ראה גמ' מ"תנא אותו היום" (כח.) עד סוף העמוד
גליוני הש"ס ברכות כח.
וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין כבר ובלבל כו' וכל דפריש מרובא כריש נ"ב ננ"ב א' הומניא איכא בבבל כולה עמונרי וצע"ק דמאי פרק ב' הלכה א' מעתה גר שבא אותו אני אומר מעמון ומואב הוא כו' ועיין סי' קנ"א דנ"א ע"א דפוס קראקא דכתב התי' בירושלמי הנ"ל וכ' דקושי' הנ"ל קשה דתיישי' למיעוטא דא"כ איך מקבלין גרים ניחוש ומואב הוא וע"ש תי' בשם רבינו משה הכהן דכי מוזר וודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא ה"נ וודאי הוא דלא יברו הא ספק יבא ע"ש כאן וכל דפריש מרובא כריש לרווחא דאיכא נמי רובא ור' יהושיע לטעמי דלא ביבמות קי"ט א' אבל למאן דחייש למיעוטא דגם ספק שרי ויל"ע עוד לפי המבואר דזכור את אשר עשה לך עמלק דאין מקבלין עמלק ויליף לי' מקרא ע"ש וכ"ה גם א"כ למ"ד דחיישי' למיעוטא חוש בכל גר שמא עברית הוא ואיך גרים ובזה הא לא שייך ורולי זר עמלק הם מיעוט שאינו מצוי לי' ורק עמון ומואב דהם אומות שלימות הוו ועמ"ש בבית האוצר חלק אות בי"ת כלל וע' תשב"ץ מכהגים סי' תקל"ח דכ' ג"כ עש"ה ^ שי טרוקו גלי דלא ליתי כו' נ"ב סי' ח' וז"ל מפני מעמך שבלילה
ספר אמת קנה ד' ה'
וכן הדין שמותר כדי קורת רוח שנצרך או כדי לנחם אנשים עצובים ושבורי לב.
(מקור)נדרים ד"נ ע"א עקיבא אתקדשת ליה ברתיה דכלבא שבוע וכו' אחא אליהו אידמי להון כאנשא וקא קרי אבבא אמר להן הבו לי פורתא דתיבנא דילדת אתתאי ולית ליה מרעם לאגונה א"ל ר"ע חזי גברא דאפילו תיבנא לא אית ליה וע"ש בפרש"י משום קורת רוח עשה להם שלדידיה לא היה לו אפילו תבן כמו להם והלא אליהו כאשר מתלבש בצורת אדם בעוה"ז שומר תורה ומצות הוא כדמוכח בב"מ דף קי"ד ע"ב ובעירובין דמ"ג לפי"ז כל הנמצא בצרת מה כגון שאין לו פרנסה אן מקום מגורים או אין בידו לספק צרכי אשתו כראוי לכאורה יכול חבירו לנחמו בשינוי בדיבורו כאילו צרת עצמו כפולה מצרתו לישב ודבר גדול מצינו בברכות דכ"ח ע"א שכאשר דעתו חלשה דעתו של ר"ג אחרי שהעבירוהו מנשיאותו דהוא לא היה מכניס לתלמידים שאין תוכם כברם ניתוספו ספסלי הביהמ"ד הראוהו בחלום שהדין עמו אע"פ שאין האמת כן כדי לישב דעתו ויש לדחות שחלומות שוא ידברו וכשם שא"א לתבן בלא בר כך א"א לחלום בלא דברים בטלים ברכות דנ"ה ע"א אולם מדה גדולה בדרך ארץ הראו לנו מסדרי הש"ס במעשה זה.
צל"ח מסכת ברכות דף כח עמוד א
שם א"ל הכי א"ר יוחנן אין הלכה כר' יהודה וכו'. לכאורה היתה השאלה רק מאן אמר וכו', ולא היה מסתפק בגוף המאמר רק לא ידע מאן אמר וכו' מי הוא מרא דשמעתא, ולפ"ז היה לו להשיבו ר' יוחנן הוא ולא יותר, ולמה האריך בתשובתו הכי א"ר יוחנן. ולתרץ זה נתחכם רש"י ופירש מאן אמר הלכה וכו', שהלכה כר' יהודה, עיין ברש"י. ולפ"ז אמרו לר' זירא ההיפוך ממה שנאמר בבי מדרשא, והוא דוחק. ולזה הביא רש"ל גירסא בגמרא הכי א"ר יוחנן הלכה כרבי יהודה, וכתב דצריך לפ"ז שלא לגרוס ר' יוחנן בריש סוגיין דאמר הלכה מתפלל של מנחה, אלא צריך לגרוס איזה מאן דאמר אחר ולא ר' יוחנן. ואני תמה, שהרי בשלשה מקומות במס' זבחים [י"ב ע"א ד"ה ע"א] הובא מימרא זו ובכולם נזכר ר' יוחנן, ומלבד שהדרא קושייתי לדוכתא שהיה להשיבו בקיצור ר' יוחנן אמרה. והנלע"ד בזה, דודאי לא נתהפך המאמר מהיפך להיפך לגמרי, ולר' זירא אמרו שאתמר בבית המדרש הלכה שמתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף כנזכר בתחלת המאמר, אלא שנסתפק מאן הוא מרא דהאי מימרא אם ר' יוחנן או ר' יהושע בן לוי, ור' נתן השיבו שר' יוחנן אמרה, ולא בלשון הנזכר שהלכה מתפלל של מנחה וכו', אלא בלשון זה אין הלכה כר' יהודה שאמר וכו', ובזה אינו מההיפוך אל ההיפוך, דתרווייהו לכוונה אחת הם. ואעפ"כ יש נפקא מינה בין הלשונות, דלפי מה שאמר הלכה מתפלל של מנחה תחלה, איכא למימר הטעם משום דקיי"ל כרבנן דשל מוסף כל היום, ולכך כיון ששניהם אין זמנם עובר תדיר קודם, וכמו שפירש"י באמת בד"ה ואח"כ של מוספין, ע"ש. ולפי"ז אם אירע הדבר בפנות היום לעתות ערב שאין פנאי ביום רק לתפלה אחת, אז של מוסף קודמת שזו עוברת לגמרי ושל מנחה אינה עוברת לגמרי שיש לה תשלומין בערבית, וכן הוא באמת דעת המג"א בס"ס רפ"ו [ס"ק ג'] הבאתי דבריו בריש פרקין [כ"ו ע"א ד"ה ודע שגוף]. אבל לפי מה שאמר ר' נתן דר' יוחנן אמר אין הלכה כר' יהודה וכו', כוונתו דאפילו לפי דעתו דר' יהודה דשל מוספין עוברת אפ"ה אין הלכה כמותו במה שאמר מתפלל של מוסף קודם מנחה, דבאמת מעלת תדיר אלים אפילו לדחות שאינו תדיר לגמרי, וכדעת הירושלמי שהבאתי לעיל שלא כדברי המג"א, ואפי' לעת ערב שיודחה מוסף לגמרי מתפלל של מנחה ודוחה של מוסף לגמרי.
מגן אברהם סימן רפו ס"ק ג
של מנחה - אף על גב דפסק בסימן רל"ג דאין להתפלל לכתחלה מנחה גדולה י"ל דהכא כיון שצריך להתפלל מוסף צריך להקדים מנחה תחלה דעכ"פ זמנה היא וכמ"ש שם אם רוצה לאכול וא"כ האידנ' דסומכין על קריאה לבהכ"נ א"צ להתפלל עתה מנחה, ונ"ל דאם הוא סמוך לערב ואין שהות להתפלל שתיהן יתפלל מוסף דמנחה יש לה תשלומין בערבית עסי' ק"ח:
צל"ח מסכת ברכות דף כח עמוד א
רש"י ד"ה מתפלל של מנחה וכו', שלא יקרא פושע גם עליה. לא סגי ליה לרש"י בטעמא דתדיר המפורש בברייתא, נראה משום דכי היכי דלר' יהודה לא משגחינן במעלת תדיר משום דמוסף זמנה עוברת, הכי נמי לרבנן לא היה להשגיח במעלת התדיר משום דעל מוסף יהיה נקרא פושע, דהרי מודו רבנן שהמאחר תפלת מוסף אחר שבע שעות שנקרא פושע. ובודאי אם כבר הוא אחר שבע שעות ועדיין לא התפלל לא מוסף ולא מנחה דסגי מעלת תדיר להקדים מנחה למוסף, דהרי לענין פושע אין לו תועלת, אפילו יקדים מוסף כבר הוא פושע עליה כיון שכבר איחרה אחר שבע שעות, ולכן ודאי יקדים מנחה שהוא תדיר. אבל אם עומד בסוף שעה שביעית ויכול לגמור תפלת אחת, בזו היה לו להקדים מוסף שלא יהיה נקרא פושע עליה, והרי באמת גם בזה סברי רבנן דמתפלל מנחה תחלה, שהרי ר' יהודה פליג ואמר שמתפלל מוסף תחלה שזו מצוה עוברת, ואי ס"ד שכבר הוא אחר שבע איך יתפלל מוסף לר' יהודה, אלא על כרחך דמיירי שעדיין הוא בתוך שעה שביעית קצת. וא"כ קשה למה סברו רבנן בזה להקדים מנחה והלא לענין מוסף הזמן עכ"פ עובר לענין שיהיה נקרא פושע, והוה להו לרבנן להשגיח על הפשיעה יותר מעל מעלת התדיר, ולכן פירש"י שגם על מנחה יהיה נקרא פושע. ואמנם גוף דברי רש"י קשה עלי להבינם, למה יהיה פושע על מנחה אם יאחר להתפלל אותה איזה שעה אחר שבע, והלא זמנה עכ"פ עד פלג המנחה ואפילו עד הערב לרבנן, ואטו מי שאינו מקדים להתפלל תיכף בתחלת הזמן נקרא פושע, והלא שחרית זמנה עם הנץ החמה ואטו מי שאינו מקדים להתפלל עם הנץ החמה הוא פושע, די שאינו נקרא ותיק ואינו מן הזריזים אבל גם פושע אינו נקרא, ומנחה אדרבה עיקר מצותה לרבנן עם דמדומי חמה כדכתיב ייראוך וגו' ולפני ירח וגו' כדאמרינן בדף כ"ט ע"ב, ואף דלייטי עלה במערבא, היינו מי שמאחר כ"כ עד דמדומי חמה, אבל עכ"פ אינו צריך להקדים כ"כ להתפלל בשעה שביעית תיכף בתחלת זמנה. ואולי גם רש"י כוונתו למ"ש התוס' בד"ה הלכה מתפלל וכו', עיין בדבריהם. וא"כ אם לא יתפלל תיכף יהיה מוכרח להתאחר עד קרוב לסוף היום, ואז ודאי נקרא פושע מדלייטי עלה במערבא. ודע שעל פי דברי רש"י יש לתרץ מה שדקדקתי בדברי הגמרא דלמה הוצרך ר' יוחנן לומר הלכה מתפלל מנחה וכו' כיון שכבר אמר הלכה כסתם משנה, עיין בדברינו בשיטת הגמרא [ד"ה א"ר יוחנן]. ועל פי דברי רש"י ניחא, דאכתי הוצרך לומר הלכה מתפלל מנחה וכו', שלא נימא להקדים מוסף שלא יהיה פושע.
מהרש"א ד"ה כדמתרגם