מצוות- לשם מה?

הקדמה

אחד המחסומים הגדולים בבנייה ותחזוק של חיים דתיים משגשגים הוא העובדה שאנחנו נוטים לראות במצוות כחדירה לפרטיות של חיינו, כדרישות שהציב לנו אלוהים שזקוק לנו. עבור אנשים רבים המשמעות של התפיסה הזו היא וויתור על קיום מצוות, אבל גם אלה שנאמנים לקיום מצוות, יחוו לעיתים קרובות דיסוננס פנימי - אנשים אלו חושבים שאלוהים מסיבה מוזרה כלשהי רוצה שאנחנו נעשה את הדברים האלה בשבילו, ואנחנו עושים אותם. למרות שהם מכבידים עלינו.

שיעור זה מציע נקודת מבט אלטרנטיבית - שמצוות הן הזדמנות של חיים שלמים, הזדמנות ליצור מערכת יחסים אוהבת עם אלוהים. אם אנחנו מסתכלים על סיפורי בראשית, ערש היהדות, אנחנו מוצאים את האבות שלנו כורתים ברית עם אלוהים. למרות שלברית הזו יש תנאים, אלו אינם תנאים מוחלטים מכיוון שבעצם מטרת הברית היא מערכת היחסים עצמה (ראו במיוחד בראשית פרק ט"ו.)

האתגר בבניית קשר עם אלוקים הוא שאין שכביכול לאדם ולאל אין שום דבר במשותף. במערכות יחסים אנושיות אנחנו מסתמכים על הדמיון והקרבה שלנו עם הצד השני כדי לייצר קרבה בין החוויה שלנו לזו של האחר ולקבל את האמפתיה הנדרשת לקשר אמיתי. אנחנו יכולים לדעת מה האחר רוצה וצריך מכיוון שאנחנו יודעים זאת על עצמנו; אבל דרכיו של אלוהים אינן דרכינו, אז כיצג נוכל לייצר קרבה?

התשובה קשורה בציווי. המצוות הן נקודות גישה, הזדמנויות ליחסים המוצעות לנו על ידי האל.

האהבה של אלוקים לאברהם, הולידה את משה

יחסים הם הדבר המורכב והחשוב ביותר בחיים בו זמנית, ולכן אנו זקוקים לעזרה ביצירה ובתחזוק שלהם. הרמב"ם מבהיר שלאלוהים אין שום צורך במצוות שאנו עושים, הוא פשוט מחפש קשר. מתוך אהבה לאברהם הגיע משה וחוקק מצוות וחוקים.

משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים א׳:ג׳

(ג) וּמֵאַהֲבַת יי אוֹתָנוּ וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבוּעָה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ עָשָׂה משֶׁה רַבֵּנוּ רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים וּשְׁלָחוֹ. כֵּיוָן שֶׁנִּתְנַבֵּא משֶׁה רַבֵּנוּ וּבָחַר יי יִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה הִכְתִּירָן בְּמִצְוֹת וְהוֹדִיעָם דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ וּמַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְכָל הַטּוֹעִים אַחֲרֶיהָ:

Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 1:3

(3) And out of God's love for us, he upheld the oath he swore to Abraham, and made Moses our Teacher the Teacher of all the prophets and sent him. And since Moses prophesied, and God chose Israel as His portion, He crowned them with commandments and informed them of the way to worship Him, and what the laws would be concerning idol worship and those who err after idols.

המצוות הם כלי למערכת יחסים מבוססת אמון

למרות שאנחנו נוטים לעשות אידיאליזציה של מערכות יחסים ככאלה שמונעות מתוך אהבה בלבד לאחר, ללא כוונות אגואיסטיות, המציאות היא שיש היבטים של אהבה שאנו לומדים דרך מעשים. אנחנו מלמדים ילדים לעשות את הדבר הנכון לפני שהם מרגישים צורך או מבינים את הסיבה (תהיו נחמדים, תגידו סליחה וכו '...) אנחנו עושים זאת כי אנחנו מקווים שכשהם יגדלו הם יבינו שהמעשים האלה יעזרו להם ליצור קשרים בריאים וחזקים.

ישעיהו אומר לנו שאלוהים אינו זקוק לקורבנות, לכאורה סתירה לכל מה שנאמר בספר ויקרא. הסתירה הזו הגיונית רק אם אנחנו חושבים שאלוהים אכן זקוק למצוות שלנו - שהם הזמנה לזוגיות עם ישות שאין לנו אפשרות להבין את הרצונות שלה.

מערכות יחסים עם מימד של נאמנות מוצאות ביטוי באמצעות פעולות אמפתיות שמטרתן חיבור לאחר. לעומת זאת, פעולות שמונעות על ידי התקווה להשיג את מבוקשנו, אפילו בתמורה למשהו אחר, נוגעות בעיקרן לסיפוק עצמי - ומכאן זעקת הנביא "איכה הייתה לזונה ..." צורת העבודה הזו נובעת מצורך אגואיסטי של קשר שמטרתו להשיג משהו בשביל עצמינו, זו אינה אהבה לשם אהבה.

ישעיהו א׳:י״א-כ״ב

(יא) לָמָּה־לִּ֤י רֹב־זִבְחֵיכֶם֙ יֹאמַ֣ר יי שָׂבַ֛עְתִּי עֹל֥וֹת אֵילִ֖ים וְחֵ֣לֶב מְרִיאִ֑ים וְדַ֨ם פָּרִ֧ים וּכְבָשִׂ֛ים וְעַתּוּדִ֖ים לֹ֥א חָפָֽצְתִּי׃ (יב) כִּ֣י תָבֹ֔אוּ לֵרָא֖וֹת פָּנָ֑י מִי־בִקֵּ֥שׁ זֹ֛את מִיֶּדְכֶ֖ם רְמֹ֥ס חֲצֵרָֽי׃ (יג) לֹ֣א תוֹסִ֗יפוּ הָבִיא֙ מִנְחַת־שָׁ֔וְא קְטֹ֧רֶת תּוֹעֵבָ֛ה הִ֖יא לִ֑י חֹ֤דֶשׁ וְשַׁבָּת֙ קְרֹ֣א מִקְרָ֔א לֹא־אוּכַ֥ל אָ֖וֶן וַעֲצָרָֽה׃ (יד) חָדְשֵׁיכֶ֤ם וּמוֹעֲדֵיכֶם֙ שָׂנְאָ֣ה נַפְשִׁ֔י הָי֥וּ עָלַ֖י לָטֹ֑רַח נִלְאֵ֖יתִי נְשֹֽׂא׃ (טו) וּבְפָרִשְׂכֶ֣ם כַּפֵּיכֶ֗ם אַעְלִ֤ים עֵינַי֙ מִכֶּ֔ם גַּ֛ם כִּֽי־תַרְבּ֥וּ תְפִלָּ֖ה אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֑עַ יְדֵיכֶ֖ם דָּמִ֥ים מָלֵֽאוּ׃ (טז) רַחֲצוּ֙ הִזַּכּ֔וּ הָסִ֛ירוּ רֹ֥עַ מַעַלְלֵיכֶ֖ם מִנֶּ֣גֶד עֵינָ֑י חִדְל֖וּ הָרֵֽעַ׃ (יז) לִמְד֥וּ הֵיטֵ֛ב דִּרְשׁ֥וּ מִשְׁפָּ֖ט אַשְּׁר֣וּ חָמ֑וֹץ שִׁפְט֣וּ יָת֔וֹם רִ֖יבוּ אַלְמָנָֽה׃ (ס) (יח) לְכוּ־נָ֛א וְנִוָּֽכְחָ֖ה יֹאמַ֣ר יי אִם־יִֽהְי֨וּ חֲטָאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙ כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ אִם־יַאְדִּ֥ימוּ כַתּוֹלָ֖ע כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃ (יט) אִם־תֹּאב֖וּ וּשְׁמַעְתֶּ֑ם ט֥וּב הָאָ֖רֶץ תֹּאכֵֽלוּ׃ (כ) וְאִם־תְּמָאֲנ֖וּ וּמְרִיתֶ֑ם חֶ֣רֶב תְּאֻכְּל֔וּ כִּ֛י פִּ֥י יי דִּבֵּֽר׃ (ס) (כא) אֵיכָה֙ הָיְתָ֣ה לְזוֹנָ֔ה קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָ֑ה מְלֵאֲתִ֣י מִשְׁפָּ֗ט צֶ֛דֶק יָלִ֥ין בָּ֖הּ וְעַתָּ֥ה מְרַצְּחִֽים׃ (כב) כַּסְפֵּ֖ךְ הָיָ֣ה לְסִיגִ֑ים סָבְאֵ֖ךְ מָה֥וּל בַּמָּֽיִם׃

Isaiah 1:11-22

(11) “What need have I of all your sacrifices?” Says the LORD. “I am sated with burnt offerings of rams, And suet of fatlings, And blood of bulls; And I have no delight In lambs and he-goats. (12) That you come to appear before Me— Who asked that of you? Trample My courts (13) no more; Bringing oblations is futile, Incense is offensive to Me. New moon and sabbath, Proclaiming of solemnities, Assemblies with iniquity, I cannot abide. (14) Your new moons and fixed seasons Fill Me with loathing; They are become a burden to Me, I cannot endure them. (15) And when you lift up your hands, I will turn My eyes away from you; Though you pray at length, I will not listen. Your hands are stained with crime— (16) Wash yourselves clean; Put your evil doings Away from My sight. Cease to do evil; (17) Learn to do good. Devote yourselves to justice; Aid the wronged. Uphold the rights of the orphan; Defend the cause of the widow. (18) “Come, let us reach an understanding, —says the LORD. Be your sins like crimson, They can turn snow-white; Be they red as dyed wool, They can become like fleece.” (19) If, then, you agree and give heed, You will eat the good things of the earth; (20) But if you refuse and disobey, You will be devoured [by] the sword.— For it was the LORD who spoke. (21) Alas, she has become a harlot, The faithful city That was filled with justice, Where righteousness dwelt— But now murderers. (22) Your silver has turned to dross; Your wine is cut with water.

נזכיר כי הקטע הזה מקורו בקריאת ההפטרה של תשעה באב. הסיבה לכך היא שהמשבר ביחסים בין אלוהים לישראל אינו קשור למילוי אחר הוראות, אלא אובדן מערכת היחסים האוהבת והדואגת שבאה לידי ביטוי בביצוע המצווה.

כדי להבין את המהות של המצוות, חייבים להבין את ההקשר

לדברים שאנחנו עושים יש ערך רק אם מסתכלים על ההקשר שבו הן ניתנו, ולכן אנחנו חייבים לזכור את ההקשר שבו הם ניתנו כדי לקיים אותם.

הפסוקים הבאים הם ההקדמה לעשרת המצוות.

שמות י״ט:ג׳-ח׳

(ג) וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל־הָאֱלֹקִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יי מִן־הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ד) אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃ (ה) וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ׃ (ו) וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ז) וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֔ה וַיִּקְרָ֖א לְזִקְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יי (ח) וַיַּעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יי נַעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יי

Exodus 19:3-8

(3) and Moses went up to God. The LORD called to him from the mountain, saying, “Thus shall you say to the house of Jacob and declare to the children of Israel: (4) ‘You have seen what I did to the Egyptians, how I bore you on eagles’ wings and brought you to Me. (5) Now then, if you will obey Me faithfully and keep My covenant, you shall be My treasured possession among all the peoples. Indeed, all the earth is Mine, (6) but you shall be to Me a kingdom of priests and a holy nation.’ These are the words that you shall speak to the children of Israel.” (7) Moses came and summoned the elders of the people and put before them all that the LORD had commanded him. (8) All the people answered as one, saying, “All that the LORD has spoken we will do!” And Moses brought back the people’s words to the LORD.

שימו לב לחשיבות שרש"י נותן (דרך המדרשים שהוא מצטט) להקשר של נתינת המצוות.

רש"י על שמות י״ט:ג׳:ב׳

(ג) כה תאמר. בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה וְכַסֵּדֶר הַזֶּה:

Rashi on Exodus 19:3:2

(3) כה תאמר THUS SHALT THOU SAY — Thus, i. e. in this (the Hebrew) language (cf. Mechilta) and in this form of words.

רש"י על שמות י״ט:ו׳:ב׳

(ו) אלה הדברים. לֹא פָחוּת וְלֹא יוֹתֵר (מכילתא):

Rashi on Exodus 19:6:2

(6) אלה הדברים THESE ARE THE WORDS — these neither fewer nor more (Mekhilta).

ההקדמה לעשרת הדיברות היא הכרחית, מכיוון שבלעדיה הם עשויים לחשוב שהמצוות הן בסה"כ אוסף של חוקים במקום ביטוי של מעשה אהבה. אלוהים אומר לנו: "לפני שאני נותן לכם מצוות, את חייבים לזכור שהמצוות הללו הם הדרך שלנו לקיים ברית של אהבה".

הכינוי של עם ישראל כממלכת כהנים הוא קריטי. הכוהנים הם אלה שמשרתים במקדש, וכאן אלוהים אומר לעם ישראל שבאמצעות המצוות אנו יכולים להפוך לאפוטרופוסים של מלכות שמים על הארץ. מכאן אנחנו רואים שלאלוהים יש ציפיות גבוהות מאוד מאיתנו והוא נתן לנו את המצוות כדי שנוכל למצות את הפוטנציאל של הקשר.

המצוות מאפשרות לנו למצות את הפוטנציאל שלנו

אחד האתגרים העיקריים לחיים של קיום מצוות הוא שלעתים קרובות אנחנו שוכחים שהמצוות מגיעות אלינו מאותו מקור כמו כל אירועי החיים. כל מה שאנו חווים בחיים, לא משנה כמה כואב, יש בו פוטנציאל ללמד אותנו להיות מי שאנחנו יכולים להיות - המצוות אינן שונות.

אנו עלולים לא להבין כיצד כל מצווה ומצווה יכולה להשפיע עלינו, וזו הסיבה שרבים מחכמינו התייחסו אל המצוות כלא מובנות. אפילו אלה שניסו למצוא את הסיבות שמאחורי המצוות כינו אותם טעמי המצוות, שניתן לתרגם כסיבות למצוות במקום למהות של המצוות עצמן. נלמד מכך שהבנה בשכל יכולה אולי להוסיף תבלין לקיום המצוות שלנו, אך המהות היא העשייה. כפי שאמרנו לעיל, מצוות הן הזדמנות לקשר, כלים להתפתחות עצמית. אם אנחנו עושים אפילו מצווה אחת מתוך אהבה, עם טהרת כוונה וללא מניע חיצוני, אז הבנו את העניין.

רמב"ם על משנה מכות ג׳:ט״ז:א׳

רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל כו': מעקרי האמונה בתורה כי כשיקיים אדם מצוה מתרי"ג מצות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך הנה זכה בה לחיי העולם הבא ועל זה אמר רבי חנניא כי המצות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו באותו מעשה וממה שיורה על העקר הזה מה ששאל ר' חנניא בן תרדיון מה אני לחיי עוה"ב והשיבו המשיב כלום בא מעשה לידך כלומר נזדמן לך לעשות מצוה כהוגן השיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך שלמות ככל מה שאפשר וזכה לחיי העוה"ב. ופירוש הפסוק (ישעיהו מ״ב:כ״א) ה' חפץ למען צדקו לצדק את ישראל למען כי יגדיל תורה ויאדיר:

Rambam on Mishnah Makkot 3:16:1

It is among the fundamental principles of the Torah that when an individual fulfills one of the 613 commandments in a fit and proper manner, not combining with it any aspect of worldly intent but rather doing it for its own sake, out of love, then they merit the World to Come through this single act. This is what R' Hananya meant - being that the Holy One have us so many commandments it is impossible that in a lifetime one not do a single one in a full and proper manner, and in doing so their soul will live through that act. When R' Hananya ben Tradiyon's asked 'will I merit to life in the coming world' and received the response 'have you ever done anything?' this also indicated the same principle. The answer he received meant 'have you ever had the chance to do one of the commandments properly?' His answer was that he once had the chance to give tzedaka in a wholehearted fashion, as much as is possible, and it was through this that he merited to life in the World to Come.

המצוות הן לתועלת אישית

כללים הם חלק חשוב במערכת יחסים - כשאוהבים את הכללים הם הופכים אפילו לחשובים יותר. הדרך שבה אנחנו מתנהגים אל האהוב היא החשובה. זו הסיבה שאלוהים נתן לנו את המצוות, לא כדי שנציית אלא כדי שנלמד להתייחס לכל פעולה שלנו כאל ביטוי של אכפתיות והערכה כלפי אלוקים.

אהבה משמעה תשומת לב הנובעת מאכפתיות . אותו דבר נכון גם ביחסים שלנו עם אלוקים. אם נטען שלמשעים אין השלכות, זה מראה על חוסר איכפתיות, מה שאומר שכבר לא אוהבים (ראה כאן אמירה חזקה של חז"ל על רעיון זה.) לכן יש השלכות משמעותיות על הפרת הברית. אלוהים לעולם לא יוותר עלינו ויוריד את רף הדרישות. זה חלק מכוחו של המקור הבא - 'מה ה' אלוקיך דורש מעמך?' הכל. לא רק ציות, אלא כוליות, מערכת יחסים מלאת מחויבות.

אלוהים חפץ במערכת היחסים הזו, ולכן הוא אומר לנו מבקש מאיתנו לקיים את המצוות- לטובתנו. הוא רוצה להעניק לנו את הביטחון העצמי ואת עומק האנושיות שיאפשרו קשר בריא ואוהב.

דברים י׳:י״ב-כ״ב

(יב) וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יי אֱלֹקֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָה אֶת־יי אֱלֹקֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־יי אֱלֹקֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ׃ (יג) לִשְׁמֹ֞ר אֶת־מִצְוֺ֤ת יי וְאֶת־חֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְט֖וֹב לָֽךְ׃ (יד) הֵ֚ן לַיי אֱלֹקֶ֔יךָ הַשָּׁמַ֖יִם וּשְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם הָאָ֖רֶץ וְכָל־אֲשֶׁר־בָּֽהּ׃ (טו) רַ֧ק בַּאֲבֹתֶ֛יךָ חָשַׁ֥ק יי לְאַהֲבָ֣ה אוֹתָ֑ם וַיִּבְחַ֞ר בְּזַרְעָ֣ם אַחֲרֵיהֶ֗ם בָּכֶ֛ם מִכָּל־הָעַמִּ֖ים כַּיּ֥וֹם הַזֶּה׃ (טז) וּמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת עָרְלַ֣ת לְבַבְכֶ֑ם וְעָ֨רְפְּכֶ֔ם לֹ֥א תַקְשׁ֖וּ עֽוֹד׃ (יז) כִּ֚י יי אֱלֹֽקֵיכֶ֔ם ה֚וּא אֱלֹקֵ֣י הָֽאֱלֹקִ֔ים וַאדושם הָאֲדֹנִ֑ים הָאֵ֨ל הַגָּדֹ֤ל הַגִּבֹּר֙ וְהַנּוֹרָ֔א אֲשֶׁר֙ לֹא־יִשָּׂ֣א פָנִ֔ים וְלֹ֥א יִקַּ֖ח שֹֽׁחַד׃ (יח) עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפַּ֥ט יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאֹהֵ֣ב גֵּ֔ר לָ֥תֶת ל֖וֹ לֶ֥חֶם וְשִׂמְלָֽה׃ (יט) וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (כ) אֶת־יי אֱלֹקֶ֛יךָ תִּירָ֖א אֹת֣וֹ תַעֲבֹ֑ד וּב֣וֹ תִדְבָּ֔ק וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ׃ (כא) ה֥וּא תְהִלָּתְךָ֖ וְה֣וּא אֱלֹקֶ֑יךָ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה אִתְּךָ֗ אֶת־הַגְּדֹלֹ֤ת וְאֶת־הַנּֽוֹרָאֹת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶֽיךָ׃ (כב) בְּשִׁבְעִ֣ים נֶ֔פֶשׁ יָרְד֥וּ אֲבֹתֶ֖יךָ מִצְרָ֑יְמָהּ וְעַתָּ֗ה שָֽׂמְךָ֙ יי אֱלֹקֶ֔יךָ כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹֽב׃

Deuteronomy 10:12-22

(12) And now, O Israel, what does the LORD your God demand of you? Only this: to revere the LORD your God, to walk only in His paths, to love Him, and to serve the LORD your God with all your heart and soul, (13) keeping the LORD’s commandments and laws, which I enjoin upon you today, for your good. (14) Mark, the heavens to their uttermost reaches belong to the LORD your God, the earth and all that is on it! (15) Yet it was to your fathers that the LORD was drawn in His love for them, so that He chose you, their lineal descendants, from among all peoples—as is now the case. (16) Cut away, therefore, the thickening about your hearts and stiffen your necks no more. (17) For the LORD your God is God supreme and Lord supreme, the great, the mighty, and the awesome God, who shows no favor and takes no bribe, (18) but upholds the cause of the fatherless and the widow, and befriends the stranger, providing him with food and clothing.— (19) You too must befriend the stranger, for you were strangers in the land of Egypt. (20) You must revere the LORD your God: only Him shall you worship, to Him shall you hold fast, and by His name shall you swear. (21) He is your glory and He is your God, who wrought for you those marvelous, awesome deeds that you saw with your own eyes. (22) Your ancestors went down to Egypt seventy persons in all; and now the LORD your God has made you as numerous as the stars of heaven.

מסקנות לסיום

המצוות הן ההזדמנות של פעם בחיים, הן הזמנה למערכת יחסים עם האלוקי, אבל הן ההתחלה - לא הסוף. כעת, לאחר שביליתם קצת זמן בלימוד על המצוות, עיינו בדבריו של הרמב”ם. החזון של הרמב"ם הוא שכל דבר שאנחנו עושים נועד להפוך אותנו לבני אדם טובים יותר, כאלה שיש להם סיכוי טוב יותר להכיר את אלוהים.

משנה תורה, הלכות דעות ג׳:ב׳-ג׳

(ב) צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיְּכַוִּן לִבּוֹ וְכָל מַעֲשָׂיו כֻּלָּם לֵידַע אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַד. וְיִהְיֶה שִׁבְתּוֹ וְקוּמוֹ וְדִבּוּרוֹ הַכּל לְעֵמַּת זֶה הַדָּבָר. כֵּיצַד. כְּשֶׁיִּשָּׂא וְיִתֵּן אוֹ יַעֲשֶׂה מְלָאכָה לִטּל שָׂכָר. לֹא יִהְיֶה בְּלִבּוֹ לִקְבֹּץ מָמוֹן בִּלְבַד. אֶלָּא יַעֲשֶׂה דְּבָרִים הָאֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא דְּבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶם מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וִישִׁיבַת בַּיִת וּנְשִׂיאַת אִשָּׁה. וְכֵן כְּשֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיִבְעל לֹא יָשִׂים בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים הָאֵלּוּ כְּדֵי לֵהָנוֹת בִּלְבַד עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אֶלָּא הַמָּתוֹק לַחֵךְ וְיִבְעל כְּדֵי לֵהָנוֹת. אֶלָּא יָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה כְּדֵי לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ וְאֵיבָרָיו בִּלְבַד...

(ג) הַמַּנְהִיג עַצְמוֹ עַל פִּי הָרְפוּאָה. אִם שָׂם עַל לִבּוֹ שֶיִּהְיֶה כָּל גּוּפוֹ וְאֵיבָרָיו שְׁלֵמִים בִּלְבַד וְשֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים עוֹשִׂין מְלַאכְתּוֹ וַעֲמֵלִין לְצָרְכּוֹ אֵין זוֹ דֶּרֶךְ טוֹבָה. אֶלָּא יָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיְּהֵא גּוּפוֹ שָׁלֵם וְחָזָק כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ יְשָׁרָה לָדַעַת אֶת יי. שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין וְיִשְׂתַּכֵּל בַּחָכְמוֹת וְהוּא רָעֵב וְחוֹלֶה אוֹ אֶחָד מֵאֵיבָרָיו כּוֹאֵב. וְיָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן אוּלַי יִהְיֶה חָכָם וְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל. נִמְצָא הַמְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ כָּל יָמָיו עוֹבֵד אֶת יי תָּמִיד. אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁבּוֹעֵל. מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ בַּכּל כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא צְרָכָיו עַד שֶׁיִּהְיֶה גּוּפוֹ שָׁלֵם לַעֲבֹד אֶת יי. וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יָשֵׁן אִם יָשֵׁן לְדַעַת כְּדֵי שֶׁתָּנוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו וְיָנוּחַ גּוּפוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה וְלֹא יוּכַל לַעֲבֹד אֶת יי וְהוּא חוֹלֶה, נִמְצֵאת שֵׁנָה שֶׁלּוֹ עֲבוֹדָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וְעַל עִנְיָן זֶה צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ (משנה אבות ב-יב) "וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם". וְהוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ (משלי ג-ו) "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ":

Mishneh Torah, Human Dispositions 3:2-3

(2) A person must direct his heart and all his actions to only know God, blessed be He; and it should be that his resting, his rising, and his speech all corresponding to this thing. How is this? That when he does business, or does some work to gain money, his mindset should not be merely to collect money, but to do these things so that he can get things that the body needs, food and drink, and shelter in a house, and marrying a woman. And similarly when he eats, drinks, and has sexual relations, he should not have the mindset to do these things merely for pleasure's sake, to the point that he only eats and drinks things sweet to the palate, and has relations only for pleasure. Rather, he should have the mindset that he will eat and drink only in order to keep his body and limbs healthy...

(3) Someone who conducts himself according to [the dictates of] medicine - if he only puts it into his mind that his body and limbs be wholesome and that he should have children that do his work and toil for his needs, that is not a good path. But rather, he should put it into his mind that his body should be wholesome and strong, in order that his soul be upright to know God - as it is impossible for him to understand and observe the wisdoms when he is hungry or sick or one of his limbs hurts - and he should put it into his mind that he should have a son that will maybe become a sage and a great man in Israel. It comes out that the one who walks on this path all of his days, is always serving God - even during the time that he giving and taking (in business), even when he is having sexual relations - because his intention in everything is so that he finds that which he needs to the point that his body be wholesome to [best] serve God. And even during the time that he sleeps, if he is sleeping purposefully in order that his mind rest and his body rest so that he not get sick and [then] not be able to serve God when he is sick, it comes out that his sleep is service to the Omnipresent, may He be blessed. And about this matter the sages commanded and said (Avot 2:12), "All of your actions should be for the sake of Heaven." And this is what Shlomo said in his wisdom (Proverbs 3:6), "In all your paths know Him, and He will make your roads smooth."