(יט) וַיֹּ֤אמֶר יקוק אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם׃ (כ) לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤קֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹקֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם׃ (כא) מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכָל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ׃ (כב) וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ׃ (כג) וְלֹֽא־תַעֲלֶ֥ה בְמַעֲלֹ֖ת עַֽל־מִזְבְּחִ֑י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תִגָּלֶ֥ה עֶרְוָתְךָ֖ עָלָֽיו׃ (פ)
ואם מזבח אבנים תעשה לי. זו היא שרבן יוחנן בן זכאי אומר מה ראה ברזל ליפסל מכל מיני מתכות כולן? מפני שחרב נעשית ממנו [ו]חרב סימן פורעניות ומזבח סימן כפרה - מעבירין דבר שהוא סימן פורענות מפני דבר שהוא סימן כפרה. והלא דברים קל וחומר: ומה אבנים שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שמטילות כפרה בין ישראל לאביהם שבשמים אמר הקב״ה לא תניף עליהם ברזל - בני תורה שהן כפרה לעולם על אחת כמה וכמה שלא יגע בהם אחר מכל מזיקין שבעולם:
רבן יוחנן בן זכאי אומר הרי הוא אומר אבנים שלמות תבנה (דברים כז:ו) אבנים המטילים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. והרי דברים קל וחומר: ומה אם אבני מזבח שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שהן מטילות שלום בין ישראל לאביהן שבשמים אמר הקב"ה לא תניף עליהם ברזל - המטיל שלום בין איש לאשתו בין איש לאיש בין עיר לעיר בין אומה לאומה בין משפחה למשפחה בין ממשלה לממשלה על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות.
ולא תעלה במעלות. מכאן אמרו עשה כבש למזבח ... והרי דברים קל וחומר: ומה אם אבנים שאין בהן דעת לא לרעה ולא לטובה אמר המקום לא תנהוג בהן בבזיון - חברך שהוא בדמיון של מי שאמר והיה העולם דין הוא שלא תנהוג בו בזיון:
כתיב (שמות טז, יד) ותעל שכבת הטל וכתיב (במדבר יא, ט) וברדת הטל אמר רבי יוסי ברבי חנינא טל מלמעלה וטל מלמטה ודומה כמו שמונח בקופסא דק מחוספס אמר ר"ל דבר שנימוח על פיסת היד רבי יוחנן אמר דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים מחוספס טובא הוי אמר רב נחמן בר יצחק מחספס כתיב:
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל גְּדוֹלָה חִבָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁנֶּה סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית בִּשְׁבִיל טוֹבָתָן, שֶׁהוּא מוֹרִיד לָהֶם מָן מִן הַשָּׁמַיִם וּמַעֲלֶה לָהֶם מִן הָאָרֶץ טָל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, יד): וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל, וְכֵן (דברים לג, כח): אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל:
וַיֹּאמֶר יקוק אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא (שמות טז, ד). רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁשִּׁנָּה לָהֶם מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. עָשָׂה לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָעֶלְיוֹנִּים תַּחְתּוֹנִים, וְהַתַּחְתּוֹנִים עֶלְיוֹנִים. לְשֶׁעָבַר הָיָה לֶחֶם עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ וְהַטַּל יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, וְעַכְשָׁו יָרַד הַלֶּחֶם מִן הַשָּׁמַיִם וְהַטַּל עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ. הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם, וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָל (שמות טז, ד):
אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי אלא פורס מפה ומקדש. איני? והא אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה - מאי מפסיקין לאו לעקירת שולחן? לא למפה. רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא אייתו תכא קמיה פרס מפה וקידש. תניא נמי הכי (ושוין) שאין מביאין את השולחן אלא אם כן קידש ואם הביא פורס מפה ומקדש:
כך מפסיקין להבדלה - אם היו מסובין בשבת עד הלילה מפסיקין אכילתן ומבדילין:
איקלע לבי ריש גלותא - והיו מסובין על השולחן בערב שבת וקידש עליהן היום ופרס מפה וקידש:
אין מביאין את השולחן - לאכול משקדש היום אא"כ קידש:
ואם הביא - קודם לכן אי נמי אין מביאין את השולחן בערב הפסח אפילו מבעוד יום אא"כ קידש כדאמרן דאפי' רבי יוסי מודה בערב הפסח:
לאו לעקירת שלחן - היינו ברכת המזון כדפרישית לעיל שהיו רגילין לסלק שהיו להם שולחנות קטנים שכל אחד אוכל על שולחנו והיו מסלקין מלפני כולם ולא מלפני המברך ואנו שאנו אוכלים בשלחן אחד אין נכון לסלק:
... וכשישב לאכול יהיה לו מפה פרוסה על הלחם דתניא אין מביאים את השלחן אא"כ קידש ואם הביא פורס מפה ומקדש אע"פ שצריך שיערוך שלחנו מבע"י ודאי צריך שיהיה ערוך ומסודר במקום אחר ומ"מ אין מביאין אותו לפניו אלא עד אחר הקידוש כדי שיהא ניכר שבא לכבוד שבת הלכך אם הביאוהו קודם הקידוש פורס עליו מפה כאילו אינו כאן ומקדש ומסיר המפה.
(1) וכתבו התוספ' (שבת קיט:) דדוקא בימיהם שהיו להם שלחנות קטנים כל אחד שלחנו לפניו ולא היה עליהם טורח להפסיק ולהביא השלחן אחר הקידוש אבל לדידן ששלחנות שלנו גדולים וטורח להביאם אחר קידוש ולהפסיק בין קידוש לסעודה נוהגין להביאם לכתחלה קודם הקידוש ולפרוס מפה ולקדש.
(2) ובירושלמי קאמר שלא יראה הפת בושתו פירוש שהוא מוקדם בפסוק והיה ראוי להקדימו בברכ' ומקדימין בברכת היין.
(3) ואני שמעתי טעם לעשות זכר למן שהיה מונח כמו בקופסא טל למעלה וטל למטה וזכר לזה נותנין מפה תחת הפת ואחרת על גביו:
Chosen Tales: Stories Told by Jewish Storytellers by Peninah Schram
On Friday night, the custom is to cover the loaves of Challah when reciting the Kiddush blessing over the wine. Some suggest we do this so the Challah, which is normally the most important food of the meal, will not be "embarrassed" as we place emphasis on the Kiddush wine.
It happened once that Rav Salanter was a Shabbat guest at the home of a rich couple. As Rav Salanter's host was about ready to recite the Kiddush, he scolded his wife for not having covered the Challah. Rav Salanter couldn't contain himself. Calling the man aside, he said: 'Listen well. The purpose of covering the Challah is not to embarrass it. If in the process of not embarrassing the Challah you shame your wife, you're better off not covering the Challah at all.'