לימוד זה עוסק במקומו של לימוד התורה: היכן הלימוד מתקיים, מה המחלוקות לגבי שאלה זו, ומה הסיבות לכל עמדה.
המקור הראשון הוא ממסכת מועד קטן, הסיפור מופיע בתוך ברצף כללי שמדבר על מצוות נידוי של אנשים משלל סיבות. הסיפור שלנו מגיע על רקע נידוי בשל חוסר הקשבה לדברי חכמים.
למדו את הסיפור וחשבו על השאלות המופיעות בסופו.

*לביאור שטיינזלץ על הגמרא: לחצו על המקור לפתיחת התפריט בצד, ופתחו את הביאור תחת ''פירושים''.

שוב פעם אחד גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק.

מאי דרש? (שיר השירים ז, ב) חמוקי ירכיך כמו חלאים

מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר.

יצא רבי חייא ושנה לשני בני אחיו בשוק לרב ולרבה בר בר חנה.

שמע ר' איקפד

אתא ר' חייא לאיתחזויי ליה א"ל עייא מי קורא לך בחוץ

ידע דנקט מילתא בדעתיה, נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין

ביום תלתין שלח ליה תא

הדר שלח ליה דלא ליתי

מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר?

מעיקרא סבר מקצת היום ככולו ולבסוף סבר לא אמרינן מקצת היום ככולו

לסוף אתא

אמר ליה: אמאי אתית?

אמר ליה: דשלח לי מר דליתי

והא שלחי לך דלא תיתי

אמר ליה: זה ראיתי וזה לא ראיתי

קרי עליה: (משלי טז, ז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו

מאי טעמט עבד מר הכי?

אמר ליה: דכתיב (משלי א, כ) חכמות בחוץ תרונה

אמר ליה: אם קרית לא שנית ואם שנית לא שילשת ואם שילשת לא פירשו לך חכמות בחוץ תרונה כדרבא דאמר רבא כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ

והא כתיב: (ישעיהו מח, טז) לא מראש בסתר דברתי

ההוא ביומי דכלה

ור' חייא האי חמוקי ירכיך מאי עביד לה? מוקי לה בצדקה ובגמילות חסדים

אלמא נזיפה דידהו תלתין יומין?

נזיפת נשיא שאני

Once again, on another occasion, Rabbi Yehuda HaNasi decreed that students not be taught in the marketplace but only in a study hall. What verse did he expound to serve as the basis for this decree? The verse states: “Your rounded thighs are like jewels, the work of the hands of an artist” (Song of Songs 7:2). Just as a thigh is ordinarily hidden and kept covered with clothes, so too, the words of Torah, which are “the work of the hands of an artist,” i.e., God, must remain hidden in the study hall. Despite Rabbi Yehuda HaNasi’s decree, Rabbi Ḥiyya went out and taught his two nephews, Rav and Rabba bar bar Ḥana, in the marketplace. Rabbi Yehuda HaNasi heard what he had done and became angry with him. When Rabbi Ḥiyya came at some later date to visit him, Rabbi Yehuda HaNasi mockingly said to him: Iyya, who is calling you outside? By asking this question Rabbi Yehuda HaNasi was intimating that Rabbi Ḥiyya should leave his house. Rabbi Ḥiyya understood that Rabbi Yehuda HaNasi had taken the matter to heart and was insulted, and so he conducted himself as if he had been admonished, as a self-imposed punishment, for thirty days. On the thirtieth day, Rabbi Yehuda HaNasi sent him a message, saying: Come and visit me. However, he later reversed his opinion and sent him another message, telling him not to come. The Gemara asks: At the outset what did he hold, and ultimately what did he hold? Initially, Rabbi Yehuda HaNasi held that the legal status of part of the day is like that of an entire day, and since the thirtieth day already begun, Rabbi Ḥiyya’s time of admonition had ended. But ultimately he held that with regard to this issue we do not say that the legal status of part of the day is like that of an entire day. In the end Rabbi Ḥiyya came on that same day. Rabbi Yehuda HaNasi asked him: Why have you come? Rabbi Ḥiyya responded: Because you, Master, sent me a message that I should come. He said to him: But I sent you a second message that you should not come. He responded: This messenger that you sent, i.e., the first one, I saw him and I did as he said, but that messenger, i.e., the second one, I did not see. Rabbi Yehuda HaNasi read the verse about Rabbi Ḥiyya: “When a man’s ways please the Lord, He makes even his enemies to be at peace with him” (Proverbs 16:7), as it was clear to him that Rabbi Ḥiyya had merited divine assistance. § Concerning the issue with which the entire incident had begun, Rabbi Yehuda HaNasi asked Rabbi Ḥiyya: What is the reason that you, the Master, acted as you did, ignoring my instructions not to teach Torah in the marketplace? Rabbi Ḥiyya said to him: As it is written: “Wisdom cries aloud in the streets” (Proverbs 1:20), which implies that Torah should be publicized in the streets. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: If you read this verse once, you certainly did not read it a second time in greater depth; and if you read it a second time, you certainly did not read it a third time; and if you read it a third time, then it was not adequately explained to you, as it is clear that you do not understand it properly. The words: “Wisdom cries aloud in the streets,” should be understood in accordance with the opinion of Rava. As Rava said: With regard to everyone who occupies himself with Torah study inside the privacy of his home, his Torah knowledge will proclaim his greatness outside, as it will be revealed to the masses and they will see his greatness. The Gemara asks: But isn’t it written: “From the beginning I have not spoken in secret” (Isaiah 48:16), implying that the Torah should be taught and proclaimed in public? The Gemara answers: That verse is referring to the days of the kalla, the gathering for Torah study held during Elul and Adar, when many people come to listen to Torah discourses. During this time, it is not only permitted but even recommended to teach Torah to the masses. In this way, the verse can be explained in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara asks: And what did Rabbi Ḥiyya do with this verse: “Your rounded thighs are like jewels”? How did he understand it? This verse implies that the Torah must be kept hidden in the study hall and not publicized in the marketplace. The Gemara explains: He interprets it not as a reference to Torah, but as referring to acts of charity and loving-kindness, which should certainly be performed in private. This incident demonstrates that, apparently, admonition of those who live in Eretz Yisrael lasts for thirty days and not for seven days. The Gemara answers that this is not a conclusive proof, since Rabbi Yehuda HaNasi was the Nasi. The admonition of the Nasi of the Sanhedrin is different i.e., more severe, than the admonition of anyone else.
  • מה דעתכם על הסיפור? עם איזה מהדמויות הזדהיתם? מדוע?
  • היכן יש ללמוד את התורה, בשוק או בבית המדרש?
עייא - כך כינה שמו של ר' חייא לשון גנאי: ראה מי קורא לך - כלומר צא מכאן:
מוקים ליה בצדקה - דמיבעי למיעבד בסתר:
וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַל יִתְפַּלֵּל אָדָם אֶלָּא בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ שָׁם חַלּוֹנוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵיהּ בְּעִלִּיתֵהּ (לָקֳבֵל) [נֶגֶד] יְרוּשְׁלֶם״.
And on the topic of prayer, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: One may only pray in a house with windows, as then he can see the heavens and focus his heart, as it is stated with regard to Daniel’s prayer: “In his attic there were open windows facing Jerusalem” (Daniel 6:11).
  • למה לדעתכם, יש עניין להתפלל במקום שיש בו חלונות? מה החלון תורם לתפילה?

עין אי"ה על ברכות לד עמוד ב, עמוד 168


התפילה היא אמנם עבודה מתיחדת בנפש המתפלל, אבל התנאי ההכרחי לההשלמה שתפעול על המתפלל, הוא ידיעתו השלמה בערכו אל כל העולם החיצון, אז יפעול שלמות נאה על עצמו וזולתו. אבל מי שההתיחדות בעבודתו המיוחדת תביאהו להפרד מכל יחש אל העולם החיצוני, לא יבוא לתכלית שלימות התפילה, שהיא צריכה להחיות את האדם להיות מוכן לפעול ולהתפעל בצדק ויושר על פי רוח ה' שתעוררהו. על כן אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות, שאפשרות הראיה אל העולם החיצוני תעוררהו על חובתו אל העולם כולו שהוא חי בו. אמנם השימוש של העולם החיצוני צריך שיעלה לצד ההכשר של האושר האמיתי שהוא השלום הכללי, והידיעה האמתית שזאת היא מטרת ירושלים, שממנה יצא דבר ה', על כן כוין פתיחין ליה בעלייתיה נגד ירושלים.

  • הרב קוק בפירושו לסיפור בגמרא מציע הסבר על הצורך בחלונות בשעת תפילה. מה דעתכם על ההסבר שלו?