קרן הצבי חלק א' סימן א' - בענין גיור עמלקים

ניתן להשיג את כל הספר בחינם במייל בכתובת [email protected]

סימן א' (א) – חיוב עמלק בפריה ורביה

א. עמלקי שהתגייר האם תופס והאם עמלקי יוצא ידי חובת פריה ורביה ב. ההבדל בין פסולי הקהל השונים לענין גיור ג. גדרי הגדשת הסאה בעוונות וההבדל בין ארץ ישראל לחו''ל.

(א) הסתפקתי האם גר או גיורת עמלקים שהולידו בן ובת יוצאים ידי חובת פריה ורביה או לא, כי בתורה מבואר שעמוני ומואבי אסורים לבוא בקהל עד עולם מפני שהיו כפויי טובה (דברים כג,ד-ז) ודרשו עליהם חז''ל (יבמות עז,א) עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית, שההסבר הפשוט הוא שנשים אין דרכן לצאת החוצה לאנשים זרים ולהציע להם אוכל ומים ולכן על הנשים לא היתה טענה של כפיות ^[1]טובה. אבל לגבי עמלקים אין אזכור בש''ס מה דינם, ובמכילתא דרבי ישמעאל (פרשת בשלח יז,טז) רבי אליעזר אומר, נשבע המקום בכסא הכבוד שלו שאם יבוא אחד מכל אומות העולם להתגייר שיקבלוהו, ולעמלק ולביתו לא יקבלוהו, שנאמר (שמואל ב' א,יג) ''ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה, ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי'', נזכר דוד באותה שעה מה שנאמר למשה רבנו אם יבוא אחד מכל אומות העולם להתגייר שיקבלוהו ומביתו של עמלק שלא יקבלוהו, מיד ''ויאמר אליו דוד דמך על ראשך כי פיך ענה בך''. ומהמדרש משמע שאסור לקבל גרים מזרע עמלק ואין חילוק בין נשים לגברים כמו שכתבו כל המפרשים, עוד כתב שם בפירוש המדרש הבאר אברהם (סק''ט) שדוד הרגו מפני שהיה עמלקי, וגיור עמלקים אינו מועיל כלל ודינם כגויים לכל דבר.

והגמרא (סוטה לה,ב) אומרת על שבעת העממים שכל החיוב להורגם היה מפני שהם לא חזרו בתשובה, אך אם היו חוזרים בתשובה אפשר היה לקבלם שלדעת רש''י (ד''ה וכתבו) מדובר רק על בני שבעת העממים שנמצאים בחו''ל ולפי התוס' (גיטין מו,א ד''ה כיון) מדובר גם על בני שבעת העממים שגרים כאן בארץ, ולכאורה אפשר לדמות דין שבעת העממים לעמלקים.

והרמב''ם (מלכים ו,ד) כתב שעמלק שקיבל עליו שבע מצוות בני נח יצא מכלל עמלק ונחשב גוי כשר, וכל שכן שאם בא להתגייר מקבלים ^[2]אותו, ואפשר להביא ראיה לרמב''ם מהירושלמי (שביעית טז,ב), שם מסופר על יהושע ששלח שלשה מכתבים לפני שנכנס לארץ, ושם כתב שהרוצה לברוח ולפנות את הארץ כדי שלא יצטרכו להילחם בו הרשות בידו, ובאמת הגרגשי בעקבות המכתב ברחו ^[3]לאפריקה, וכידוע הגרגשי הם אחד מהעמים שצריך להשמיד לפי התורה, ומזה שיהושע נתן להם לברוח מוכח שאין חיוב להרוג את שבעת העממים בכל מצב ^[4]בהכרח. והרמב''ם כתב (סנהדרין יח,ב) שדוד לא הרג את הנער מפני שהיה עמלקי, אלא מפני שמרד במלכות או מפני הוראת שעה. ולפי שיטת הרמב''ם מתורצת הגמרא (גיטין נז,ב) מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק וכידוע המן היה עמלקי, ואיך בניו יכלו להתגייר אם לא מקבלים גרים מעמלק כלל, ונראה פשוט שהלכה כמו הרמב''ם שהוא מעמודי התווך של הפסיקה, ולא כפירושי המדרש שאומרים ההיפך, במיוחד שגם על פירוש המדרש יש מחלוקת אם הוא להלכה או לא, ופשוט שעמלק או עמלקית שהתגיירו נכנסים בקהל כמו גרים רגילים כבר בדור הראשון ויוצאים ידי חובת פריה ורביה אם הולידו ^[5]ילדים.

(ב) עוד אפשר להסביר ע''פ שיטת הרמב''ם שכתב לגבי עמלקי שרוצה לצאת מכלל עמלק ולקבל שבע מצוות בני נח שמקבלים אותו, גם לכיוון ההפוך שגוי רגיל שרוצה לעשות מעשה עמלק, דינו כעמלק וצריך להרגו, ובאמת כבר שאלו התוס' (ע''ז סד,ב ד''ה איזהו) מדוע אנחנו לא הורגים גויים שאנו רואים עוברים על שבע מצוות בני נח, שהרי לא צריך התראה בשביל להרוג גויים, ותירצו שכל עוד לא הביאו אותם לבית הדין, אנו לא צריכים לדאוג [6]להורגם, שכן עכו''ם לא מעלים [מן הבור] ולא מורידים [לבור], ואפשר להסביר שאת עמלק התורה ציוותה להכחיד ממש, כי הם מוחזקים ברשעותם עד שיוכח אחרת ואז הם יוצאו מכלל עמלק, אך שאר האומות אינם בחזקת רשעים מובהקים עד שיוכח אחרת ואז באמת נצטרך לדאוג למחות את שמם מן העולם.

ועוד אפשר להביא טעם לשיטת הרמב''ם שמתיר עמלקי להתגייר ולהיכנס בקהל מיד, התורה באה ללמד שמידת כפיות טובה יותר גרועה ממידת עמלק הרשעים, שעמון ומואב אינם נכנסים לקהל ה' רק מפני שלא קדמו אותנו בלחם ובמים ואילו עמלק שבאו להילחם בנו סתם, כן יכולים להיכנס בקהל ה', ומכאן צריך אדם ללמוד כמה מגונה מידת כפיות טובה.

ומהטעם הנ''ל אפשר להסביר מדוע התורה אמרה (דברים כג,ח-ט) ''לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבוא בקהל ה'', והדגישה שהטעם הוא משום ''כי גר היית בארצו'', ודרש רבי יוסי (ברכות סג,ב) ללמוד קל וחומר ממצרי ואדומי למכניס אורחים, שמה מצרי ואדומי שקירבו את ישראל רק לצורך עצמם אפשר להכניסם לקהל בזכות זה, ועוד נחלקו רב ושמואל (סוטה יא,א) אם פרעה היה מלך חדש או המלך שהיה בתקופת יוסף שרק חידש גזרותיו, ולכאורה לפי מי שאמר שמדובר על אותו המלך שהיה בתקופת יוסף, אין לך כפוי טובה יותר גדול ממנו, ולכן הדגישה התורה שהם יכנסו בדור שלישי ''כי גר היית בארצו'', שמצד עצמם באמת לא מגיע להם להיכנס לקהל בדיוק כמו עמון ומואב, אך התורה רצתה לחנך אותנו שבתקופת הרעב בכל העולם המצרים אירחו אותנו וכדי שאנחנו לא נהיה כפויי טובה התירו למצרים להיכנס לקהל בדור ^[7]שלישי.

אחר כתבי זה מצאתי בשו''ת אבני נזר (או''ח סי' תק''ח, אות ה') שכתב ששורש עמלק להיות רודף ושונא ^[8]לישראל, וכתב ששורש חטא עמלק שאינו רוצה בשום אופן להיות נכנע לישראל, וגם אם העמלקי מתגייר אינו מוכיח שהוא בהכרח נכנע לישראל, אך בשעת הכיבוש שאז צריך לקבל עליו מיסים ושעבוד כדי להיות גר תושב, מוכיח העמלקי במעשיו שהוא נכנע לישראל ואינו אוחז במעשה אבותיו, ולכן אינו מחויב מיתה, עיין שם. וכן ראיתי שהחזו''א (אהע''ז סוטה קמ''ו,ה') והחת''ס ^[9](או''ח ק''צ ד''ה עוד כתבת) כתבו שעמלק הכוונה לעושה מעשה עמלק ולא לעמלק ממש, ושמחתי לראות בנין אב לדברים שכתבתי.

(ג) והואיל ודיברנו בפטור הגרגשים שברחו לחו''ל ממיתה, ראיתי לנכון להביא הסבר מדוע אחרי שהתורה ציותה להרגם, העם הגרגשי קיבלו פטור מדין מוות ברגע שעזבו את ארץ ישראל. ראיתי בשל''ה (פרשת בשלח) שהביא את הגמרא (סנהדרין לט,ב) שאין גומרים את ההלל בשביעי של פסח אף שהוא יו''ט, משום שאמר הקב''ה מעשי ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה, והקשה השל''ה שהרי כתוב (משלי יא,י) ''באבוד רשעים רינה''. ותירץ ע''פ ^[10]הזוהר (חיי שרה קכ''א,א') שדווקא על רשעים שמילאו את הסאה נאמר באבוד רשעים רינה, אך לא על רשעים שלא מילאו את סאתם כאנשי מצרים, ולכאורה מה ההבדל בין אנשי מצרים לשבעת העממים, הרי אלו ואלו היו עובדי עבודה ^[11]זרה ורשעים גמורים.

ולכאורה מהזוהר הנ''ל יש להקשות על הגמרא (סנהדרין סד,ב) שהמעביר בנו למולך בסקילה, ואילו המעביר כל זרעו למולך פטור מהוצאה להורג, והסמ''ג (לאווין מ') כתב שהטעם לכך הוא משום שה' אינו מעוניין שיתכפר לאותו רשע בסקילה העוון, ולכן הוא פטור מסקילה, אבל לכאורה במקרה כאן בוודאי הרשע עבר את הסאה, ומדוע שלא נהרגהו כדי לקיים ''באבוד רשעים רינה''. ולענ''ד אפשר להסביר ע''פ מה שאמר ריש לקיש (יבמות כ,ב) כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב, ואם לאו יבוא עשה וידחה את לא תעשה. וכך גם אצלנו, מכיון שה' לא רוצה בכפרת הרשע שהעביר את כל בניו למולך, וסופו של אותו רשע למות גם בלי שיוציאוהו להורג, לכן אנחנו לא נהרגהו כדי שביום שהוא ימות יתקיימו שני הדברים, גם לא תהיה לו כפרה, וגם יתקיים הפסוק באבוד רשעים רינה (עיין סי' ע''ב אות ג'-ד').

ורש''י (ויקרא יח,כח) כתב בשם הספרא שארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה, ואפשר לומר שבארץ ישראל יש יותר דין על החוטאים, לכן הם מגדישים את הסאה יותר מהר, ובאמת שבעת העממים לא היו יותר גרועים ^[12]מהמצרים, אלא שהמצרים גרו בחו''ל ולכן הם לא הגדישו את הסאה שלהם, בניגוד לשבעת העממים שחיו בארץ והגדישו את סאתם. וממילא ברגע שהעם הגרגשי יצא לחו''ל, חיוב המיתה הגורף שלו ירד, כי התרחב להם כמות העוונות שצריך לעשות כדי להיאבד מהעולם. ובזה יובן מדוע בפירוש הגמרא (סוטה לה,ב) הסכימו גם רש''י וגם תוס' שאפשר לגייר את שבעת העממים שגרים בחו''ל, כי הם כמו כל שאר העמים שאינם בגדר צדיקים, אך גם לא בגדר ''באבוד רשעים רינה''.