סימן ג' - הבא על אשת יפת תואר כדי לקיים מצוות פריה ורביה
א. האם כהן רשאי לשאת אשת יפת תואר על מנת לקיים מצוות פ''ו ב. ישראל ביפת תואר לצורך פריה ורביה וסברת הבית יוסף. ג. שיטת הריטב''א בדין המגייר יפת תואר בעל כרחה ומסקנת המנ''ח בדעת הרמב''ם למי הותר להתחתן עם אשת יפת תואר.
(א) הסתפקתי לגבי פסול חיתון שלא מזדמן לו אשה פסולת חיתון כמותו, האם יכול ללכת למלחמה על דעת לקחת אשת יפת תואר לאשה כדי לקיים מצוות פריה ורביה, או שמא מוטב שלא ישא אשה כלל עד שתזדמן לו פסולת חיתון כמותו שאינה אשת יפת תואר.
ולענין כהנים, הגמרא (קידושין כא,ב) שאלה האם כהן מותר באשת יפת תואר, ולמסקנה לפי לישנא בתרא [לפי ההבנה השניה בגמרא] רב התיר ביאה ראשונה ושמואל אסר אפילו ביאה ראשונה, ופסק הרמב''ם כמו רב (מלכים ח,ד) שכהן מותר באשת יפת תואר רק בביאה ראשונה, אבל ביאה שניה אסור כי דינה יהיה כגיורת וגיורת אסורה להינשא לכהן א''כ נראה ברור שכהן אינו יכול לצאת על דעת לקיים פריה ורביה, כי לא מסתבר לומר שבביאה אחת היא תלד מהכהן תאומים בן ובת וזה פשוט.
(ב) ולגבי ישראל לכאורה היה צד לומר שאינו רשאי ע''פ סברת הבית יוסף שכל דבר שבאפשרותו לעשות בהיתר גמור במקום אחר, אם אין ביכולתו לעשות כרגע לא יעשה כלל (ועיין סי' כ''א אות ח'-ט' מה שכתבתי) והזכירו רבינו כאן (אות כ''ב ד''ה והנה), וא''כ גם כאן נאמר שיחפש פסולת חיתון אחרת מישראל או גיורת ולא יחפש אשת יפת תואר.
ויש לדחות שכן לשיטת רב לפי הלישנא קמא [לפי ההבנה הראשונה] בגמרא שם כהן מותר גם לאחר ביאה ראשונה באשת יפת תואר למרות שלכהן רגיל אסור להתחתן עם גיורת, והטעם משום שהותרה ביאה ראשונה ולכן האשת יפת תואר הותרה לו לגמרי, ושואל שם הרשב''א (ד''ה רב אמר) למה יבמה מהאירוסין שמותרת לכהן גדול מהתורה בביאה ראשונה (יבמות כ,ב), אסורה לכהן גדול בביאה שניה והלאה, ושם לא אומרים ''הואיל ואישתרי אישתרי'' [שכיון שהיא מותרת לו לצורך המצוות ייבום עצמה, לכן נתיר אותה לגמרי ליבם] בניגוד לאשת יפת תואר שהותרה לגמרי לכהן, ותירץ הרשב''א שכאן כל ההיתר לבוא על היבמה פעם ראשונה הוא לצורך הייבום ועשה של ייבום דוחה לא תעשה של אלמנה לכהן גדול, ובמקום שמלכתחילה היה אסור הלכתית לא שייך לומר ''הואיל ואישתרי אישתרי'' ואותה יבמה חזרה לאיסור הראשוני שלה, אבל באשת יפת תואר התורה התירה ולכן היה שייך לומר ''הואיל ואישתרי אישתרי''. ומשמע מכל זה שאשת יפת תואר מותרת לגמרי ולא שייך כאן סברת הבית יוסף.
(ג) אמנם לענין לשאת אשת יפת תואר כדי לקיים פ''ו, ראיתי באבני מילואים (סי' ד',סקי''ג) שכתב בשם הריטב''א (קידושין כא,ב) שאם היפת תואר התגיירה בעל כרחה הוולד גוי לכל דבר<<וכן מבואר מבואר ברש''י (סנהדרין כא,א ד''ה תמר) והובא במנ''ח (מצווה תקל''ב אות י''ח ד''ה ואם יש), ואע''פ שבמצווה רס''ב (אות ג' ד''ה ועיין) משמע מרבינו שגיורת בעל כרחה שמיה [נחשב] גיור, מכל מקום נראה שמה שכתב כאן עיקר, וזה פשוט>>, וא''כ לא בטוח שהלוקח אשת יפת תואר יוכל לצאת ידי חובת פ''ו שכן ילדיו יהיו גויים (כדעת רשב''י ביבמות כג,א שנפסקה להלכה), וגם מוכח מדברי התוס' (שבת סד,א ד''ה מידי הרהור) שאפילו שאשת תואר הותרה, אם הוא לא חשק בה יש בלקיחתה איסור. ונראה לענ''ד מכל זה ברור שאין ללכת למלחמה כדי לישא אשת יפת תואר.
ואחר כתבי זה ראיתי שדייק רבינו (מצווה תקל''ב אות ב') ממה שכתב הרמב''ם (מלכים ח,ב) שרק אם תקפו יצרו מותר לקחת אשת יפת תואר, ונראה מדבריו בפשטות שאסור לבוא על דעת לקחת אשת יפת תואר למי שלא תקפו יצרו. ויש לציין שלפי הירושלמי (שבת השמטות ד''ה בסמ''ג) בשנים שבני ישראל כבשו וחילקו את הארץ הם היו אסורים באשת יפת תואר, השאלה בכלל לא היתה נצרכת בתקופת יהושע בן נון. ועוד נראה שאין להתחכם ובכל זאת לצאת למלחמה כדי לשאת אשת יפת תואר לקיים פ''ו, כמו שכתב הרמב''ן, (מלחמות ה' סנהדרין דף יח,א מדפי הרי''ף) ולא שמענו מדת חסידות לחולה של סכנה שלא יחללו עליו את השבת אלא המזרז משובח והמונע עצמו מתחייב בנפשו, וזה פשוט. וכמו כן לא שייך לומר שישא יפת תואר לקיים פ''ו אם אין לו היתר לכך.