עקיבא

אמר רבא [כו'] נוקי לר' עקיבא לית ליה זכות אבות. איתה בסנהדרין בפרק כל ישראל יש להן חלק (דף צו) מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים ומאן אינון ר' עקיבא

(י) .... רַבִּי עֲקִיבָא עָשָׂה בּוּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְלָמַד תּוֹרָה אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְשִׁמֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה.

(א) מיושבי קרנות בשוק. פי' לסחורה כ"כ הרב אהבת חסד אלא שיש תוספת וט"ס בדבריו:

(א) (בסופו) מה שעשה בילדותו. נ״ב מעשה נערות כשהיה ע״ה אמר מי יתן לי ת״ח כו׳ [פסחים דף מט:]. מ״מ צניע ומעלי הוה כדאיתא [כתובות דף סב:]:

(א) מה שעשה בילדותו. משום שהיה בן ארבעים שנה כשהתחיל ללמוד כדאיתא לעיל פ"ו:

(ב) מודה אני וכו׳. וזה היה תפלת ר"נ בן הקנה בצאתו מבהמ״ד וראוי לומר אחר הלמוד ונדפס בש״ס בכל כרך וכרך באריכות:

(א) א"ר יוחנן בן יהושע
נ"ל דיהושע זה הוא יהושע בן קפוס שהיה חותנו של ר' עקיבא [כשבת קמ"ז א']. ונ"ל עוד שהוא שם העצם של בן כלבא שבוע שהוה חמיו של ר' עקובא [ככתובות ס"ב ב']. רק שם הכינוי שלו היה בן כלבא שבוע. דכל הנכנס לביתו רעב ככלב יצא שבע [כגיטין נ"ו א']. ונ"ל עוד דאחר מותו גם בן ר' עקיבא נקרא יהושע על שם זקנו כנהוג. ולכן מצינו לרבי עקיבא שהיה לו בן שנקרא יהושע [כפסחים קי"ב א' ושבועות ד"ו א']. אבל אי"ל דיהושע זה לאו היינו כלבא שבוע. רק חמיו אחר של ר' עקיבא. דלא מצינו אשה לר' עקיבא רק בת כלבא שבוע. ואחריה אשת טורנוסרופוס הרשע דנתגיירה ונסבה ר' עקיבא [כע"ז דף כ' ע"א]:

(א) בן חמיו של ר"ע
הוא היה חותנו של ר' עקיבא [ככתובות ס"ג א']:

(א) שאילתא (א) דאסיר להון לדבית ישראל למיחשד חד על חבריה אלא לידייניה לכף זכות דתניא הדן את חבירו לכף זכות דנין אותו מן השמים לכף זכות ומעשה ברבי עקיבא בן יוסף שהיה מושכר אצל רבי אליעזר בן הורקנוס ועשה עמו שלש שנים כשבא ליפטר ממנו בערב יום הכפורים אמר לו תן לי מעותיי ואלך ואפרנס את אשתי ואת בניי אמר לו אין לי מעות שאתן לך והיה רואה מעות בידו תן לי בהמה אמר לו אין לי בהמה שאתן לך והיה רואה בהמה בתוך ביתו תן לי תבואה בשכרי אמר לו אין לי תבואה שאתן לך והיה רואה תבואה בתוך ביתו אמר לו תן לי כרים וכסתות בשכרי אמר לו אין לי כרים וכסתות שאתן לך והיה רואה כרים וכסתות בתוך ביתו תן לי קרקע בשכרי אמר לו אין לי קרקע שאתן לך והיה רואה לו קרקע מה עשה רבי עקיבא הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש מה עשה רבי אליעזר בן הורקנוס המתין עד שיצא חג הסוכות ונטל משואות שלשה חמורים אחד של יין ואחד של שמן ואחד של כל מיני מגדים ומעות בידו והלך לביתו של ר' עקיבא והניח לפניו ואכלו ושתו והוציא המעות ונתן לו אמר לו בני חייך כשאמרת לי תן לי מעותיי ואמרתי לך אין לי מעות שאתן לך והיית רואה מעות בידי במה חשדתני אמר לו אמרתי שמא שדות וכרמים נזדמנו לו בזול וביקש ליקח מהם כשאמרת לי תן לי בהמה בשכרי ואמרתי לך אין לי בהמה שאתן לך והיית רואה בהמה בתוך ביתי במה חשדתני אמר לו אמרתי שמא מושכרות הם ביד אחרים כשאמרת לי תן לי תבואה בשכרי ואמרתי לך אין לי תבואה שאתן לך והיית רואה תבואה בתוך ביתי במה חשדתני אמר לו אמרתי שמא רוב פירותיו אינן מעושרין כשאמרת לי תן לי כרים וכסתות בשכרי ואמרתי לך אין לי והיית רואה כרים וכסתות בתוך ביתי והיית רואה לי קרקע כמה חשדתני אמר לו אמרתי שמא הקדיש רבי כל נכסיו לשמים אמר לו העבודה כך היה הורקנוס בני לא היה עוסק בתורה והקדשתי כל נכסיי לשמים כדי שיעסוק בתורה עד שבאתי אצל חכמים והתירו את נדרי שכל מי שיאחר נדרו אין נזקקין לו....

(א) ומעשה בר"ע בן יוסף כו'. עיקרה של מעשה זו בתנא דבי אליהו זוטא פ' ט"ז והובא בשבת ד' קכ"ז. ובשניהם לא נזכר שהי' הבעה"ב ר"א ולא עוד אלא בתד"א אי' בזה"ל אמרו עליו על אותו בעה"ב אע"פ שלא קרא ולא שנה מכ"מ הי' א' מאנשי מו"מ. הרי שלא הי' ר"א. מכ"מ מכל זה לא אפשר לדחות קבלת רבינו אלא שהי' עדיין באותם כ"ב או כ"ח שנה שלא למד עדיין כדתני' באדר"נ פ"ו ובריש פרקי דר"א. וכבר הי' לו אשה כמבואר באדר"נ שסעד בבית חמיו. והי' לו בן הורקנוס אלא שבפרקי דר"א אי' באותו מעשה שא"ל אביו קח לך אשה ותוליד בנים ואתה מוליכן לבית הספר משמע שלא הי' לו אשה ובנים. והנראה שודאי הי' לו בילדותו אשה ובן והי' בעה"ב בפ"ע ואולי הכניסה לו נכסים הרבה שהרי הורקנוס אביו מגדולי הדור הי' כמבואר שם במאמר ריב"ז לר"א. ומתה אשתו ובנו הורקנוס. וחזרו נכסיו לבית חמיו עפ"י איזה ענין שלא ירשן. ואף הוא חזר לאביו עד שישא אשה שני' ובזקנותו הי' לו עוד בן ושמו הורקנוס המפורסם בש"ס. ולא הי' הדבר זר לקרות בנו השני באותו שם ע' בפי' רס"ג המכונה בשם רש"י ד"ה א' ג' בשם אליפלט. וע"ע פרש"י כתובות ס"פ הכותב במר קשישא ומר ינוקא שהי' לשניהם שם א'. וברור הדבר שהמעשה הי' בעודו ע"ה וכשר ואוהב תורה. וכן עשה מעשה ע"ה שהקדיש כל נכסיו לשמים. ולכ"ע אסור לעשות כן כדתנן בערכין פ"ח מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו ומשום הכי לא נזכר שמו בגמרא משום כבודו. והזכירוהו ע"ש מקומו ע' במש"כ הרד"ל ז"ל בזה. וכשבא אצל חכמים והתירו לו. לא ידענו אם דסברי כר"א לאחר שנתגדל דאם החרים אינן מוחרמין או שעשו אותו כנדרי זרוזין. או דס"ל יש שאלה בהקדש והתירו לו בשאלה. ובזה יצאתי י"ח מה שערער ע"ז בס' קהלת יעקב חי' שבת ובפי' הרד"ל לפרקי דר"א בהקדמה שה"א אות ו' ע"ש. וכן מש"כ רבינו שהמושכר הי' ר"ע בן יוסף וצ"ל ג"כ שהי' עד שלא נתחכם. והי' צנוע ומעלי כדאי' כתובות ד' ס"ב וע"ש בתו'. ומש"ה מפרש רבינו ר"ע בן יוסף. ואע"ג שלא מצינו ר"ע אחר. אלא כדי לקראו ע"ש אביו. וכמו בן זכאי בסנהדרין ד' מ"א משום שהי' עד שלא נתחכם. אלא דמשום דכמה יוסף איכא בשוקא לא הי' יודעים כלל מי הוא אם לא זכרו בשמו ר"ע וגם כאן השמיטו שמו בגמרא משום כבודו. ואמר להבעה"ב אלך ואפרנס את אשתי ואת בני. היינו שהי' לו אשה בת ישוע כדתנן במ' ידים פ"ג. ובנים כדאי' באדר"נ פ"ו. ודעת רש"י בכורות ד' נ"ח דר"י בן קרחה בנו של ר"ע וע"כ קודם שנתחכם נולד לו כדי שתיישב בזה ק' התו' שבת ד' ק"נ א' ע"ש. וממוצא הדבר אתה למד דהא דאי' בגמרא בסוף העובדא עד שבאתי אצל חבירי. טה"ד וצ"ל החכמים בדרום. וכמו לשון שכ' רבינו וכ"ה בתד"א. או צ"ל חבירים שבדרום. ולפנים היו קוראין את החכמים חבירים. אבל הוא לא הי' חביריהם אז:

(א) והיית רואה כו"כ בתוך ביתי והיית רואה לי קרקע במה חשדתני. בגמרא אי' על הקרקע אמרתי שמא מוחכרת ביד אחרים וצריך ישוב דמה הועיל בזה שהחכירן. וכי משום זה אינו יכול למוכרן וליתן לו מעותיו. והרי בל"ז ע"כ בדעתו הי' שיתן לו קרקע כדי למוכרו. בשלמא בהמה מושכרת אינו מצוי למכרה דמי יודע אם תחיה בכלות משך החכירות ופירות שאינם מעושרים אסור ליתן טבל בחוב כדאי' פ' הזרוע ואף כי לע"ה שאסור למסור לו טבל. והא ל"ק לעשרינהו מיד. די"ל דמנהג ע"ה כשרים הי' ליתן לחבר להפריש תרומה ומעשרות כדי שלא לטמאות ת"מ שבה. ע' גיטין ד' ס"ב א' אין עושין כו' ופרש"י. ולא הזדמן לפניו חבר. אבל קרקע מוחכרת מא"ל. וי"ל דהי' צריך לאזולי נכסיו ולמוכרן פחות משוין. ולא ביקש ר"ע לנוגשו ויודע הי' דסוף שיבא לידי גוביינא. והרי נתיישב אצלו במה שלקח פרקמטיא או שדות וכרמים שלא כדין. שהרי יודע הי' דנצרך לשלם שכרו להמושכר לו. אלא שלא הי' מבקש ר"ע שיפסיד בעליו בשבילו. אבל גי' רבינו מחוורת וכן בתד"א שם ליתא: עוד יש בנוסחת רבינו שנוי מנוסחת הש"ס לפנינו. דאי' בתשובת אותו אדם. העבודה שהדרתי את נכסי. ומשמע שאסרן עליו בקונם. והוכיח מזה הרשב"א שו"ת ח"ד סי' ר"ב דהמודר הנאה מנכסיו אין לו בהם זכי' כמו שאר אה"נ. אבל אין כן דעת רבינו כמש"כ באורך סי' קל"ב אות י"ד. ומש"ה גריס כאן הקדשתי נכסי לשמים. והכי נראה מגוף המעשה שהקדיש למצוה כדי שיזכה בזה. אבל לידור הנאה מנכסיו אין בזה שום מצוה ואדרבה אסור לעשות כן וכאלו בונה במה:

(א) שכל מי שמאחר נדרו כו'. בגמרא ליתא. אבל בתד"א אי' בנוסחא ישנה שבס' זקוקין דנורא. ובנוסחא חדשה הדפיסו בטעות שכל מי שיאחר נדרו יותר מג' רגלים שוב אין נזקקין לו. והפי' הנ"ל חדש בזה דברים שלא שמעתן אוזן. וכבר צווח עלה הג' רד"ל שם. ונוסחת רבינו ברורה. שהי' לו ליתן לו ואח"כ ישאל ע"נ וידוע דשאלת חכם עוקר הנדר מעיקרו ונמצא שלא הי' עובר ע"נ. להכי אמר שאם הי' נותן לו לא היו נזקקין לו עד שיהא נוהג איסור כדרך שנהג בהיתר וכדאי' בנדרים ד' כ' לענין נזירות ובתוספתא נדרים פ"א לענין כלל נדרים. ופי' שיאחר נדרו. היינו שלא ישאל עלי' מיד ועד כה ינהוג בהיתר. וקרוב להגיה שכל מי שיעבור ע"נ. אלא משום שלא דבר לעבור ממש. ורק ליתן ע"מ לשאל אח"כ מש"ה יקרא מאחר לשאול ע"נ:

דהוה צניע ומעלי. ואם תאמר והא אמרינן בפסחים [מט ב'] אמר ר"ע כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור. ויש לומר שזהו קודם לכן אבל אחרי כן חזר למוטב שהיה צנוע ומעלי ואחרי כן קבע עצמו לתורה כדאיתא הכא. הריטב"א ז"ל:

(ו) ולא שנה כלום. דייק ולא שנה ר״ל משנה וגמרא לאפוקי פסוק היה למוד ולפ"ז שפיר קאמרי ליה לקמן עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים משום שזה הוא פסוק באיוב י׳׳ד: