ראה מ "איבעיא להו: עד ועד בכלל או דילמא עד ולא עד בכלל" (כו:) עד "והיינו דקאמר ליה רבי ירמיה ..." (כז:)
(א) מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר שש שעות ומחצה ולמעלה יצא ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע: הגה ומשערינן שעות אלו לפי ענין היום ואף אם היום ארוך משערינן לי"ב שעות והם נקראים שעות זמניות וכן כל מקום ששערו חכמים בשעות משערינן בשעות אלו (רמב"ם בפי' המשנה בפ"ק דברכות) ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת המנחה עד הלילה אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא ובשעת הדחק יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה: הגה ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה אין לו להתפלל מנחה אחר כך ובדיעבד או בשעת הדחק יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו צאת הכוכבים: (ב"י בשם אהל מועד ורשב"א):
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן רלג ס"ק א
(א) ולמעלה. עיין מ"א. אין מוכח כל כך די"ל מו' שעות ומחצה יצא ידי מצוה כתקונה דרק מצוה מן המובחר לאחר עד מנחה קטנה, ומתחלת שבע דיעבד יצא, משמע דלא יצא, ועיין מ"א [סימן] פ"ט אות ג' ובסימן רל"ב ריש הסימן, ואי"ה באות ב' אבאר עוד:
משנה ברורה סימן רלג ס"ק יא
(יא) ובשעת הדחק וכו' - ר"ל דאף אם דרכו תמיד להתפלל מנחה אחר פלג מ"מ יכול להתפלל תפלת ערבית ג"כ בזמן הזה [טו] ומ"מ אין להקל בזה רק אם עכ"פ באותו היום התפלל מנחה קודם פלג אבל אם באותו היום גופא התפלל מנחה אחר פלג שוב אסור לו להתפלל ערבית קודם הלילה דהוי תרתי דסתרי באותו יום גופא [טז] וכ"ז אם מתפלל ביחידי אבל צבור שהתפללו מנחה וכשילכו לביתם יהיה טורח לקבצם שנית לתפלת ערב ויתבטל תפלת הצבור לגמרי הקילו האחרונים שמותר להתפלל ערבית סמוך למנחה ועיין לקמן בסימן רל"ה ס"א:
שער הציון סימן רלה ס"ק טז
(טז) ואם אין לו עשרה בלילה להתפלל עמהם, נכון להתפלל עם הצבור גם לכתחלה מבעוד יום [דרך החיים], ונראה דוקא אם בזה היום לא התפלל מנחה אחר פלג המנחה:
ביאור הלכה סימן קב סעיף ד ד"ה אסור לעבור
אסור לעבור כנגד וכו' - עיין הטעם במ"ב. ועיין בא"ר בשם של"ה דה"ה דיש ליזהר שלא לעבור בעת שקורין שמע ישראל. כתב בספר מאמר מרדכי וז"ל הטעם מפני שמבטל כונת המתפלל ולפ"ז נראה דאם המתפלל משלשל הטלית על פניו כמו שנוהגים הרבה דמותר לעבור על פניו ודוגמא לדבר לקמן בסי' קכ"ח ס"ג דכתב רמ"א דגם הכהנים לא יסתכלו בידיהם ושע"כ נהגו לשלשל הטלית ואיתא עוד שם בענין המומין דאם מנהג הכהנים לשלשל הטלית דשרי לישא כפיו אפי' יש לו כמה מומין וה"נ י"ל דמועיל שלשול הטלית ומ"מ ראוי לחוש ולהחמיר עכ"ל ובפרט לפי מה שכתב הח"א דטעם האיסור מפני שמפסיק בין המתפלל להשכינה בודאי אין להקל בזה:
(ד) אסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ד' אמות ודוקא לפניהם אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד:
(ה) אם השלים תפלתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו אסור לפסוע שלש פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפלתו שאם יעשה זה הרי הוא כעובר כנגד המתפלל וצריך לדקדק בזה אפי' אם האחרון התחיל להתפלל אחריו מאחר שכבר התחיל:
(4) It is forbidden to walk within four cubits of one who is praying. And specifically in front of them; but next to them is permitted to pass by and stand up.
אסו' לפסוע. ולפי פירש"י משמע דמות' לפסוע לאחריו רק שאסו' לעבור לפני המתפלל שוב למקומו ע"ש, ואפשר דרש"י ס"ל דר"י הי' עומד קצתו רחוק מרב שהיה יכול לפסוע ג"פ וא"כ אין ראיה משם. ומ"מ מהירושלמי יש ראיה. עב"י:
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן קב ס"ק ז
(ז) אסור. עיין מ"א. רש"י ברכות כ"ז א' ד"ה ולא פסקיה, יע"ש. והיינו שרב היה מתפלל על דרך משל לכותל מזרחית ור' ירמיה אחוריה, ופסע רב ג' פסיעות ועמד כך ולא הלך למקומו, שהיה יושב על דרך משל בדרום וצפון שלא לעבור לפני ר' ירמיה, משמע לפסוע מותר ולעמוד ג"כ מותר, (עיין מה שכתבתי אות ו'), וכתב [המ"א] די"ל דהיה רחוק קצת. ומה שכתב שהיה רחוק קצת, יראה לפרש דר' ירמיה לא ממש אחורי רב, רק מצדד אצדודי, ונמצא באלכסון יש יותר, ושרי לעבור אפילו לפי מה שכתבתי באות ו', וכל שכן אם נאמר כמו שכתב הב"י דבצדו מותר אפילו בצדדי שלפניו דאתי שפיר טפי, אלא שלא עבר (דב) [רב] נגד פניו ממש ולישב במקומו בדרום או בצפון. ובגמרא שם פריך שפיר והא אסור להתפלל אחורי רבו, ואפשר הם ואלכסונם (וזה קצת דוחק), ומשני תלמיד חבר כו', עיין סימן צ' סעיף כ"ה. ואם כן עכ"פ אין ראיה מגמרא דילן לאסור לפסוע לפירוש רש"י, אבל מירושלמי שהביא הב"י משמע שפיר דיתיב ולא פסע כלל, ובגמרא אמר ולא פסקיה לצלותיה דרבי ירמיה, יע"ש, משמע כרש"י, ואין להאריך. והוי יודע שאני נסתפקתי בהא דאסור לישב תוך ד' אמות של מתפלל אם סמיכה שרי, וכפי הנראה דאסור, דהוה כישיבה ונראה כאין רוצה לקבל עול מלכות שמים (עיין ט"ז ס"ק ג'), א"כ סמיכה במקצת שאם ינטל יעמוד נמי אסור, עיין סימן צ"ד במ"א [ס"ק] יו"ד וסימן קמ"א אות ב' וסימן תכ"ב אות י"א וסימן תקפ"ה [ס"ק] א', דהא המתפלל אסור בזה להמ"א [סימן] צ"ד [ס"ק] יו"ד בשם הגהות מיימוניות [תפילה פ"ה אות ז]. ונצבת "עמכה" כיוצא בה, שגם הוא עמה ממש, ואפילו "עמכה" בה"א מכל מקום נראה שאין רוצה לקבל עול מלכות שמים, דהמתפלל אסור בזה גם חבירו אסור, ואיך אמרו שאסור רק לישב, שמע מינה כב"י ולא כהגהות מיימוניות:
משנה ברורה סימן קב ס"ק יח
(יח) לעבור ולעמוד - ר"ל שיעבור ויעמוד שם ולא ילך להלאה כדי שלא יהיה כנגד פניהם שכל שיוכל לראותו אף שהוא צדדין שלפניו כלפניו דמי ואסור מפני שמבטל כונתו עי"ז ולפ"ז כ"ש דאסור לילך ולעמוד נגד פניו בתוך ד"א כן הוא לדעת המ"א והא"ר סובר דלא אסרו רק לעבור בתוך ד"א נגד פניו אבל לילך בתוך ד"א ולעמוד מותר אפילו לפניו ואפשר דיש להקל במקום הדחק:
משנה ברורה סימן קב ס"ק כא
(כא) שכבר התחיל - [כב] ולא נקרא בא בגבולו ואפילו אם האחרון מאריך בתפילתו דאדרבה זה שפוסע הוא בא עכשיו בגבולו:
עי' עוד באריכות באשל אברהם (מבוטשאש) (הודפס בסוף השו"ע) כאן