בחיבור הזה אני ילך מההתחלה עד הסוף בדיני
ספירת העומר
כתיב בפרשת אמור:
it says in parshas emor:
(15) And from the day on which you bring the sheaf of elevation offering—the day after the sabbath—you shall count off seven weeks. They must be complete: (16) you must count until the day after the seventh week—fifty days; then you shall bring an offering of new grain to the LORD.
ובפרשת שופטים כתיב:
and in parshas shoftim it says:
בגמרא מנחות כתיב:
the gemora menachot writes:
Rabbi Yoḥanan ben Zakkai cites a proof that Shavuot does not need to occur specifically on a Sunday. One verse states: “Even to the morrow after the seventh week you shall number fifty days; and you shall present a new meal offering to the Lord” (Leviticus 23:16), and one verse, the preceding one, apparently contradicts this when it states: “And you shall count for you from the morrow after the day of rest, from the day that you brought the sheaf of the waving; seven weeks shall there be complete.” Is the festival of Shavuot seven full weeks after Passover, i.e., counting from Sunday through Shabbat seven times; or is it fifty days after Passover? The Gemara explains: How so, i.e., how can one reconcile these two verses? Here, the verse that mentions seven complete weeks, is referring to a year when the festival of Passover occurs on Shabbat. In such a year, the fifty-day period between Passover and Shavuot contains seven complete weeks, from Sunday through Shabbat. There, the verse that defines the period as fifty days, is referring to a year when the festival of Passover occurs in the middle of the week.
הרא"ש כותב:
the rosh writes:
הרי"ף כותב:
the rif writes:
ומיחייבין למימני יומי דשבעה שבועי מאורתא דחמיסר בניסן נגהי שיתסר דכתיב (ויקרא כ״ג:ט״ו) וספרתם לכם ממחרת השבת (מנחות סה:) ות"ר וספרתם לכם כל אחד ואחד מונה לעצמו ממחרת השבת ממחרת יו"ט ותנ"ה (שם סו.) מיום הביאכם תספרו יכול יקצור ויביא ויספור אימתי שירצה ת"ל (דברים ט״ז:ט׳) מהחל חרמש בקמה -
תחל לספור יכול יקצור ויספור ויביא אימתי שירצה ת"ל מיום הביאכם תספרו חמשים יום יכול יקצור ביום ויביא ביום ויספור ביום ת"ל (ויקרא כ״ג:ט״ו) שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי הן תמימות בזמן שהוא מתחיל מבערב הא כיצד קצירה וספירה בלילה והבאה ביום: וכי היכי דמצוה למימני יומי ה"נ מצוה למימני שבועי דאמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי:
הרמב''ם כותב:
the rambam writes:
(כב) מִצְוַת עֲשֵׂה לִסְפֹּר שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת מִיּוֹם הֲבָאַת הָעֹמֶר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג טו) "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת". וּמִצְוָה לִמְנוֹת הַיָּמִים עִם הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג טז) "תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם". וּמִתְּחִלַּת הַיּוֹם מוֹנִין לְפִיכָךְ מוֹנֶה בַּלַּיְלָה מִלֵּיל שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן:
(כג) שָׁכַח וְלֹא מָנָה בַּלַּיְלָה מוֹנֶה בַּיּוֹם וְאֵין מוֹנִין אֶלָּא מְעֻמָּד. וְאִם מָנָה מְיֻשָּׁב יָצָא:
(כד) מִצְוָה זוֹ עַל כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל וּבְכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְנָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִין מִמֶּנָּה:
(כה) וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּכָל לַיְלָה בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר קֹדֶם שֶׁיִּסְפֹּר. מָנָה וְלֹא בֵּרֵךְ יָצָא וְאֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ:
(22) It is a biblical positive command to count seven full weeks from the day that the omer is brought, as it is written: "From the day after the sabbath, the day you bring the sheaf of wave-offering, you shall count seven full weeks" (15). The days must be counted along with the weeks, as it is written: "You shall count fifty days" (16). The counting must be performed from the beginning of the day. Accordingly, one is to do the counting at night, beginning with the night preceding the sixteenth of Nisan.
(23) If one forgot and failed to count at night, he may count at daytime. The counting must be performed while standing; but if one counted while sitting, he has fulfilled his duty.
(24) Every Jew is required to perform this duty, everywhere and at all times. Women and slaves, however, are exempt from it.
(25) Every night, before counting, one is required to recite the following blessing: "Blessed art thou, Lord our God, King of the universe, who hast sanctified us with thy commandments, and commanded us concerning the counting of the omer." If one has counted without the blessing, he has fulfilled his duty, and need not count over again.
הטור כותב:
the tur writes:
טור אורח חיים סימן תפט
ערבית אחר התפילה מתחילין לספור העומר שזמנו מתחלת ליל ששה עשר בניסן ומובה והולך ארבעים ותשעה יום מן הספירה מתחלת הלילה ואפילו אינו לילה ממש אלא ספק חשיכה יכולין לספור. שכח לספור בתחלת הלילה הולך וסופר כל הלילה ומצוה על כל אחד ואחד לספור לעצמו וצריך לספור מעומד ולברך תחלה וסופר הימים והשבועות כיצד? ביום הראשון עומד ומברך על ספירת העומר היום יום אחד עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד וביום שני יאמר היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד עד שיגיע לארבעה עשר יאמר היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועות וכן לעולם וכתב אבי העזרי יש אומרים שאין צריך למנות הימים רק עד שיגיע לשבוע כגון היום יום אחד עד שיגיע לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד אבל מכאן ואילך אין צריך למנו ימים של שבוע שעבר עם השבוע הבא אלא ביום שמיני יאמר הם שבוע אחד ויום אחד ואין צריך לומר היום שמונה ימים שכבר מנאם בשבוע שעבר וכן ביום תשיעי עד שיגיע לארבעה עשר יאמר היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועות וביום חמשה עשר יאמר היום שני שבועות ום אחד וכן לעולם יש אומרים שאין להזכיר השבועות אלא בסוף השבוע כגון ביום שביעי יאמר היום שבעה ימים שהן שבוע אחד וביום שמיני אינו אומר אלא היום שמונה ימים עד שיגיע לארבעה עשר וכן לעולם וכאשר כתבתי כן נהגו וכן עיקר:
וכתב עוד אבי העזרי (סי' תקכו) היכא דפתח ואמר ברוך אתה ה אלהינו מלך העולם אדעתא דלימא היום ארבעה שהוא סבור שהם ארבעה ונזכר וסיים בחמשה והן חמשה מי אזלינן בתר פתיחה וכיון דפתח אדעתא דלימא ארבעה לא נפיק או דילמא בתר חתימה אזלינן וכדין חתים ונפיק אי נמי איפכא הם ארבעה ופתח אדעתא דלימא ארבעה וטעה וסיים בחמשה מי אזלינן בתר פתיחה ונפיק או בתר חתימה ולא נפיק ומסתברא דבתרווייהו לא נפיק דבעיא פתיחה וחתימה ודאי:
אם אינו יודע החשבון ופתח אדעתא דליסיים כמו שישמע מחבירו ושתק עד שישמע מחבירו וסיים כמוהו-יצא דפתיחה וחתימה איכא עד כאן:
כתב בה"ג שאם שכח לברך כל הלילה שיספור ביום, ואינו נראה לר"י ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שיספור ביום בלא ברכה:
וכתב עוד בה"ג שאם שכח לברך באחד מן הימים שלא יברך עוד בימים שלאחריו ורב סעדיה כתב (סידור רס"ג עמ קנה) שאם שכח באחד מן הימים יברך בימים שלאחריו חוץ מלילה הראשון שאם שכח ולא בירך בו שלא יברך עוד. ורב האי כתב בין בלילה הראשון בין בשאר לילות אם שכח ולא בירך בו יברך בשאר לילות וכן כתב ה"ר יונה:
השולחן ערוך כותב:
the shulchan aruch writes:
(א) סדר תפל' ליל שני של פסח וספירת העומר. ובו י"ס:
בליל שני אחר תפל' ערבית מתחילין לספור העומר ואם שכח לספור בתחל' הלילה הולך וסופר כל הלילה ומצוה על כל אחד לספור לעצמו וצריך לספור מעומד ולברך תחל' וסופר הימים והשבועו' כיצד ביום הראשון אומר היום יום אחד (בעומר) עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד (בעומר) וביום שמיני אומר היום שמונה ימים שהם שבוע א' ויום א' (בעומר) וכן עד שיגיע לארבע' עשר יאמר היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועו' (בעומר) ועל דרך זה מונה והולך עד מ"ט יום:
(ב) אם טעו ביום המעונן ובירכו על ספירת העומר חוזרים לספור כשתחשך והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות:
(ג) המתפלל עם הצבור מבעוד יום מונה עמהם בלא ברכה ואם יזכור בלילה יברך ויספור. הגה ואפי' ענה אמן על ברכת הקהל אם היה דעתו שלא לצאת יחזור ויברך ויספור בלילה (ב"י בשם רשב"א):
(ד) מי ששואל אותו חבירו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה יאמר לו אתמול היו כך שאם יאמר לו היום כך וכך אינו יכול לחזור ולמנו' בברכה אבל קודם בין השמשות כיון שאינו זמן ספירה אין בכך כלום: הגה וכשהגיע הזמן אסורים לאכול עד שיספור ואפי' התחיל לאכול פוסק וסופר מיהו אם התחיל לאכול קודם שהגיע הזמן א"צ להפסיק אלא גומר אכילתו וסופר אח"כ: (ד"ע למאן דאמר ספירה בזמן הזה דאורייתא):
(ה) אם אינו יודע החשבון ופתח אדעתא דלסיים כמו שישמע מחבירו ושתק עד ששמע מחבירו וסיים כמוהו יצא:
(ו) אם פתח ואמר בא"י אמ"ה אדעתא דלימ' היום ד' שהוא סבור שהם ד' ונזכר וסיים בה' והם ה' או איפכא שהם ד' ופתח אדעתא דלימא ארבע' וטעה וסיים בה' אינו חוזר ומברך:
(ז) שכח ולא בירך כל הלילה יספור ביום בלא ברכה:
(ח) אם שכח לברך באחד מהימים בין יום ראשון בין משאר ימים סופר בשאר ימים בלא ברכה אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר יספור בשאר ימים בברכה:
(ט) ליל שבת וליל יום טוב מברכין וסופרים אחר קידוש בבית הכנסת ובמוצאי שבת ויום טוב קוד' הבדל' אחר קדיש תתקבל וכשחל י"ט האחרון של פסח במוצאי שבת דאז אומר קידוש והבדלה בפעם א' יש לספור קודם שמברכין על הכוס בבית הכנסת: הגה ואם אין לו יין וצריך לקדש יקנה"ז ע"ל סי' רצ"ו:
(1) On the second night after the evening prayer, we begin to count the Omer. And if someone forgot to count, [that one may count] from the beginning of the evening onwards. He may account all night. It is a mitzvah for each person to count for themselves. He needs to count standing and bless before. He should count the days and weeks. How? On the first day he should say “today is day one of the Omer”, until he arrives to seven days. [At which point he should say], “they are one week of the Omer.” And on the eighth day he should say “today is eight days and they are one week and one day of the Omer.” And also, when he arrives to the 14th day, he should say “today is 14 days, they are two weeks of the Omer.” And in this way he should count and onwards until the 49th day.
(2) If they (the people who are counting) made a mistake on a cloudy day and they blessed on the counting of the Omer, they should go back to count when it got dark. Those who are punctilious, they do not count until the stars come out [namely, three stars], and this is a proper thing to do.
(3) The one who prays with the community during the day, he should count with them without a blessing. And if he remembers at night, she should bless and count. GLOSS: And even if he answered “amen” to the blessing of the community, if he had the awareness that he was not fulfilled [of his obligation], he may go back and he may bless and count that night. (Beit Yosef in the name of the Rashba)
(4) The one who asks his friend [during the period of time] between sunset and when the stars come out, “how many days of the counting [of the Omer] is it tonight?”, he should say to him, “yesterday was such and such.” Because if he had said to him, “Today is such and such,” he would not be able to go back and count with a blessing. However, [if he answered back] before [the period of time] between sunset and when the stars come out [he can go back and count], since it wasn’t the time of the counting of the Omer [which is when it is night time] and it doesn’t count for anything. GLOSS: And when the time arrives [to count], it is forbidden to eat until he counts and even if he began to eat, he should stop and count. However, if he began to eat before the time [to count] arrived, it is not necessary for him to stop except [when] he finishes his eating and counts afterwards. (These are his own words because he said counting in our time is D'Oraita (Toraitic Law).)
(5) If he does not know [which day of the Omer it is], and he opens [his mouth to bless on the day] with the intention to finish [the blessing] like [what] he will hear his friend [say as he ends the blessing] , and he stops talking until he hears his friend, and then finishes [the blessing] like him, then he has fulfilled his obligation [to count the Omer].
(6) [The Shulchan Aruch here will present two cases in which the counter thinks one number and says another, and in both cases, the counter cannot go back and bless the day correctly]: [For example]: If he opens [his mouth to bless on the day] and says, “Praised are you, God, Our God, king of the universe” with the intention to say, “today is four [days of the omer]“, because he thinks that the count is four, and then he remembers [the correct day] and finished [the blessing] with [the number] “five” and the [days are indeed five] Or on the contrary [another case], that [the count of the days] is four and he opens with the intention to say four and he was mistaken and finished [the blessing] with five [days of the omer], he should not go back and bless [on the day correctly].
(7) If he forgot [to count] and did not do the blessing all night, he should count during the day without a blessing.
(8) If he forgot to bless on one of the days, between the first day [of the omer] and the rest of the days, he should count the rest of the days without a blessing. But, if he uncertain if he skipped a single day and didn’t count, he should count the days with a blessing.
(9) On Friday night, or on the night of a Yom Tov day (a category of days in which most of the Shabbat rules are in effect), we bless and count after the Kiddush in the Synagogue. And on Saturday evening, or the end of the Yom Tov day, [we bless and count] before the Havdalah [prayer in the Evening Amidah], but after Kaddish Shalem. And if the last Yom Tov day of Passover falls on Saturday night, then he should say Kiddush and Havdalah in one period of time, he still has to count before they do the blessing over Kiddush at the synagogue. (Namely, our counting should be about the same time that they would do Kiddush in the synagogue) GLOSS: And if he does not have any wine, he needs to bless YKNH”Z. See an earlier location, Siman 196.
השולחן ערוך הרב כותב:
the shulchan aruch harav writes:
:תפט סדר תפלת ליל עני על פסח וספירת העמד ובו ל' סעיפים
א מצות עשה מן התורה שיספור כל אחד מישראל שבעה שבועות ימים מיום הבאת קרבן העומר שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה ואומר שבעה שבועות תספר לך וגו' ודרשו חכמים תספר לך יכול בבית דין כמו ביובל שסופרין בבית דין שבע שבתות שנים ומקדשין שנת החמשים ליובל תלמוד לומר וספרתם לכם כדי לסופרה לכל אחד ןאחד ואין הצבור או שליח צבור יכולים לספר בעד כלסי' אף אם אחד מצוה לחברו שיספר בשבילו ועשאו שליח לכך אינו יוצא ידי חובתו כשלא שמע הספירה מפי חברו
אבל אם הוא בעצמו שמע הספירה מפי הברו אם נתכון לצאת ידי חובתו בשמיעה זו וגם חברו המשמיע נתכון להוציאו יצא ידי חובתו מן התורה שהשומע הוא כאומר והוא ששמע מפי המחויב במצוה זו ויש חולקין על זה ואומרים שצריך שתהא ספירה לכל אחד ואחד ממש שכל אחד יספור בעצמו ויש לחוש לדבריהם לכתחילה שלא לסמך על שמיעת הספירה מהשליח צבור
אבל הברכה יכול לשמוע מהשליח צבור לכתחלה אף אם הוא יודע לברך בעצמו שעשרה שעושין מצוה בבת אחת יכול אחד מהן לברך בשביל כולם כמו שנתבאר בסימן ח' ואחר ששמע הברכה יספור מיד
ב נשים ועבדים פטורים ממצוה זו מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא ובמקצת מדינות שמו הנשים מצוה זו עליהם חובה ואין חשש איסור במה שהן מברכות עליה אף שהם פטורות ממנה ען סימן י"ז
ומצוה זו נוהגת בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית ויש אוסרים שבזמן הזה שאין בית המקדש קים ואין מקריבין העומר אין מצוה זו נוהגת כלל מדברי תורה אלא מדברי סופרים שתקנו זכר למקדש וכן עיקר ומכל מקום כל מה שתקנו חכמים תקנו כעין של תורה ואין ביניהם אלא בדברים שיתבאר
ג זמן הקרבת העומר הוא בט"ז בניסן שנאמר ממחרת השבת יניפנו וגו' וקבלו חכמים שזה הוא ממחרת יום טוב הראשון של פסח ומיום זה עצמו מתחילין לספור ולא מיום שלאחריו שנאמר מהחל חרמש בקמה תחל לספור וגו' הא למדת שזמן הספירה הוא בזמן ראשית הקצירה דהיינו בזמן קצירת העומר וקצירת הוא קודם הבאתו ולא אחר כך
ואי אפשר להתחיל הספירה ביום הבאתו ממש (ואין העומר קרב אלא ביום ממש) שנאמר תמימות תהיינה ואין אתה מוצא תמימות אלא כשמתחיל לספור בערב דהיינו שמתחיל הוא לספור יום הראשון בליל ט"ז קודם אור הבוקר והוא הדין ספירת שאר הימים שאינה אלא בלילה שמן הסתם ספירת כל הימים הם שוין
וכל הלילה כשר לספירת העומר שאם שכח ולא ספר בתחלת הלילה ונזכר קודם שעלה עמוד השחר חייב לספור אבל לכתחלה מצוה מן המבחר לספיר בתחילת הלילה מיד אחר תפילת ערבית
וקידם שיספור בלילה צריך לברך כדרך שמברכין על כל המצות בין של תורה בין של דברי סופרים
אבל אם שכח לספור בלילה ונזכר ביום יספור בלא ברכה לפי שיש אומרים שאם לא נקצר העמר בלילה קוצרין אותו ביום ולפיכך אם שכח או הזיד ולא ספר בלילה חייב לספור ביום ולברך ויש חולקין על זה לפיכף יספר בלא ברכה שספק ברכות להקל
ד הספירה צריך לברך מעומד שנאמר בקמה ודרשו חכמים אל תקרא בקמה אלא בקומה תחל לספור ומכל מקום אם מנה מיושב יצא לפי שדרשה זו אינה אלא אסמכתא בעלמא
ה מן התורה צריך למנות הימים וגם השבועות שנאמר תספרו חמישים יום כלומר עד חמישים ואומר שבעה שבועות תספור לך כיצד יספור? שניהם כשמגיע לשבעה ימים יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד וכשמגיע ליום ארבעה עשר יאמר היום ארבעה עשר יום שהם שני שבועות וכן בשאר כל סוף שבוע ושבוע ב ואם לא עשה כן לא יצא ידי חובתו מן התורה
ו אבל בימים שבין כל שבוע ושבוע דהיינו מיום ח' עד יום י"ג ועד בכלל ומיום ט"ו עד יום עשרים וכן הימים שבין שאר השבועות יש אומרים שאין צריך למנות בהן השבועות אלא הימים לבד כגון יום ח' יאמר היום ינזמונה ןמים ואין צריף לומר שהם שבוע אחד ויום אחד ץ ויש אומריםס להפוןד ביום ח' יאמר היום שבוע אחד ויום אחד וביום ט"ו ייאמר היום ב' שבועות ויום אחד ויש אומרים שצריך לומר סכום הימים והשבועות כגון ביום ח' יאמר שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד וכן בשאר כל הימים צריך לומר סכום כל הימים והשבועות ומינין הימים העודפים על השבוע וכן נתפשט המנהג כל תפוצות ישראל ואין לשנות
ומכל מקום אם טעה ומנה אחת מב' הספירות (הראשונות) בימים שבאמצע השבועות אין צריך לחזור ולספור בזמן הזה שהספירה מדברי סופרים ואף בימים שהם םופי השבועות כגון יום ז' וי"ד וכיוצא בזה אם טעה ולא מנה אלא הימים בלבד ולא הזכיר השבועות כלל יש אומרים שאין צריך לחזר ולספר בזמן הזה שהספירה אינה אלא זכרון כיון שספר הימים יצא
אבל אם ספר שבועות בלבד כגון שאמר היום שבוע אחד או שני שבועות ולא הזכיר מנין הימים צריך לחזור ולספור לפי שעיקר הספירה הוא מנין הימים שבמנין הימים בלבד יכולין לספור כל המ"ט יום אבל במנין השבועות בלבד בלא הזכרת שום מנין ימים אי אפשר לספר אלא הימים שהם סופי השבועות
ויש אומרים שאף אם מנה הימים לבד צריך לחזור ולספור שכל מה שתקנו חכמים תקנו כעין של תורה ויש לחוש לדבריהם ולחזר ולספר בלא ברכה
ז אם ספר באותיות א"ב שאמר היום יום אל"ף או יום ב' או ג' ימים יש אומרים שיצא ידי חובתו ויש אומרים שלא יצא ויש לחוש לרבריהם לחזר ולספר בלא ברכה
אם לא אמר היום אלא מנה סתם כך וכך ימים לעומר לא יצא ידי חובתו וצריך לחזר ולספר בברכה דכיון שאמר כך וכך ימים הרי לא ספר את עצם היום הזה שהוא עומד בו והתורה אמרה תספרו חמישים יום שתספור היום עצמו שיאמר היום כך וכך
אבל אם אמר היום כך וכך ולא אמר לעומר יצא שמעיקר הדין אין צריך לומר כלל לעומר אלא שנהגו כך לבאר יפה בספירה לאיזה דבר סופרים ואין זה מעכב כלל בדיעבד ויש נוהגין לומר בעומר ואין לשבש שום נוסח כי שניהם נכונים
ח דרף צחות לשון הקדש לומר ימים לשון רבים משנים ועד עשרה ועד בכלל אבל מאחד עשר ואילף יאמר יום לשון יחיד וטוב לומר מנין המועט קדם מנון המרובה כגון אחד ושברים ולא עשרים ואחד במה דבדים אמודים במדינות אלו שדרך לספר מנין המועט קדם אבל במקומות שדרף לספר מנין המרבה קדם יכול לומר גם בספירה כמנהג מקומו
ט שבוע הוא לשון זכר ולכן יאמר שבוע אחד ולא אחת ובשבוע השני יאמר שני ולא שתי ובשבוע השלישי ייאמר שלשה ולא שלש וכן בשאר השבועות
י מותר לספור בכל לשון שמבין אבל אם אינו מבין הלשון שסופר בו אפלו ספר בלשון הקדש אם אינו מבינו לא יצא דכיון שאינו יודע המנין אין זו ספיךה כלל
יא אחר הספירה נוהגין לומר יהי רצון שיבנה בית המקדש וכו' לפי שעכשו אין אנו סופרין אלא זכר למקדש ואין בספירה זו עשית מצוה כלל שהמצוה הוא לספור לעומר ועכשו אין לנו עומר לספור לו אלא שחכמים תקנו לספור זכר למקדש לפיכך מתפללין שיבנה בית המקדש ונקיים המצוה כתקונה
יב יש אומרים שמותר לברך ולספור בבין השמשות אף על פי שהוא ספק לילה וספק יום העבר ואם כן היאך ייאמר היום שני ימים שמא עדיין הוא יום ראשון מכל מקום כיון שהספירה הזה מדברי סופרים ספק דברי סופרים להקל ויש חולקין על זה ואומרים שלחתחילה אין להכניס עצמו לידי ספק אפלו מדברי סופרים ואין לספור עד צאת הכוכבים שהוא לילה ודאי וכן עושין המדקדקים וכן ךאוי לכל אךם לעשות'ב ומכל מקום המהג ההמון עכשו כסברא הראשונה לספור בבין השמשות
ומי שרוצה לדקדק לספור בצאת הכוכבים והוא מתפלל ערבית מבעוד יום עם צבור המתפללין ערבית עם סמוך לחשיכה וסופרים בבין השמשות טוב שיספור עמהם בלא ברכה ויחשב בדעתו אם אשכח לספר בלילה הריני סומך על ספירה זו שאף להאומרים שמצות אין צריכות כוונה לצאת בהן ידי חובתו מכל מקום כשמכוין בפירוש שלא לצאת בהן ידי חובתו בודאי אינו יוצא בעל כרחו ולפיכך כשיזכר בלילה יספור בברכה
אבל אם לא התנה בדעתו בפרוש שלא לצאת בספירה זו כשיזכר בלילה אלא ספר סתם אף שלא ברך עכשו וגם לא ענה אמן אחר ברכת הציבור לא יברך כשיספר בלילה שמא היה כבר לילה כשספר בבין השמשות וכבר יצא ידי חובתו להאומרים שמצות אין צריכות כונה ואף להאומרים שמצות צריכות כונה מכל מקום הספירה בזמן הזה מדברי סופרים ויש אומרים שמצות מדברי סופרים לדברי הכל אין צריכות כוונה כמו שנתבאר בסי' תע"ה
ואפלו לא ספר עמהם כלל אלא ששמע הספירה מן אחד ומן הצבור שספרו ולא נתכון כל להוציאו וגם הוא לא נתכון לצאת בשמיעה זו אלא שמע לפי תומו לא יברך כשיספר בלילה שהשומע כעונה ואפלו אם היה מחשב אין אני מתכון לצאת כספירה זו אין זה כלום להאומרים שמצות אין צריכות כוונה כלל אלא אם כן מחשב אני מתכון שלא לצאת בה
וכל זה הוא בבין השמשות אבל קורם בין השמשות אין מנהג כלל לספר אפלו בערב שבת שמקדימין לגמור תפלת ערבית בצבור בבית הכנסת קודם בין השמשות אין הצבור סופרין כלל בבית הכנסת אלא כל אחד סופר בביתו כשיגיע הזמן
ואם טעו ביום המעונן וברכו וספרו ואחר בך נתפזרו העבים ונודע שהיה קודם בין השמשות צריכין לחזור ולספור אבל לא יברך שנית אם כשספרו היה מפלג המנחה ואילך שהרי מנהג העולם לקרות קריאת שמע של רךבית מפלג המנחה ואילך לפי שסומכין על האומרים שמפלג המנחה ואילך כשם שהוא כלילה לענין תפילת ערבית לרבי יהודה כך הוא כלילה לענין קריאת שמע של ערבית ואים כן הוא הדין שהוא כלילה ךקנין ספירת העומר לרבי יהודה לפי דבריהם ומכל מקום צריכים לחזר ולספר כשיגיע הזמן לפי שהעיקר כהאומרים שמפלג המנחה אינו חשוב כלילה אפלו לרבי יהודה אלא לענין תפלה בלבד אבל לא לענין שאר דברים שמצותם בלילה כמו שנתבאר בסימן רל"ה
יג אבל המדקדקים לספר בצאת הכוכבים שטעו ביום הטענן וספרו בבין השמשות אין צריך לחזר ולספר כלל בצאת הכוכבים מעקר הדין אפלו בלא ברכה לפי שכבר יצא ידי חובתו לגמרי מעקר הדין במה שספרו בבין השמשות שהוא ספק לילה וספק דברי סופרים להקל
יד מי ששואל אותו חברו בבין השמשות כמה ימי הספירה בלילה זה יאמר לו אתמול היה כך ןכך שאם יאמר לו היום כך וכך לא יוכל הוא עצמו לחזר ולמנות בברכה לפי שכבר יצא ידי חובתו במה שאמר לחברו היום כך וכך לפי דבדי האומרים שאין צריך כונה לצאת אף שלא אמר לעמר אין בכך כלום אבל השואל יכול לספור בברכה אף ששמע כבר הספור מהמשיב מכל מקום בשעה ששזמע היה כדעתו לחזר ולספר שהרי בשביל כך הוא שומע נמצא שהיה בדעתו בפרוש שלא לצאת בשמיעה זו אבל המשיב לא היה בדעתו בפרוש בשעת התשובה שרוצה לחזר ולספר שנית אחר כך אףשבאמת כן הוא מכל מקום כיון שלא היה בדעתו בפרוש יצא ידי חובתו להאומרים שאין צריכות כונה
אבל אם לא אמר לו היום כך וכך אלא השיב לו סתם כך וכך לעמר לא צא בזה לדברי הכל ויחזר ויספר בברכה ומכל מקום יותר טוב לומר אתמול היה כך וכך
טו וכל זה כששואלו בבין השמשות אבל קדם לכן אף אם אמר לו היום כך וכך לעמר חוזר וסופר בברכה כיון שעקר כהאומרים שאף מפלג המנחה ואילך אינו חשוב כלילה אלא לענין תפלה בלבד וגם להאומרים שהוא כלילה הרי יש אומרים שאף מצות מדברי סופדים צריכות כונה לצאת בהן ומכל מקום לכתחלה טוב לזהר מפלג המנחה ואילך שלא יאמר היום כך וכך
טז מתר לספר קדם תפלת ערבית במוצאי שבת שמוסיפין מחול על הקדש שמכל מקום לילה הוא ואינו נחשב ליום העבר אלא ליום המחרת ומכל מקום ראוי להקדים תפלת ערבית לספירה שתפלת ערבית היא תדירה והספירה אינה תדירה ותדיר קודם לשאינו תדיר
יז ואם דרכו להתפלל ערבית מקודם יום ולקרות על מטתו כל הג' פרשיות אף שמתר לו לאכל קדם קריאת שמע שעל המטה כמו שנתבאר בסימן רל"ה מכל מקום בימי הספירה לא יתחיל לאכל אפלו סעודה קטנה חצי שעה קדם זמן הספירה דהינו חצי שעה קדם בין השמשות גזרה שמא ימשך בסעודתו וימנע מספירת העמר אלא אם כן הוא מקום
שנוהגין שהשמש קורא לספר ספירה כשמגיע זמנה שאז אין לחש שמא ימשך בסעודתו כמו שנתבאר בסימן רל"ב
אבל אם התחיל הסעודה לאחר שהגיע זמן הספירה צריך להפסיק ולספר באמצע סעודתו להאומרים שספירה בזמן הזה היא מן התורה כמו שנתבאר בסימן רל"ה ואף שהעקר להאומרים שספיךה בזמן הזה היא מדברי סופרים מכל מקום בדבר שאין בו טרחה כלל דהיינו להפסיק מעט ולספר יש לחש לסברא הראשונה
יח אם אינו יודע איזה יום הוא בספירה ופתח וברך על דעת שיספר כמו שישמע מחברו ואחר הברכה שתק ושמע מחברו וספר במוחו יצא ידי חובת הברכה ואין צריך לחזר ולברך שנית קדם ספירתו אף על פי שבשעת ברכה ראשונה לא היה יודע על איזה יום הוא מברך
יט אבל לכתחלה אין לעשות כן ולא יברך עד שיודע איזה יום הוא מהספירה כדי שידע על מה הוא מברך
כ אם ברך על דעת לספר ארבעה ימים לעמר שהוא סבור שהיום יום רביעי ולאחר שגמר הברכה נזכר שהיום יום חמישי אין צריך לחזר ולברך אלא סופר מיד חמשה על סמך הברכה שברך קבר אף על פי שהברכה היתה על דעת יום רביעי אין בכך כלום לפי שדברים שבלב אינן דברים לענין זה קמו שנתבאר בסימן ר"ט
כא אם היה עומד ביום רביעי וברך על דעת לספר ארבעה וטעה בדיבורו וספר חמשה צריך לחזר ולספר ארבעה כיון שיצא שקר מפיו שהיום יום רביעי הוא והוא ספר חמשה בפיו אף שהיה במחשבתו ארבעה אין זה כלום שמצות הספירה היא בפה ומכל מקום אין צריך לחזר ולברך קודם שחוזר לספר ארבעה לפי שיוצא בברכה שברך כבר אם לא הפסיק בינתיים בדברים אחרים אבל הספירה הראשונה אינה חשובה הפסק כיון שנתעסק בדבר שברך עליו אלא שלא עלה בידו כהוגן
כג ויש אומרים שאם שכח לספור בלילה אחת אין צריך לספור כלל בשאר כל הלילות לפי שכבר הפסיד ממצות ספירת העומר לגמרי כשחסר ממנו יום אחד שנאמר תמימות תהיינה ויש חולקין ואומרים שצריך לספור בשאר כל הלילות לפי שכל הלילה היא מצוה בפני עצמה ואינן תלויות זו בזו
כד ולענין הלכה נוהגין לספור בשאר לילות בלא ברכה בין ששכח בלילה הראשון בין ששכח באחרד משאר הלילות לפי שספק ברכות להקל
במה דברים אמורים בשלא נזכר כל הלילה וכל יום המחרת אבל אם נזכר למחר ביום וספר בלא ברכה כמו שנתבאר למעלה יספור בשאר כל הלילות בברכה שהרי אף לפי הסברא הראשונה לא הפסיד מצות הספירה בחסרון לילה אחד כיון שספר למחר ביום והרי הן נקראות תמימות שסופר בל המ"ט יום ואף שיש אומרים שהספירה אינה אלא בלילה שאף אם שכח לספור בלילה אין צדיך לספר ביום ואם כן אף אם ספר ביום אין ספירה זו שוה כלום להשלים מספר המ"ט יום מכל מקום הרי ש אומרים שאף אם לא ספר כלל יום אחד או אפלו ימים הרבה סופר בשאר הלילות בברכה
כה וכל זה כשברי לו שלא ספר בלילה אחד אבל אם הוא מספק בדבר אף שלא ספר למחר ביום יספור בשאר לילות בברכה דכיון שיש להסתפק שמא ספר בלילה ויש להסתפק גם כן שמא כהאומרים שכל לילה וללה היא מצוה בפני עצמה ואינן תלויות זה בזה נמצא שיש כאן ספק ספקא להחמיר להצריך ברכה וספירה בשאר הלילות וכן בכל מקום שנתבאר שצריך לחזר ולספר בלא ברכה מחמת הספק שיש בספירה הראשונה אם לא חזר וספר יספר בשאר הלילות בברכה
כו במקומות שנוהגין לקדש והבדילה בבית הכנסת על כוס אחד אי אפשר לספור אחר אקידוש וקודם ההבדלה כמו בשאר ליל יום טוב ומוצאי שבתות שהרי אסור להפסיק ביניהם כלל אזי סופרים קדם הקדוש וההבדלה ולא אחר כך לפי שכל מה שנוכל לאחר ההבדלה יש לנו לאחר
כח בכל יום טוב כשחל יום ראשון בשבת נוהגין לומר בליל שני המערבית השייכים לליל ראשון שבליל שבת אין אומרים מערבית מטעם שנתבאר בסימן ער"ה חוץ מיום ראשון של פסח שחל להיות בשבת שנוהגין לומר בליל שני משום בכור לספירה שהוזכר בו סדר קצירת העמר שהיה נקצר בלילה הזה