמר (/שיר השירים/ ב) יונתי בחגוי הסלע יונתי בחגוי למה עקרתי אתכם בשביל הראיני את מראיך השמיעיני את קולך...
Genesis Rabba 45:4
AND HE WENT IN UNTO HAGAR, AND SHE CONCEIVED (XVI, 4). R. Levi b. Haytha said: She became pregnant through the first intimacy. R. Eleazar said: A woman never conceives by the first intimacy. An objection is raised: surely it is written, Thus were both the daughters of Lot with child by their father (Gen. XIX, 36)? ...
R. Hanina b. Pazzi observed: Thorns are neither weeded nor sown, yet of their own accord they grow and spring up, whereas how much pain and toil is required before wheat can be made to grow! Why were the matriarchs barren? R. Levi said in R. Shila’s name and R. Helbo in R. Johanan’s name: Because the Holy One, blessed be He, yearns for their prayers and supplications. Thus it is written, O my dove, thou art as the clefts of the rock (S.S. II, 14): Why did I make thee barren? In order that, Let Me see thy countenance, let Me hear thy voice.
בראשית רבה מה:ד׳
והיו מטרוניות באות לשאול בשלומה של שרה, והיתה שרה אומרת להם: צאו ושאלו בשלומה של עלובה, והיתה הגר אומרת להם: שרי גבירתי, אין סיתרה כגלויה. נראית צדקת ואינה צדקת, אילו היתה צדקת, ראו כמה שנים שלא נתעברה, ואני בלילה אחד נתעברתי! והיתה אומרת: עם דא אנא מיסב ומיתן?! הלואי מיסב ומיתן הלווי עם מרה:
Genesis Rabba 45:4
Noblewomen would come to inquire about Sarah’s well being. Sarah told them: “Go and inquire about the well being of that sorry woman [= Hagar].” Hagar said to the noblewomen: “My mistress Sarah’s inner nature is not like her revealed side. She seems to be righteous, but she is not. If she were a righteous woman, would she be barren? See how many years she has not become pregnant, while I became pregnant in a single night!” Sarah would say: “Should I pay any attention to the words of that sorry one, and engage in discourse with her? Rather, I will engage in discourse with her master!” She immediately addressed Abraham (Gen. 16:5): “And Sarai said to Abram, ‘The wrong done me is your fault!’“
תוספתא מסכת סוטה פרק ה הלכה יב
האומרת לבעלה השמים ביני וביניך יעשו דרך בקשה ביניהן שכן מצינו באמינו שרה שאמרה לו לאבינו אברהם ישפט ה’ ביני וביניך אלא כך אמרה לו גרש האמה הזאת ואת בנה מלמד שהיתה אמינו שרה רואה את ישמעאל בנה במס
ין וצד חגבין ומעלה ומקטיר לע”ז אמרה שמא ילמוד יצחק בני כך וילך ויעבד כך ונמצא שם שמים מתחלל בדבר
אמר לה לאחר שזכין לו לאדם חבין לו אחר שעשינוה מלכה ועשינוה גברה והכנסנוה לגדולה זו נטרדנה מתוך בתינו מה הבריות אומרות עלינו לא נמצא שם שמים מתחלל בדבר.
אמרה לו הואיל ואתה אומר חילול שמים בדבר זה ואני אומרת חילול שמים בדבר זה יכריע המקום בין דברי לדבריך הכריע המקום בין דבריה לדבריו שנ’ כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.
Tosefta Sotah 5:12
One who says to her husband, may heaven be between me and you, it will be done as a request between them, just as we found with our mother Sarah, who said to our father, Avraham, G-d will judge between me and you. Rather, thus she said to him, throw out this servant and her son. This teaches that our mother Sarah saw Yishmael build altars, trap grasshoppers and offer them to Avodah Zarah. She said, what if he will teach Isaac my son to do this and he will go and worship in this way and the name of heaven will be profaned (Hillul Shamayim).
Avraham said to her, after we have declared a person not guilty/victorious do we then declare him liable? After we made her a queen and a mistress and brought her to this high status shall we throw her out from our house? What will people say about us? Wont that cause the name of heaven to be profaned?
She said, since you say there may be a Hillul Shamayim in this [if we kick her out] and I say there may be a Hillul Shamayim in this [if we let her stay], G-d will decide between my words and your words. G-d decided between her words and his words as it is written, Everything that Sarah tells you, obey her.
(א) אי מזה באת. מהיכן באת יודע היה, אלא לתן לה פתח לכנס עמה בדברים. ולשון אי מזה, איה המקום שתאמר עליו מזה אני באה:
The angel certainly knows where Hagar was coming from, rather the angel asked in order to give Hagar an opening to enter into speech. The language of "Where have you come from," this is the place that allows Hagar to say, "this is what I have come from."