(ח) רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמָּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ. חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. הוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, חָסִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, יְרֵא חֵטְא. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם, וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם:
(8) Rabban Yohanan ben Zakkai received [the oral tradition] from Hillel and Shammai.He used to say: if you have learned much Torah, do not claim credit for yourself, because for such a purpose were you created. Rabban Yohanan ben Zakkai had five disciples and they were these: Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, Rabbi Joshua ben Hananiah, Rabbi Yose, the priest, Rabbi Shimon ben Nethaneel and Rabbi Eleazar ben Arach. He [Rabbi Johanan] used to list their outstanding virtues: Rabbi Eliezer ben Hyrcanus is a plastered cistern which loses not a drop; Rabbi Joshua ben Hananiah happy is the woman that gave birth to him; Rabbi Yose, the priest, is a pious man; Rabbi Simeon ben Nethaneel is one that fears sin, And Rabbi Eleazar ben Arach is like a spring that [ever] gathers force. He [Rabbi Yohanan] used to say: if all the sages of Israel were on one scale of the balance and Rabbi Eliezer ben Hyrcanus on the other scale, he would outweigh them all. Abba Shaul said in his name: if all the sages of Israel were on one scale of the balance, and Rabbi Eliezer ben Hyrcanus also with them, and Rabbi Eleazar ben Arach on the other scale, he would outweigh them all.
(א) מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס, שהיו לאביו חורשים והיו חורשים על גבי המענה, והוא היה חורש בטרשין. ישב לו והיה בוכה. אמר לו אביו, מפני מה אתה בוכה? שמא מצטער אתה שאתה חורש בטרשין? עכשיו אתה חורש על גבי המענה. ישב לו על גבי המענה והיה בוכה. אמר לו מפני מה אתה בוכה? שמא מצטער אתה שאתה חורש על גבי המענה? אמר לו, לאו. ולמה את בוכה? אמר לו, שאני מבקש ללמד תורה. אמר לו והלא בן עשרים ושמונה שנים אתה, ואתה מבקש ללמד תורה. אלא קח לך אשה ותוליד לך בנים ואתה מוליכן לבית הספר. עשה שתי שבתות ולא טעם כלום עד שנגלה לו אליהו זכור לטוב, ואמר לו, בן הורקנוס, למה אתה בוכה? אמר לו מפני שאני מבקש ללמד תורה. אמר לו, אם אתה מבקש ללמד תורה, עלה לירושלים אצל רבן יוחנן בן זכאי. עמד והלך אצל רבן יוחנן בן זכאי. ישב לו והיה בוכה. אמר לו, מפני מה אתה בוכה? אמר לו, מפני שאני מבקש ללמד תורה. אמר לו, בן מי אתה? ולא הגיד לו.
(ב) אמר לו, מימיך לא למדת קריאת שמע ולא תפלה ולא ברכת המזון? אמר לו לאו. אמר לו עמד ואלמדך שלשתן. ישב והיה בוכה. אמר לו, בני, מפני מה אתה בוכה? אמר לו, שאני מבקש ללמד תורה. והיה אומר לו שתי הלכות כל ימי השבוע, והיה חוזר לו עליהן ומדבקן. עשה שמונה ימים ולא טעם כלום עד שעלה ריח פיו לפני רבן יוחנן בן זכאי, והעמידו מלפניו. ישב והיה בוכה. אמר לו מפני מה אתה בוכה? אמר לו, מפני שהעמדתני מלפניך כאדם שמעמיד מלפניו מכה שחין. אמר לו, בני, כשם שעלה ריח פיך מלפני, כך יעלה ריח חקי תורה מפיך לשמים. אמר לו, בני, בן מי אתה? אמר לו בן הורקנוס אני. אמר לו, והלא בן גדולי עולם אתה, ולא היית מגיד לי! אמר לו, חייך, היום אתה סועד אצלי. אמר לו, כבר סעדתי אצל אכסניא שלי. אמר לו, ומי הוא אכסניא שלך? אמר לו, רבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכהן.
(ג) שלח ושאל לאכסניא שלו, אמר להם, אצלכם סעד אליעזר היום? אמרו לו, לאו. והלא יש לו שמונה ימים שלא טעם כלום. אחרי כן הלכו רבי יהושע בן חנניה ורבי יוסי הכהן ואמרו לו לרבן יוחנן בן זכאי, והלא יש לו שמונה ימים שלא טעם כלום.
(1) RABBI ELIEZER AND THE TORAH
THE following befell Rabbi Eliezer, son of Hyrḳanos. His father had many ploughmen who were ploughing arable ground, whereas he was ploughing a stony plot; he sat down and wept. His father said to him: O my son! Why dost thou weep? Art thou perchance distressed because thou dost plough a stony plot? In the past thou hast ploughed a stony plot, now behold thou shalt plough with us arable soil. He sat down on the arable ground and wept. His father said to him: But why dost thou weep? Art thou perchance distressed because thou art ploughing the arable land? He replied to him: No. (Hyrḳanos) said to him: Why dost thou weep? He answered him: I weep only because I desire to learn Torah.
(Hyrḳanos) said to him: Verily thou art twenty-eight years old—yet dost thou desire to learn Torah? Nay, go, take thee a wife and beget sons and thou wilt take them to the school.
He fasted two weeks not tasting || anything, until Elijah— may he be remembered for good—appeared to him and said to him: Son of Hyrḳanos! Why dost thou weep? He replied to him: Because I desire to learn Torah. (Elijah) said to him: If thou desirest to learn Torah get thee up to Jerusalem to Rabban Jochanan ben Ẓakkai. He arose and went up to Jerusalem to R. Jochanan ben Ẓakkai and sat down and wept. (R. Jochanan) said to him: Why dost thou weep? He answered him: Because I wish to learn Torah. (R. Jochanan) said to him: Whose son art thou? But he did not tell him.
(2) (R. Jochanan) asked him: Hast thou never learnt to read the Shema', or the Tephillah, or the Grace after meals? He replied to him: No. He arose and (R. Jochanan) taught him the three (prayers). (Again) he sat down and wept. (R. Jochanan) said to him: My son, why dost thou weep? He replied: Because I desire to learn Torah. He (thereupon) taught him two rules (of the Law) every day of the week, and on the Sabbath (Eliezer) repeated them and assimilated them. He kept a fast for eight days without tasting anything until the odour of his mouth attracted the attention of R. Jochanan ben Ẓakkai, who directed him to withdraw from his presence. He sat down and wept. (R. Jochanan) said to him: My son, why dost thou weep? He rejoined: Because thou didst make me withdraw from thy presence just as a man makes his fellow withdraw, when the latter is afflicted with leprosy. (R. Jochanan) said to him: My son, just as || the odour of thy mouth has ascended before me, so may the savour of the statutes of the Torah ascend from thy mouth to Heaven. He said to him: My son! Whose son art thou? He replied: I am the son of Hyrḳanos. Then said (R. Jochanan): Art thou not the son of one of the great men of the world, and thou didst not tell me? By thy life! he continued, This day shalt thou eat with me. (Eliezer) answered: I have eaten already with my host. (R. Jochanan) asked: Who is thy host? He replied: R. Joshua ben Chananjah and R. José the Priest.
(3) (R. Jochanan) sent to inquire of his hosts, saying to them: Did Eliezer eat with you this day? They answered: No; moreover has he not fasted eight days without tasting any food? R. Joshua ben Chananjah and R. José the Priest went and said to R. Jochanan ben ḳakkai: Verily during the last eight days (Eliezer) has not partaken of any food.
(א) אמרו בניו של הורקנוס לאביהם, עלה לירושלים ונדה את בנך אליעזר מנכסיך. ועלה לירושלים לנדותו, ומצא שם יום טוב לרבן יוחנן בן זכאי. והיו כל גדולי המדינה סועדין אצלו, בן ציצית הכסת, ונקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע.
(ב) ולמה נקרא שמו בן ציצית הכסת, שהיה מסב למעלה מגדולי ירושלים. אמרו על נקדימון בן גוריון, שהיה לו מזון שלשה סאים קמח לכל אחד ואחד שהיו בירושלים. אמרו עליו על בן כלבא שבוע, שהיה לו בית ארבע כורין של גנות טוחנין בזהב. אמרו לו, הרי אביו של רבי אליעזר בא. אמר להם, עשו לו מקום, ועשו לו מקום והושיבו אותו אצלו. ונתן עיניו ברבי אליעזר, אמר לו, אמור לנו דבר אחד מהתורה. אמר לו, רבי, אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לבור הזה שאינו יכול להוציא מים יותר ממה שהיה מוציא. כך אני איני יכול לומר דברי תורה יותר ממה שקיבלתי ממך.
(ג) אמר לו, אמשול לך משל למה הדבר דומה, למעין זה שהוא נובע ומוציא מים, ויש בכוחו להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס. כך אתה יכל לומר דברי תורה יותר ממה שקבלו מסיני. אמר לו, שמא ממני אתה מתבייש, הריני עומד מאצלך. עמד רבן יוחנן והלך לו לחוץ, והיה רבי אליעזר יושב ודורש ופניו מאירות כאור החמה, וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה, ואין אדם יודע אם יום ואם לילה. בא רבן יוחנן מאחוריו ונשקו על ראשו. אמר לו, אשריכם אברהם יצחק ויעקב שיצא זה מחלציכם.
(ד) אמר הורקנוס, למי אמר כך. אמרו לו, לאליעזר בנך. אמר להם, לא כך היה לו לומר, אלא אשרי אני שיצא זה מחלצי. היה רבי אליעזר יושב ודורש, ואביו עומד על רגליו. כיון שראה אביו עומד על רגליו, נבהל. אמר לו, אבא, שב, שאיני יכול לומר דברי תורה ואתה עומד על רגליך. אמר לו, בני, לא על כך באתי, אלא לנדותך מנכסי. ועתה שבאתי לראותך וראיתי כל השבח הזה, הרי אחיך מנודים מהם, והם נתונים לך במתנה.
(ה) אמר לו, והרי אני איני שוה כאחד מהם. אילו קרקעות בקשתי מלפני הקדוש ברוך הוא, היה לפניו לתן לי, שנאמר, (תהלים כד , א): "לה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ". ואילו כסף וזהב בקשתי, היה נותן לי, שנאמר, (חגי ב , ח): "לִי הַכֶּסֶף, וְלִי הַזָּהָב--נְאֻם ה' צְבָאוֹת". אלא לא בקשתי מלפני הקדוש ברוך הוא אלא תורה בלבד, שנאמר, (תהלים קיט , קכח): "עַל כֵּן, כָּל-פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּיי כָּל-אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי".
(1) R. ELIEZER AND HIS BRETHREN
THE sons of Hyrḳanos said to their father: Get thee up to Jerusalem and vow that thy son Eliezer should not enjoy any of thy possessions. He went up to Jerusalem to disinherit him, and it happened that a festival was being celebrated there by R. Jochanan ben Ẓakkai. All the magnates of the district were dining with him; (such as) Ben Zizith Hakkeseth, Nicodemus ben Gorion, and Ben Kalba S'bu'a.
...The people said (to R. Jochanan): Behold, the father of R. Eliezer has arrived. He bade them saying: Prepare a place for him, and seat him next to us. (R. Jochanan) fixed his gaze on R. Eliezer, saying to him, Tell us some words of the Torah. (R. Eliezer) answered him saying: Rabbi! I will tell thee a parable. To what is the matter like? To this well which cannot yield more water than the amount which it has drawn (from the earth); likewise am I unable to speak words of the Torah in excess of what I have received from thee.
(3) (R. Jochanan) said to him, I will (also) tell thee a parable. To what is the matter like? To this fountain which is bubbling and sending forth its water, and it is able to effect a discharge more powerful || than what it secretes; in like manner art thou able to speak words of the Torah in excess of what Moses received at Sinai. (R. Jochanan) continued: Lest thou shouldst feel ashamed on my account, behold I will arise and go away from thee. Rabban Jochanan ben Ẓakkai arose and went outside. (Thereupon) R. Eliezer sat down and expounded. His face shone like the light of the sun and his effulgence beamed forth like that of Moses, so that no one knew whether it was day or night. They went and said to Rabban Jochanan ben Ẓakkai: Come and see R. Eliezer sitting and expounding, his face shining like the light of the sun and his effulgence beaming like that of Moses, so that no one knows whether it be day or night. He came from (his place) behind him and kissed him on his head, saying to him: Happy are ye, Abraham, Isaac, and Jacob, because this one has come forth from your loins.
(4) Hyrḳanos his father said: To whom does (R. Jochanan) speak thus? The people answered: To Eliezer thy son. He said to them: (R. Jochanan) should not have spoken in that manner, but (in this wise), "Happy am I because he has come forth from my loins." Whilst R. Eliezer was sitting and expounding, his father was standing upon his feet. When || (Eliezer) saw his father standing upon his feet, he became agitated and said to him: My father! be seated, for I cannot utter the words of the Torah when thou art standing on thy feet. (Hyrḳanos) replied to him: My son, it was not for this reason that I came, but my intention was to disinherit thee. Now that I have come and I have witnessed all this praise; behold thy brothers are disinherited and their portion is given to thee as a gift.
(5) (Eliezer) replied: Verily I am not equal to one of them. If I had asked the Holy One, blessed be He, for land, it would be possible for Him to give this to me, as it is said, "The earth is the Lord's, and the fulness thereof" (Ps. 24:1). Had I asked the Holy One, blessed be He, for silver and gold, He could have given them to me, as it is said, "The silver is mine, and the gold is mine" (Hag. 2:8). But I asked the Holy One, blessed be He, that I might be worthy (to learn the) Torah only, as it is said, "Therefore I esteem all precepts concerning all things to be right; and I hate every false way" (Ps. 119:128).
The Sages taught: There was an incident involving Rabbi Eliezer, who stayed in the Upper Galilee, and the people there asked him thirty halakhot in the halakhot of sukka. In response to twelve, he said to them: I heard an answer from my teachers, and he related what he heard. In response to the other eighteen, he said to them: I did not hear an answer.
Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: It was the reverse of these matters. In response to eighteen he said to them: I heard an answer; in response to the other twelve he said to them: I did not hear an answer.
They said to him: Are all the matters that you know only from what you heard? Don’t you say any matters on your own? He said to them: Now you forced me to say a matter that I did not hear from my teachers, as I must describe my character traits and the manner in which I conduct myself. In all my days, no person ever preceded me into the study hall, as I am always first to arrive; and I never slept in the study hall, neither substantial sleep nor a brief nap; and I never left anyone in the study hall and exited, as I was always last to leave; and I never engaged in idle conversation; rather, I discussed only necessary matters or matters of Torah; and I never said anything that I did not hear from my teacher.
It is taught in the mishna, according to the Gemara’s explanation: Nor may one expound the Design of the Divine Chariot to an individual. Rabbi Ḥiyya taught: But one may transmit to him, an individual, the outlines of this topic, leaving him to comprehend the rest on his own. Rabbi Zeira said: One may transmit the outlines of the Design of the Divine Chariot only to the president of the court, who needs to know them due to his wisdom and meritorious deeds, and to anyone whose heart inside him is concerned, i.e., one who is concerned about his sins and desires to achieve full repentance. There are those who say that this does not refer to two separate individuals, but to the president of the court, whose heart inside him is concerned. ..
The Gemara relates: Rabbi Yoḥanan said to Rabbi Elazar: Come and I will teach you the Design of the Divine Chariot. Rabbi Elazar said to him: I have not yet aged sufficiently, as one must be very settled in one’s mind for these studies. When he grew old, Rabbi Yoḥanan had already passed away. Rabbi Asi said to him: Come and I will teach you the Design of the Divine Chariot. He said to him: Had I merited, I would have learned it from Rabbi Yoḥanan, your teacher. It therefore appears that I am unworthy of studying it.
The Sages taught: An incident occurred involving Rabban Yoḥanan ben Zakkai, who was riding on a donkey and was traveling along the way, and his student, Rabbi Elazar ben Arakh, was riding a donkey behind him. Rabbi Elazar said to him: My teacher, teach me one chapter in the Design of the Divine Chariot. He said to him: Have I not taught you: And one may not expound the Design of the Divine Chariot to an individual, unless he is a Sage who understands on his own accord? Rabbi Elazar said to him: My teacher, allow me to say before you one thing that you taught me. In other words, he humbly requested to recite before him his own understanding of this issue. He said to him: Speak. Immediately, Rabban Yoḥanan ben Zakkai alighted from the donkey, and wrapped his head in his cloak in a manner of reverence, and sat on a stone under an olive tree. Rabbi Elazar said to him: My teacher, for what reason did you alight from the donkey? He said: Is it possible that while you are expounding the Design of the Divine Chariot, and the Divine Presence is with us, and the ministering angels are accompanying us, that I should ride on a donkey? Immediately, Rabbi Elazar ben Arakh began to discuss the Design of the Divine Chariot and expounded, and fire descended from heaven and encircled all the trees in the field, and all the trees began reciting song. What song did they recite? “Praise the Lord from the earth, sea monsters and all depths…fruit trees and all cedars…praise the Lord” (Psalms 148:7–14). An angel responded from the fire, saying: This is the very Design of the Divine Chariot, just as you expounded. Rabban Yoḥanan ben Zakkai stood and kissed Rabbi Elazar ben Arakh on his head, and said: Blessed be God, Lord of Israel, who gave our father Abraham a son like you, who knows how to understand, investigate, and expound the Design of the Divine Chariot. There are some who expound the Torah’s verses well but do not fulfill its imperatives well, and there are some who fulfill its imperatives well but do not expound its verses well, whereas you expound its verses well and fulfill its imperatives well. Happy are you, our father Abraham, that Elazar ben Arakh came from your loins. The Gemara relates: And when these matters, this story involving his colleague Rabbi Elazar ben Arakh, were recounted before Rabbi Yehoshua, he was walking along the way with Rabbi Yosei the Priest. They said: We too shall expound the Design of the Divine Chariot. Rabbi Yehoshua began expounding. And that was the day of the summer solstice, when there are no clouds in the sky. Yet the heavens became filled with clouds, and there was the appearance of a kind of rainbow in a cloud. And ministering angels gathered and came to listen, like people gathering and coming to see the rejoicing of a bridegroom and bride. Rabbi Yosei the Priest went and recited these matters before Rabban Yoḥanan ben Zakkai, who said to him: Happy are all of you, and happy are the mothers who gave birth to you; happy are my eyes that saw this, students such as these. As for you and I, I saw in my dream that we were seated at Mount Sinai, and a Divine Voice came to us from heaven: Ascend here, ascend here, for large halls [teraklin] and pleasant couches are made up for you. You, your students, and the students of your students are invited to the third group, those who will merit to welcome the Divine Presence.
(א) רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי. שמונים תלמידים היו להלל הזקן שלשים מהן ראויין שתשרה שכינה עליהן כמשה רבינו אלא שאין דורן ראוי לכך שלשים מהן ראויין לעבר שנה ועשרים בינוניים. גדול שבכולם יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי ואמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות תוספתות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים וכל המדות של חכמים וכל דבר ודבר שבתורה לא הניח שלא למד לקיים מה שנא׳ (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא:
(ב) הוא היה אומר אם עשית תורתך הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת. לפי שלא נוצרו הבריות אלא על מנת שיתעסקו בתורה:
(ג) חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי לכולן קרא להן שמות. לאליעזר בן הורקנוס קרא בור סיד שאינו מאבד טיפה קנקן זפותה שמשמרת את יינה. ליהושע בן חנניה קרא לו חוט המשולש לא במהרה ינתק. וליוסי הכהן קרא לו חסיד שבדור. ולישמעאל בן חנניה קרא לו גרוע במדבר שמחזקת מימיה (אשרי תלמיד שרבו מודה לו ומעיד עליו). ולאלעזר בן ערך קרא לו נחל שוטף ומעין המתגבר שמימיו מתגברין ויוצאין לחוץ לקיים מה שנא׳ (משלי ה׳:ט״ז) יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים:
(ד) הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס בכף שנייה מכריע את כולם אבא שאול אומר משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה מכריע את כולם:
(ה) אמר להם צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם כדי שיכנס בה לעוה״ב. נכנס רבי אליעזר ואמר עין טובה. נכנס רבי יהושע ואמר חבר טוב. נכנס רבי יוסי ואמר שכן טוב יצר טוב ואשה טובה. רבי שמעון אומר הרואה את הנולד (נ״א כגון מרדכי יהודי שראה את הנולד). נכנס ר׳ אלעזר ואמר לב טוב לשמים ולב טוב לבריות. אמר להם רואה אני את דברי ר״א בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם צאו וראו איזה דרך רעה שירחק ממנה האדם כדי שיכנס בה לעוה״ב. נכנס ר׳ אליעזר ואמר עין רעה. נכנס ר׳ יהושע ואמר חבר רע. נכנס ר' יוסי ואמר עין רע ושכן רע ואשה רעה. נכנס ר׳ שמעון ואמר הלוה ואינו משלם שהלוה מן האדם כלוה מן המקום שנא' (תהילים ל״ז:כ״א) לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. נכנס ר׳ אלעזר ואמר לב רע לשמים ולב רע למצות ולב רע לבריות ואמר להם רואה אני את דברי ר׳ אלעזר מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם :
(ו) כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו. נכנס רבי אליעזר וישב לפניו וא״ל רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך א״ל אמור. א״ל אדה״ר היה לו בן ומת וקבל עליו תנחומין. ומניין שקבל עליו תנחומין שנא׳ (בראשית ד׳:כ״ה) וידע אדם עוד את אשתו אף אתה קבל תנחומין א״ל לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרת לי צערו של אדה״ר. נכנס ר׳ יהושע וא״ל רצונך אומר דבר אחד לפניך א״ל אמור. א״ל איוב היו לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין אף אתה קבל תנחומין. ומניין שקבל איוב תנחומין שנא׳ (איוב א׳:כ״א-כ״ב) ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך. א״ל לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרת לי צערו של איוב. נכנס ר׳ יוסי וישב לפניו א״ל רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך א״ל אמור. א״ל אהרן היו לו שני בנים גדולים ומתו שניהם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין שנאמר (ויקרא י׳:ג׳) וידם אהרן אין שתיקה אלא תנחומין ואף אתה קבל תנחומין. א״ל לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של אהרן. נכנס ר״ש וא״ל רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך א״ל אמור. א״ל דוד המלך היה לו בן ומת וקבל עליו תנחומין ואף אתה קבל תנחומין ומניין שקבל דוד תנחומין שנא׳ (שמואל ב י״ב:כ״ד) וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא את שמו שלמה אף אתה רבי קבל תנחומין. א״ל לא די שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של דוד המלך. נכנס ר״א בן עזריה כיון שראהו אמר לשמשו טול לפני כלי ולך אחרי לבית המרחץ לפי שאדם גדול הוא ואיני יכול לעמוד בו נכנס וישב לפניו ואמר לו אמשול לך משל למה״ד לאדם שהפקיד אצלו המלך פקדון בכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר אוי לי אימתי אצא מן הפקדון הזה בשלום אף אתה רבי היה לך בן קרא תורה מקרא נביאים וכתובים משנה הלכות ואגדות ונפטר מן העולם בלא חטא [ויש לך לקבל עליך תנחומים כשחזרת פקדונך שלם] א״ל ר׳ אלעזר בני נחמתני כדרך שבני אדם מנחמין. כשיצאו מלפניו הוא אמר אלך לדמסית למקום יפה ומים יפים ונאים והם אמרו נלך ליבנה למקום שתלמידי חכמים מרובים אוהבים את התורה הוא שהלך לדמסית למקום יפה ומים יפים ונאים נתמעט שמו בתורה הם שהלכו ליבנה למקום שת״ח מרובים ואוהבים את התורה נתגדל שמם בתורה:
When Rabban Yohanan ben Zakkai’s son died, his students came in to comfort him. Rabbi Eliezer came in and sat before him and said: My master, if you please, may I say something? He said: Speak. So he said: Adam the first person had a son who died and he accepted comfort. And how do we know that he accepted comfort? For it says (Genesis 4:25), “And Adam knew his wife again.” So you, too, should accept comfort. He replied: Is it not enough that I have my own pain but that you need to remind me of Adam’s pain as well?
Rabbi Yehoshua came in and said to him: If you please, may I say something before you? He said: Speak. So he said: Job had sons and daughters, and they all died on the same day, and he accepted comfort. So you, too, should accept comfort. And how do we know that Job accepted comfort? For it says (Job 1:21), “The Eternal has given, and the Eternal has taken away. Blessed is the name of the Eternal.” He replied: Is it not enough that I have my own pain but that you have to remind me of Job’s pain as well?
Rabbi Yosei came in and sat before him and said: My master, if you please, may I say something? He said: Speak. So he said: Aaron had two older sons and they both died on the same day, and he accepted comfort, as it says (Leviticus 10:3), “And Aaron was silent,” and silence always indicates comfort. He replied: Is it not enough that I have my own pain but that you have to remind me of Aaron’s pain as well?
Rabbi Shimon came in and said: My master, if you please, may I say something? He said: Speak. So he said: King David had a son who died, and he accepted comfort. So you, too, should accept comfort. And how do we know that David accepted comfort? For it says (II Samuel 12:24), “David comforted his wife Bath Sheba, and he came to her and lay with her, and she gave birth to another son, and called him Solomon.” So you, too, should accept comfort. He replied: Is it not enough that I have my own pain but that you have to remind me of King David’s pain as well?
Rabbi Elazar ben Azariah came in. When [Rabbi Yohanan] saw him, he said to his steward: Take this vessel, and follow me to the bathhouse, because this is a great man, and I will not be able to withstand him.1Going to the bathhouse might indicate that Rabbi Yohanan’s mourning is about to end, as Rabbi Elazar ben Azariah will surely find a way to provide solace. So [Rabbi Elazar] came in and sat before [Rabbi Yohanan] and said: Let me give you a parable. To what can this be compared? [It can be compared] to a person to whom the king gave a deposit to hold. Every day he would cry and scream and say, Oy, when will I be free of this deposit? So it is with you, Rabbi. You had a son who read from the Torah, the Prophets and the Writings; the Mishnah; Halakhah; and Aggadah; and then was taken from the world free of sin. [Must you, then, accept consolation when you have returned a deposit whole?] He said: Rabbi Elazar, my son, you have comforted me as people are supposed to.
When they all left, Elazar said: I am going to Damasit, a beautiful place with good, sweet water. They said: We will go to Yavneh, a place where there is an abundance of scholars who love the Torah. So he went to Damasit, the beautiful place with good, sweet water, and his reputation in Torah study diminished. And they went to Yavneh, the place where there was an abundance of scholars who all loved the Torah, and their reputations in Torah study grew.
Rabbi Elazar ben Arakh happened to come there, to Phrygia and Deyomset, and he was drawn after them, and his Torah learning was forgotten. When he returned, he stood to read from a Torah scroll and was supposed to read the verse: “This month shall be for you [haḥodesh hazeh lakhem]” (Exodus 12:2), but he had forgotten so much that he could barely remember how to read the Hebrew letters, and instead he read: Have their hearts become deaf [haḥeresh haya libbam], interchanging the similar letters reish for dalet, yod for zayin, and beit for khaf.
בעא למיקרא החדש הזה לכם אמר החרש היה לבם
The Sages prayed and asked for God to have mercy on him, and his learning was restored. And that is what we learned in a mishna that Rabbi Nehorai says: Exile yourself to a place of Torah and do not say that it will follow you, as if you are in a place of Torah, your colleagues will establish it in your hands, and do not rely on your understanding alone. It was taught: Rabbi Nehorai was not his name, but rather Rabbi Neḥemya was his name; and some say that Rabbi Elazar ben Arakh was his name and his statement was based on the personal experience of forgetting his Torah due to his failure to exile himself to a place of Torah. And why was he called Rabbi Nehorai? It was because he would illuminate [manhir] the eyes of the Sages in halakha.
(יד) רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה, וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבֹא אַחֲרֶיךָ, שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדֶךָ. וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן (משלי ג):
(14) Rabbi Nehorai said: go as a [voluntary] exile to a place of Torah and say not that it will come after you, for [it is] your fellow [student]s who will make it permanent in your hand and “and lean not upon your own understanding” (Proverbs 3:5).
(ט) אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם. אָמַר לָהֶם צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן רָעָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר רָע. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן רָע. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם, כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז) לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב רָע. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם:
(9) He [Rabban Yohanan] said unto them: go forth and observe which is the right way to which a man should cleave? Rabbi Eliezer said, a good eye; Rabbi Joshua said, a good companion; Rabbi Yose said, a good neighbor; Rabbi Shimon said, foresight. Rabbi Elazar said, a good heart. He [Rabban Yohanan] said to them: I prefer the words of Elazar ben Arach, for in his words your words are included. He [Rabban Yohanan] said unto them: go forth and observe which is the evil way which a man should shun? Rabbi Eliezer said, an evil eye; Rabbi Joshua said, an evil companion; Rabbi Yose said, an evil neighbor; Rabbi Shimon said, one who borrows and does not repay for he that borrows from man is as one who borrows from God, blessed be He, as it is said, “the wicked borrow and do not repay, but the righteous deal graciously and give” (Psalms 37:21). Rabbi Elazar said, an evil heart. He [Rabban Yohanan] said to them: I prefer the words of Elazar ben Arach, for in his words your words are included.