וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְהוָ֖ה מזה [מַה־] [זֶּ֣ה] בְיָדֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר מַטֶּֽה׃
The LORD said to him, “What is that in your hand?” And he replied, “A rod.”
מזה בידך. לְכָךְ נִכְתַּב תֵּבָה אַחַת, לִדְרֹשׁ: מִזֶּה שֶׁבְּיָדְךָ אַתָּה חַיָּב לִלְקוֹת, שֶׁחָשַׁדְתָּ בִכְשֵׁרִים; וּפְשׁוּטוֹ: כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מוֹדֶה אַתָּה שֶׁזּוֹ שֶׁלְּפָנֶיךָ אֶבֶן הִיא? אוֹמֵר לוֹ הֵן; אָמַר לוֹ הֲרֵינִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ עֵץ:
מזה בידך WHAT IS THAT IN THINE HAND? —The reason why the words מה זה are written here as one word is to afford the opportunity to explain it thus: on account of this (מִזֶּה) that is in thine hand thou wilt make thyself liable to punishment because thou hast harboured suspicion about worthy persons (Exodus Rabbah 3:12). The real meaning, however, is that it is a question such as one puts to his fellow: “You admit that this object in front of you is a stone?” The other replies, “Yes”. The former says, “Well, I’ll turn it into wood”.
וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי, אוֹתָהּ שָׁעָה דִּבֵּר משֶׁה שֶׁלֹא כַּהֹגֶן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ (שמות ג, יח): וְשָׁמְעוּ לְקוֹלֶךָ, וְהוּא אָמַר: וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי. מִיָּד הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשִׁיטָתוֹ, נָתַן לוֹ אוֹתוֹת לְפִי דְּבָרָיו. רְאֵה מַה כְּתִיב אַחֲרָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מַזֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה, כְּלוֹמַר מִזֶּה שֶׁבְּיָדֶךָ אַתָּה צָרִיךְ לִלְקוֹת, שֶׁאַתָּה מוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בָּנַי, הֵם מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים, מַאֲמִינִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, לא): וַיַּאֲמֵן הָעָם. בְּנֵי מַאֲמִינִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, ו): וְהֶאֱמִן בַּה', תָּפַשׂ משֶׁה מַעֲשֵׂה הַנָּחָשׁ שֶׁהוֹצִיא לָשׁוֹן הָרָע עַל בּוֹרְאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, ה): כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כְּשֵׁם שֶׁלָּקָה הַנָּחָשׁ כָּךְ זֶה עָתִיד לִלְקוֹת, רְאֵה מַה כְּתִיב: וַיֹּאמֶר הַשְּׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ, לְפִי שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה נָחָשׁ לְכָךְ הֶרְאָה לוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, כְּלוֹמַר עָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה שֶׁל זֶה. וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו, מַטְרוֹנָה אָמְרָה לְרַבִּי יוֹסֵי, אֱלֹהַי גָּדוֹל מֵאלֹהֶיךָ, אָמַר לָהּ לָמָּה, אָמְרָה לוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה אֱלֹהֵיכֶם לְמשֶׁה בַּסְּנֶה הִסְתִּיר פָּנָיו משֶׁה, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁרָאָה אֶת הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא אֱלֹהַי, מִיָּד: וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו. אָמַר לָהּ תִּפַּח עַצְמוֹתָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה אֱלֹהֵינוּ בַּסְּנֶה לֹא הָיָה לוֹ מָקוֹם לִבְרֹחַ, אָנָא הָיָה בּוֹרֵחַ, לַשָּׁמַיִם, אוֹ לַיָּם, אוֹ לַיַּבָּשָׁה, מַה נֶּאֱמַר בֵּאלֹהֵינוּ (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה'. אֲבָל הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא אֱלֹהַיִךְ, כֵּיוָן שֶׁאָדָם בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם אוֹ שְׁלשָׁה פְּסִיעוֹת יָכוֹל לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, לְכָךְ כְּתִיב: וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נָס, לְפִי שֶׁחָטָא בִּדְבָרָיו, שֶׁאִלּוּ לֹא חָטָא לֹא הָיָה נָס, שֶׁאֵין נָחָשׁ מֵמִית אֶלָּא הַחֵטְא מֵמִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמַעֲשֶׂה רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה שְׁלַח נָא יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ, וַהֲרֵי אָמַרְנוּ לָמָּה הָיָה הַנָּחָשׁ כְּנֶגֶד משֶׁה, אֶלָּא מַה אוֹת הָיָה לְיִשְׂרָאֵל בְּכָךְ, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְכָךְ נֶהְפַּךְ הַמַּטֶּה לְנָחָשׁ, כְּנֶגֶד פַּרְעֹה שֶׁנִּקְרָא נָחָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כט, ג): הַתַּנִּים הַגָּדוֹל, וְאוֹמֵר (ישעיה כז, א): עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, לְפִי שֶׁהָיָה נוֹשֵׁךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָאִיתָ פַּרְעֹה שֶׁהוּא כְּנָחָשׁ, עָתִיד אַתָּה לְהַכּוֹתוֹ בַּמַּטֶּה, וְסוֹף הַדְּבָרִים הוּא יֵעָשֶׂה כָּעֵץ, מַה הַמַּטֶּה אֵינוֹ נוֹשֵׁךְ כָּךְ הוּא לֹא יִשֹּׁךְ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב: שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ. לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ ה', לֵךְ עֲשֵׂה לָהֶם אוֹת זֶה כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִינוּ שֶׁאֲנִי נִרְאָה אֵלֶיךָ:
אמר ריש לקיש החושד בכשרים לוקה בגופו דכתיב והן לא יאמינו לי וגו׳ וגליא קמי קודשא בריך הוא דמהימני ישראל אמר לו הן מאמינים בני מאמינים ואתה אין סופך להאמין הן מאמינים דכתיב ויאמן העם בני מאמינים והאמין ביי אתה אין סופך להאמין שנאמר יען לא האמנתם בי וגו׳ ממאי דלקה דכתיב ויאמר ה׳ לו עוד הבא נא ידך בחיקך וגו׳
On the topic of Miriam’s leprosy, the Gemara cites that which Reish Lakish said: One who suspects the innocent of indiscretion is afflicted in his body, as it is written: “And Moses answered and said: But they will not believe me and will not hearken to my voice, for they will say, God did not appear to you” (Exodus 4:1), and it is revealed before the Holy One, Blessed be He, that the Jewish people would believe. The Holy One, Blessed be He, said to Moses: They are believers, the children of believers; and ultimately, you will not believe. They are believers, as it is written: “And the people believed once they heard that God had remembered the children of Israel, and that He saw their affliction, and they bowed and they prostrated” (Exodus 4:31). The children of believers, as it says with regard to Abraham our Patriarch: “And he believed in God, and He counted it for him as righteousness” (Genesis 15:6). Ultimately, you will not believe, as it is stated: “And God said to Moses and to Aaron: Because you did not believe in Me to sanctify Me in the eyes of the children of Israel” (Numbers 20:12). From where do we know that Moses was afflicted in his body? As it is written: “And God said to him further: Bring your hand to your bosom, and he brought his hand to his bosom and he took it out and behold, his hand was leprous like snow” (Exodus 4:6).
(א) פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד ובו יח סעיפים:
כל הפסולים לדון פסולים להעיד חוץ מאוהב ושונא שכשרים להעיד אע"פ שפסולין לדון:
(1) Disqualified Testimony Due To Familial Relationship or a Woman or Slave, 18 Seifim: Paragraph 1- Any individual who is disqualified from judging is also disqualified from testifying with the exception of one who likes or hates a litigant who is qualified to testify notwithstanding his disqualification from judging.
(ב) אלו הם הפסולין האחים זה עם זה בין מן האם בין מן האב הרי הם ראשון בראשון ובניהם זה עם זה שני בשני ובני בניהם זה עם זה שלישי בשלישי ולעולם שלישי בראשון כשר ואצ"ל שלישי בשני אבל שני בשני ואצ"ל שני בראשון שניהם פסולים לפיכך האב עם בן בנו פסול מפני שאב ובנו ראשון בראשון כמו אח ואחיו ועם בן בן בנו שהוא רביעי ממנו כשר מפני שהוא שלישי בראשון וכן הדרך בנקבות כיצד שתי אחיות או אח ואחותו בין מן האב בין מן האם הרי הם ראשון בראשון בניהם בין זכרים בין נקבות שני בשני בני בניהם או בנות בנותיהם שלישי בשלישי (טור סי' ו' בשם ר"ח) וי"א דשלישי בראשון פסול: הגה וכן ראוי להורות וי"א דאינו פסול רק מדרבנן אע"ג דשאר פסולים מדאורייתא ונ"מ לענין עידי קדושין כמו שנתבאר בא"ה סי' מ"ב (מרדכי פרק זה בורר) וי"א דקרובי האם נמי אינם פסולים אלא מדרבנן (מיי' פי"ג מהל' עדות):
(2) 2- The following are the rules of disqualifications: Brothers, whether paternal or maternal, are first connections to first connections. Their children are second to second. Their grandchildren are third to third. A third with a first is always valid, and certainly a third with a second is valid. A second and a second, however, and certainly a second and a first, are disqualified. Therefore, a grandfather with his grandsons is disqualified because a father and son are a first and first just like a person with his brother. A great-grandfather with his great-grandson is valid because it is a third with a first. The same rule applies to females. How so? Two sisters or a brother and sister, whether paternal or maternal, are first and first. Their children, whether male or female, are second and second. Their grandsons and granddaughters are third and third. (Tur) There are those that says a third and first are disqualified RAMA: and this is the appropriate ruling. There are those that say it is only a rabbinical disqualification, although the other disqualifications are biblical. The practical difference is in a case of witnesses to a marriage, as will be explained in Even Haezer Siman 42 (Mordechai). There are those that says that one’s mother’s relatives are also only rabbinically disqualified.
לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו ק"כ שנה רוחי היא הנשמה מן העליונים כענין שנא' ויפח באפיו נשמת חיים. באדם לעולם כלו' תהיה הנשמה בתוך הגוף זמן ארוך כענין שנאמר יחי אדוני המלך דוד לעולם פי' לימים רבים וכן ועבדו לעולם וכן לעולם שנא' בשמואל הרמתי ר"ל שלא יחיה האדם ימים רבים כמו דורות הראשונים שהיו נקראים בני האלהים והיו מאריכין תשע מאות שנה ויותר ואף בסוף ימיהם היו הולכין אחר תאותן תחת אשר נבראו בעלי מדע להיות כמלאכים ונתן טעם לדבר בשגם הוא בשר כלומר באריכות הימים שהם חיים כל כך אף הרוח העליון נהפך לטבע הבשר ונמשך אחר התאוה לפיכך והיו ימיו ק"כ שנה ואמר לא ידון רוחי ע"ש שהנשמה נתונה באדם שהוא גוף נוצר מן האדמה בעלת השכל והמדע למשול בו ולשפוט אותו ולהדריכו בדרך ישרה לקרבו אל העליונים ולהרחיקו מטבע המושכת אותו אחר תאותו הרמ"בן ז"ל:
שבעים שיבה שמונים גבורות דכתיב (תהלים צ, י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה אמר רבה מחמשים ועד ששים שנה זו היא מיתת כרת והאי דלא חשיב להו משום כבודו של שמואל הרמתי
One who dies at the age of seventy has reached old age. One who dies at the age of eighty dies in strength, as it is written: “The days of our years are seventy, or if by reason of strength, eighty years” (Psalms 90:10). Rabba said: Not only is death at the age of fifty a sign of karet, but even death from fifty to sixty years of age is death by karet. And the reason that all of these years were not counted in connection with karet is due to the honor of Samuel from Ramah, who died at the age of fifty-two.
כל אשה שאתה פסול לה אתה פסול לבעלה שהבעל כאשתו וכל בעל שאת' פסול לו כך אתה פסול לאשתו שהאשה כבעלה ולדעת הפוסלים שלישי בראשון מכשירים באשתו מפני שהוא מופלג (ומ"מ אם דנין על ממון שיש לבעלה הנאה ממנו פסול להעיד לה דמה שקנתה אשה קנה בעלה) (מרדכי פרק זה בורר):
3- You are disqualified to the husband of any woman you are disqualified from and you are disqualified to the wife of any man you are disqualified from because a woman is like her husband. According to the view that a third and first are disqualified, his wife would be valid because that is far-fetched. (Nevertheless, if they are judging on a case where her husband will obtain a benefit from the ruling, he is disqualified from testifying for her because whatever a woman acquires is acquired by her husband.) (Mordechai)
כל שתי נשים שהם זו עם זו שני בשני בעליהם מעידים זה לזה דתרי בעל כאשתו דשני בשני לא אמרינן (ומיהו לכתחלה לא יחתמו עצמן על שטר ביחד) (ת"ה סימן רכ"ו) אבל אם היו ראשון בראשון כגון שלקח זה אשה וזה בתה וכן בעלי אחיות פסולים זה לזה דאמרינן בהו תרי בעל כאשתו ואף בראשון בשני אמרינן בהו תרי בעל כאשתו שכשם שהוא פסול להעיד לבן אחות אשתו כך הוא פסול להעיד לבעל בת אחות אשתו אבל מעיד לבן בעל אחות אשתו שיש לו מאשה אחרת וי"א דבראשון בשני לא אמרינן תרי בעל כאשתו (וכן נ"ל להורות):
4- The husbands of two women who are disqualified from one another as a second and a second may testify for one another because we do not use the principle of a woman is like her husband twice in a case of second and second. (However, they ideally should not sign together on a document). If, however, they were a first and a first, such as where one married a woman and the other married her daughter or where they married sisters, they cannot testify for one another because there we do use the principle of a woman is like her husband twice. We even use the principle of a woman is like her husband twice in a case of a first and a second in that just as he is disqualified from testifying for the son of his wife’s sister, so too is he disqualified from testifying for his wife’s sister’s daughter’s husband. He can, however, testify for the son of his wife’s sister’s husband that he had from another wife. There are those that say that we do not use the principle of a woman is like her husband twice in a case of a second and a first (and it seems to me to rule this way).
כל איש שאין אתה מעיד לו מפני שהוא בעל קרובתך הרי אתה מעיד לשאר קרוביו כגון בנו ואחיו וכן כל אשה שאין אתה מעיד לה מפני שהיא אשת קרובך הרי אתה מעיד לשאר קרוביה:
5- You may testify for the other relatives of a person that you cannot testify for because he is your relative’s husband, such as his sons and brothers. Similarly, you can testify for the other relatives of a woman you cannot testify for because she is your relative’s wife.
אבי חתן ואבי כלה מעידים זה לזה: הגה וי"א אע"ג דלעדות כשרים אסורין לדון דה"ל כאוהב ושונא ואפי' הוא דיין קבוע יכול לומר אינו מקובל לי (הגהת מרדכי בשם עיטור) ונ"ל דבדיעבד דינו דין (מהרי"ק שורש כ"א):
6- The father of the groom and father of the bride may testify for one another. RAMA: There are those that say that although they are valid for testimony, they are prohibited from judging because they are like those that like or hate a litigant. The litigant may say he does not accept him, even if he is an affixed judge (Hagahos Mordechai in the name of the Itur). It seems to me that his rulings are valid after the fact. (Mahari"k)
אחי האח מן האם מעידים זה לזה שהרי אין ביניהם קורבה כלל:
7- Stepbrothers may testify for one another because they are not related at all.
האיש עם אשתו ראשון בראשון ולפיכך אינו מעיד לא לבנה ולא לאשת בנה ולא לבתה ולא לבעל בתה ולא לאביה ולא לאמה ולא לבעל אמה ולא לאשת אביה:
8- A man with his wife is a first with a first. Therefore, he cannot testify for her son, son’s wife, daughter, daughter’s husband, father, mother, mother’s husband or father’s wife.
הארוס פסול להעיד לארוסתו (שם ברמב"ם דף י"ד) אבל אם העיד לקרוביה אין פוסלין אותו עדות ודוקא ארוסה אבל שידוכין בעלמא אינן פוסלים ומיהו אם רוצה להעיד שתזכה בממון אפשר דנוגע בדבר (הגהת אשר"י):
9- An arus is disqualified from testifying for his bride (in the name of the Rambam). If, however, he testifies for her relatives, we would not disqualify the testimony. This is only with respect to actual erusin, but he would not be disqualified in the case of a mere engagement. However, if he plans to testify that she should obtain rights to money, he may have a stake in the matter. (Hagahos Ashiri)
וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֺתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה רֹפְאֶֽךָ׃ (ס)
He said, “If you will heed the LORD your God diligently, doing what is upright in His sight, giving ear to His commandments and keeping all His laws, then I will not bring upon you any of the diseases that I brought upon the Egyptians, for I the LORD am your healer.”
וַאֲמַר אִין קַבָּלָא תְקַבֵּל לְמֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָךְ וּדְכָשַׁר קֳדָמוֹי תַּעֲבֵיד וְתַצֵּית לְפִקוּדוֹי וְתִנְטוֹר כָּל קְיָימוֹי כָּל מַרְעִין בִּישִׁין דְּשַׁוִּיתִי עַל מִצְרָאֵי לָא אַשְׁוִינוּן עֲלָךְ וְאִם תַּעַבְרוּן עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא וּמִשְׁתַּלְחִין עֲלָךְ אִין תְּתִיבוּן אַעֲדִינוּן מִנָךְ אֲרוּם אֲנָא הוּא יְיָ אַסְאָךְ
and said, If you will truly hearken to the Word of the Lord your God, and do that which is right before Him, and will listen to His precepts and keep all His statutes, all those evil things that I laid upon the Mizraee I will not lay upon thee: but if thou wilt transgress against the word of the law, upon thee shall they be sent. If thou convert, I will remove them from thee; for I am the Lord thy Healer.
וַאֲמַר אִם קַבָּלָא תְקַבֵּל לְמֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָךְ וּדְכָשַׁר קֳדָמוֹהִי תַעְבֵּד וְתַצֵית לִפִקוּדוֹהִי וְתִטַר כָּל קְיָמוֹהִי כָּל מַרְעִין דִי שַׁוֵיתִי בְמִצְרַיִם לָא אֲשַׁוֵי עֲלָךְ אֲרֵי אֲנָא יְיָ אַסָךְ:
וְעָשִׂ֜יתָ חֹ֤שֶׁן מִשְׁפָּט֙ מַעֲשֵׂ֣ה חֹשֵׁ֔ב כְּמַעֲשֵׂ֥ה אֵפֹ֖ד תַּעֲשֶׂ֑נּוּ זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ׃
You shall make a breastpiece of decision, worked into a design; make it in the style of the ephod: make it of gold, of blue, purple, and crimson yarns, and of fine twisted linen.
חשן משפט. שֶׁמְּכַפֵּר עַל קִלְקוּל הַדִּין. דָּ"אַ, מִשְׁפָּט שֶׁמְּבָרֵר דְּבָרָיו וְהַבְטָחָתוֹ אֱמֶת, דריש"נטנט בְּלַעַז; שֶׁהַמִּשְׁפָּט מְשַׁמֵּשׁ שָׁלֹשׁ לְשׁוֹנוֹת, דִּבְרֵי טַעֲנוֹת הַבַּעֲלֵי דִּינִים וּגְמַר הַדִּין וְעֹנֶשׁ הַדִּין, אִם עֹנֶשׁ מִיתָה, אִם עֹנֶשׁ מַכּוֹת, אִם עֹנֶשׁ מָמוֹן, וְזֶה מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן בֵּרוּר דְּבָרִים, שֶׁמְּפָרֵשׁ וּמְבָרֵר דְּבָרָיו:
חשן משפט THE BREAST-PLATE OF JUDGMENT — it was so called because it atoned for any error in judgment (cf. Zevachim 88b; Jerusalem Talmud Yoma 7:5). Another explanation of why it is called “the breast-plate of משפט”, is because it makes its statements clear (definite — so that there can be no doubt about their meaning) and its promise is true; discerement in old French, (sentence of judgment). Because the word משפט is used in three senses: the contentions of the parties to the law-suit, the pronouncement of the sentence and the punishment attendant on the sentence, whether it be punishment of death or punishment of flagellation or punishment involving a monetary payment; here it is used in the sense of making its statements definite, so that this is the breast-plate with the Urim and Thummim which explains and makes its statement clear.
(י) זה שפסלה תורה עדות הקרובים לא מפני שהם בחזקת אוהבי' זה את זה שהרי פסולין להעיד לו בין לזכותו בין לחובתו ואפי' משה ואהרן אינם כשרי' להעיד זה לזה אלא גזירת הכתוב הוא:
(10) 10- This, that we disqualify the testimony of relatives, is not because we assume they like each other as we see that they are disqualified to testify whether for or against the relative. Even Moshe and Aharon are disqualified from testifying for one another. Rather, it is simply a rule from the Torah.
הגרים מעכו"ם אין להם קורבה אפי' שני אחים תאומים שנתגיירו מעידים זה לזה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי:
11- Converts have no familial relationship with each other. Even twin convert brothers may testify for one another because a convert is like a newborn child.
(יב) כל מי שאין אתה מעיד לו מפני שהוא בעל קרובתך אם מתה אשתו אע"פ שהניחה לו בנים ה"ז נתרחק וכשר: הגה מיהו אם נפסק הדין כשהיה קרוב לא יוכל לחזור לתובעו אחר כך בעדות זה שנתרחק דהואיל ונפסק הדין נפסק (ב"י):
(12) 12- If the wife of someone you cannot testify for because he is your relative’s husband died, you are no longer related and are a valid witness, even if she is survived by children. RAMA: However, if the ruling was already given while he was still related, he cannot re-litigate with this testimony of the non-relative because once the ruling is given it is final. (Beis Yosef)
(יג) היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעש' חתנו פסול לו וכן אם ידע העדות כשהיה חתנו ומתה בתו פסול אבל אם ידע העדות בשעה שלא היה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו מאחר שתחלתו וסופו בכשרות אע"פ שנפסל בנתיים כשר:
(13) 13- If someone knew testimony for a party before he became his son-in-law and he then subsequently became his son-in-law, he is disqualified. Similarly, if he knew the testimony while he was a son-in-law and the party’s daughter then died, he is disqualified. If, however, he knew testimony before he became a son-in-law, then he became a son-in-law and then the party’s daughter died, he is a valid witness because the beginning and end were in a valid state, notwithstanding the disqualification in the interim.
(יד) שכיב מרע שצוה בפני עדים הקרובים לו ורחוקים מבניו אין הצוואה כלום כיון שהיו קרובים בשעה שנמסר להם העדות ויש מי שמכשיר:
(14) 14- If someone is dying and distributes his property in front of witnesses that he is related to but are not related to his children, the distribution is meaningless since they were related at the time the testimony was given over. There are those that say they are valid witnesses.
(טו) בפיסול ממון לא בעינן תחלתו וסופו בכשרו' שאם היה נוגע בדבר בשעת ראיית העדות מפני שהי' לו הנאה בדבר יכול להסתלק בענין שלא יהי' לו הנאה בדבר ויעיד:
(15) 15- The concept of the beginning and end being in a valid state does not apply to a monetary disqualification. If the witness had a stake in the matter at the time he witnessed the incident because of a benefit he would obtain, he is able to remove himself from the matter in a way that he will no longer obtain a benefit and then he may testify.
עדים הקרובים לערב פסולים ללוה לא שנא אם הלוה בא ליפטר בטענת כפירה והם מעידים עליו שלוה או אם טוען שפרע והם מעידים עליו שהודה שלא פרע: הגה קרובי נרצח יכולין להעיד על הרוצח (הגהות אשירי ומרדכי פ' זה בורר) וכן קרובי המוכה יכולין להעיד על המכה לגרשו מב"ה או שאר עונש דומה לזה שאין תועלת למוכה בעדותו (הגהות מרדכי שם):
16- Witnesses that are related to a cosigner are disqualified from testifying for the borrower, whether the borrower wanted to exempt himself by denying the loan and they will testify that he did borrow the money or if the borrower claims he paid back and they will testify that the borrower confessed that he did not pay back. RAMA: The relatives of a murder victim can testify against the murderer. (Hagahos Ashiri; Mordechai). Similarly, the relatives of an assault victim can testify against the perpetrator to force him out of the synagogue or some other similar punishment because there is no gain for the victim in such a testimony.
קרובי נרצח. עי' בתשובת כנ"י סי' פ"ט מ"ש לפרש תשובת הרא"ש כלל נ"ז שלא יהי' סתירה לדין זה וע' בזה בתומים ס"ק י"א ותשוב' משכנות יעקב חח"מ סי' ט"ו באריכות. ומ"ש הבה"ט ובש"ך מאריך בדין זה אם הטריפ' יכול להעיד בד"מ כו' עי' בנ"צ מ"ש בזה:
קרובי נרצח יכולי' להעיד כו'. ואפי' הנרצח עצמו כל זמן שהוא חי ואינו טריפה יכול להעיד. כן הוא במרדכי שם וכתב ב"י משמע מהכא דטריפה אינו כשר להעיד וכ"כ בסימני המחודשים בסתם טרפה אינו כשר להעיד משמע מדבריו דטרפה פסול להעיד לכל עדות מצד פסול בגופו שהוא טרפה ואין דבריו נכונים וכמ"ש לקמן ובד"מ כתב דהמרדכי מיירי בדיני נפשות וס"ל כהנ"י פ' זה בורר דלא בעינן עדות שאתה יכול להזימה רק בדיני נפשות ולא בדיני ממונות וכ"כ המרדכי פ' ז"ב בשם ר"י דעדי' הקרובי' לדייני' כשרים דלא בעינן עדות שאתה יכול להזימה בד"מ ולכך טרפה כשר להעיד בד"מ ע"כ ומביאו הסמ"ע בקצרה ס"ק כ"ו וכת' דמור"ם קצר כאן ולא הגיה משום דרבים חולקי' עליהם משמע מדבריהם למאי דרבים חולקי' וס"ל דעדות הקרובי' לדייני' פסולי' משום דגם בממון בעינן עדות שאתה יכול להזימה וטרפה פסול אף בד"מ וכל דבריהם תמוהין מכמה טעמי' חדא נהי דבממון בעינן עדות שאתה יכול להזימה היינו כגון בעדות הקרובי' לדייני' וכה"ג וכמ"ש לקמן דאם מעידין בגוף העדות שאי אתה יכול להזימה לאו עדות הוא דבעדות זה לא יבואו לידי הזמה אבל עד טרפה נהי דהוא טרפה מ"מ מה שהוא מעיד בממון שייך ביה הזמה דכשיזום ישלם ממון וכי מה ענין טרפה לתשלומי ממון וגם מה דס"ל לב"י דטרפה פסול משום פסול בגופו שהוא טרפה וגם מה שמפלפלין הדרכי משה והסמ"ע בזה נלע"ד דכולן שגו וטעו ואשתמיטתהו ש"ס ערוכה בסנהדרין פ' הנשרפין (סנהדרין דף ע"ח ע"א) דגרסינן התם אמר רבא טרפה שהרג שלא בפני ב"ד פטור דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה (פירש"י דאין יכול לחייבו ע"פ עדים שאם הוזמו אין נהרגין דגברא קטילא בעי למיקטל) ואמר רבא עדים שהעידו בטרפה והוזמו אין נהרגי' עידי טרפה שהוזמו נהרגין רב אשי אמר אפי' עידי טרפה שהוזמו אין נהרגין לפי שאינן בזוממי זוממין וכ"פ הרמב"ם בפ' ך' מה' עדות וכתב הכ"מ שם דצריך לפרש דבשעה שהעידו לא הוי ידעינן שהם טרפה דאל"כ איך העידו וע"ש וא"כ מוכח להדיא דבין לרבא ובין לרב אשי אפי' בדיני נפשות טרפה כשר להעיד מצד עצמו ואינו פסול מצד פסלות בגופו אלא לרב אשי פסול בד"נ משום שאינו בזוממי זוממין משום דגברא קטילא בעי למקטל והוי ליה עדות שא"א יכול להזימה וכמו שפירש רש"י שם וזה לא שייך כלל בממון דמ"מ כשיזומו יתחייבו לשלם ממון וכי מה ענין תשלומי ממון לטרפה וא"כ מה שכתב המרדכי כל זמן שהוא חי ואינו טרפה כו' היינו משום דמיירי בד"נ גם מ"ש הד"מ והסמ"ע שדעת הנ"י פ' ז"ב והמרדכי פ' ז"ב בשם ר"י דבממון לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה ליתא דאדרבא בנ"י שם משמע להדיא איפכא דמייתי את הירושלמי דעדים הקרובי' לדיינים פסולי' משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה ומשמע מדבריו דהיינו לענין ממון ע"ש וכן משמע עוד מדברי הנ"י פ' החובל ע"ש ומה שכתב הנ"י ר"פ אחד ד"מ ד"מ לא בעינן דרישה וחקירה ומינה דלא בעינן עדות שאתה יכול להזימ' דטעמא דדרישה וחקירה משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימ' הוא עכ"ל ר"ל דלכתחלה לא בעינן לחקור משום עדות שאתה יכול להזימה דלכתחלה אין מדקדקין בזה משום שלא תנעול דלת בפני לוון וכמ"ש לקמן לפרש דברי הרמב"ם דבפ' ב' מהל' רוצח כן ע"ש ואמרינן מסתמא יודעים באיזו יום ובאיזו שעה הוא ולא בעינן שיעידו בפירוש בענין שתהא ראוי להזמה אבל אם ידעינן בודאי שאין יודעים באיזו יום ובאיזו שעה וה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה לאו עדות הוא וכמו שהוכחתי לקמן מן הש"ס ע"ש וכן צריך לפרש דברי בעל העיטור שבסוף אות ק' קרובים דף ל"ט ע"ג כתב שלא יהיו העדים קרובי' למלוה ולדיינים דהא שייכא הזמה בעידי קיום עכ"ל אלמא דבעינן בממון עדות שאתה יכול להזימה ולעיל באותו דף בע"א כתב ד"ת א' ד"מ וא' ד"נ בדרישה וחקירה כו' עד כדי שלא תנעול דלת בפני לוין הלכך לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה אלא בדיני נפשות עכ"ל א"ו צ"ל דבריו כמו שפרשתי דברי הנ"י ודוק וכן מ"ש הרמב"ם ס"פ כ"ג מהלכות מלוה ולוה (והסמ"ג דף קע"ז ע"ד) וז"ל מכאן אתה למד ששטר שאין בו מקום או זמן כשר אע"פ שעדות זו אי אתה יכול להזימה שאין מדקדקין בד"מ בדרישה וחקירה כמו שיתבאר שלא תנעול דלת בפני לוין ולפיכך שט"ח המאוחרין כשרין אע"פ שא"א יכול להזימן עכ"ל ונראה שהוציא כן מהש"ס דר"פ א' ד"מ ועיין בה' המגיד שם היינו נמי דלענין לכתחלה לא בעינן לחקרם ולידע אם הם עדות שראויה להזמה ואמרי' מסתמ' העדים יודעים המקו' והזמן אבל אם היו העדים לפנינו ולא ידעו או שהכחישו זא"ז בחקירות עדותם בטל' משום דבעינן עדות שראויה להזמה וכמו שאוכיח לקמן מן הש"ס ורמב"ם וסמ"ג ושאר פוסקים תדע שהרי הר"ן סוף כתובות מביא דברי הרמב"ם דס"פ י"ז מה' מלוה והרי הר"ן ספ"ב דכתובות ס"ל דגם בד"מ בעינן עדות שראויה להזמ' א"ו כמ"ש ומ"ש המרדכי פ' ז"ב דר"י מכשיר עדות הקרובי' לדיינים לא כמו שהבינו הד"מ והסמ"ע דהיינו מטעם דבממון לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה אלא אדרב' מדברי ר"י מוכח להפך שהרי כתב המרדכי שם ור"י מכשיר בפ"ב דכתובות גבי עד ודיין מצטרפין ע"כ ובפ"ב דכתובות (דף כ"א ע"ב) שם כתבו התוס' וז"ל אין עד נעשה דיין הטעם כמ"ש רשב"ם וי"מ משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה ואם העדים נעשו דיינים עדות שאין אתה יכול להזימה הוא שלא יקבלו הזמה על עצמם ומיהו לפי טעם זה אם העדים קרובים לדיינים אינם יכולים להעיד דלא יקבלו הזמה עליהם אלא כיון דבני הזמה נינהו בב"ד אחר עדות שאתה יכול להזימה קרינא בהו ה"נ יהיה הדיין נעשה עד ודוק' בעד המעיד אבל עד שאין צריך להעיד כגון שיש אחרים שיעידו נעשה דיין ודוקא בדיני ממון אבל בדיני נפשות אפי' עד הרואה אין נעשה דיין לר' עקיבא כו' עכ"ל וכ"כ עוד התוס' סוף פ' החובל (בבא קמא דף צ' ע"ב) בשם ר"י ע"ש הרי מוכח להדיא דעת ר"י איפכא דאף בממון בעינן עדות שאתה יכול להזימה אלא דמכשיר בעדים הקרובי' לדיינים דזה הוי עדות שיכול להזימה בב"ד אחר ולפי דעתי אין שום פוסק שיחלוק לומר דבממון לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה וכמו שאוכיח לקמן מן הש"ס וכן נראה מדברי הרי"ף והרא"ש פ' זה בורר שהביא את הירושלמי בסתם דעדים לא יהיו קרובים לדיינים משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה משמע מדבריהם דלענין ממון הב אוהו שהרי אין דרכם להביא מה דשייך דוקא לענין ד"נ וכן נראה עוד להדיא מדברי הרא"ש בפ"ב דכתובות גבי קיום וכ"כ הר"ן להדיא בספ"ב דכתובות ע"ש שהאריך וכן משמע פשטא דסוגיא דפ' מרובה סוף (בבא קמא דף ע"ה) דפריך התם והא ק"ל דעדות שאי אתה יכול להזימה לא הוי עדות וכו' ועוד נלע"ד להוכיח כן מן הש"ס דגם בממון בעינן עדות שאתה יכול להזימה דאמרינן בש"ס ריש פ' אד"מ דד"ת אחד ד"מ ואחד ד"נ צריכין דרישה וחקיר' ומ"ט אמרו ד"מ לא בעינן דריש' וחקירה שלא תנעול דלת בפני לוין ובדיני קנסות וכן בדין מרומה אוקמא אראורייתא ובפ' היו בודקין אמרי' בש"ס דטעמא דדריש' וחקירה הוא משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה הוא וא"כ אף בהודאות והלואות נהי דתקנו רבנן דלא בעינן דרישה וחקירה היינו שאין הב"ד צריכים לכתחל' לחקור ולדרוש העדים משום שלא תנעול דלת בפני לוין אבל מ"מ מוכח דבעינן עדות שאתה יכול להזימה אף בד"מ ואפי' בהודאות והלואות ונפקא מיניה אלו חקרו הב"ד את העדים בדיעבד ואמרו איני יודע בחקירות ודרישות עדותן בטלה כדאמרינן להדיא בש"ס ס"פ היו בודקין דאפי' עד א' שאומר איני יודע בדרישות וחקירות עדותן בטל' דה"ל עדות שא"א יכול להזימה ובבדיקות עדותן קיימת דעדות שאתה יכול להזימה הוא ודוחק לו' דעקרו רבנן משום נעילת דלת דינא דעדות שאתה יכול להזימה לגמרי דזה לא מסתבר כלל: ועוד דגרסי' בפ' ז"ב סוף (דף ל) אמר רב יודא עדות המכחשת זא"ז בבדיקות כשרה בד"מ ומשמע דבחקירות פסול' וכמ"ש הרמב"ם רפ"ג מה' עדות וסמ"ג וט"ו לעיל סי' ל' וכ"כ נ"י פ' ז"ב גבי אחד אומר בדיוטא עליונ' כו' וכ"כ הריב"ש סי' רס"ו דעדות המוכחשת בחקירות פסולה אפי' בד"מ דלא בעינן בהו דרישה וחקירה דדוק' מוכחשת בבדיקות היא דכשרה בד"מ וכהנהו גוונא דאיתמר התם בפ' ז"ב אבל בחקירות לכ"ע פסולה אפי' בד"מ כו' וכ"כ ר' ירוחם נ"ב ח"ב ושאר פוסקים להדיא והיינו ע"כ מטעם שכתב רש"י וז"ל בבדיקות שאינו משבע חקירות באיזו יום באיזו שעה שהזמה תלוי בהן אלא בכלים שחורים וכלים לבנים שאין דין הזמה תלויה בהן עכ"ל הרי בהדיא דעדות המכחשת זא"ז בחקירות פסול' מטעם דבעינן עדות שאתה יכול להזימה דאם לא כן אין טעם כלל לפסול עדות המכחשת זה את זה בחקירות דמה בכך שמכחשת זה את זה בחקירות סוף סוף בגוף הענין עדותם מכיונת ולמה יגרע ממכחשת זא"ז בבדיקות א"ו כדפי' ויצא לנו מזה דנהי דבד"מ לא בעינן לכתחלה דרישה וחקירה מ"מ אם חקרו ואמר א' מהן אפי' איני יודע עדותן בטלה ואין סברא כלל לחלק בין עדות המכחשת לאומר איני יודע דכיון דאמרינן בש"ס ס"פ היו בודקין טעמא דאומר איני יודע בחקירות עדותן בטלה משום דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה וכבר הוכחתי דגם בד"מ בעינן עדות שאתה יכול להזימה ולהכי עדות המכחשת בחקירות עדותן בטלה א"כ ה"ה באומר איני יודע ושוב מצאתי בריב"ש סי' רס"ו שכתב שנראה דבהודאות והלואות אפי' בדין מרומה לא בעי דרישה וחקירה כד"נ ממש אלא שצריך הדיין לחקור בו כל מה דאפשר לו שאם אמר בא' מן החקירות איני יודע שתהא עדותן בטלה כד"נ כו' ע"ש ומביאו ב"י בקצרה לעיל סי' ל' מחו' ו' וכן הב"ח שם אין דבריו מוכרחים ונלע"ד כמ"ש מהך דפ' ז"ב דעדות המכחשת בד"מ בחקירות פסולה וגם פשט הסוגיא דר"פ אד"מ לא משמע כדבריו ע"ש גם בסוגיא דפ' מרובה (סוף בבא קמא דף ע"ה) גבי הא דאמרינן התם והא קי"ל דעדות שאי אתה יכול להזימה לא הוי עדות ה"מ היכא דלא ידעו באיזו יום באיזו שעה דליכא עדות כלל כו' לא משמע כדבריו דדוחק לומר דדוקא בדיני קנסות מיירי התם ואפי' לפי דבריו היינו דוקא לענין דרישה וחקירה אבל מודה דבעלמא בעינן עדות שאתה יכול להזימה בד"מ ודו"ק ולפיכך יזהר הדיין לכתחלה שלא יחקור רק בדין מרומה וכה"ג דכיון דאינו צריך לזה למה יביא את הבע"ד לידי הפסד דשמא יאמר א' מהן איני יודע ואל יטעך לשון השר מקוצי במרדכי פ' ז"ב ללמוד מדבריו דדוק' בד"נ בעינן עדות שאתה יכול להזימה אדרב' כשתדקדק היטב תרא' דס"ל דגם בד"מ בעינן ומ"ש ד"נ ר"ל דבד"נ אין עד הרואה נעשה דיין כמ"ש התוס' פ"ב דכתובות ופ' החובל שם ע"ש ודו"ק ומ"ש הרמב"ם פ"ב מה' רוצח גבי טרפ' שהרג דכל עדות שאינ' ראויה להזימה אינה עדות בד"נ כ' הלח"מ ס"פ ך' מה' עדות דקשה לשונו דהא בפ' הנשרפין אמרו סתם כל עדות שא"א יכול להזימה אינו עדות משמע בין בממון בין בנפשות דבממון ג"כ שייכא הזמה וכן נראה מדברי הר"ן ס"פ האשה שנתארמלה כו' עכ"ל ולפי דבריו ה"ל להקשו' מכל הפוסקי' הנ"ל ומש"ס ר"פ ז"ב שהבאתי ופסק הרמב"ם גופיה כן ברפ"ג מהל' עדות דעדות המכחשת זא"ז בחקירות פסולה אף בד"מ א"ו לק"מ דמ"ש' בה' רוצח אתי לאפוקי ד"מ לענין חקירה לכתחלה לא בעינן שתהא ראוי להזימ' דהא לכתחלה לא צריך דריש' וחקיר' בד"מ משום נעילת דלת וכמו שהבאתי לעיל דברי הרמב"ם סוף פ' י"ז מה' מלוה וכמו שפירשתי לעיל דברי הר"ן גופיה והעיטור והנ"י אבל ד"נ בכל ענין בעינן עדות שתהא ראויה להזימ' ואין ספק דאישתמיטתיה לבעל לח"מ דברי הרמב"ם דסוף פי"ז מה' מלוה ולוה ודברי הר"ן דסוף כתובות הנ"ל שהבאתי:
העדים שקרובים זה לזה או שקרובים לדיינים פסולים:
17- Witness that are related to each other or to the judges are disqualified.
אם הקהל מינו עדים ותקנו שלא ישוה שום עדות זולתם כשרים להעיד אפי' לקרוביהם כיון שקבלום עליהם (וע"ל סי' ל"ז סכ"ב): הגה אבל אם מינו סתם עדים בעיר אין כוונתם שיעידו לפסולים וכן דיינים הממונים בעיר לא ידונו לקרוביהם (ריב"ש סי' שי"א) וכן נוהגין:
18- If the public appoints witnesses and institutes that no testimony is valid without them, they may testify for their relatives since they were accepted. (See later 37:22). RAMA: If, however, they appoint witnesses without specifying, the intention is not that they may testify for those they are otherwise disqualified from. Similarly, judges appointed in the city may not judge for their relatives (Rivash) and this is the custom.
בענין נתינת העצה, שנינו בתורת כהנים (ויקרא יט): ולפני עור לא תתן מכשול, לפני סומא בדבר. אמר לך, בת פלוני מהי לכהונה? אל תאמר לו, כשרה, והיא אינה אלא פסולה. היה נוטל בך עצה, אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו וכו', ואל תאמר לו מכור שדך וקח לך חמור, ואתה עוקף עליו ונוטלה ממנו. שמא תאמר, עצה יפה אני נותן לו, הרי הדבר מסור ללב, שנאמר, ויראת מאלקיך.
ענמצאנו למדים, שבין הדבר שיכול להיות נוגע בו, בין בדבר שאינו נוגע בו כלל, חייב אדם להעמיד את הבא להתיעץ בו על האמת הזך והברור.
עאותראה שעמדה תורה על סוף דעתם של רמאים, דלאו בשופטני עסקינן, שייעצו עצה שרעתה מפורסמת ונגלית, אלא בחכמים להרע, אשר יתנו עצה לחבריהם שלפי הנגלה בה יש בה מן הריוח אל חבירו באמת, אך סוף הענין אינו לטובתו של חבירו כי אם לרעתו ולהנאתו של המיעץ. על כן אמרו, שמא עצה יפה וכו', והרי הדבר מסור ללב וכו'.
GIVING MISLEADING ADVICE: Regarding giving [misleading] advice, we were taught in Torat Kohanim (2:14): "'you shall not put a stumbling block before the blind' (Vayikra 19:14), i.e. before one who is blind in some matter. [For example,] if one asks you: 'is the daughter of so and so permitted to marry a Kohen?' Do not answer him 'she is permitted' when she is not. If he consulted you for advice, do not give him an advice which is not suitable to him... Do not say to him 'sell your house and buy a donkey', while in truth you intend to circumvent him and buy it from him. Perhaps you will say: "I am giving him a good advice" - this is a [hidden] matter given over to thought, thus the verse warns "you shall fear your G-d" (who knows your thoughts). Hence we learn that whether in a matter where one may possibly have a vested interest or none at all, he is obligated to establish the person coming to him for advice on the pure and clear truth. You can observe that the Torah had a full grasp of the deceivers' thinking. For we are not speaking here of fools whose evil advice is apparent and noticeable. But rather with wise deceivers, who give advice to their neighbor which on the surface appears to truly be beneficial to his neighbor, but in the end of the matter it is not to his benefit but rather to his detriment, benefiting only the advisor. Therefore, they said: "perhaps you will say: 'I am giving him a good advice'... this is a hidden matter of thought... ['you shall fear your G-d']".