(א) וַיְדַבֵּ֥ר יקוק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה הִ֣וא הָעֹלָ֡ה עַל֩ מוֹקְדָ֨ה עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ כָּל־הַלַּ֙יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וְאֵ֥שׁ הַמִּזְבֵּ֖חַ תּ֥וּקַד בּֽוֹ׃ (ג) וְלָבַ֨שׁ הַכֹּהֵ֜ן מִדּ֣וֹ בַ֗ד וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִלְבַּ֣שׁ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וְהֵרִ֣ים אֶת־הַדֶּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל הָאֵ֛שׁ אֶת־הָעֹלָ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְשָׂמ֕וֹ אֵ֖צֶל הַמִּזְבֵּֽחַ׃ (ד) וּפָשַׁט֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְלָבַ֖שׁ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְהוֹצִ֤יא אֶת־הַדֶּ֙שֶׁן֙ אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה אֶל־מָק֖וֹם טָהֽוֹר׃ (ה) וְהָאֵ֨שׁ עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ תּֽוּקַד־בּוֹ֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וּבִעֵ֨ר עָלֶ֧יהָ הַכֹּהֵ֛ן עֵצִ֖ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ הָֽעֹלָ֔ה וְהִקְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ חֶלְבֵ֥י הַשְּׁלָמִֽים׃ (ו) אֵ֗שׁ תָּמִ֛יד תּוּקַ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לֹ֥א תִכְבֶֽה׃ (ס)
(א) אֵלּוּ דְבָרִים בַּפֶּסַח דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, שְׁחִיטָתוֹ וּזְרִיקַת דָּמוֹ וּמִחוּי קְרָבָיו וְהֶקְטֵר חֲלָבָיו. אֲבָל צְלִיָּתוֹ וַהֲדָחַת קְרָבָיו אֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. הַרְכָּבָתוֹ וַהֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם, וַחֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ, אֵין דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, דּוֹחִין:
(1) These things in [connection with] the pesah override Shabbat: its slaughtering and the sprinkling of its blood and the cleansing of its innards and the burning of its fat. But its roasting and the washing of its innards do not override Shabbat. Carrying it and bringing it from outside the Shabbat border and cutting off its wart do not override Shabbat. R. Eliezer says they do override [Shabbat].
והקטר חלביו וכו׳: תניא אמר רבי שמעון בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואברים ופדרים כשרים כל הלילה ואין ממתינים להם עד שתחשך:
כשירין כל הלילה - כדכתיב (ויקרא ו׳:ב׳) על מוקדה על המזבח כל הלילה ויכול להקטירן כל הלילה ואע"פ כן אין ממתינין להם עד שתחשך אלא מחללין שבת עליהן כדכתיב (במדבר כ״ח:י׳) עולת שבת בשבתו על עולת התמיד אלמא חביב למהר מצוה בשעתה:
(א) "ואם לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עֲשִׂירִת הָאֵפָה" – ר' יהודה אומר חביבה מצוה בשעתה שמיד הוא מביא [עשירית האיפה], ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה.
(ב) ר' אליעזר אומר חביבה מצוה בשעתה שמיד בערכין הוא מביא סלע, ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא חמשים סלעים.
(ג) ר' שמעון אומר חביבה מצוה בשעתה שהקטר חלבים כשרים כל הלילה ודוחין את השבת בשעתן, ואין ממתינים להם שיקרבו עד מוצאי שבת:
(1) 1) (Vayikra 5:11) "And if his hand does not attain to two turtle-doves or to two young pigeons, then he shall bring his offering wherein he has sinned, a tenth of an ephah of fine flour for a sin-offering.": R. Yehudah says: Beloved is a mitzvah in its time. For he brings a tenth of an ephah immediately, and we do not wait for him until he becomes wealthy and brings a lamb or goat-kid.
(2) 2) R. Eliezer says: Beloved is a mitzvah in its time. For in (the area of altar) valuations (arachin) he brings a sela immediately, and we do not wait for him until he becomes wealthy and brings fifty selaim.
(3) 3) R. Shimon says: Beloved is a mitzvah in its time. For the fats (of the offerings) may be burned the entire night, and they override the Sabbath in their time, and we do not wait to burn them until the Sabbath has ended.
(4) 4) "then he shall bring his offering wherein he has sinned, a tenth of an ephah of soleth": This tells me (only) that "a tenth of an ephah" obtains with his obligatory offering. Whence do I derive that it obtains also with his donative offering? From "his offering (in any event) … a tenth of an ephah."
(5) 5) "a tenth of an ephah": one-tenth of three sa'in, which is seven revi'in and an addition. "soleth": Just as soleth stated there (Exodus 29:2) is of wheat, so soleth stated here is of wheat. "for a sin-offering": Its monies must be designated as being for a sin-offering. "he may not place oil upon it": But he may place (oil) upon what remains (of the minchah offering). "he shall not put frankincense upon it": I might think that if he did place frankincense upon it, it becomes unfit; it is, therefore, written: "for it is a sin-offering" (and just as a beast sin-offering is not invalidated by frankincense, this bird sin-offering is, likewise, not invalidated by frankincense. Or, (I might think): "it is a sin-offering" — Even if he placed oil upon it, it is kasher; it is, therefore, (to negate this) written: "it" (with frankincense, is a sin-offering — but not with oil). And why do you see fit to permit it with frankincense and to invalidate it with oil? After Scripture includes, it excludes. Why do I permit it with frankincense? Because it can be picked off — and I invalidate it with oil, because it cannot be picked off.
(6) 6) ("He shall not place oil upon it and he shall not put frankincense upon it."): I might think that this is speaking of two Cohanim, (one placing oil and the other, frankincense, but if one does both, he is liable for only one negative transgression; it is, therefore, (to negate this) written "upon it," "upon it" — The focus is the body of the meal-offering, and not two Cohanim.
(7) 7) Or, perhaps the meaning is that he is not to place the vessel (of the oil or the frankincense) upon the vessel of the meal-offering; (it is, therefore, written "upon it" (the body of the meal-offering) - "upon it")
(8) 8) "for it is a sin-offering": R. Yehudah said: But the (daily) meal-offering of the high-priest is not a sin-offering and requires frankincense.
(9) 9) (Vayikra 5:12): "And he shall bring it to the Cohein, and the Cohein shall take a fistful from it, his entire fistful, as its remembrance; and he shall cause it to smoke upon the altar, upon the fire-offerings of the L–rd; it is a sin-offering." ("upon the fire-offerings":) It must be devoted to this end. And ("of the L–rd"): it must be dedicated to the L–rd. "it is a sin-offering": All of its operations (taking the fistful, etc.) must be in the name of a sin-offering. "it": "It is a sin-offering" — to exclude one from which the fistful was not taken in the name of a sin-offering (and so with the other operations).
(10) 10) (Vayikra 5:13): "And the Cohein shall make atonement for him, for his sin that he has sinned, of one of these." What is the intent of this ("of these")? For I might think: "The most stringent of them (tumah of the sanctuary and its consecrated objects) should be subject to lamb or goat-kid; the less stringent (a court-mandated oath), to a bird; the least stringent (an oath of "pronouncement"), to the tenth of an ephah. It is therefore, (to negate this) written "of one of these" — to equate the least stringent to the most stringent vis-à-vis lamb and goat-kid, and the most stringent to the least stringent vis-à-vis the tenth of en ephah.
(11) 11) (Vayikra 5:13): "and it shall be to the Cohein": That is, the meal-offering service of the Cohein (if he himself is the sinner) can be performed by the Cohein himself. Or perhaps its intent is only to permit (the eating of what remains of) the tenth of an ephah of a Cohein (who sinned). And how would I satisfy (Vayikra 6:16): "And every meal-offering of a Cohein shall be entire, (exclusively for the L–rd); it shall not be eaten"? By his donative meal-offering; but his one tenth of the ephah may be eaten. It is therefore, (to negate this) written ("and it shall be to the Cohein) as a meal-offering" — as his donative meal-offering. Just as his donative meal-offering is not eaten, so the tenth of the ephah is not eaten. R. Shimon says: "and it shall be to the Cohein as a meal-offering": The tenth of an ephah of a Cohein is like the tenth of the ephah of an Israelite, viz. Just as a fistful is taken of the tenth of the ephah of an Israelite, so a fistful is taken of this tenth of an ephah (of a Cohein).
וממחרת והנותר ממנו יאכל ... ולפי דעתי ענין הכתוב הזה בעבור שאמר ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והיה במשמע שתהא מצוה שיאכל בשני ימים יאכל מקצתו ביום הראשון ויניח מקצתו למחר ולפיכך חזר לבאר והנותר ממנו בראשון יאכל וממחרת לא שישאיר ממנו בכונה ולא שיהא רשאי להניח כלו ליום המחרת אבל מצוה שיאכל ממנו בראשון והנותר במקרה יאכל במחרת הנזכר והענין הזה מדברי רבותינו למדנוהו אמרו בתורת כהנים (פרק יב יא יב) ביום הקריבו יאכל מצוה להאכל ממנו יום ראשון יכול כולו תלמוד לומר וממחרת יכול מצוה לאכלו בשני ימים תלמוד לומר והנותר אם הותיר הותיר אי והנותר יכול אם הותיר כולו לשני ימים יהא פסול תלמוד לומר יאכל אפילו כולו:
אמר רבי חנא פתוראה עילא מינאי הוה קאי בר נפחא ובעא מיני דינרא קורדינאה לשערי ביה טריפתא ובעי למיקם מקמיה ולא שבקני אמר לי שב בני שב אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעסוקין במלאכתם ולא והתנן כל בעלי אומניות עומדים מפניהם ושואלין בשלומן ואומרין להם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם בשלום אמר רבי יוחנן מפניהם עומדין מפני תלמידי חכמים אין עומדין אמר רבי יוסי בר אבין בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי מפניהם עומדין מפני תלמידי חכמים אין עומדין ממאי דילמא כדי שלא תהא נמצא מכשילן לעתיד לבא:
ר' חנא פתוראה - שולחני היה והיו לפניו מטבעות הרבה:
עומדין מפניהם - אמביאי בכורים קאי במס' בכורים (פ"ג מ"ג):
מפניהם עומדין - לכבדן כדי שיהו רגילים לבא:
חביבה מצוה בשעתה - צריכים אנו לחבבה:
מכשילן - שאם לא יראום להם פנים צהובים ודרך כבוד לא ירגילום לבא מפני הטורח:
א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשכר לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות:
ארבעה דורות בישראל - עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא הות בישראל עד רחבעם בן שלמה שבא מנעמה העמונית:
אמר רבי יהודה בן תימא: הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים (אבות ה כ). ראה איך הזהירו לעשות עצמו קל וגיבור על המצוות! וכן אמר דוד (תהלים קיט ס): "חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצוותיך". וכן דרשו רבותינו זכרונם לברכם: "ושמרתם את המַצוֹת" (שמות יב יז) – אל תקרי "מַצוֹת" אלא "מצווֹת": אם תבוא מצוָה לידך אל תחמיצנה, אלא עשה אותה מיד:
(יג) אָמַ֣ר עָ֭צֵל שַׁ֣חַל בַּדָּ֑רֶךְ אֲ֝רִ֗י בֵּ֣ין הָרְחֹבֽוֹת׃ (יד) הַ֭דֶּלֶת תִּסּ֣וֹב עַל־צִירָ֑הּ וְ֝עָצֵ֗ל עַל־מִטָּתֽוֹ׃ (טו) טָ֘מַ֤ן עָצֵ֣ל יָ֭דוֹ בַּצַּלָּ֑חַת נִ֝לְאָ֗ה לַֽהֲשִׁיבָ֥הּ אֶל־פִּֽיו׃ (טז) חָכָ֣ם עָצֵ֣ל בְּעֵינָ֑יו מִ֝שִּׁבְעָ֗ה מְשִׁ֣יבֵי טָֽעַם׃